מיושבת בדעתה יוצאת מגדרה
דברים שכתבתי
פוסטים אחרונים
- חוזרת לטפל 13/9/12
- חג הבשר 25/4/12
- שיר בגשם 10/3/12
- מניפסט 5/3/12
- קטע שתרגמתי בויי נט ספרים 21/2/12
- עדי נויהאוס - יש לרשום ולזכור 5/1/12
ארכיון
דמיון מודרך, הלכה למעשה
|
כש'אספתי' את שלל התעודות המתנוססות על אחד הקירות בביתי – ב.א. בפסיכולוגיה, תעודה בתרפיית הגשטלט, רייקי 2, תעודות בקינסיולוגיה – לא העליתי בדעתי שיבוא יום ואזקק להן. לא כמטפלת ומדריכה, אלא כג'ני. כשמצאתי עצמי, לפני כמה שנים, מאושפזת במחלקה הפלסטית בבית החולים 'שערי צדק' בירושלים עם כוויות מדרגה שנייה חמורה, ומבלה שם קרוב לחודש, הייתי אובדת עצות. למאושרים שאינם יודעים, אסביר: זה כואב. מאוד. אפילו נורא. אומרים שכוויות מתקרבות בדרגת הכאב שלהן לסף הסיבולת האנושית. ובכן, סבלתי. בכל חבישה – והיו שתיים ביממה – לקחתי משככי כאבים. ועדיין רעדתי. ואז,כטובע הנאחז בקש, פניתי לדמיון מודרך. בכל רגע פנוי, דמיינתי שאני על חוף הים. משתזפת. לא היה דבר רחוק ממני מאותו דימוי. נוסף לכוויות, הגעתי לבית החולים יושבת בכיסא גלגלים עקב טרשת נפוצה. החלמתי מהכוויות ושוחררתי הביתה. בא לי לומר את המשפט האמריקאי - 'אל תנסו בבית, ילדים, אנו בעלי מקצוע מיומנים' אבל האמת היא שדמיון זה לכולם. אדרבא, נסו בבית. תחלמו. אל תפסיקו. זה עובד, כנראה ברמה התאית. |
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני קוראת אותך ומעניין לי מאוד!
ראשית, תודה על הכוכב.
שנית, תודה על התמיכה האידיאולוגית,
וברוכה הבאה לבלוגי.
ג'ני.
ממליצה על הספר "בוחרים להרגיש טוב" לאלה שעדיין לא מכירים את
ההשפעה של המחשבות על רגשות כמו דכאון, חרדות וכו ובהמשך לאלה
שלא מכירים בהשפעת הרגשות על הגוף וכאביו.
דמיון מודרך בשילוב NLP למשל הוא מצויין. עושה פלאים.
אני לא מטפלת אבל מכירה מטפלת מעולה בנושא העושה פלאים.
זה לא בדיוק רלוונטי יותר מדיי לחיי היומיום שלי כבוגר - לא ברמה המודעת, על כל פנים, והזיכרון כאמור על סף הלא קיים
עדי, לא היה לי מושג...
תודה, מאיה.כשהייתי ילד כבן 4 הייתי מאושפז בבית חולים בשל כוויות.
את אומרת שכוויות מהוות את סף סיבולת הסבל האנושי... מעניין. אין לי זיכרון של הכאב.
אני יודע שלא אמרתי כלום בתגובה הזו - אני רק משתף בהרהור
כוכב.
לדימיון יש כח
העיקר שאת בסדר
זה לא קל מה שעברת
בלשון המעטה
מאחלת לך רק ימים טובים.
אהוד, תודה על הכוכב, וטוב לשמוע ממך.
ג'ני.
אני זוכר שהייתי 36 שעות בטיפול נמרץ. לא יכולתי לישון. מחובר לצינורות וכו', ואחסוך את הפירוט (16 באוקטובר 2002).
זוכר את הביפ ביפ ביפ סביבי, את החושך המנוקד באורות כמו בתא טייס של מטוס ענק בלילה. ואחות נחמדה שהקלה על הבדידות והעייפות. לא יודע אם הייתי מצליח.
מה שכן, מוסיקה טובה - ואת זה אני יודע היום - שולחת אותי למחוזות אחרים, פיזית. וזה מעתיק נשימה, השינוי הזה.
כך שגם אם אני חלש בדמיון מודרך, אני יכול לגייס עזרים.
(בן ובסטר, למשל. או אוסקר פיטרסון. או דייב ברובק. יש מלא. ג'ז.)
הדברים הרבה יותר מורכבים לדעתי.
ואתה אולי מומחה לפרובוקציות אבל לא זה המקום לדעתי.
מערכת החיסון (ברמה הפיזית)וכן המערכת העצבית מושפעות ממצב נפשי..
ולכן דמיון מודרך שמכניס את האדם למצב של רגיעה והסתת תשומת הלב בהחלט משפיעה (מוכח מדעית)על כאב ועל התמודדות פיזית של הגוף בזמן מלחמה(מחלה קשה)
ובמקרה הזה אורי המכובד. אני בהחלט מומחית עם דיפלומה.
ברח לי...
רבות מהתיאוריות המדעיות היו בתחילה השערות לא מוכחות.
למשל, איני יכולה להזיז את רגליי. הן מונחות 'סתם כך'.
מורתי לפלדנקרייז טוענת שכשאני מדמיינת שאני הולכת, יש תנועה. של שרירים קטנים, אבל תנועה.
אסקפיזם?
אני?
מומחית לאסקפיזם??
לידיעת ידידי המלומד, רבוח
זה הרי לא יכול לעבוד ברמה התאית כי מולקולות הן עניין גשמי והרי את מדברת על עניינים רוחניים לחלוטין. הפסיכולוגיה של הדמיון היא מעניינת ואכן ישנן השלכות מדעיות שמוחיכות כי שחרור אנדורפינים קשור למצב רוחני שהאדם נמצא בו. בקיצור, קצת אסקפיזם לא מזיק אף פעם. ואם את מומחית לאסקפיזם, אשריך :)
*
אורי
איך אמר פילוסוף סיני? 'חלמתי שאני פרפר, ועכשיו איני יודע אם אני לאו-טסה שחולם שהוא פרפר, או פרפר שחולם שהוא לאו-טסה...'
גני יקרה כל כך נכון..
לפעמים נדמה לי שאני מדמיינת את החיים((:
אוהבת
* שלך שרי
מודה באשמה.
ותודה.
כן, דמיון הוא כלי מעולה.
במיוחד לאלה שיש להם נטייה ליצירתיות.