משרתם של בעלי ההון
בעיקר על כלכלה, ועוד כמה קצוות פרומים
הילחמו בשיטה, לא בגזירות
"שמרנו על מנוע הצמיחה - הפחתת המסים הישירים" הצהיר היום יועצו הבכיר של ראש הממשלה, אורי יוגב, בקשר לתקציב שאושר. לעתים נדירות מסבירה האוליגרכיה במילים כל כך ברורות לפלבאים את האסטרטגיה של הדיכוי. אבל רובנו מסרבים להבין גם כשהדברים פשוטים כל כך. הרפלקס המותנה של מה שנותר מהשמאל הכלכלי בישראל הוא להילחם ב"גזירות" הכלכליות שמכניס אגף התקציבים לתקציב ולחוק ההסדרים. גם הפעם היה כך, ולכאורה הגיעה ההסתדרות להישגים מרשימים בשמירה על שכר עובדי המדינה ועל עוד כמה מרכיבים "חברתיים" של התקציב. אלא שבעוד כולנו נושאים עיניים אל צד ההוצאות בתקציב, המקום בו אנו מפסידים את המאבק באופן גורף הוא דווקא בצד ההכנסות שלו - מערכת המיסוי.
כבר מאז הקדנציה שלו באוצר, מדיניותו הברורה של נתניהו היא הפחתת מסים לשכבות העליונות, קיצוץ בתשלומי העברה לשכבות החלשות, הקטנת השירותים הממשלתיים ו"רפורמות" שהן שם מכובס להפרטה גורפת. כפתרון לבעיות המשק אלה הם צעדים מופרכים כל כך שאף כלכלן רציני אינו מאמין בהם היום. מנוע צמיחה? אולי לעשירים. לכל השאר זהו בלם.
שימו לב מה כולל התקציב שאושר בממשלה: העלאה של המסים המוטלים על כל השכבות והפוגעים בעיקר בחלשים - תוספת למע"מ והחלתו על פירות וירקות, הגדלת המס על סיגריות, ומצד שני הפחתת מדרגת המס העליונה (החלה על פחות מ-2% מהאוכלוסיה) ומס החברות. ברור לכל בר דעת, והפעם לשם שינוי זה כולל אפילו את נגיד בנק ישראל ואת רוב הכלכלנים, שהעלאת המע"מ תביא אינפלציה ותפחית את הצריכה הפרטית. לעומת זאת, הפחתת המס לעשירים תתגלגל לתוספת עושר עבורם, אך לא לעידוד הצריכה (אולי צריכת מותרות מיובאות אבל לא צריכה המניעה את הכלכלה המקומית).
קשה להניח שראש הממשלה ויועצו הפיקח אינם מבינים זאת. קשה גם להניח שהידיעות מארה"ב, לפיהן הפחתת המסים של עידן בוש לא חילחלה לשכבות החלשות, לא הגיעו לאוזניהם. למעשה, בארה"ב התחולל בתחילת ממשלו של בוש ויכוח עז בנושא האפקטיביות של הפחתת המסים ליצירת צמיחה. בסופו של דבר המסים הופחתו, נצבר גירעון קולוסאלי וארה"ב הגיעה לעברי פי-פחת. היום אפילו הכוהן הגדול של "הכלכלה הנכונה" נוסח ארה"ב, אלן גרינספאן, מכה על חטא. אך אצלנו, נתניהו ממשיך בדהרה ביישום שיטה שנכשלה בארה"ב.
האם נתניהו ויועצו פשוט לא מבינים או שמא מעסיקים אותם יותר האינטרסים של בעלי ההון? קשה לדעת, וגם חבל לעסוק במניעים של שני האנשים הנבונים האלה. מעניין יותר לעסוק במשמעות האמיתית של מעשיהם. המשמעות היא שבתקופה שבה הפערים בהכנסה ברוטו מתרחבים במהירות (בשל הגלובליזציה וסיבות אחרות שקשה לשלוט בהן), המדינה מתנערת מתפקידה כמווסתת פערים וכספקית שירותים שוויוניים לכלל האוכלוסיה. גם לאחר המשבר שהוכיח לכל את חוסר היעילות הכלכלית של צעדים אלה, הממשלה ממשיכה בכיוון של הפחתת מסים במקום לעצור ואפילו להפוך את המגמה.
ההפחתה העיקשת של המסים מייצרת מצב מלאכותי של מצוקה תקציבית וגירעון כרוני. מצב זה משרת היטב את הימין הכלכלי, המשתמש באיום הגירעון כדי לקצץ בתקציב מדי שנה בשנה. ואמנם נכון שיש כיסי שומן גדולים בתקציב, כמו למשל מערכת הביטחון, אך בהם ממילא לא פוגעים. הפגיעה האמיתית היא בשירותי הבריאות, החינוך והרווחה, ובהתנערות מתפקידיה המסורתיים של המדינה. מה שנותר מהשמאל נגרר לקרבות מאסף בגזירות, אך מחמיץ את הקטר האמיתי של מנוע הצמיחה לעשירים הזה - מערכת המס. אם יש מטרה שהיה צריך ואולי אפילו אפשר להוציא עליה אנשים לרחובות, זו המטרה. 7 מיליון ייפגעו מהעלאת המע"מ, פחות מ-150 אלף ייהנו מהקטנת מדרגת המס העליונה. יחסי הכוחות אמורים להיות ברורים. אבל כל עוד השמאל נשאר "חברתי" ונלחם ב"גזירות", המלחמה אבודה.
הסיסמה צריכה להיות פשוטה וברורה - מס לעשירים, שירותים ציבוריים שוויוניים לכולם. אפילו בארה"ב מתחילים להבין את זה, וכדאי שגם כאן נתעשת ונהפוך את המגמה לפני שנהרוס את השאריות האחרונות של מדינת הרווחה, לטובת רווחתם של מספר מצומצם של בעלי הון ובעלי הכנסות גבוהות.
|
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חוק ההסדרים זה בהחלט חלק מהשיטה, ועוד דבר שצריך להילחם בו. הפעם ההסתדרות עשתה תרגיל לאוצר והשתמשה בחוק נגדו. אני מקווה שזו התחלת הסוף של התועבה האנטי-דמוקרטית הזו.
השיטה היא לא חוק ההסדרים בכבודו ובעצמו?
נכון, זה נשמע כמו אמצעי, אבל למעשה הוא שיטתי.
"להלחם בגזירות" זה בדיוק "להתחנן לאוצר שירחמו על העם ויורידו איזה סעיף מחוק ההסדרים" אבל חוק ההסדרים עצמו - לא צריך להיות קיים. תקציב המדינה זה מספיק, ועל העלאת מיסים או הפרטה צריך לעשות הצבעה כמו כל חוק אחר, ולא הצבעה גורפת ובלתי דמוקרטית כמו בחוק ההסדרים.
חוץ מזה, אני כמובן מסכים עם מה שכתבת. אבל... מדינה שאחראית על תושביה? ואו זה נשמע לי מה זה רחוק...
מס חברות יפגע בעיקר בעצמאיים קטנים.
אתה חוטא בזה שאתה מתעסק בשולי ולא בעיקר. בפראזות ולא בפתרון.
נדמה לי שאתה מתחמק. יש דרך למסות את העושר והיא מיושמת בהצלחה לא מבוטלת בארץ ובחו"ל. פשוט נתניהו החליט להפחית את המינון שלה. מס חברות ומדרגת המס העליונה הן שתיים מהדרכים למסות עושר, והוא הפחית את שניהם.
מס ירושה לא חייב לפגוע במעמד הביניים אם הוא מיושם החל מירושות גבוהות יחסית.
אז מה הטעות שאני חוטא בה? לא ממש הבנתי ממה שכתבת.
הפטנט המקובל למיסוי העושר הוא מס ירושה. בסופו של דבר זה יפגע במעמד הביניים.
למעשה, אין דרך הוגנת למסות את העושר.
אפשר להסתכל על תרומה כעל סוג של מס לעשירים.
אכיפה של מוסר תשלומים עשויה להשפיע יותר והיא גם יותר הוגנת ממס לא שוויוני.
לדעתי אתה חוטא באותה טעות בה אתה מאשים את השמאל.
סמול צ'יינג...נוט סמול אט טול.
הכותב והנושא.
בסדרת המשטרה CSI לדוגמא כשמישהו נרצח ומחפשים את החוט לפיתרון התעלומה
עושים "עקוב אחרי הכסף". שביל השקלים המנצנצים מוביל לאינטרסים השולטים במשחק.
זה משחק אבוד, חוששני.
אולי בבחירות הבאות ניישם סוף סוף משהו ממה שלמדנו.. ואולי לא.
תודה, בכל אופן. ושבוע טוב.
בארגנטינה של שנות השבעים היה שר אוצר שכינויו בפי העם היה: Hood Robin, מין רובין הוד הפוך שלקח מהעניים ונתן לעשירים.
כסף יש בשפע, לכל משימה שהחברה תרצה לקחת על עצמה. חלוקת העושר המקודשת מונעת את זה.
וכך בדיוק עובדת שיטת הנצחת העוול: מעלים "גזרות", נותנים למתנגדים להתנגד ולהצליח למנוע אותן, וכך עוברת עוד שנה בלי לגעת בקודש הקודשים של שיטת הנצחת הפער, העוול והסבל.
בקרוב ישמחו הרוצים לשמוח על ביטול גזרת המע"מ על מלפפונים ותותים. אז לא המע"מ יעשה את העני ליותר עני. שמחה גדולה.
והשיטה תמשיך לשטות.
ווי, נכון יצאתי מפגרת. טוב אני רגילה.
בתמורה לכי תקראי את הפוסט החדש שלי.
חשפת את ערוותך (המאורגנת?) פעמיים. פעם, יען כי לא קראת שהגבתי ולעניין בעינים טרוטות ותפוקת מוח פוחתת, כי סמולצ' זה סמולצ'. ופעם, כי לא קראת את השרשור אצלי, שהוא, לפי סמולצ', זה שיזכה או לא יזכה אותי בכוכבים ממנו (ולדעתי עדיין לא זכיתי באחד שם).
עכשיו, לכי לעשות שיעורי בית ותעברי ברפרוף על שני השרשורים. בוחן פתע מחר בתשע.
קלייר, את פרופסור מדופלם לסוציולוגיה. בואי נעשה לך מעשה קלמן ונדרוש ממך להתייחס לדברים לגופא (איך דפקתי אותך!).
(ומה זה מעשה מעשה סמולצ' בקלייר?)
חחחחחחחחחחחחחח
מעשה סמולצ' בקלייר. איך הכניסה לך, ופעמיי, כי גם נתנה כוכב.
חחחחחחחחחחחחחח
אבירמה גולן | ווינר
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1085747.html
"מה עשה עכשיו נתניהו? נתן לעופר עיני "חופש התאגדות", וקיבל חופש מלא להפרטת שלושת הענקים הכבדים של המשק - חברת החשמל, הנמלים ומינהל מקרקעי ישראל. האם מישהו יכול לתאר לעצמו את עמיר פרץ מסכים לצעד כזה?"
אם יורשה לי - ויורשה לי - לעשות בך "מעשה סמולצ' בקלייר" - אני חושבת שאלה חדשות ישנות מאד שלא מחדשות דבר. בעצם אמרת בעצמך, הרי הוא לא שינה במאום את השיטה מאז ימי כהונתו כשר אוצר, הלא היא התקופה הוורודה, ואם אני זוכרת נכון, גם מתקופתו הראשונה כראש-ממשלה, הלא היא התקופה הכחולה. אם יש משהו שאי אפשר לקחת מהבנזונה המניפולטיבי בזה - זו העקביות.
אגב, זה ממש לא מפריע לי לתת לך כוכב. צא וראה.
מה שכתבת הוא מאוד מעניין.
קראתי בלימודים שלי מאמר שנקרא: דה-פרופסיונליזציה של הרפואה. מאמר שעסק בזה שרופאים נאלצים להפוך להיות מנהלי כספים לצד המומחיות המקצועית שלהם, בתהליך שמזהים כדה-פרופסיונליזציה:
"rationalization and the deprofessionalization of physicians"
מעניין כיצד יש תחום אחד, שבכלל לא עומד בתנאים הבסיסיים של קרל פופר כדי להיקרא מדע, והוא נקי ופרופסיונלי מאי פעם - כפי שציינת.
וסתם אנקדוטה - ראיתי פעם ראיון עם דניאל כהנמן זוכה פרס נובל ל-"כלכלה" (שהיה בעצם חוקר בפסיכולוגיה) שבו הוא טען שמעולם לא קרא ספר אחד בכלכלה.
זה פשוט מדהים איך שלמרות המשבר הזה, התחום הזה עדיין נחשב לגיטימי במתכונתו הנוכחית באקדמיה. זה כמו שפתאום המשוואה אי שווה אם-סי בריבוע תתהפך, והפיסיקאים יגידו שזה רק מקרה מיוחד ושבדרך כלל המשוואה הזו נכונה...
כל הנחות היסוד של הכלכלה במתכונתה הנוכחית - הופרכו, בזה אחר זה. קראתי לאחרונה כמה מאמרים שטוענים שכל אנשי מנהל עסקים מהארוורד וחבריהם הם בעצם מעמד לכשעצמו שעשה נזק עצום לעולם הזה, והם מיותרים לגמרי.
ועדיין, כוחם במותניהם. אם זו לא פוליטיקה של המדע, אז אנ'לא יודע מה זה.
אתה יודע, אני חושב שמה שקורה עכשיו זה כבר מעבר לעניין הכלכלי-חברתי, אלא נוגע בדמוקרטיה עצמה.
זה מזכיר לי גרסא מקולקלת של השדולוקרטיה האמריקאית - שם לפחות יש מסורת של מראין עין, ובכלל מסורת דמוקרטית. כאן השדולוקרטיה מקבלת אופי של להקת תנים שקורעים לגזרים את המדינה, וכנגדם - כת פונדמנטליסטית שבריק שנוצר החליטה להיות אלוהים.
אני חושב שלרוב האנשים אין מושג כמה לצד הדמוקרטיה הישראלית היא דמוקרטיה של אליטות (סתירה אינהרנטית), ולצידה - היעדר תרבות דמוקרטית אמיתית.
אם יש כאן תרבות דמוקרטית במקומות מסוימים, הרי שזה קרה למרות הממסד, שתרבות דמוקרטית היא ממש לא issue מבחינתו, ומעולם הממסד הזה לא התיימר לחנך לערכים האלה. במקום כזה המפקד העליון של הצבא יכול לכפכף את האדם שנבחר לעמוד בראש המדינה. זה מבחינתי עוד יותר חמור מהמחלוקת הכלכלית, ואתה הרי יודע מאיזה קצה אני מגיע בעניין הכלכלי.
זה לפוסט הבא, על המיש-מש שנוצר הפעם בין האוצר, ראש הממשלה ויועציו, ההסתדרות והמעסיקים.
מסכימה עם כל מילה, והייתי מרחיבה את אחד המשפטים האחרונים כך:
אבל כל עוד השמאל נשאר "חברתי" ונלחם ב"גזירות", הכלכלה נשארת נקיה ופרופסיונלית, ופוליטיקה היא מילה שמלכלכת את המדיניות הכלכלית, המלחמה אבודה.לא יודעת.
נפלא מבינתי.
זה יהיה קרב אחרון במלחמת עולם
התכוונתי, למה הקריאה הזו לפעולה מתפרשת כקומוניזם (ולא שיש בזה משהו רע בהכרח), למה אין בארץ אינסטינקט של מחאה עממית סוציאליסטית? בצרפת בטוח היו יוצאים לרחובות על צעדים כל כך רדיקליים של הממשלה.
מה קיצוני באינטרנציונאל?
אם מפלגת העבודה חברה באינטרנציונאל הסוציאליסטי, אז זה ממש לא קיצוני. (הרי הם חברים שם של כל בעלי ההון לא?)
קום התנערה עם חלכה
אין לי כוכבים ברשותי הפרטית. הכל מרוכז אצל ההנהלה.
היית נותנת כוכב אדום, יותר מתאים.
כמה נכון. ככה עצוב.