"אדם דואג לאיבוד דמיוכל החיים רץ אחר הכסףואינו דואג לאיבוד ימיו.בלי חשבון הימים ותוכנם האמיתידמיו אינם עוזרים לכשיהפוך לאמידכספו ילך למזורוימיו אינם חוזרים".וזה המשפט הטרוויאלי ביותר: כל יום שעובר לא חוזר...:)עכשיו תאמרי לי מה כאן דרמטי?מסימני התקופה, בעיקר הנוכחית:"בעל המאה הוא בעל הדיעה"
"אדם דואג לאיבוד דמיוכל החיים רץ אחר הכסףואינו דואג לאיבוד ימיו.בלי חשבון הימים ותוכנם האמיתידמיו אינם עוזרים לכשיהפוך לאמידכספו ילך למזורוימיו אינם חוזרים".וזה המשפט הטרוויאלי ביותר: כל יום שעובר לא חוזר...:)עכשיו תאמרי לי מה כאן דרמטי?מסימני התקופה, בעיקר הנוכחית:"בעל המאה הוא בעל הדיעה"
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הצרה היא שמי שאסף את דמיו בלי לדאוג לימיו, יבואו מסביבו רבים (כולל אנשי שררה ותרבות) ויציעו לו את ימיו שאבדו תמורת דמיו.
בקיצור - יש כאלה שלא מבינים שהדמים הם רק אמצעי, אבל האחרים יהיו מוכנים להוריד עבורו את הכוכבים בשמיים (לא עבור עצמם) ובלבד שיתן להם את דמיו.
הנאיבי.
מישהו הבטיח כאן דרמה?
והאם ימיו של בעל המאה חוזרים לו ועוזרים לו בדיעה?
"אדם דואג לאיבוד דמיו כל החיים רץ אחר הכסףואינו דואג לאיבוד ימיו. בלי חשבון הימים ותוכנם האמיתידמיו אינם עוזרים לכשיהפוך לאמיד כספו ילך למזורוימיו אינם חוזרים". וזה המשפט הטרוויאלי ביותר: כל יום שעובר לא חוזר...:) עכשיו תאמרי לי מה כאן דרמטי?מסימני התקופה, בעיקר הנוכחית:"בעל המאה הוא בעל הדיעה"
טריוויאלי?זוהי מהות החיים..
החריזה היא רק כלי להעברת המסר
תודה לך רוני...
כל כך נכון ....
עד שלפעמים אנו מוצאים את עצמנו בקצה המסלול בלי כלום...
כל דאגה היא עיבוד
כל איבוד מעבד
כל בזבוז יכול לאבד
כך ש - האם עיבוד זה יעורר את גופי ורוחי
או עיבוד אחר, יאבד את כוחי ותיתש נפשי
אכן, מיום שעבר נותרת רק החוויה שהיתה בו, אם היתה.