פוסט
סוציאליסט, תיאטרוניסט, ניקוטיניסט, אוטופיסט, צה"ליסט, שוויוניסט, שלומיסט, אינדיסט, בריטיסט, אינסטרומנטליסט, זאן באטיסט, לויניסט, מופשטיסט, נודיסט, ארטיסט, אוהב טיולים לאורך החוף ורגיש.
פוסטים אחרונים
- פוסט אחרון ופרידה 18/5/10
- מבבל לדובאי ועזה. 29/3/10
- אני מאשים - או: אמיל זולא מתהפך בקברו 16/3/10
- מה הקשר בין הערוץ הראשון ומערת המכפלה? 27/2/10
- קול קורא! 5/2/10
- נטייה ימינה 11/1/10
ארכיון
הצבעה על התקציב
התקציב כמחאה
נושא חוק ההסדרים והתקציב שמציעה ממשלת נתניהו התפוצץ. בניגוד לשנים קודמות, הפעם הגיע הנושא החריף בצורה חריגה, אל אזניו של הציבור. אט-אט התארגנו להם מאבקים, עמותות וארגונים חברתיים, חוגי שמאל כאלה ואחרים נגד התקציב. אפילו בימין מביעים זעם על תכניתו המצחינה של משרד האוצר. לעומת זאת, בקרב האוכלוסיות עצמן שנפגעות מן התקציב – שתיקה. אז נכון, ששביתת מורים מתקיימת וזה כבר משהו שהורגלנו אליו, ונכון, שהמפלגות שחרטו על דגליהן את הדאגה לחלש (היהודי) בחברה קמו על רגליהן האחוריות נוכח המסמך השטני, אבל איפה הנפגעים האמיתיים? איפה המובטלים? איפה הנשים? איפה העניים, שבעוד כמה הפרטות גם יקבלו חינוך פחות טוב משל העשירים ושירותי בריאות מקוממים? איפה תושבי הפריפריה? איפה כל אותם אנשים שקופים, שנתניהו והאוצר מרשים לעצמם לדרוך עליהם, כי זה כבר לא משנה מה יעשו, הם יקבלו מהם שוב את המנדט לעשות כן בבחירות הבאות? לפעמים נדמה שיש איזשהו מאזוכיזם בפעילותו של השמאל למען המוחלש הימני. הם מתעבים אותנו, הם מקללים אותנו בפורומים ובטוקבקים. הם מחנכים את ילדיהם להצביע לליכוד או ימינה משם, הם תומכים בחוק הנאמנות של ליברמן. הם נפגעים פגיעה עמוקה ממדיניות הכלכלה הניאו-ליברלית של נתניהו, הם סובלים מאפליה מתמדת תחת דיקטטורת האוליגרכים שמקדמת ממשלת הליכוד, הם מפוטרים מעבודתם. לפעמים נדמה שהקשר בין ארגוני השמאל החברתי והמעמד הימני הסוציו-אקונומי הנמוך הוא בגדר הפרה שרוצה להניק יותר מאשר העגל שמעוניין לינוק. על כן, עלינו להשתמש בתקציב עצמו כמחאה: לשתוק. לא לפצות פה. לא חד"ש, ולא מרצ, וגם לא שרי העבודה שבתוך הקואליציה. לשתוק ולאשר. הם אינם מתעניינים בפוליטיקה הכלכלית, ורובה המוחלט של אוכלוסיית הפריפריה לא יידע בכלל אילו מפלגות נלחמו למענו. אם בכלל מישהו יידע שחד"ש אינה "מפלגה ערבית". לשתוק ולהעביר, כמה שיותר מהר את הגזירות הכלכליות. מהר, לפני שהאוצר יקבל רגליים קרות ויתקפל מכמה מהן. להרחיב את תוכנית ויסקונסין, להפריט את הבריאות, להפסיק באחת את העלייה מאתיופיה, ועוד כהנה וכהנה סעיפים. זו תהיה המחאה שלנו. תוך כמה חודשים, התודעה החברתית-כלכלית של הימין תאחוז בגרונם של אנשי העשירונים הבינוניים והתחתונים כל כך חזק עד כדי חנק, ואז, אולי, מישהו יחליט להתעניין במה שמחוללת המפלגה הימנית שהוא בעצמו בחר לכנסת. מהפכה שמאלית אמיתית לא יכולה לבוא מיפי נפש תל אביבים יאפים בעלי מודעות חברתית גבוהה בלבד (ואני אומר זאת בלב כבד, מאחר ואני אחד מהם). היא תתרחש אך ורק כשהתודעה הזו תפרוץ את הגבולות, תתרחב דרומה מהעלייה וצפונה מרוקח, למקומות שמהם מפחד השמאל האמיתי. ב-10.2 השנה, קרית מלאכי התמלאה בשלטי תעמולה של הליכוד, ש"ס, ישראל ביתנו, הבית היהודי, האיחוד הלאומי, יהדות התורה. לא היה כאן ולו שלט אחד של מרצ או חד"ש. אם התאמצת, יכולת לראות איזה שתיים-שלוש כרזות בכל העיר של העבודה. השמאל מפחד להגיע לכאן, אבל הוא לא יכול שלא. נכון, אסטרטגית, מסוכן להציג פה מצע שמדבר על פינוי התנחלויות וחלוקת ירושלים, אבל זכויות עובדים? דאגה למובטלים? אלה בהחלט הסעיפים שיש להתמקד בהם, ולייצר נקודות אחיזה מחוץ לשלוש הערים הגדולות. אני מציע לחדול לחלוטין מכל פעילות נגד התקציב. לבלוע רוק ולהבין שאנחנו לא יכולים לכפות את עזרתנו על אף אחד. במידה והתקציב יעבור, ואני באמת מקווה שכן, בעוד ארבע שנים כבר לא יהיה מסוכן להכניס תעמולת בחירות שמאלית-חברתית לעיירות הפיתוח ולשכונות מצוקה בערים. להיפך, היא תתקבל בברכה.
שיהיה לכולם יום יפה, תומר דותן.
נ.ב קצת אחרי כתיבת שורות אלה וקצת לפני פרסומן, הבנתי שאושר התקציב לאחר שירדו ממנו רוב הסעיפים הבעייתיים. הידד לימין, ביבי ושטייניץ המנצחים הגדולים. עדיין לא אומר שהשמאל צריך לפחד להגיע לפריפריה. הגיע הזמן שכמו בשאר העולם, גם כאן השמאל יהיה העממי והימין האליטיסטי ולא להיפך. |
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בניגוד לשנים קודמות, הפעם הגיע הנושא החריף בצורה חריגה, אל אזניו של הציבור. אט-אט התארגנו להם מאבקים, עמותות וארגונים חברתיים, חוגי שמאל כאלה ואחרים נגד התקציב. אפילו בימין מביעים זעם על תכניתו המצחינה של משרד האוצר.
הפעם, בניגוד לשנים קודמות, זה קרה בכלל - ולא לאט או מהר. זו כוונת ה"בניגוד לשנים קודמות".
ב. הרעיון של דמוקרטיה הוא שאינך צריך לצעוק - יש מי שיצעק בשבילך: לכן, בדיוק אני כותב את הפוסט הזה, ומבקש מרוב העם לבחור בנבחרים שבאמת יצעקו בשבילם, ולא אלה שיעשו את ההיפך. אם שמעתי את ג'ומס? שמעתי את חנין, ראיתי אותו, בניגוד לח"כים אחרים, וזה מספיק לי, מאחר ואת המנדט שלי אני נתתי לו.
ג. רוב האנרגיות מהשמאל מוקדשות למוחלש הפלסטיני - אני מבין שאתה, שנזפת בי על תחקיר אפס, מכיר את כל השמאליים? זו לא הפעם הראשונה שעל גבי התגובות בבלוג הזה אתה טוען שלשמאל יש דבר אחד להיאחז בו והוא הכיבוש. לא נכון.
שמאל, ממש כמו ימין, זו גם תפיסה חברתית כלכלית. סוציאליזם, שוויון עדתי, שוויון מגדרי, אלה פשוט שטויות לא נכונות שאתה יורה לך מהמקלדת.
ד. ומצבו של המוחלש הימני לא משתפר משום שהוא ממשיך לתת מנדט למחלישים אותו.
ה. מאבק סוציאלי מותנה בדיעות פוליטיות?! כן! תאטום את עצמך שוב ושוב לנקודה, אבל היא לא תיעלם - סוציאל=שמאל, קפיטל=ימין, אז כן, מי שתופס עצמו כחברתי, כמאמין בשוויון בין אנשים במקום טיפוח משפחות הון שאמנם מכניסות כסף למדינה אבל לא לפרטים בה, משוייך לשמאל. כן, קשור קשר הדוק. לחשוב שהשמאל והימין רק סביב עניינים מדיניים ובטחוניים זו חוסר מודעות משוועת. זה בדיוק הבלוג הזה.
ו. אני אגיד לך איפה היינו שאלפי עצמאיים קרסו: בהפגנות למען העובדים בפרי גליל, בהפגנות למען הסכם עבודה קיבוצי באוניברסיטה הפתוחה, במחאה למען עובדי גן המדע במכון וייצמן ועוד ועוד. ואיפה אתה היית?
ז. אני חוטף קריאות גנאי בפורומים וטוקבקים באינטרנט ולפעמים גם סתם ככה כי אני אשכנזי אז אני בטח שמאלי. נמאס לי להרגיש שאני נלחם למען המקללים אותי. רמז: לא קוראים לי "עוכר ישראל" בלב תל אביב. קוראים לי כך במקומות שעל פי כל הסטטיסטיקות שיש בערך, מצביעים ליכוד וימינה משם, כשאני, רוב מאבקיי הם חברתיים כלכליים למען חברה צודקת יותר שדורכת פחות על אותן אוכלוסיות ממש. זו הכוונה במשפט, אם הוא נשמע מתנשא או פטרוני, אני באמת מצטער. זה יפסיק להיות מתנשא או פטרוני, שאראה מישהו מהפריפריה שגם דואג לעצמו. כמה עמותות, ראבאק.
ח. צר לי לאכזב אותך, מהפכות שמאליות מעולם לא באו מיפי נפש אורבניים, אלא היישר מהפרולטריון. שיעור היסטוריה קצר? מי עכשיו כותב עם תחקיר אפס? וזה עוד תחקיר שמספיק ויקיפדיה בשבילו. ועופר עיני לא מייצג ולו עובד אחד. בטח לא עם הפעילות הפוליטית הפסולה שלו. זה שעובדים בחרו בו, מעיד על השחיתות והריקבון בהסתדרות. על "כוח לעובדים" שמעת? אופס... חשבת שאתה יודע הכל ופתאום יש ארגון עובדים חדש, מתחרה להסתדרות שלא שמעת עליו...
ט. אין שמאלי שמסוגל לדבר על עובדים בלי לדבר על המתנחלים? שוב, זה מהימן? כלומר, אתה מכיר את כל השמאליים? כי אני מכיר עמותה די גדולה שנקראת "המכללה החברתית כלכלית", וזו כל המהות שלה וכל המרצים שלה, אז 100 כאלה בטוח יש. רק אל תעז אח"כ להגיד שאני מציג דעות כעובדות.
מה בדיוק מקולקל באג'נדה של השמאל? השוויון? אחדות העבודה? מה?
י. מחאה נגד התקציב מעולם לא הייתה? אז למה בעצם קיצצו לו סעיפים?
יא. דוגמה לתעמולה שמאלית חברתית: קורסים של אותה מכללה חברתית כלכלית בעיירות פיתוח, במחירים סמליים. החדרת המודעות לזכויות עובדים, חופש ההתאגדות, ניצול עובדי קבלן. המודעות לפעילות הכלכלית של השמאל בכנסת לעומת הפעילות הכלכלית של הימין בכנסת.
יב. מזל ש"פוסט" הוא לא מסע פרסום או תעמולה, נכון? אם הייתי כותב על הסכסוך היהודי-ערבי, אנחנו=היהודים, והם=הערבים. על הקונפליקט שבין מעמדות סוציו-אקונומיים, אנחנו=מעמד הביניים, הם=העשירון העליון/התחתון, אם הייתי כותב על המאבק בהשתמטות, אנחנו=המתגייסים, הם=שאינם מתגייסים. תמיש יש אנחנו ויש הם, ותמיד מושגי האנחנו וההם ביחס לנושא הקטע. בטענתך אחרת אתה טוען בעצם לאחדות אנושית כלל-עולמית ויש לי הרגשה שאתה לא באמת חושב שזה המצב הקיים.
שבת שלום,
ומבורך.
תומר.
נושא חוק ההסדרים והתקציב שמציעה ממשלת נתניהו התפוצץ.
זאת דעתך. סבר פלוצקר חושב קצת אחרת, לדוגמא. אנחנו עוד לא יודעים בעצם מה קרה ולכן לא יודעים מה התפוצץ ומה שרד. למי שיש תחושה של תכנון מראש, יש יסוד סביר, לא?!
בניגוד לשנים קודמות, הפעם הגיע הנושא החריף בצורה חריגה, אל אזניו של הציבור. אט-אט התארגנו להם מאבקים, עמותות וארגונים חברתיים, חוגי שמאל כאלה ואחרים נגד התקציב. אפילו בימין מביעים זעם על תכניתו המצחינה של משרד האוצר.
בדיוק להיפך. הפעם זה קרה מהר מאוד. מהר מהרגיל. המחאה העיקרית לא היתה מלמטה אלא מלמעלה ומהצד. גדעון סער הוביל, העיתונות בעטה. המאבק הפעם היה בעיקר פובליציסטי.
לעומת זאת, בקרב האוכלוסיות עצמן שנפגעות מן התקציב – שתיקה. אז נכון, ששביתת מורים מתקיימת וזה כבר משהו שהורגלנו אליו, ונכון, שהמפלגות שחרטו על דגליהן את הדאגה לחלש (היהודי) בחברה קמו על רגליהן האחוריות נוכח המסמך השטני, אבל איפה הנפגעים האמיתיים? איפה המובטלים? איפה הנשים? איפה העניים, שבעוד כמה הפרטות גם יקבלו חינוך פחות טוב משל העשירים ושירותי בריאות מקוממים? איפה תושבי הפריפריה? איפה כל אותם אנשים שקופים, שנתניהו והאוצר מרשים לעצמם לדרוך עליהם, כי זה כבר לא משנה מה יעשו, הם יקבלו מהם שוב את המנדט לעשות כן בבחירות הבאות?
הרבה מובטלים חדשים כותבים בלוגים. גם נשים כותבות. אפילו מאמרים. קולם נשמע ברמה והם השפיעו באופן יוצא מן הכלל. אז נכון שבדימונה פחות כותבים בלוגים מאשר ברעננה – אני מקווה שאין לך בעיה עם זה.
להזכירך; הרעיון של ייצוג דמוקרטי הוא כזה שאני האזרח הקטן לא צריך לצעוק, יש מי שצועק בשבילי. אני חושב שמצביעי ש"ס יכולים להיות מרוצים וגם אלה שהצביעו לליצמן הם יצרו מהומה קטנה בעצמם. בזירה הפוליטית את עיקר הרעש עשו קרוב לקואליציה. שר החינוך החדש, כאמור, הניף דגל ואף ניצח, כך שכל מי שחרד לחינוך יכול להיות רגוע – יש מי שדואג לסדר היום. אם שמעת את ג'ומס, תגיד לי?
הפעם, לשם שינוי, נתניהו לא הלך עם האוצר אלא נגדו. בנוסף, אני לא חושב שלאור תוצאות הבחירות האחרונות ביבי יכול להיות רגוע בעניין המנדט שלו. הוא בעצם לא קיבל את המנדט.
לפעמים נדמה שיש איזשהו מאזוכיזם בפעילותו של השמאל למען המוחלש הימני.
הם מתעבים אותנו, הם מקללים אותנו בפורומים ובטוקבקים. הם מחנכים את ילדיהם להצביע לליכוד או ימינה משם, הם תומכים בחוק הנאמנות של ליברמן. הם נפגעים פגיעה עמוקה ממדיניות הכלכלה הניאו-ליברלית של נתניהו, הם סובלים מאפליה מתמדת תחת דיקטטורת האוליגרכים שמקדמת ממשלת הליכוד, הם מפוטרים מעבודתם.
ראשית, בוא לא נמדוד את כמות הטינופת מימין בלי למדוד את כמות הטינופת משמאל. זה שהטינופת יותר מסוגננת לא משנה את הניחוח.
שנית, למען הסדר הטוב, יש לציין שאילו השמאל באמת היה פועל (באופן מזוכיסטי) למען המוחלש הימני, יש מצב שמצבו של המוחלש הימני ומוחלשים בכלל היה פחות מוחלש.
העניין הוא שרוב מכריע של האנרגיות משמאל הוקדשו למוחלש הפלסטיני, שהוא אויבו המוצהר של המוחלש הימני ואותו מחלש ימני הרגיש נטוש ונבגד. אתה לא מתאר לעצמך שהשמאל הישראלי נמוג רק מתוך כפיות טובה של הציבור...
אתה מחמיץ את החידוש שהפעם לא מדובר במוחלשים המסורתיים בלבד. המעמד הבינוני סופג כבר כמעט עשור מכות קשות (תופעה מערבית) ואלה לא בהכרח ימניים. המשבר הפיננסי פוגע יותר באמצע מאשר למטה. כן, כן – צריך לדאוג לבורגנים.
לעניין "הם תומכים בחוק הנאמנות של ליברמן"; האם אני יכול להבין ממך שמאבק סוציאלי מותנה בדעות הפוליטיות? "אם אין ______, אין ______." (מלא את החסר).
לפעמים נדמה שהקשר בין ארגוני השמאל החברתי והמעמד הימני הסוציו-אקונומי הנמוך הוא בגדר הפרה שרוצה להניק יותר מאשר העגל שמעוניין לינוק.
כן, אההה?! הטמבלים האלה למטה מימין פשוט לא רואים את כל הטוב שהשמאל עשה ועושה בשבילם... כמה עשיר הוא החלב השמאלני... איפה היה השמאל כאשר אלפי עצמאיים קטנים קרסו? איפה השמאל במאבק של הסוחרים מול בעלי הקניונים? מי דאג למפוטרי ההיי-טק של ראשית העשור? מי נאבק למען לימודי נכבה ולא למען תגבור לימודי מחשב?
לתשומת לבך; שמונה שנים תחת טילים לא עושה טוב לכלכלה. יש אנשים שחושבים שזה לקח שמונה שנים בגלל השמאלנים "ההם". הם גם חושבים שזה לא נגמר בגלל שהבעיות של העזתים יותר חשובות "להם" מאשר הבעיות "שלהם". וכו' וכו' וכו'. יכול להיות ש"הם" טועים, אבל זה מה ש"הם" חושבים.
יכול להיות שיש פה מספיק בשר לחשבון נפש גם מצדך.
על כן, עלינו להשתמש בתקציב עצמו כמחאה: לשתוק. לא לפצות פה. לא חד"ש, ולא מרצ, וגם לא שרי העבודה שבתוך הקואליציה. לשתוק ולאשר. הם אינם מתעניינים בפוליטיקה הכלכלית, ורובה המוחלט של אוכלוסיית הפריפריה לא יידע בכלל אילו מפלגות נלחמו למענו. אם בכלל מישהו יידע שחד"ש אינה "מפלגה ערבית".
לשתוק ולהעביר, כמה שיותר מהר את הגזירות הכלכליות. מהר, לפני שהאוצר יקבל רגליים קרות ויתקפל מכמה מהן. להרחיב את תוכנית ויסקונסין, להפריט את הבריאות, להפסיק באחת את העלייה מאתיופיה, ועוד כהנה וכהנה סעיפים.
תקן אותי אם אני טועה; האם זה לא קורה כבר עכשיו? כאמור, שמעת את ג'ומס? את ציפי לבני?
זו תהיה המחאה שלנו. תוך כמה חודשים, התודעה החברתית-כלכלית של הימין תאחוז בגרונם של אנשי העשירונים הבינוניים והתחתונים כל כך חזק עד כדי חנק, ואז, אולי, מישהו יחליט להתעניין במה שמחוללת המפלגה הימנית שהוא בעצמו בחר לכנסת. מהפכה שמאלית אמיתית לא יכולה לבוא מיפי נפש תל אביבים יאפים בעלי מודעות חברתית גבוהה בלבד (ואני אומר זאת בלב כבד, מאחר ואני אחד מהם). היא תתרחש אך ורק כשהתודעה הזו תפרוץ את הגבולות, תתרחב דרומה מהעלייה וצפונה מרוקח, למקומות שמהם מפחד השמאל האמיתי.
בעצם, מי שיצא מנצח (לפחות מטווח קצר) הוא מנהיג הפועלים, עופר עיני. תסביר לי איך זה מסתדר עם ההסבר שלך.
בהזדמנות תסביר לי מה זאת "מהפכה שמאלית אמיתית" ומי כן יכול להביא אותה.
עד כמה שאני מתמצא בהיסטוריה, המפכות השמאליות האמיתיות, רובן ככולן, באו מיפי נפש אורבניים.
ב-10.2 השנה, קרית מלאכי התמלאה בשלטי תעמולה של הליכוד, ש"ס, ישראל ביתנו, הבית היהודי, האיחוד הלאומי, יהדות התורה. לא היה כאן ולו שלט אחד של מרצ או חד"ש. אם התאמצת, יכולת לראות איזה שתיים-שלוש כרזות בכל העיר של העבודה.
השמאל מפחד להגיע לכאן, אבל הוא לא יכול שלא. נכון, אסטרטגית, מסוכן להציג פה מצע שמדבר על פינוי התנחלויות וחלוקת ירושלים, אבל זכויות עובדים? דאגה למובטלים? אלה בהחלט הסעיפים שיש להתמקד בהם, ולייצר נקודות אחיזה מחוץ לשלוש הערים הגדולות.
"הם" לא יקנו שוב סחורה מקולקלת. השמאל לא מגיע לשם לא כי הוא מפחד אלא כי אין לא מה להציע.
אם יש שמאלני שיכול לדבר לעניין על זכויות עובדים בלי לדבר על מתנחלים, כדאי שיתחיל לעבוד. כמו שאמרת, יש המון עבודה.
אגב, אני מאוד בעד פינוי התחלויות אתמול ואין לי שום פחד לדבר על זה בכל מקום, כולל קריית מלאכי.
חוסר האונים של השמאל הוא תוצאה טבעית של אין אונים, לא של פחד. האג'נדה של השמאל הישראלי היא סחורה מקולקלת.
אני מציע לחדול לחלוטין מכל פעילות נגד התקציב.
אז אתה מציע לחדול ממשהו שאף פעם לא היה. יפה מצדך.
לבלוע רוק ולהבין שאנחנו לא יכולים לכפות את עזרתנו על אף אחד. במידה והתקציב יעבור, ואני באמת מקווה שכן, בעוד ארבע שנים כבר לא יהיה מסוכן להכניס תעמולת בחירות שמאלית-חברתית לעיירות הפיתוח ולשכונות מצוקה בערים. להיפך, היא תתקבל בברכה.
תן לי דוגמא לתעמולה שמאלית-חברתית
לסיכום; אין דבר כזה "הם". פילוח-ניתוח שטחי כזה לא עובר בשום מסע פרסום או תעמולה. ועל זה נאמר – תפסת מרובה לא תפסת. תפסת?
שבת שלום.
א. למה אתה קורא, אם בדרך-קבע אני מרגיז אותך?
ב. לא, לא מתאים. אבל בוא נראה אותך נותן עוד דוגמה שלא מתאימה לפסקה, לעומת עשרות דוגמאות על מפעלים שנסגרו וכל עובדיהם פוטרו שאני יכול להביא בפניך כאן.
ג. אני מבין שזו התמחות שלך או משהו, ודווקא משום כך, דבריך נתפסים לי שלא-מקצועיים. צר לי לאכזב אותך, אבל אחרי בדיקות באתר החשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומכון גיאוקרטוגרפיה, אני צודק. אז בבקשה, בוא נעשה "תחרות".
ד. אתה ממשיך לכתוב את זה, אבל לא מראה לי היכן כתבתי עובדה כדעה. אולי לא לרמתך להיענות לבקשתי, אבל לי חשוב לדעת: היכן כתבתי דבר שאינו נכון, והיכן הסטטיסטיקה שסותרת אותו? יכולת ניתוח, לעניות דעתי, היא דבר סובייקטיבי שמדובר בפוליטיקה. ואם הייתי מנתח את המצב ימינה, זה היה "ניתוח נכון"? ושוב, איפה יש כאן ניתוח שגוי ולמה אתה חושב כך? בבקשה, בוא ננהל שיחה עניינית ולא שטחית.
א. לא נעים לי לבאס אותך, אבל אתה לא מרגיז אותי. מור אוף דה סיים. טרחתי להעיר לך, זה הכל.
ב. אני לא אקדיש זמן יקר לניתוח מעמיק ומנומק. רק כדי שלא תחשוב אני מתחמק, אתייחס ל"הם מפוטרים". האם לדעתך החתך של מפוטרי היי-טק מתאים לפסקת ה"הם" שלך?
ג. אל תעשה איתי תחרות בענייני סטטיסטיקה וניתוח התנהגויות.
ד. דווקא כתבת טוב אבל עם תחקיר אפס והצגת דעות כעובדות. יש לך כישרון כתיבה. לגבי יכולת הניתוח יש לי ספק.
כוכב אדום אני לא נותן לאף אחד, כולל אותך. אל תעלב, לא אישי.
במקום להמשיך לגרור עוד ועוד כלכלה שהיא קפיטליסטית קלה, עדיף בעיניי לשבור ימינה חזק לארבע שנים, שפניה של החברה יושחתו קצת, ושבמקביל ייעשה תהליך נכון שיוביל לבחירה נכונה בפעם הבאה.
ששלחתי מייל בנושא לפני חודש לח"כ דב חנין (חד"ש), נעניתי מעוזרו הפרלמנטרי שכרגע מתעסקים באירועי האחד במאי ואחר כך בבעיית התקציב וחוק ההסדרים. חוק התקציב הוא משהו שמגיע כל שנה מחדש, הוא לא הפתעה לאף אחד, ועדיין השמאל נזכר למחות נגדו בשבועיים האחרונים. אז בבקשה עכשיו שנאכל את מה שבישלנו, ונתכונן כמו שצריך לחוק התקציב 2010.
התקציב הוא בעייה שלנו גם בעיקר בגלל שהוא תעודת עניות לשמאל.
הפגיעה בשכבות החלשות תימשך כל עוד המודעות הפוליטית בשכבות החלשות תמשיך להיות נמוכה כל כך. הפתרון הוא לא קומץ אנשים שצועדים ברוטשילד באחד במאי, אלא המונים שצועדים בכל רחבי הארץ, כל השנה.
הפתרון דורש הרבה עבודה קשה.
למחות שבועיים לפני זו שכונה, וזה מעצבן, ואפילו ברמה הזו מגיע לנו לאכול את הדייסה שבישלנו ואת הכובע. לכל הצדדים יש מה ללמוד מהסיפור הזה.
א. אם לא הייתי מרגיז אותך עם הפוסט הזה, משהו לא היה תקין.
ב. אבל שגיאות ושטחיות? אשמח אם תאיר את עיניי לנקודות שבהם חטאתי בשני אלה.
ג. לא היה נחשב אצלי לכלום, העובדות שכתבתי עלי"הם" הן עובדות, אם אתה רוצה שאפרסם כאן גם פילוח הצבעה לפי איזורים - אשמח. כמו, כן, בוא נבדוק יחד עם פילוח ההצבעה גם אחוזי אבטלה, והכנסה ממוצעת למשפחה. בוא תראה במספרים את הקשר בין הנפגעים העיקריים מהמדיניות הכלכלית הימנית ומה שאח"כ הם שמים בקלפי. אפשר לבדוק הכל באינטרנט היום.
יש לי הרבה מה לומר על אחוזי ההצבעה גם במגזר הערבי, אבל אני בטוח שתסכים איתי שעניי עירך קודמים.
ד. מעליב אותי שאתה חושב שכתבתי גרוע ואינך מחלק לי כוכב אדום על כך. אם אתה חושב שמגיע לי - בבקשה ככב.
דבר נוסף ששמתי לב אליו בקריאה שנייה- וגם אמרתי לך אותו...
סוציאליזם, בעיקרו, אינו "דאגה של החזק לחלש", כפי שעשוי להשתמע ממה שאתה כותב, אלא, כפי שוודאי ידוע לך, עיקרו בבסיס הרעיוני של חופש ושוויון, והאמונה כי הם שזורים זה בזה בקשר אדוק ובלתי ניתן להפרדה.
אני חושב שמאבק סוציאליסטי, כמו כל מאבק אחר, שנעשה למען אוכלוסייה אחרת ולא למענך בלבד, סופו להכשל...
הפגיעה בשכבות החלשות היא פגיעה בכולנו, כחברה יציבה, כמדינה, ולכן, בעצם הצעתך לחדול מהפעולות נגד התקציב, אתה מציע בעצם לקבל בהשלמה את העובדה כי הממשלה הנבחרת עושה דברים שמזיקים לחברה הישראלית כחברה, ומכיוון ואנחנו חלק מאותה חברה, מזיקים גם לי ולך...
תחשוב על זה...
טקסט כזה על ערבים היה נחשב אצלך לגזעני.
טקסט כזה על שמאלנים היה נחשב אצלך לאלים ומסוכן.
אני אפילו לא סופר לך את השגיאות ואת השטחיות.
אני גם לא מחלק כוכבים אדומים.
מבין אותך.
אני חושב ש"הם" לצערי בחרו להיות "הם" ולא "אנחנו".
אני לא מתכחש להם. אני לא קורא להם "עוכרי ישראל" ו"יותר גרועים מערבים", ככה "הם" קוראים לי.
אז תסלח לי שאני מתייחס אליהם כאל "הם".
ואני חושב שלמרות הכאילו התנשאות שיש בפוסט הזה, השורה התחתונה היא בדיוק להיפך.
אם הייתי מתנשא עלי"הם", לא הייתי בוחר לגור בקרית מלאכי, הייתי נשאר בבית החמים ונעים על הכרמל.
הם...
תומר,
קיימות 2 בעיות עיקריות, כפי שאני רואה אותן, בהתייחסות מפלגות השמאל לאוכלוסיות המוחלשות.
ראשית- ההפחדה השיטתית שנהוגה במחוזותינו כבר אי-אלו שנים ומחנכת אותנו להאמין כי האיום הביטחוני מתדפק על דלתינו בכל רגע נתון ואוטוטו נמחק מהמפה, אלא אם נגן על עצמנו במלוא כוחנו. השקפה זאת, במנותק מהשקפה כלכלית, לא יכולה ולא צריכה להיות מושפעת ממעמד סוציו-אקונומי. מסע ההפחדה מבטיח שהאיום הביטחוני יישאר תמיד בראש סדר העדיפויות, והמפלגות המיליטנטיות יישארו תמיד בשלטון.
שנית, במסע הבחירות לפני כ-3 שנים התמודד בראשות מפלגת העבודה שמאלן חברתי אמיתי (עד כמה שניתן להיות שמאלן אמיתי בגבולות המרכזיים של המפה הפוליטית). עמיר פרץ אינו כוס התה שלי, אך הוא מייצג שמאל חברתי הרבה יותר מכל אחד אחר שעמד בראש מפלגה של 20 וכמה מנדטים.
אבל, דווקא כשעלה אדם כזה, וקיבל את התמיכה מהמעמד הסוציו-אקונומי הנמוך (ולראייה- התקבל ע"י אלפים בתשואות בבית שמש, באותו מקום בדיוק בו התקבל כמה שנים קודם לכן שמעון פרס במטר עגבניות), בחרו מצביעי העבודה ה"מסורתיים", בראשות מחנהו של אהוד ברק ובתמיכת מחנה הקיבוצניקים הזקנים, המנותקים והסופר-אליטיסטיים, להתנתק מהמפלגה (גם אם לא פורמלית, אך תמיכתם לא הובעה באופן חד וברור כבעבר).
לכן, בעיניי, הבעיה איננה רק במעמד המוחלש, אלא גם, ואולי אף בעיקר, באליטיזם היאפי הגזען במסווה, אותו אליטיזם שמזדעק כנגד אפלייה נגד ערבים, אך אין לו שום בעייה לגרש חרדים מהשכונה שלהם, רק מעצם היותם חרדים.
השמאל האמיתי מיוצג כיום בעיניי בידי קומץ קטן מאוד של צעירים-סטודנטים.
וגדעון לוי אחד.