יותר מכל ברכה יותר מכל אישה יותר מכל מלאך כיעור יופי אמת ושקר מתים ונולדים בכפיפה אחת ואני לא אשכח איך הולכת אותי שולל לפתחו של הגן ושם בין הערביים בין עץ החיים לעץ הדעת כופפת את ראשי ללהט החרב המתהפכת
פיתית אותי ואכלתי מידך. כשהתנשמת מעונג יכולתי לראות איך נצבע העולם בורוד ומאז אט אט הלך והאפיר ועכשיו כוכב אין רואים והשמים שחורים.
עת פתח מבואך נגע ביופי מבטך לשת אותי במגעך ומאז אני ער לכאב. ויודע אני אותך אישה שאת עושה את ההבדל בין מתוק לתפל
אחרי לכתי בואי אחרי שבי על האבן ודעי שהקור והצינה באחורייך הם סימן מתכריכי הישר לפתחו של גיהינום |