דמיינו לכם חללית החודרת לאטמוספירה. אי אפשר להבחין בשום שינוי הנראה לעין מבחינת מעטפת החללית, אבל בתת אדום, החגיגה גדולה. החללית חוזרת מנקודת לגראנז' שם, בין הירח לכדוא"ה, ממוקמת עיר רובוטית המספקת את כל צרכי הייצור של בני האדם. החללית נוחתת בנמל החלל אירופה. הרובוטים מעבירים את הציוד שיוצר למחסנים הזמניים, משם זה ישלח לבתי האנשים. אירופה, שארית של עבר... עיר אחת ובה כמה אלפים בודדים של בני אדם במקום מאות מיליונים שחיו להם ביבשת. אבל ככה זה בכל העולם. זה היה תהליך ארוך ומייגע אבל בסופו, האנושות חיה לה בשלווה ובצמצום.

התמונה של נמל החלל נעלמת ובמקומה מופיעה תמונה חדשה - משפחה. ארוחה משפחתית של יום ראשון בצהריים. הבן חזר מביה"ס, האב והאם ממועדון החברים, הבת יצאה לטיול בחיק הטבע עם כיתתה לכמה ימים. המחשב הכין את האוכל במרתף והעלה אותו דרך המעלית במרכז השולחן ישירות לסועדים. הבן סיפר על לימודיו בביה"ס, המשחקים ששיחקו, הדברים שגילה בזמן החקר. ההורים דיברו על הפגישה, הרעיונות החדשים שצצו. בקרוב יהיה פסטיבל, הם התבקשו להכין קטע מוזיקלי חדש. הבן סיפר שלמד קצת על ההיסטוריה והיה ממש מבולבל מחלק מהדברים, למה למשל האנשים הקדמונים עבדו במפעלים? היכן היו הרובוטים? האם צחקקה והשיבה שהרובוטים לא תמיד היו... בזמנים עברו אנשים נאלצו לעבוד במקום רובוטים.

בתקופה מאוחרת בעתיד האנושות החליטה פה אחד שמספיק עם הטמטום. במשך כמה אלפי דורות אנשים הביאו רק ילד אחד עד שהאנושות דעכה מבחינה מספרית לכדי כמה אלפים בודדים.

את התעשיה העבירו לחלל, שם רובוטים מייצרים את כל המצרכים באופן אוטומטי. כולל מזון. אין שום צורך לגנוב כי כל הבקשות למוצרים מתממשות ע"י הרובוטים. אין עורכי דין, שופטים, שוטרים ואנשי צבא. אף אחד לא פוגע באחר. האנושות הסתגרה לה בחיי היום יום בכמה ערים בלבד. פה ושם יוצאים לטיולים בטבע. העיסוקים היחידים של בני האדם אלו בתחומי האמנות, יצירה, מחקר מדעי וטכנולוגי, מתמטי ופילוסופי. חקר כדוא"ה והחלל.