| בקצב הזה אני אצטרך להעביר את הכוכבים שלי למשפחת צמרת.. והיום זה על הסיפור הבא:
לפני כמה שנים (מה זה חשוב כמה?) מצאתי את עצמי מתגוררת במקום שנקרא "Daytona Beach youth hostel". אי שם באמצע רצועת החוף של פלורידה יש עיירה שנקראת דייטונה ביץ'. מקום קטן למדי ונטוש מרבית ימות השנה, מלבד שלושה שבועות באביב. "Bike week", "Race week" ו"Spring break". על זה בפוסט אחר.
האכסניה המדוברת איך להגיד, לא בדיוק הילטון, אבל ממתי מפריעים לי דברים כאלה? תקציב טרבלרס, חיבה להרפתקאות ולטיפוסים צבעוניים חיפו על כל השאר. רק כדי לסבר את האוזן, פעם בשבועיים שלושה היה מגיע אמבולנס לשלוף מאחד מחדרים איזה O.D, ופעם אפילו הגיעו סוכני F.B.I. ונפנפו תגים בחיפוש אחרי שני ילדים שנעלמו. כדי לממן את השהיה עבדתי בקבלה כמה פעמים בשבוע. יחד איתי היה צוות מגוון של אנשים. מאיפה להתחיל?
הראשון שפגשתי היה בארני. אוסטרלי גבוה ורזה עם גמגום נוראי שהיה מתעצבן שאני מבטאת את השם שלו כמו את של הדינוזאור הסגול מהטלביזיה. איש מצחיק שאוהב אננס על הפיצה שלו. גו פיגר.
אחריו מגיע רוב. אמריקאי חתיך עם עיניים ירוקות, הומו עדין שמתנשא לשני מטר גובה, crak head מוחלט, אבל לא רואים עליו. היתה לו איזה קומבינה עם מבריחי סיגריות והוא היה דואג לנו לפקטים בזול. כשהוא היה לחוץ במיוחד על מנה הוא היה מבקש ממני לתת לו כסף מראש על הסיגריות בהנחה משמעותית.
עכשיו נעבור לפרנק. איטלקי בן שישים שרירי ומזוקן. תמיד בטי שירט לבנה וקופסת מלבורו אדום מגולגלת בשרוול. מאפיוזו לשעבר. קול צרוד מסרטן הגרון. מה שקוראים ערס עם לב זהב. הוא כל פעם מחדש היה מזכיר לי שאם מישהו מתעסק איתי, ישר לבא אליו.
כמעט שכחתי את החדרנית. לא זוכרת איך קראו לה, אבל היא היתה נרקומנית אמיתית. גברת קטנה כזאת, בערך בת ארבעים אבל נראית לפחות שישים וחמש, שיער שראה ימים טובים יותר ועור מקומט לאללה. היתה לה ילדה מאיזה גבר לא ברור. מדי שבוע שבועיים היא היתה שוטחת לפנינו (כל אחד בנפרד) סיפור קורע לב אחר כדי לשדל אותנו לתת לה קצת כסף. פעם הילדה חולה ואין לה כסף לתרופות. פעם היא נדבקה באיידס. כל פעם אגדה אחרת. מה שהיה הכי עצוב זה שאפשר לראות עליה את הבחורה החמודה שהיתה שם פעם..
היתה גם לורי. שחורדינית בת 35, עם בעל מכה בכלא. לקחה את הילד וברחה מהחיים המסריחים שלה בדטרויט. דווקא בחורה אייזן עם ראש על הכתפיים. בזמנו התחילה ללמוד בביה"ס לאחיות. מעניין מה קרה איתה.
טיפוס אחר היה טום. בערך 45 פליט וודסטוק, עם קוקו ארוך ולא מטופח בעליל. אחד כזה שיש לו תמיד בחדר צלוחית מלאה גאנג'ה וגם טוויזרס, שזה בעצם פינצטה שמשתמשים בה להחזיק את הג'וינט. מסתבר שהאמריקאים לא עלו על הפטנט של פילטר. תמיד כשישבנו אצלו הרגשתי כאילו שאני בסצנה הידועה עם דונאלד סאת'רלנד מתוך "Animal House ".
יכולתי להמשיך את הרשימה הזאת על עוד עמוד או שניים, אבל התמונה הכללית כבר ברורה. מן הראוי לומר שהיו גם אחרים, יותר נורמטיביים, למשל קנדיס. קנדיס עברה בסביבה לאיזה חודשיים אחרי שנפרדה מבן זוג בקולורדו. אחת הבחורות היותר חכמות שפגשתי אי פעם. מח עם מנוע של בולדוזר מלא בהמון ידע וחיבה לא ברורה ליהדות. בפסח היא קנתה קניידלך בצנצנת. העברנו כמה וכמה מרתונים של שיחות אל תוך הלילה ואפילו החלפנו מיילים כמה וכמה שנים אח"כ.
בכלל היו שם אנשים מצחיקים ומעניינים ויצא לי לבלות קצת יותר משלושה חודשים בתוך סט של סרט אמריקאי סוג ד'. חוויה בלתי נשכחת.
נ.ב. אי אפשר לדלג על סאלי, הברמנית הזקנה שניהלה את הבר שמעבר לכביש. גברת רזה ושברירית בת 55 לפחות שראיתי במו עיני איך היא מעיפה מהמקום שיכור שמן שגדול ממנה פי חמש. אחת הבחורות היותר הזויות ומתוקות שפגשתי בטיול ההוא. צ'ירס גירל, זה בשבילך.
זייבן נולד בתור תרופה אנטי דכאונית ואז מצאו שהיא טובה גם להפסקת עישון. אולי יגלו שרפאפן עוזר להגמל מהקפה?
|
אודי ברוך
בתגובה על ככה סתם באמצע היום
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נשמע מצחיק ומגניב באופן הזוי
מזכיר כל מיני חבר'ה שפגשתי בטיול אחרי הצבא, רק לא כולל את הנרקומנים המחופפים (אותם לפעמים פוגשים באלנבי בלילה)
את חוצפנית!
יש לך מזל שאני אוהבת אותך
ככה זה בחורות עם קבעון אוראלי ...
כמה חבל שאת סיפורי הבר והחבר'ה את עושה בפינת העישון, שאני, כידוע לך, מדירה את רגלי הצולעות ממנה......
תודה. מחמאה ממך על כתיבה זה נחשב. :-)
ונכון, החיים שלהם לא בדיוק דבש, אבל כמו כל דבר,
אם מסתכלים על זה מהזוית הנכונה אפשר להוציא גם דברים אחרים.
יצרת חשק לקרוא.
בכל מקרה נראה מאוד עגמומי לאנשים האלה.
את הכל את רוצה שאני אספר פה?
מה ישאר לסיפורי בר וחבר'ה?
אבל את יכולה להיות שקטה, היה שמייח..
אולי את זה?
חחח.... אולי עדיף שלא נתחיל לדבר על דכאונות דווקא פה..
לא מכירה,
אבל אם הצלחתי להזכיר לך סרט
אז בטח עשיתי משהו כמו שצריך :-)
חבורה צבעונית עד מאוד היתה לך שם.
אבל הלו, טיפה סיפורים עסיסיים, אין?
מה עשיתם שם כל הזמן, חוץ משיחות אל תוך הלילה וסיפורי נרקומנית קורעי לב?
אין כמו Bike week!!!
הרי שמענו על זה ביחד לדעתי (מאלדד באנדר, לא?)
גם לי יש חצי אלבום מלא בתמונות.
פגשתי שם איזה דני אחד שחי מלהעביר טיולי אופנועים בנוודה
ואיתו הסתובבתי כל השבוע.
בIron Horse הייתם?
וברור שאני באה..
לצערי (או שלא) הבדלי הזמן אצלי התחילו הרבה הרבה קודם... :-)
בסה"כ טיול תמים וקצת חוסר אחריות
את כ"כ צודקת..
אני? נסעתי לטייל, ובדרך קצת נתקעתי שם.
היה מדליק.
מזכיר לי משהו!!!
:)
אווווו אולד אמריקה!!!
יצא לי לרדת לדייטונה השנה בפברואר - בדיוק ב Bikers Week
מ ט ו ר ף !!!
זה כל מה שאני יכול להגיד על מה שהלך שם.
שכרנו 2 הרלי ונסענו אני ושני חברים גרמנים לדייטונה ביץ' במיוחד.
החוויות חבל"ז
אבל הדבר שאני הכי זוכר זו הנסיעה חזרה..
קפאו לי הב***ם!!!
עצרנו איזה 5 פעמים בדרך ונעמדנו מול האגזוזים כדי להפשיר,
- זה כואב, הקור הזה, שחבלז
לא הרגשתי את הפנים שלי אפילו.
אבל מה.
זה היה שווווווווווווווווווווווווווווווווווה כל כאב או קפור
הטיפוסים, הצבעוניות, הבלאגנים, מאות אלפי הקאסטומים המטורפים, אני חושב שצילמתי איזה 1000 תמונות.. ..
אני לשם - חוזר!!!
בפעם הבאה, עם ההרלי שלי!
את באה? (-;
מיקי
ליאור
האנשים שתיארת מאוד מעניינים.
אין לי רתיעה מאנשים מהסוג שתיארת. הם אנשים עם בעיות.
אני בטוחה שיצאת נשכרת מהקשר איתם, למדת דברים נוספים על החיים.
הייתי רוצה לפגוש את החדרנית
אני גם תמיד אומרת שההבדל ביני לביניהם הוא מינורי. ממש צעד קטן.
לבנה
ליאור מתוקה, עדיין יש לך הבדלי זמן לאחר החוויה הזו?
חוץ מזה, אלה הפרטים היבשים שדיברו על אנשים שפגשם, אבל מעניין אותי לדעת מה היה איתך שם, ומה סיפורך??
את החדרנית, נראה לי שהייתי מתפוצץ אצלה מצחוק
אבל מה את עשית שם? יופי של טיפוסים. מצליחה לראות אותם ברור כשאני עוצמת עיניים...
לגמרי.
מסקרן אותי, את מי מהם הכי היית רוצה לפגוש?