0
ציירתי פורטרטים בכתה ו' ולמדתי לצייר בשמן ובכלל עסקתי ביצירה ולימוד ןבין לבין עזרתי לאימי בטיפול באחיי ואחיותיי. פעם קיבלתי ספר צילומים 25 שנים למדינה. -וזה היה הרכוש הכי יקר לי לפני הספר "אמנות מודרנית" היום יש לי כבר ספריה אדירה של ספרים. שתי מורות מהיסודי "נלחמו" באבי שאני אמורה ללמוד לא באשדוד . מה פתאום? ומישהוא...חשב שכאן המקום להעיף נערה עם ממוצע של 9.8 בתעודה הביתה...וזו הסיבה חבריי היקרים שלא הופעתי לתמונת המחזור.... ממש חוסר רגישות תגידו. לא היתה האופציה לחזור הביתה בגיל 18... אז במקום ייעוץ לעוף? נעלבתי אז והיום . היום אני גאה בהישרדות הטוטאלית שלי ולבד לאורך כל השנים . ובעיקר בהצלחתי ובהטבעת חותמי בעולם הזה . במאות מבנים ציבוריים ואתרי הנצחה. מערכת החינוך הצליחה איתי בזכות המגמות המקצועיות שהיו אז בבתי הספר התיכוניים (ובהחלט יכולתי ללמוד בעיוני) ונכשלה לדעתי בפתיחות לאחר , לשונה . וחבל שרק זאת זוכרים לך. הסיור בחווה ,בין המבנים והירק העלה בליבי את הרגשות של הבדידות הכאב של הלבד , ובעיקר עם שאיפות ענקיות להצליח את החיים האלה בהבנה שאת כישרון נדיר. ככה טרח לומר לי ואולי פעם אחת שהיא הרבה פעמים, מורי האהוב לפיסול בנו גליקמן ז"ל. טוב , המשך יבוא ועוד אספר איך ניתן לללמוד ולנקות עשר דירות בשבוע. איך ניתן ללמוד וללמד בשלושה בתי ספר שונים . ולאכול כרוב ליום תוך כדי נסיעה בטרמפים לסמינר. ומי ישלם את שכר הלימוד?
|