כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עוולות ומעברים

    ריכוז סיפורי עוולות ומעברים בפינה מדודה כהגנה מפני מצומצמים מדוכאים

    ארכיון

    תגובות (16)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      18/5/09 07:33:


    תודה על פוסט מצוין.

    הלוואי ויישמו חלק מההצעות.

    אני עובדת עם תלמידי המכינה

    אשר לא הצליחו בלימודים

    בעיקר בגלל מערכת החינוך.

      17/5/09 20:55:


    סליחה? מחלקים למורים?

    לא דובים ולא זבובים...

    הכסף, גם של משרד החינוך

    וגםשל ההסתדרות, נשאר במשרדים

    לממן את הניירת, הפקידים והשרים.

      17/5/09 19:40:

    צטט: רונן מאיר 2009-05-17 19:18:38


    פוסט חשוב, מעניין ומעורר מחשבה.

    הפתרון לתנופה בחינוך הוא כל כך פשוט שזה כואב - הכפלה של שכר המורים והפיכת מקצועות ההוראה והחינוך לאטרקטיביים.
    עשית את זה, תהיה לך אחלה מערכת חינוך.

     

    צר לי, אך כמומחה לניהול חינוך, אטען שאין בסיס לאמירה זו, מלבד קבלתה כ"ירייה סקסית" באפילה, לטובת ארגוני מורים אינטרסנטים, שראשיהם לא תמיד "נקיי כפיים"  (מניסיון)

      17/5/09 19:18:

    פוסט חשוב, מעניין ומעורר מחשבה.

    התיאור שלך את התהליכים נכון, אבל הוא מתאים לרוב תחלואי החברה, לאו דווקא להתדרדרות בתחום החינוך וההשכלה.
    הפתרון לתנופה בחינוך הוא כל כך פשוט שזה כואב - הכפלה של שכר המורים והפיכת מקצועות ההוראה והחינוך לאטרקטיביים.
    עשית את זה, תהיה לך אחלה מערכת חינוך.
      17/5/09 18:44:


    "לצרף את הסכום לקצבת הילדים, ולתת הכל ב"שוברי חינוך=כסף חינוכי".  

    רעיון נפלא

     

      17/5/09 18:02:
    *


    *

    לתקווה שאכן, יהיה מישהו אמיץ שם בממשלה ויתמירו את חינוך ילדי ישראל.

      17/5/09 16:40:


    אכן לטעמי לא יזיק להעלות את קצבאות הילדים

    מה שאני משלמת כל חודש למורים פרטיים אינו משקף כלל את 147 ש"ח שאני מקבלת עבור הילדה...

    פשוט בדיחה!

    עדיין חייבים לפעול בשני המישורים גם להעלות את שכר המורים וגם את הקצבאות..

    כוכב!

      17/5/09 13:27:

    הפוסט כשלעצמו מציג בפנינו את כל הטעויות שנעשו

    אך הפתרון לא במקומו, מאחר וכולנו יודעים שאם התקציב

    יעשה באמצעות קיצבת ילדים הכסף ינותב לצרכים אחרים ולעיתים

    לא בכוונה תחילה

     

    הפתרון להעניק תקציב ראוי לשמו במערכת החינוך לבצע ביקורת ענינית

    בכל בית ספר ובית ספר ולפקח על מתן חינוך ראוי לשמו לכל תלמיד

    ולא שיכסה את גרעונות בית הספר

     

      17/5/09 12:59:

    למה נדמה לי שכולם מוכנים להפנות אצבע מאשימה כלפי כל גורם אפשרי ובלתי אפשרי, ואף אחד לא מוכן  לומר שאנחנו כחברה פשטונו את הרגל.

     

    אנחנו שוכחים ללכת לקלפי, וכשהולכים מצביעים באופןשגוי/ סתמי/ אקרעי.... איננו מבינים שאנחנו כאזרחים הרוצים לשמר את הקיום שלנו חייבים לפעול....

    קל לנו להאשים, אבל יש בנו משהו רדום ורדוף.....

     

     

    ואני מזהה עם כל מה שכתבת כי הוא משקף את מה שהווה, אבל  צריך  להתעורר למען המחר....

      17/5/09 11:15:

    יש!!! הצליח לי...חיוך

    * על נושא חשוב ומוזנח...

      17/5/09 11:14:

    כעובדת חינוך והוראה, אני מודעת וחשה יום יום שעה שעה את המחדלים הרבים

    בהם לוקה המערכת....

    כמובן שהשינוי הראשי אמור להתבצע "מלמעלה" ומשם להתפשט בכל הדרגים.

    עד כה, לא ניכר כי לממשלות ישראל השונות יש עדיפות לאומית לנושא החינוך.

    חוסר בתקציבים הוא חלק מהגורם למחלה. אך בוודאי שאיננו הבלעדי.

    יכולה לשבהת ולכתוב מהרהורי ליבי רבות...אבל זה ישר גורם אצלי לניפוח הוריד

    והעלאת לחץ הדם.....

    (חוקי המע'- מגבלת 24 ש' בין ירוקים...)

      17/5/09 11:07:

    למה נדמה לי שכולם (שם למעלה בין מקבלי ההחלטות) מדברים תמיד גבוהה גבוהה, ובשטח, הכל מידרדר לתהומות שנבכה עליהם לדורות.


    איזה פוסט חשוב

    קראתי בעיון ובשקיקה.

    ואין לי, אלא להסכים איתך מילה במילה.

    אני אומר בפה מלא, שזה אחד הנושאים הקרובים ללבי

    והחשובים, מכל נושא, על פי דעתי.

    מדובר בילדים, שעושים צעדים לקראת העולם

    ומי שמשחית את דרכם, הם פוליטיקאים, ממציאי אג'נדות חדשות לבקרים על גבם של ילדים.

    עצוב ביותר!

    ומושיע ? אָ יִּ ן !

    העשירים ידאגו (בכסף) לחינוך ילדיהם

    וה"עניים"? לאשפתות נועדו??

     

    אני רואה אותה תמונה של ילד רך בשנים, עם עיניים נוצצות מסקרנות

    ללמוד...לדעת...להחכים...

    וידי הוריו אינה משגת.

     

    ויש לי חלום, בבוא היום, לעשר לאותם ילדי עניים, שיוכלו להגשים חלום.

    לתת את תרומתי הצנועה ולתמוך באימרה:

    " הזהרו בבני עניים, כי מהם תצא תורה"

     

    תודה שלמה.

    כוכב ענק ממני

    (הכוכבים הירוקים והריקים אזלו לי חחחח)

     

     

     

      15/5/09 01:12:

    הייתי אכן מגדיל תקציב החינוך. מחלק "שוברי חינוך" לילדים,

    בהיקף של תקציב החינוך מחולק במספר הילדים.

    עם השוברים יוכלו ההורים לרכוש שרותי חינוך ממוסדות מורשים.

    בכך הייתי מביא לתחרות והישגיות של המוסדות וצוותיהם.
     

      14/5/09 23:10:
    אני מאמינה שהשאיפה הקיצונית לאינדיבידואליזם מצליחני יש לה גם פנים בהחלט שליליות באשר לחינוך ולהשפעה על ילדינו. הפוסט מעלה סוגיות חשובות ומעניינות. אני חושבת שהקטנת תקציב החינוך היא לא הדרך הנכונה. חינוך, חייב לעמוד תמיד בראש סולם העדיפויות. יש חשיבות עליונה להטמעה של חינוך לערכים, לאהבת הארץ ולעוד ערכים יפים שנדמה כי היו וקצת אבדו מערכם. * כשיהיו לי.

    תחרות כמבחן לאיכות שירותי חינוך לילדינו

    16 תגובות   יום חמישי, 14/5/09, 15:15

    החינוך לאן.

    סוגיה מוקדשת ליעל גיל..

    ..

    השאלה העקרונית הזו מתרוצצת בסאגת הקמת המדינה כבר מחיתוליה.

    יתכן והשגיאה ההיסטורית החמורה ביותר היתה של בן גוריון, אשר במשאת נפשו לכינון ממשלות בישראל, עם ההקמה, נכנע לדרישה להפעלת זרמים בחינוך, זרם ממלכתי וזרמים דתיים. בכך נזרע הזרע להמשך הפלגנות ועיכוב תהליכי האחדות, בערכים, בהקצאת המשאבים ובניהול. אחדות היתה מבטיחה הסכמיות ושויון בהגשת שירותי חינוך בישראל.

    ..

    על הטעות האסטרטגית הנ'ל, נוספו טעויות ערכיות שאנו משלמים מחירן עד עצם היום הזה: אובדן השפות התרבותיות כמו הלאדינו והאידיש, העדר שליטה בשפת השכונה, השפה הערבית, שמרבית התלמידים בתחילת המדינה יכלו בקלות רבה להתבלט בשליטה בה.

    ..

    על הטעויות הנ'ל, נעשתה טעות אסטרטגית של האינטגרציה בחינוך, מן ניסיון מוזר ל"ערבב" תלמידים מרמות סוציואקונמיות שונות, כאילו רוצה לומר, בואו נקבל אתכם החלשים ב"צל קורתנו". אנחנו "נחמדים" ונותנים לכם הזדמנות ללמוד מאתנו.

    יתכן וניסיון סוציאליזציה כזה היה מצליח אלמלא הוחלט למעשה להדיר את הורי אותם הילדים המוחלשים האלו משוק העבודה, ע'י יצירת מערכת קיום חלופית לשכר העבודה, מערכת הקצבאות המאפשרות קיום ירוד נחות ומחליש..

    ..

    חוסר הסינרגיה בין שני קוי מדיניות חברתיים, מייצר בילבול בקרב מקבלי החלטות, המחלחל עד לרמת משק הבית ומשם מתפזר כאין אונות ברחבי באומה. לחצים שנשאלו משוק העבודה הוחדרו הביתה אל הילדים שהחלו לחוות את הפערים מקרוב בבתי הספר האינטגרטיביים. הילדים ששבו לביתם יום יום מבתי הספר המציגים הישגיות של שכבות מסוימות, עמדו נוכחים מול הנסיגה בהישגיות של הוריהם המודרים משוק העבודה והקריירה.

    ..

    רצף הטעויות ברמת מדיניות אסטרטגית, הביא את התוצאות החמורות שאנו עומדים מולן, של מערכת חינוך נחותה עכשוית. הקו השלילי הנ'ל פגע במוטיבציה של מנהיגות החינוך, בד בבד עם התפתחות של שוק כלכלי הישגי,  במשק העובר משאיפה לשויוניות לשאיפה לאינדיבידואלזים מצליחני. מורים ומנהלים מצאו עצמם נידחים במערכת כלכלית משגשגת. בנוסף לירידה במוטיבציה, משיכת כוחות טובים להוראה הפכה בלתי אפשרית, ורמת ההוראה ורמת המורים מובילי המערכת ירדה ללא היכר. התוצאה כמובן ניכרת ברמת התלמידים ההישגים, המשמעת והאימון לחיים..

    ..

    על כל אלו, נוחתת בדור האחרון מכה ניצחת על מערכות הניהול הציבוריות בכלל, ובמערכת החינוך בפרט. מכה זו היא ברמה של  "מכת בכורות",  של ביטול כל היררכיה של איכות ומצוינות במשילות ובמנהל. מכת בכורות זו החלה עם האינפלציה המטורפת של סוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80. שחיקת המדידה בשפה הכלכלית, הביאה את מערכות ההקצאה של משאבים, לטכניקות במקום למהויות, למוניטריות במקום פיסקליות. מושגים של "תכנית", החל מהגדרת מטרה והמשך ביעדים וגמור במשימות, נעלמו כלא היו. כל מינוי פוליטי, חיסל אג'נדות של תכניות קודמיו, כולל זריקת מאגרי ידע וניסיון יקרים, וכל ניהול שאמור להיות מסודר ופונקציונלי, הפך לאנטרפונרי. כל מינוי פוליטי והאג'נדה שלו, מייד "שרף ספרים" של מינוי קודם.  כך הלכה והתפוגגה מערכת הניהול ונשחקה עד עפר בערכיה וביכולותיה. כך טושטשו המטרות היעדים והמשימות ומגמה זו איננה נפסקת. היא ניבטת אלינו במבט מזרה אימה, מומחשת ב"ויטרינה" של המדיניות,  בשריפת ספרי תכנית תקציב מדינה שהוכנו שנים, בידי עובר אורח עסקי אינטרסנטי, הפועל "מהצד" כיועץ לראש ממשלה ומחרב ומקלקל מערכות של יחסי עבודה ויחסי אינטרסים. מיצר בכך דוגמה גורפת לבאות לכל המערכות הציבוריות ובמיוחד למערכת החינוך המוחלשת בחיסונה.

    ..

    במצב כזה, המשמעות של תוספת תקציב הפכה לזניחה. תוספת כסף אינה מצליחה ולא  תביא מזור לחינוך ילדינו ולא תשיבנו למקום הראוי. תוספות משאבים למערכת אוגרת ידע והתמחות שכולה נקובה בחורים ענקיים פעורים ולה "נזילה" נוראה של ערכים וניהול, ושגורמי היצור שלה ירודים מושפלים ונידחים, נסחפת באחת ולא נודע כי בא אל קירבה. 

    ..

    נותרנו אינדיבידואלים וכל אחד ידאג לחינוך ילדיו בכוחות עצמו.

    החלשים יחלשו והחזקים יתחזקו.

    נשכח מאינטגרציה ונלמד ילדינו "השרדות" בפרימיטיביות.

    ..

    קיצוץ בחינוך?

    אין כנראה בשורת יעילות נכונה יותר לצערי. 

    יש לפעול לאלתר,

     למיצוי מנגנוני השוק החופשי,

     במבחן הגשת שירותי חינוך לילדינו: 

    את סכום הקיצוץ להחזיר לילדים, שירכשו השלמות והעשרות בשוק החופשי. לא מארגוני המורים, המרתקים לעצמם כל תוספת תקציב, ומחלקים למורים, בין אם טובים ובין אם אסון.

    לצרף את הסכום לקצבת הילדים, ולתת הכל ב"שוברי חינוך=כסף חינוכי".  

     


     

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      ניומן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות