כותרות TheMarker >
    ';

    קו 5 - מדריך עירוני לתל אביב

    אין אייקון תרבות תל אביבי יותר מקו חמש, \"המטרו התל אביבי\", כתבו עליו שירים, סיפורים ואפילו עבודת דוקטורט. קו חמש, שמלווה את תל אביב משנותיה הראשונות, חוצה את העיר מצפון לדרום ומספק הצצה לכמה מהאזורים היפים והמרתקים ביותר בעיר.
    במשך שנה שלמה שוטטתי בתל אביב דרך תחנות הקו וגיליתי שכונות, רחובות, גינות וחנויות, היסטוריה נשכחת ואדריכלות נוכחת ולמדתי להכיר את תל אביב מחדש בכל נסיעה בקו.
    הבלוג שלי מזמין את התל אביבי שבטוח שהוא כבר מכיר הכול ואת המבקר מבחוץ שרוצה לדעת, לטיול אחר בתל אביב, דרך המסע שבין התחנות של קו חמש.

    תהנו, רננה.

    תודה לאביב מצר ואורי קידר על הצילומים ולמאיה חלוואני על עיצוב הלוגו.






















    ארכיון

    0

    רחוב יהודה המכבי

    0 תגובות   יום חמישי, 14/5/09, 22:36

    "יודה מכבי", כמו שהתל אביביים מכנים אותו, ממוקם בפינה הצפון-מזרחית של מרכז העיר, נושק לפארק הירקון הנפלא ולשכונת בבלי המנומנמת, כמעט פריפריה במונחים תל אביביים. יהודה המכבי ידוע בעיקר בשדרת בתי הקפה שלו, שמזכירה רחובות אלגנטיים בערים אירופאיות ורק מיטיבי הלכת מרחיקים אל הרחובות הקטנים והיפים שנפרשים משני צידי הרחוב. כאן שוכנות וילות נסתרות מן העין, בתי המידות של העשירון העליון, שמצא באזור יהודה המכבי איכות חיים של כפר במרחק פסיעה מהקפה של הבוקר.
    לא תמיד זה היה ככה, ביהודה המכבי. תכנית המתאר הראשונה של העיר משנות השלושים של המאה הקודמת קבעה את גבולה של תל אביב בתוואי רחוב אבן גבירול של ימינו. מזרחה משם שכנו כפרים ערביים על גדות נחל איילון (נתיבי איילון של ימינו). גם בשנים שלאחר מכן, כשהאזור כבר נכלל בשטח העירוני של תל אביב, הוא עדיין נחשב בגדר פוטנציאל להתרחבות עתידית בלבד.
    בשנות החמישים והשישים, במסגרת ההתפשטות העירונית של תל אביב, התחילו לצוץ בתים קטנים בשטחים הפתוחים שמסביב לרחוב יהודה המכבי, שהיה הרחוב היחיד הסלול באותה עת. אט-אט צמחה לה כאן שכונה חביבה, בה אנשים הכירו אחד את השני, הפקידה בבנק והאחות בקופת חולים היו חלק בלתי נפרד מהנוף והילדים שיחקו באדמת הטרשים והקוצים שלגדות נחל הירקון. 
    גם לקו חמש פיסת היסטוריה הקשורה לרחוב יהודה המכבי - מאז סוף שנות החמישים ובמשך קרוב לארבעים שנה, הרחוב היה נקודת המוצא של הקו. במשך שנים ארוכות עמד האוטובוס סמוך לסניף הקו-אופ הישן (היום סניף "מגה בעיר") ובהמשך עברה תחנת המוצא לבית החייל שברחוב פנקס הסמוך. לכן, גם כיום, כשתחנת המוצא נדדה לתחנת רכבת מרכז, עבור רבים מן הנוסעים, קו חמש מתחיל ונגמר ביהודה המכבי.
    אופייה של השכונה ומיקומה, קרוב לנוחות של העיר ורחוק מהמולתה, הם שהפכו אותה עם השנים לחביבת העשירון העליון. היום האזור מסביב לרחוב יהודה המכבי מאכלס את מיטב השמנה והסלתה של תל אביב ומחירי הנדל"ן כאן הם מהגבוהים בתל אביב (שיא שלא קל לשבור). את הבתים החד-קומתיים הצנועים של שנות החמישים מחליפות וילות מטופחות ואלגנטיות שנחבאות מאחורי גדרות אבן וטיול בוקר בבתי הקפה של הרחוב יפגיש אתכם עם דמויות מפתח באליטות הישראליות.
    תושבי השכונה הוותיקים שזוכרים את הרחוב מהימים שלפני בתי הקפה והחנויות מנהלים יחסי האהבה-שנאה מורכבים עם הרחוב. אותם לא תתפסו שותים כאן "לטה-גרנדה" או שאר משקאות אספרסו מתוחכמים והם מסתכלים בהשתאות כיצד העיר פלשה להם על השכונה השקטה בה בנו את ביתם. עבורם רחוב יהודה המכבי היה ועודנו המרכז המסחרי השכונתי לקניות וסידורים יומיומיים.
    כך או כך, יהודה המכבי הוא רחוב כייפי לשיטוט נעים ולא מחייב של בוקר או אחר צהרים, בין בתי הקפה, הרחובות הקטנים וכמובן גיחה לפארק הירקון היפהפה שמלווה את הרחוב לכל אורכו. אם תרצו, בכרך הגדול של תל אביב של ימינו, רחוב יהודה המכבי והאזור שמסביבו מגשימים באופן הנאמן ביותר את חזון עיר הגנים של אנשי "אחוזת בית".
     
      יהודה המכבי 47

    קו חמש עוצר בסמוך למפגש הרחובות יהודה המכבי וויצמן. קטע הרחוב הקטן שבין רחוב ויצמן לבין דרך נמיר הוא האזור המסחרי של המושבה המכבית הקטנה, וכאן גם תמצאו את מקבץ בתי הקפה האופנתיים שמזוהים עם הרחוב.
    בתי הקפה של יהודה המכבי הם כבר מזמן מוסד תרבותי בתל אביב והישיבה בהם היא הבילוי המרכזי בחלק זה של הרחוב. לפני כמה עשורים כל מה שהיה לרחוב להציע היתה סטקייה שמשכה אליה חבר'ה צעירים. הדברים השתנו באמצע שנות השמונים, עם פתיחתו של בית הקפה המיתולוגי אלכסנדר שפתח עידן חדש בתרבות בתי הקפה והבילוי העירונית ושינה לחלוטין את פני הרחוב המנומנם. "קפה אלכסנדר" זכה לפופולריות אדירה והפך למקום מפגש עבור אושיות מרכזיות בתחומי הכלכלה והמשפט, הבידור והפוליטיקה. הרחוב התמלא במבקרים מחוץ לעיר שבאו לרחוב כדי לראות ולהראות וסביב בית הקפה התחילו להיפתח בתי עסק וחנויות שפנו לקהל המבקרים של בית הקפה.
    את מקומו של קפה אלכסנדר תופסים היום סניפים של רשתות הקפה המוכרות, שממשיכים למשוך אליהם קהל מבקרים שנע בין האליטיסטי לנובורישי. בתי הקפה כאן מלאים לאורך שעות היום כשהשיא הוא בסופי השבוע, אז רצועת בתי הקפה נמלאת ביפים ומפורסמים והופכת ל - catwalk אורבני שבו כולם מסתכלים על כולם ומקווים שיסתכלו גם עליהם.
    המקום הטוב ביותר לחוש בו את השיק הסנובי של יהודה המכבי הוא ה- espresso bar. עם ותק של קרוב ל-15 שנים ברחוב, זהו קפה שכונתי במונחים "מכביסטיים" ובהחלט המקום הנכון לשבת בו ברחוב. באספרסו בר נושבת רוח פריזאית נעימה, שקל להתמכר אליה; שולחנות הקפה העגולים וכסאות הקש הקלועים, ההתרחשות החברתית בבית הקפה, הבהייה בעוברים ושבים ברחוב משורת הכסאות הניצבים על המדרכה וכל זה בליווי קפה מצוין וקרואסון פריך – הבוקר מעולם לא נראה מזמין יותר. בית הקפה שוקק מפעילות מהשעות המוקדמות, כשחבורות של קבועים מתאספות כאן לקריאת עיתונים ושיחות סלון. לא תמצאו כאן סטודנטים מובטלים שמעבירים שעות על סיגריה וספר מרופט. זהו בית קפה של אנשים יפים ועסוקים, עסוקים בעיקר בלעשות כסף. עם הלבוש המוקפד והאבזור הנכון, יושבים כאן אחד ליד השני נציגים של מוקדי הכוח בישראל: אילי הון, אנשי תקשורת ועורכי הדין של הצווארון הלבן. השיחות החבריות שמתנהלות סביב השולחנות עשויות בהחלט לתפוס את כותרות העיתונים מחר בבוקר.
    בשעות הצהרים ממלאות את שורת בתי הקפה התיכוניסטיות מעירוני ד' היוקרתי, שנמצא מעבר לכביש - דור ההמשך של אצולת הממון. לבושות במיטב האופנה העכשווית, ענודות שעוני יוקרה ועגילי יהלומים, הן נראות כאילו נולדו בתוך בתי הקפה האלה. אם תחזרו לכאן בעוד עשר שנים, תמצאו אותן, ככל הנראה, באותה התנוחה, בפגישת עסקים נמרצת, מבלות עם חברות או בלווית יורש עצר טרי.
    כמו השכונה שמסביבו, גם תיכון עירוני ד', המוסד הלימודי שאחראי על חינוך דור מצליחנים העתידי, לא התחיל כאוקספורד מקומי עם היווסדו. התיכון השתייך לזרם העובדים של תנועת הפועלים וחינך את בני הנוער ברוח עקרונות  הסוציאליזם הפועלי של א.ד. גורדון. במשך שנים רבות ה-1 במאי היה יום שבתון בבית הספר, אבל היום תראו כאן את הצבע האדום רק אם כוהני האופנה יחליטו שזה הצבע החם של עונה הבאה. גם אם זו לא ההגשמה החלוצית לה פיללו גורדון ומאמיניו, בענייני הגשמה בוגרי בית הספר בהחלט עושים חיל: שלמה ארצי, מני פאר, דודו טופז, האחים דן ויגאל שילון, כולם בוגרי התיכון הנחשב.

    אם אתם מחפשים אווירה קצת יותר קאז'ואלית, אפשר לשקוע בכורסאות המזמינות של בית הקפה הצמוד של רשת הקופי בין. כאן תוכלו לעבוד בשקט על הלפ-טופ בלי שאף אחד יטריד אתכם או סתם להתענג על אייס בלנד במגוון טעמים עם תוספות מושחתות. קצת מזרחה משם, בפינת רחוב ועידת קטוביץ נמצא בית הקפה של לחם ארז שהאווירה בו נינוחה ונהנתנית. החנות הצמודה לבית הקפה מציעה למכירה מרכיבים משובחים כמו טחינה גולמית, שמן זית וגבינות עיזים וכמובן לחמים ועוגות שמרים מעולות.
     
    בשנים האחרונות יהודה המכבי התמלא בניחוחות נוברישיים-צפוניים, ובכל זאת, על אף שמחליפים כאן כל יומיים את הג'יפים והאיי-פון בגרסה משופרת, ביהודה המכבי גם יודעים להעריך ולכבד מסורות שכונתיות. וכך, באופן מפתיע משהו, מתרכזים בחלק זה של הרחוב, בין בתי הקפה, כמה מוסדות שכונתיים בעלי תוחלת חיים ארוכה במיוחד במונחים תל אביביים. כך הוא עזרא הקצב הוותיק והאהוב של תושבי הסביבה ומספרה של פעם שהגברים הסנטימנטליים יכולים לזכות בה לגילוח בתער. שיאנית מאריכי הימים היא בוודאי פינת הילד, שבמשך שנים מכרה לילדי השכונה את התלבושת האחידה לבית הספר, המדים לתנועת הנוער ומתנות לימי ההולדת. הזמנים השתנו, החנות לא. די בהצצה בחלון הראווה על מדפיו המאובקים כדי להסתחרר בפלאשבק נוסטלגי ולהתמלא בגעגועים לימים תמימים יותר. מוסד שכונתי נוסף, אלי צעצועים, התחיל לפני חמישה עשורים כחנות ירקות שניהל דור ההורים ועם רוח יזמית נכונה הפך להיות לממלכת ילדים מקומית.
    בפינת הרחובות יהודה המכבי והרב צירלסון נפתח לפני מספר שנים פאב שכונתי בשם בריו 66 - נוה מדבר עבור אנשי השכונה השחונה במקומות בילוי ליליים. המקומונים מיהרו להכתיר את המקום כפאב הראשון ביהודה המכבי, אך למעשה כבר בשנות השמונים פעל כאן פאב בשם הסניף, שבאמת היה הפאב הראשון ברחוב.

    נכון שאמא ואבא תמיד אמרו לנו שכסף לא צומח על העצים, אבל הקרבה שבין יהודה המכבי והרחובות המטופחים סביבו לבין המרחבים הירוקים של פארק הירקון, מחייבת חשיבה מחודשת על נכונות ההנחה הזו. הגרסה המקומית לסנטרל פארק מצדיקה כל רגש של לוקאל-פטריוטיות. הפארק עצום בשטחו והוא מכיל בתוכו אגם מלאכותי, חי-בר, אמפיתאטרון להופעות ענק וכמובן שפע פינות למנגלים.
    הרוגע המיידי שהפארק משרה על המבקרים בו מצליח להפתיע כל פעם מחדש. אפילו הגרעין הקשה של התל אביביים עבורם הטבע הוא קונספט מאיים שמרחיק אותם מההביטאט הטבעי שלהם, בורחים מדי פעם לריאה הירוקה הזו כדי לנשום קצת אוויר נקי. בימי חול, הפארק משמש בעיקר את תושבי הסביבה ולכל קבוצה יש כאן את הפינה שלה: ההורים הצעירים והמטפלות במתקני המשחקים, בני הנוער בשבט הצופים המקומי ובסניף תנועת "בני עקיבא", בעלי הכלבים בגינת הכלבים שמשמשת גם כמקום מפגש לרווקי/ות האזור, והגוג'רים ורוכבי האופניים שחוצים את פארק הירקון בשביל הצמוד לנחל עד לים.  בסופי השבוע הפארק משנה מצביונו השכונתי הרגוע ונמלא במבקרים רבים מכל קצווי גוש דן הנוהרים אליו עמוסי ציוד וטף. השעות הנפלאות של הפארק, בעיקר בימי הקיץ החמים והלחים, הן שעות בין הערביים. זה הזמן לתפוס פינה של שקט על גדות הירקון, לפרוש שמיכה ולהצטנן קצת באוויר המגיע מן הים. בשעת השקיעה, השמש צובעת את הבתים האפורים ואת מימי הנחל בגווני הכתום ונוסכת שלווה על העיר העייפה.

    אחרי שספגתם קצת מאווירת הדאווין של הרחוב ושאפתם מן הירוק-הירוק לריאותיכם, כדאי לצאת לשיטוט ברחובות הקטנים האלגנטיים שמשני צידיו של יהודה המכבי. כאשר מצד אחד מתפרשים מרחביו הירוקים של פארק הירקון ומהצד השני רחוב פנקס האליטיסטי, מחלוצי רחובות היוקרה של תל אביב, קל להבין איך כל דירה באזור הזה עולה כמו רחוב בעיירת פיתוח.
    אחד מהרחובות המיוחדים באזור הוא רחוב הרב פרידמן שמשני צידיו ניצבים בתים פרטיים קטנים, עם שבילי גישה מכוסי עשב, שמזכירים במראם האחיד "בתי סוכנות". תריסי הפלסטיק המוגפים ועציצים מרושלים בחצר, מעידים שלא השתנה כאן הרבה מאז שנות החמישים. רק מגדלי אקירוב שעומדים בקצה הרחוב ומשקיפים עליו מלמעלה מזכירים את הפוטנציאל הנדל"ני הגלום בבתים הצנועים. רחוב ועידת קטוביץ המקביל טובל כולו בירוק, מוצל בחלק ניכר משעות היום ויש בו ספסלים נעימים למנוחה על כדור גלידה מהגלידריה שבפינה. כאן תראו כבר וילות חדשות ומפוארות יותר, בנות כמה מפלסים, מסביבן חצר גדולה וגדר גבוהה ואטומה שמפרידה אותן מן הרחוב.
    אם תמשיכו ברחוב ועידת קטוביץ מעברו השני של רחוב יהודה המכבי, תוביל אתכם שדרה נעימה לעבר פארק הירקון. בקצהו של רחוב ועידת קטוביץ נמצא בית דניאל, מרכזה של התנועה ליהדות מתקדמת (התנועה הרפורמית) בתל אביב. המקום מתפקד כמתנ"ס לקהילה חילונית ודתית הולכת וגדלה ומארגן פעילויות חברתיות ולימודיות רבות. רחוב הרב עמיאל שמתחיל בשביל קטן בין בתי הקפה “café café”  וה"אספרסו בר" הוא רחוב צר ומקסים שמוביל אתכם בין בתים וחצרות עד לפארק הירקון.
    ממערב לצומת עם רחוב ויצמן משמש רחוב יהודה המכבי ברובו העיקרי למגורים ואינו מעניין במיוחד לטיול. במקום זה, אפשר לטייל ברחוב לואי מרשל המקביל ליהודה המכבי, שיפגיש אתכם עם האווירה השכונתית של האזור.
    בנסיעה ברכב קשה לשים לב לשדרות סמאטס החביבות עד מאוד שרחוב לואי מרשל חוצה ביעף. השדרות הן לא ממש שדרתיות, כפי שכינויין מרמז, והן מסתיימות בקצותיהן באין מוצא. רק שביל הליכה קטן מוביל מכאן לרחוב יהודה המכבי הראשי וההתחבאות הזו היא שהופכת את השדרות הקטנות להפתעה נעימה. בשבתות הרחבה שבמרכז השדרות נמלאת במשפחות לבושות בבגדי שבת, שעושות דרכן לבית הכנסת "היכל משה" הוותיק שבהמשך הרחוב.
    העיר תל אביב הקפידה על חינוך מוזיקלי לילדיה משנותיה הראשונות ושנים ספורות אחרי שנוסדה אחוזת בית כבר פעל בה בית הספר למוזיקה "שולמית" בהנהגתה של שולמית רופין. המסורת המוזיקלית ממשיכה גם בימינו בפינת הרחובות לואי מרשל ושטריקר, שם בין העצים הגדולים כבדי העלים, בוקעים צלילי נגינה ראשיתיים מכיתות הלימוד של הקונסרבטוריון - המוסד האליטיסטי שמחנך את ילדי העיר לתרבות המוזיקה והנגינה. הקונסרבטוריון מצוי זה מכבר בשיפוצים וצפוי לשוב למשכנו המחודש והמשופר בשנת 2009.
    רחוב לואי מרשל מתעגל דרומה ומתרחק מיהודה המכבי. קצת אחרי המפגש עם רחוב דה האז עומד בית מגורים שחזיתו מקושתת, שבו פעל עד להריסתו "קולנוע צפון" השכונתי. ממול לשדרת החנויות הקטנה, במפגש של רחוב לואי מרשל וחוני המעגל מוביל שביל צר לגינה מקסימה, המוכרת רק לתושבי הבתים המקיפים אותה, ששומרים עליה, בצדק, בסוד כמוס. כמה צעדים בשביל הקטן והגינה תיפתח בפניכם במלוא רוחבה ומעגליותה, עם מתקנים לילדים ושולחנות למשחקי שחמט שיכולים לשמש בכיף גם לפיקניק לילי רומנטי מאולתר.

    בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בגדת הירקון נמצאו שרידי חומה וביצורים שבנו מלכי בית חשמונאי. משום כך, נקראים רבים מן הרחובות בסביבה לזכר בני משפחת החשמונאים. תפגשו כאן את מתתיהו כהן גדול וחמשת בניו, המפורסם שבהם זכה כמובן ברחוב הראשי ועוד קרובים רחוקים של המשפחה. כמחווה לחמולה החשמונאית תוכלו לשוטט בשבילים הנחבאים של שני רחובות קטנטנים ונסתרים אך בעלי שמות מפוארים ביותר, אריסטובולוס ואלעזר החורני. בין אם זה הלב שדואב ובין אם הרגליים שעייפו, מקום נחמד לעצור בו להתרעננות הוא וילה ספא שבקצה הסמטה הקטנה של רחוב אריסטובולוס (יהודה המכבי 10). בשנים האחרונות בני תל אביב עמוסי הריגושים ונטולי הרוגע מצאו לעצמם דרך לעצור ולנשום עמוק מבלי להיתקע בפקקים בדרך למרחבים של צפון ודרום הארץ. הספא העירוני הפך להיות מהמותרות החביבים ביותר על אנשי העיר וככל שהמיקום הוא יותר מרכזי, חווית הניתוק מן העיר יותר מודגשת. וילה ספא, שעומדת לה באמצע הרחוב, בבית קטן צבוע אדום, מקבלת את מלוא הנקודות בקטיגורית הנהנתנות המנותקת מן המציאות. סגרו מאחוריכם את הדלת, תתעטפו בחלוק לבן ותתמסרו לאווירה הקיטשית שאופפת את המקום. את השאר הם כבר יעסו.
     
    יהודה המכבי 15

    רגע לפני שרחוב יהודה המכבי נשפך אל ים המכוניות, האוטובוסים והולכי הרגל של רחוב אבן גבירול ההומה, נפתחת בקצהו רחבה ירוקה, עם שתי פיסות דשא ועצים שמדגמנים דרמטיות מרשימה. יש משהו מפתיע ברחבת מילנו, שמטעין את המצברים בקצת ירוק ונוסך שלווה מיידית. זה נדמה שהכיכר הזו עומדת כאן כדי לגונן בירוק השברירי שלה על שגרתו המפונקת של רחוב יהודה המכבי, הודפת את העיר שמאיימת להתפרץ במלוא עוצמתה.
    השנים האחרונות עשו רק טוב לרחבת מילנו, המוכרת יותר כ"כיכר מילנו". במשך שנים ארוכות זו היתה פינה נטולת זהות מגובשת, שבתי העסק שבה התחלפו שוב ושוב ללא הצלחה. אבל, כמו שאומר הפתגם "לכל סיר יש מכסה" וכנראה שגם לכל כיכר יש בית קפה. לפני כשנתיים נחת כאן  זוריק, בית קפה חמוד להפליא שמציע שילוב מצליח של ביתיות מזמינה ואופנתיות שיקית ושידרג את הכיכר לאחת השוות בתל אביב. תושבי האזור, ששמחו מצידם לגלות שיש להם שכונה ושיש בה אפילו בית קפה להתגאות ולהראות בו, התאהבו בו מיידית. הזוריק נשלט ביד רמה בידי צוות קבוע של מלצריות דומיננטיות (ונאות מראה) שמוסיפות לאווירת הבעל-בתיות של המקום. הקרבה ל"עיר הגדולה" מורגשת בזוריק ואת אווירת העילית ששררה בקצהו המרוחק של יהודה המכבי מחליפה כאן אווירה שכונתית נינוחה. זהו עדיין הצפון הבורגני של העיר, אבל תפגשו כאן הרבה יותר ג'ינס והרבה פחות גוצ'י.
    כדי להקל על הפרידה מהרחוב, תוכלו להצטייד בבשר משובח מהקצביה של חיים ורותי שבכיכר, בשר נטו. השלט בכניסה מכריז שלא צריך להיות שף כשהבשר הוא טוב, ורומז על המחמאות שתקבלו על הסטייקים שתכינו לחבר'ה. הרוסטביף סינטה של רותי בימי שישי הוא מעדן מלכים ששווה להגיע בשבילו במיוחד. לחובבי הז'אנר והדאווין, בשר נטו ממוקמת לטובת העניין, בין חנות סיגרים ריחנית שמציעה פינת עישון באווירה של קלאב סנובי משהו ובין חנות משקאות, שבה תוכלו להצטייד ביין טוב לארוחה. אם כבר אז כבר.



    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      רננה קידר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות

      קו 5 - מדריך עירוני לתל אביב