אסור לי להתעייף

אסור לי לומר נואש

הלא כל שנה מחדש אני משיגה את שאני צריכה לשם הישרדותנו במערכות השונות הבירוקרטיות. 

כל שנה מאבקים על: קיצבת נכות 

סייעת בחינוך הרגיל 

להוכיח שמגיע לנו המובן מאליו, רק כי סרבנו לקבל את העובדה שלבן שלנו חינוך מיוחד, אינו התשובה. 

לריב, לעמוד על שלנו, להיישיר מבט אל פניה הפתלתלים של הבירוקרטיה: משרד החינוך, ביטוח לאומי וכל יתר האחרים שהסלוגן שלהם ודאי יכול היה להיות: 

"אנחנו כאן בשבילכם" 

והם כאן בשבילנו!

בשבילנו הם ימציאו תקנות וחוקי מנכ"ל שלא ברא השטן. 

בשבילנו הם יתזזו ילדים קטנים בכדי להוכיח שהם לא ראויים לגיבוי. 

בשבילנו הם יקשו עורף, הפרעונים הקטנים ויוכיחו לנו שהם גוף קשה עורף ולפעמים גם קשה תפיסה ואטום עד חורמה. 

אך בשבילנו, אני ואתה בשם הצדק החברתי, נוכיח שיש עדיין מושגים שהם קלישאה רק בעבור מי שלא נלחם את מלחמתו במוסדות סגורים משינויי, ביום יום, שעה שעה. 

בשבילנו, נראה לעולם, שעם ביצים בגודל לא שיגרתי, ניתן גם להביס את כוחות האופל. 

ובשבילך...בשבילך, אסיר מעלי את מעטה הביישנות וחוסר הבטחון, איש לא יאמין שאני אדם צנוע, כי כשאני עומדת מולם ונלחמת בעבורך, בני יקר ליבי, אני מעט מול רבים, אבל לפתע אני כל כך הרבה והכל בעבורך, כי בני, אני המושכת בחוטים ואתה הקברניט של חיי ובעבורך לא רק ההר יבוא למוחמד, בעבורך גם רכס האלפים ירום הודו, ירקין ראשו ויסיר בפניך את פיסגת כובעו, כי אתה הראוי בסיבות לשינוי. 

אתה בני תקבל הכל ולא תדע כמה הייתי אמא אדריכלית נוף וכמה שיניתי את הנוף בעבורך, בכדי שיראה לך הוא כה מובנה וטבעי, כדי שלא תרגיש את מצעד העיוולת שבו אני חיה. 

חזרתי מוועדת סייעות, אתה תקבל אחת באותו המינון גם בשנה הבאה. שוב ניצחתי במערכה אך היא היתה קשה ולא הוגנת. 

אוהבת אותך אהובי. 

אמא.