יש רגשות המבעבעים מתחת לפני השטח, יש כוחות המתעוררים מתוך הלא-כלום, ויש חלומות בלהה המתלווים אל לילה רצוף שינה טרופה. בחמש בבוקר זינקה מימי מהמיטה כאחוזת תזזית. בוקר ראשון למשפטו של יוסי. יום גורלי בחייו, יום גורלי בחיי משפחת קניג כולה. איציק התעורר מעט אחריה. ברכת ה"בוקר טוב" לאביה נשמעה מפיה של מימי כתפילה, כניסיון קלוש לאצור את הסערה שבתוכה בשלווה שבהמתנה. לאחר קפה קצר בחדר האוכל והתחמקות ממבטיו של איציק יצאו מפתח בית המלון, המונית הצהובה המתינה להם מבעוד מועד בפתח.
"אל בית המשפט," לחשה מימי לנהג כמבקשת שינצור את סוד המשפחה. שיחת נהג המונית במכשיר הקשר צרחה אל תוך הדממה ששררה במונית. מבטה נעוץ בחלון, והיא מגלגלת במחשבותיה את אופן התנהלות המשפט שהתעמקה בו בימים האחרונים.

בתוך זמן קצר עצרה המונית בפתח בית המשפט, ומימי ואביה החלו מפלסים דרכם בין קהל האנשים שהתגודדו מחוץ לבניין המהודר. ללא אומר עשו את דרכם אל האולם שבו ישהו בחודשים הבאים לא פעם ולא פעמיים.
אולם בית המשפט המחופה עץ אלון כבד התמלא במהרה. עשרות סקרנים פקדו אותו באותו יום כדי לא להחמיץ את משפט הרצח המסוקר ביותר בניו יורק. רצח על רקע רומנטי בקהילה ההומוסקסואלית הבוהמיינית. איציק התיישב בשורה השנייה. מימי מימינו. לפניהם שולחן ההגנה, על שני עורכי-הדין של יוסי, ולצדם כיסאו הריק, לעת עתה, של הנאשם – בן משפחת קניג. בזה אחר זה נכנסו המושבעים והתיישבו בשורות המיועדת להם, ומימי סוקרת אותם, מייחלת שעשו את הבחירות הנכונות. היא זיהתה את הכומר האתיאיסט שעו"ד ריידנברג דרש שיהיה בחבר המושבעים במקומו של מועמד אחר.

לצדו ראתה את אמן הבמה המזדקן, שהכירה משלבי הבחירה המתישים האלה. היא התקשה להאמין כי הוא בן שבעים. גופו הצנום והגמיש להפליא הזכיר לה את חזותו ג'יימס ווייט המנוח. כמה קיוותה ששניהם יכריעו את הכף לצדו של יוסי, ועמם גם ההומוסקסואל המוצהר, שהיה בחירה של התביעה דווקא בתקווה שיזדהה עם הנרצח. זוכרת כיצד עו"ד ריידנברג התקרב אליה ולחש באוזנה, "לעולם לא ניתן לדעת עם מי הוא יזדהה. אולי דווקא ההיכרות שלו עם עולם ההומוסקסואלים תפעל לטובתנו... הוא בוודאי מכיר את היצרים, את הקנאה... ננסה להסיט גם אותו לטובתנו..." הבהיר. כך או כך, את שתי הדחיות שלו כבר עשה ולא היה יכול להתנגד.

במשך ימים לא מעטים, שקדו מימי ועו"ד ריידנברג על בחירת המושבעים. שתי דחיות שלהם, שתי דחיות של התביעה – כך מתיר החוק הניו יורקי. אבל עכשיו בחירת חבר המושבעים כבר היתה מאחוריהם, ומכאן ואילך הרבה דברים לא צפויים עשויים לקרות. נותר רק לקוות, לייחל ולהתפלל לנס. מימי מיקדה את מבטה בכיסא הריק של הדוד יוסי. רגעים ספורים לאחר מכן רחש נשמע באולם, ובפתח, כבול באזיקים, נראה יוסי. מלווה בפלש המצלמות ובידם הרושמת של הכתבים הרבים שנכחו באולם, הו הובל אל כיסא הנאשם.

"בית המשפט!" קרא הכרוז. הנוכחים קמו על רגליהם. ועתה צעד פנימה כבוד השופט דייויד דארמה הידוע בנוקשותו. דממה השתררה באולם. איציק אחז בחוזקה בידה של מימי. "הנאשם יקום על רגליו!" יוסי העיף אליהם מבט סוקר, חיפש את הכוחות ברוח הגבית שיובאה למענו מארץ הקודש. המשפט נפתח. התביעה הציגה את כתב האישום בקצרה. משפט סיכום ממצה אחד שלוּוה בקול לחשושי הקהל הנסער: "יוסי קניג מואשם ברצח אמן הפנטומימה הידוע ג'יימס וייט."

"מצטער," התנצל סטיבנסון, כשפילס דרכו אל המקום הפנוי שליד מימי. "ביל," הציג את עצמו בלחיצת יד איתנה, "ואת בוודאי..."

"מרים," לחצה את ידו קלות והמשיכה לנעוץ את מבטה בגבו הזקוף של יוסי. הוא ישב כל העת קפוא במקומו, צדודיתו חושפת את הגילוח החלקי, הכשל הקבוע שלו. "...בשום פנים ואופן לא!" הקשיבה קשב רב לדברי העורך-דין, "אדם זה, היושב כאן למולכם," הצביע לעבר יוסי בהינף יד תיאטרלי, "הגיע למחוזות שהגיע בזכות רגישותו הרבה. רגישות ורצח אינם הולכים יד ביד בשום מקרה..." המשיך בנאומו. בזווית עינו עקב סטיבנסון בחיוך קל אחר תנועת שפתיה של מימי הלוחשות לאוזנו של אביה תרגום סימולטני מהיר של המתרחש בזירת המשפט. הקטגור הציג דברים קשים. השחיר את דמותו של תלמידו של ג'יימס ווייט והעלה את הטבע הישראלי הכוחני אל סדר היום. זעקה קמה באולם, אנשים קמו ממקומם, חלקם פסעו החוצה במחאה, ומימי פרכה את ידיה.

"התנגדות!" קרא עו"ד ריידנברג.

ג'יימס ווייט – קורבן אלימות! יהי זכרו ברוך.
יוסי קניג – רוצח!