יש לי הרגשה שאני ממש מבין לליבך

אבל היחידה שיכולה לעזור לעצמה זו את

בהצלחה

הי שיר,

אני קוראת את המילים שלך, שומעת שאת מרגישה מיואשת מכל מה שכואב, ומאוכזבת מכל מי שנטש כשאת באמת זקוקה לו.. נשמע את מרגישה מתוסכלת מכך שכל אחד חושב שהוא יודע מה הכי טוב לך.. והקלות הבלתי נסבלת בה שופטים אותך מראה לך שאף אחד לא באמת מבין את ההרגשה שלך, אולי לא יוכל להבין לעולם.

וההרגשה שהכל תפל, שאין סיבה לקום בבוקר וגם לא ללכת לישון.. הכל סתם.. להמשיך לסחוב את ההרגשה המעיקה הזו אצלך, לבד, בלי לשתף אף אחד נשמע כמו משא כבד מאד...

הייתי רוצה להזמין אותך, אם תרצי, לפרוק מעט מהמשא הזה אצלנו בסה"ר - סיוע והקשבה ברשת.. נקשיב לכל מה שתרצי לספר על עצמך, על החיים, על העצב.. לא נשפוט ולא נבקר, רק נהיה שם איתך.. אולי יקל עליך להרגיש טיפה פחות לבד...

אנחנו כאן, בשיחה אישית וגם בפורומי תמיכה..

איתך,

מתנדבת בסה"ר