בצבא עבדנו עם תוכנת CAD/GIS בשם MicroStation. במהלך הקורס היה תחביב קטן לסיים מילים עם ation... סבבישן וכו'.

{אדם מנסה להסביר בצורה עילגת את הכותרת.}

אני שונא טעויות כתיב/דקדוק/היגיון וכו'...

אני בעיקר שונא שאני עושה טעויות, שאני שם לב לאחר שעשיתי את הטעות.

פרפקציוניסט ועצלן... כזה שילוב...

גם שילוב של חינוך מעולה ודפוק...

אני מלא סתירות...

אני משתדל לא להעיר לאחרים.

אחת הטעויות הכי נפוצות היא אי ידיעת שימוש במספרים בדיבור.

שימוש לא נכון בכללי זכר ונקבה.

כמובן נכתב על הנושא כל כך הרבה. הוא עדיין מעצבן...

טעויות נוספות הן טעויות של "שעטנז"

הכוונה היא שילוב של מילים בצורה שגויה, למשל:

"בגלל ש..." ו"למרות ש...", יש בעברית "בגלל זאת" "משום ש..." "אף על פי ש..." ו"למרות זאת". לקחו את כל הביטויים וערבבו בצורה מכוערת אשר די השתרשה בשפה.

יש להגיד: "אם" ולא "במידה ש/ו"

כמובן השפה היא משהו "חי", כלומר כל הזמן יש שינויים (כמובן לא גדולים, אחרת לא היינו יכולים לתקשר...)

אם מישהו מעיר לך, או אתה מבחין בטעות מצידך, הדבר ההגון לעשות זה לתקן. אנשים שלא טורחים לתקן טעויות פשוט מעצבנים אותי יותר מהטעויות.

במיוחד על גבי פורומים. הרי לא צריך להיות אכפת אם אתה בעל כרומוזום X או Y, מה גילך, הכנסתך, היכן אתה גר או כל דבר אחר מלבד מה שאתה כותב, איך שאתה מתבטא, מגיב.

(כמובן שאם אתה "כוסית" שכותבת על דברים מיניים יהיו לך יותר תגובות. )

כפי שנאמר: "דרך ארץ קדמה לתורה" וכאן הכתיבה היא לחם חוקינו!

ציווי ועתיד:

בעברית פועל ציווי בדרך כלל מאופיין ע"י היי בתחילתו כגון: "ילדים, הכנסו לכיתה."

גוף ראשון בעתיד מאופיין ע"י אלף: "אני אסדר את החדר, אמא!"

וגוף שלישי בעתיד מאופיין ע"י יוד: "הוא ילך לקנות חלב, נא להרגע!"

אנשים עושים כאלו שעטנזים מעצבנים...

אין להגיד "במידה ו" כאשר יש להגיד "אם"...