סטרייקר:

הדילמה לא הייתה קלה, נטע-לי או מירית. מצד אחד מירית יותר יפה, יש לה גוף מדהים, גומות חן, חיוך ממיס ובעלת לב זהב. מצד שני נטע-לי בלונדינית אמיתית. אז יצאתי עם נטע-לי.

קבענו בבית קפה בתל אביב. אנשים רגילים מתרגשים כשהם רואים סלבריטיס לידם. אני לא כזה, ראבאק, יצאתי עם רנין כמה חודשים טובים כשאנשים עוד זכרו מי היא. חשבתי שהדייט יעבור חלק.

טעיתי.

קודם כל הבחורה מגיעה לדייט יחפה, בבגד ים תחתון וחולצה קרועה. הלו, מה נסגר איתך?!? אחר כך המלצרית, החצופה הקטנה, נגשה אלינו, הדליקה את הנר במרכז השולחן, ואמרה: "ערב טוב. נטע-לי אני מתה עלייך. את הכוכבת שלי. גבי, אתה הגבר הכי מאושר בתל אביב."

הסברתי לה שאני לא גבי, בן הזוג המסתורי של נטע-לי, אלא אדם אחר לגמרי. אני חושש שהמלצרית לא אהבה את התשובה. הזמנו קפה ועוגת קוקוס. "אין לנו קוקוס מוקפץ במחבת, " התנצלה המלצרית, "אני אדבר עם הטבח, אולי הוא יוכל לארגן משהו."

נטע לי פתחה במונולוג ארוך: אני שונאת את איגור. מי האידיוט בהפקה שהחליט להביא אותו? אני ממש מתעבת את איגור. איך שמחתי שהוא הודח. איזה שיכור טיפש. הוא מגעיל אותו. וככה ממשיכה וממשיכה, פה שלא סותם את הפה.

לא בא לי עליה. ואני יודע שבעצם, היא מרגישה בדיוק הפוך ממה שהיא אומרת. לילה אחד זה יקרה. היא ואיגור, אצלו ביאכטה. אין לי מה לחפש כאן, בזבוז זמן. סיימתי את הקפה בלגימה ארוכה, הפכתי את הכוס  והנחתי אותה על הנר, שנכבה מייד.

ביציאה מבית הקפה התקשרתי למירית: "מאמי, מה את עושה מחר בערב?"

הרפתן:

סטרייקר עולה לי על כל העצבים. אני מנסה לכתוב סיפור שאני עובד עליו כבר הרבה זמן (משהו על מסע שורשים להונגריה) והוא כל הזמן מפריע. רואה טלוויזיה בקולי קולות, שר שירים של דפש מוד, ומתרגש לקראת העונה החדשה של "כוכב נולד".

בעיקר מפריעה לי המשיכה האובססיבית שלו לסלבריטיס. לפני שבוע הוא יצא עם דניאלה פיק מ"האח הגדול VIP ". השבוע הוא יצא עם שתי בנות מן העונה האחרונה של "הישרדות". והוא לא מפסיק לדבר על זה.

סטרייקר:

לכל בחורה יש נושא שיחה אחד שעושה לה את זה. יש כאלה שאוהבות לדבר על הכלב שלהן, אחרות על החתול. יש כאלה שאוהבות לספר, בפרטי פרטים לא חשובים, על היום שלהם בעבודה. אחרות מספרות לי על האקס שלהן ואיזה בן זונה הוא היה. התפקיד שלי להנהן, להסכים, לשאול שאלות מנחות, להגיד שהיא צודקת ולגרור אותה למיטה.

עם מירית זה הלך בקלי קלות. ישבנו במסעדה והפלתי "בטעות" את המלח שנשפך על השולחן. מייד לקחתי קצת מלח, זרקתי מאחורי הכתף ואמרתי: "טפו טפו טפו, נגד עין הרע".

"איזה צירוף מקרים, " היא חייכה את החיוך הממיס שלה, "גם אני שטופה באמונות טפלות."

השיחה קלחה. דיברנו על חתולים שחורים, מראות, כשפים וקמעות. שאלתי אותה מתי היא נולדה ואיפה. חישבתי את מצב הכוכבים ואת האופק האסטרולוגי שלה. בניתי את המפה האסטרולוגית והסברתי לה: זה כתוב בכוכבים, את צריכה לעלות אליי לדירה. מירית זו בחורה שלא מתווכחת עם הכוכבים.

עלינו אליי לדירה. הרפתן ופורד פרפקט ישבו בסלון כשנכנסנו. הם הביטו בה המומים. איזה כבוד, איזו אורחת אצלנו בדירה. על הפרצוף שלהם הייתה מרוחה הכתובת "איזו כוסית, יא וואראדי". ואתם יודעים מה, הם צודקים.

נכנסנו לחדר וסגרתי את הדלת. "מאמי," שאלתי אותה, "בואי תגידי לסטרייקר מה את רוצה שאעשה לך."

מירית לקחה דף נייר ורשמה עליו את ההנחיות. הגישה לי את הדף ואמרה: "הגיע דואר לאי. חייבים לעשות את המשימה שכתובה בדואר האי כדי לזכות בפרס". והוסיפה חיוך ממזרי: "אתה יודע מה הפרס נכון?"

פתחתי את הנייר המקופל וקראתי את כתב החידה:

מתחת לשיח

יש אוצר נפלא

הדרך אליו

לא קלה

בצע את התוכנית הכלכלית

של ראש הממשלה

גרדתי בראשי. אחת הבנות הכי יפות במדינה נמצאת אצלי בחדר ורוצה שאבצע בה את זממה. רק שאין לי מושג מה היא רוצה בדיוק. "תגידו," צעקתי לשותפים לדירה שישבו בסלון, "מה התוכנית הכלכלית של ביבי?"

"עצירה, סיבוב ונסיקה," צעק בחזרה הרפתן, שיודע הכל. לא עוזר לי, אין לי מושג מה היא רוצה.  "אני לא יורד לסוף דעתך," הודתי.

"תרד ואז תבין..."

"הבנתי."

התחלתי במשימת הפרס. אחרי חמש דקות מירית פתאום הודפת אותי הצידה, מתיישבת על המיטה ומתחילה לדבר אל הטלוויזיה. "מה את עושה?" שאלתי.

"ככה זה, אני צריכה להסביר לצופים בבית מה קורה פה."

"תגידי את דפוקה לגמרי? מה יש להסביר? ברור לכולם מה אנחנו עושים פה, לא?"

"הוראות של ההפקה. צריך להסביר לצופים מה הם רואים. אפילו שהכל ברור להם."

אין ספק, הבחורה שרוטה לגמרי. ועדיין, אני מאוהב בה מעל הראש. איזה מאמי. איזה גוף מדהים. לאכול אותה.

מירית המשיכה להסביר לצופים מה קרה פה: "סטרייקר היה אמור לבצע בי את התוכנית הכלכלית של ראש הממשלה. ולפעול ברגישות אך בנחישות. במקום זה הוא ביצע הפרדה, התקפה ומעיכה. זו לא התוכנית הכלכלית של ביבי, זו התוכנית המדינית של ליברמן. אם הוא ימשיך ככה הוא לא יזכה בפרס."

הבנתי את הרמז וחזרתי למשימה מהמקום בו הפסקתי. 

 אחרי עשר דקות מירית שוב הודפת אותי הצידה, מתיישבת על המיטה ומסבירה לצופים מה קרה פה: "סטרייקר קיבל משימה פשוטה, לבצע בי את התוכנית הכלכלית של ביבי. אבל, הוא נבהל. הוא ניסה להיות אקטיבי, ליזום קצת בהתחלה, אחר כך הפסיק ולא עשה כלום. הוא קיווה שיקרה נס והכל יסתדר מבלי שיצטרך להתאמץ. זו לא התוכנית הכלכלית של ביבי, זו האסטרטגיה של נבחרת ישראל בכדורגל".

והתחילה להתלבש.

"הלו, מאמי, רגע, חכי, לאן את הולכת? אני מנסה לזכות בפרס אבל זה לא קל איתך. יש לך בעיה."

"מה הבעיה?" היא המשיכה להתלבש.

"מאמי, את יודעת, חזרנו לציוויליזציה, את יכולה לטפח קצת את עצמך.  זה לא קל שם, למטה. אני מרגיש כאילו אני....כאילו אני....עם כל השערות....את יודעת...כאילו אני...."

"כאילו אתה מה?"

"כאילו אני אוכל קוקוס."

סיימה להתלבש ונסעה הבייתה, חזרה ללוד. לא נורא, תיכף מתחילה עונה חדשה של כוכב נולד.

פורד פרפקט:

נרשמתי לעונה הבאה של הישרדות. לא אכפת לי להיתקע על אי בודד מוקף בחבורת נחשים. לא אכפת לי לא להתקלח, לא להתגלח, לא להתחבר לאינטרנט. לא אכפת לי שהמדינה תראה אותי מזיע ומסריח, רעב, עייף, נכשל במשימות, אוכל קרביים של נשר בשביל עוד קמצוץ רייטינג לערוץ 10 המדולל. לא אכפת לי. העיקר לעוף מפה. כבר כמעט ארבעה חודשים רצופים שאני תקוע במדינה.

קחו אותי מפה.