כותרות TheMarker >
    ';

    האגרת השבועית של תיאטרון החדר

    פורום היוצרים של תיאטרון החדר

    ארכיון

    0

    אמיר אוריין - תיאטרון החדר, קטעים מאיגרת , 14.5.2009

    0 תגובות   יום שישי , 15/5/09, 16:24

    אמיר אוריין - תיאטרון החדר


    קטעים מהאיגרת השבועית 14.5.2009

    לקבלת הנוסח המלא:  orian01@bezeqint.net?subject=subscribe


    פגישת הכרות
    בימים אלו מתקיימות פגישות הכרות

    לקראת הקורסים השנתיים והדו-שנתיים
    של תיאטרון החדר במשחק ובבימוי.

    לפרטים: טל', 03-5171818


    הדיבוק בחדר

    טרגי-קומדיה אפלה

    בהשתתפות מאייה אלרון, אבי גיבסון בראל, אמיר אוריין

    מוצ"ש, 16.5.2009, 20:30, בחדר

    "אני לא מפסיקה לחשוב על "הדיבוק בחדר".

    ככול שעובר הזמן אני מוקסמת ממנה עוד ועוד.

    אתם פשוט שחקנים טוטאליים.

    נתתם לי גם את מה שמעבר ליצירה,

    את המרחב הנשגב שמעליה,

    והוא ממשיך למלא אותי ועל כך תודה". 

    (דליה רפאל, דרמה תרפיסטית)

    בהזמנה טלפונית: 03-5171818


    הצגת הפולחן של תיאטרון החדר

    מקור השראה ליוצרים וקהל - מאז הוצגה לראשונה בשנת 1992 !

    דם

    מחזה ובימוי: אמיר אוריין

    משתתפים: עינבל מרום, אפרת הרמלין, אמיר אוריין

    הצגת טיפול בזמן אמת.

    מסע אישי לחשיפתו של גרעין הטראומה,

    בדרך להחלמה ותיקון אישי.
    הצגות מיוחדות למשפחת תיאטרון החדר:

    יום ג', 19.5.2009, 20:00 בחדר

    יום א', 24.5.2009, 20:00 בחדר

    בהזמנה טלפונית: 03-5171818


    נו-אקסיט

    "חובה קלאסית לראות!"

    (משנת 2002 ועד היום)

    שלי גורל, רותם זיו, אבי גיבסון בר-אל, עמירם שניר

    מוצ"ש, בתיאטרון החדר

    בהזמנה טלפונית: 03-5171818

    תודה לכם השחקנים

    שעושים עבודת קודש!

    (מאייה שטיינמן-הובני, משוררת ומנחה)


    באיגרת המקורית:

    שיטת אוריין

    פרשת השבוע 

    "נמר בוער" - שרית פוקס

    מאיה הובני-שטיינמן: ואם

    מיכאלה למדן: אֲחוֹתִי כַּלָּה

    מולי ש' אנצ'ל: קְרִיסַת הָרַצְיוֹ

    צפירה יונתן: אולי אף פעם

    נילי אושרוב: המקאמה של נינה

    בעילום שם: מכבה משואה זו

    שאול דישי: פינתו

    הכתובת על הקיר 

    דירה

    רחוב ביאליק תל-אביב

    אודישנים / דרושים 

    כרוניקה... 

    אתרים


     

    שיטת אוריין - המעגל הפתוח

    נס

    יצירה היא נס, אבל נסים הם מדרך הטבע, ועל כן יצירה היא דבר טבעי.

    יצירה היא חיבור של נס מתוך תחושה, תמונה, מחשבה ורגש.

    התעוזה היוצרת היא להביט במראה. לראות את עצמך.

    לקיים דיון עם עצמך, להסיק מסקנה ולממש אותה ביצירה.

    (לקריאה נוספת: "המעגל הפתוח" מאת אמיר אוריין, הוצאת ספרית פועלים, 1998)


     

    פרשת השבוע: בהר סיני / בחוקותי (קטע)

    (הקטע הוא מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת קבוצתית ב"המליאה" של תיאטרון החדר. הערות השוליים הוצאו כדי להקל על הקריאה) 

    32. בהר סיני: ויקרא כ"ה - כ"ו 2.

    "וידבר יהוה אל-משה בהר סיני לאמר. דבר אל-בני ישראל ואמרת אליהם, כי תבואו אל-הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת ליהוה".

    משנזכר הר-סיני, מתעוררת השאלה: היכן הוא אותו הר מופלא?

    ארכיאולוגים מעולם לא הגיעו להסכמה באשר למיקומו של הר-סיני. בניסיונות שנעשו להשוואה בין רעיונותיהם של חוקרים בני אסכולות שונות, התוצאה הייתה מרתקת. כל חוקר הצביע על נקודה משלו על מפת אסיה ואפריקה. כמספר החוקרים כך מספר המיקומים. אשרי המאמין, המאמין שהוא "יודע" באמונה שלמה את מיקומו המדויק של הר-סיני.

    אבל הר-סיני אינו מקום פיזי שניתן למצוא אותו בקו אורך או רוחב מסוימים. הר-סיני הוא מקום בתודעתו של המאמין, ודימוי בתודעתו של האדם-היוצר. הוא תופעה חווייתית המתרחשת בכל פעם שמתעוררת בו הארה המובילה להבנה חדשה או מחודשת, או ליצירה חדשה, ואז יכול להתאים לה גם הטקסט המופיע בספר שמות: "קולות וברקים וענן כבד על-ההר וקול שופר חזק מאד", ויכול להתאים גם הטקסט המופיע בספר מלכים: "ואחר הרעש אש, לא באש יהוה, ואחר האש קול דממה דקה".

    רבנים דנו בעניין אותו פסוק האומר שמצוות אלו ניתנו בהר סיני וכביכול נתנו שוב בערבות מואב וסיכמו שהכול כבר ניתן בסיני, ורק שינון חוזר ופירושים נתנו אחר-כך. מחלוקת זו מתייחסת הן לחזרה על מצוות, והן להופעתן של מצוות חדשות - מתי ניתנו והיכן. לא נותר לנו אלא להזכיר שאין תורה מהפכנית ניתנת כלאחר יד, וודאי לא בגרסה אחת שלמה ומתוקנת לנצח. מטבעה של תורה כזאת שהיא עוברת גלגולים במוחו הקודח של יוצרה, וגלגולים נוספים לאחר יציאתה לאור עולם. כשמשה יורד מהר סיני ורואה את מעשה העגל, האם הוא שובר את הלוחות בגלל העגל? אם כן, זוהי פעולה אנושית יצרית בסיסית ביותר: הוא כועס על העם המשחית את זמנו באורגיות של חומר, בשעה שהוא, הנביא, מתיש את עצמו למוות אל מול אלוהיו, בענייני הרוח, ולכן הוא שובר את הלוחות. הסבר כזה מתאים לטלנובלה אמריקאית, או לסרטי הראווה של ססיל ב. דה-מיל, לא למשה.

    משה יורד בפעם הראשונה מהר סיני ובוחן את הפער שבין מצבו של העם, לבין דרישותיה של תורתו. הוא מביט בלוחות ורואה טיוטה של משהו שעתיד לשנות את פני האנושות, אבל עדיין הוא בגדר של טיוטה. ברגע זה התורה היא תופעה אופוזיציונית. בפני משה עומדות עתה שתי אפשרויות, ועוד אחת לא רלוונטית.

    א. האפשרות האחת היא להטיל את התורה על העם, מתוך ידיעה מראש שהעם לא יקבל אותה. לקבץ סביבו קבוצה נבחרת של מאמינים ולהפוך בעיני העם לכת נבדלת ונרדפת. להמשיך במעשה היצירה, בינו לבין עצמו, בינו לבין אלוהיו. לפתח תורה אופוזיציונית בפינה אחת במדבר. ללמד אותה, בין אם הקהל הרחב מקבל אותה או לא. לנסות לקרב את הקהל אל התורה, ולאו דווקא לקרב את התורה אל הקהל ולמות באוהלה של תורתו. להניח לדורות הבאים לגלות אותה, לאמצה או לדחותה. להיות אמן התורה ולוותר על ההנהגה המיידית של העם.

    ב. האפשרות השנייה היא לחזור אל שולחן העבודה במגמה לקרב את התורה אל העם. פירושו של דבר לשים את דרישות הקהל לפני דרישותיה של היצירה כשלעצמה ולנסות לקרב את התורה אל העם. להיות יוצר קואליציוני, ולקיים בידו את הנהגת העם. לומר לעצמו שמוטלת עליו שליחות היסטורית, להנהיג את העם המבולבל הזה.

    ג. האפשרות השלישית היא להניח לדברים כפי שהם. להניח לרוח ההיסטוריה שתגלגל את העם הזה על פי דרכה. זוהי אפשרות שאינה מתאימה למשה, האיש שטעם את טעם היצירה המהפכנית ואת טעם המנהיגות על עם שלם, ועתה עליו לבחור בין הטעמים.

    כשעלה משה על ההר בפעם הראשונה, היה יוצר אופוזיציוני. כשחזר ועלה היה כבר יוצר קואליציוני. איש לא יוכל לבוא ולטעון כנגדו על הבחירה הזאת, עד שיגיע למקומו של משה. רבים חוזרים ועולים אל ההר שלהם כדי להתקרב אל העם. מיעוטם מוותרים על התפקיד האופוזיציוני המכביד והמתסכל, ומבקשים את אהבת העם עם כל ההטבות הנלוות אליה. איש לא יוכל לבוא ולטעון כנגד בחירתם זו, עד שיגיע למקומם.

    המקרא מדבר על שתי גרסאות של תורת יהוה הבסיסית, אבל תורה זו הולכת ונכתבת לאורך הדורות עד היום, שעל כן היא תורה חיה. מעצם היותה חיה לעולם אין היא מושלמת, ועל כל אדם הבא עימה במגע מוטלת החובה היצירתית להפוך בה ולהפוך בו ולמצוא את פירושו החדש.

    (אמיר אוריין, קטע מתוך "פרשת השבוע", תיאטרון החדר)


     

    "נמר בוער" - שרית פוקס

    מותו וחייו של נסים אלוני

    הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, פרוזה, 2008

    חיבור חשוב ביותר על היוצר נסים אלוני. ספר מרתק, מפתיע, מצחיק, עצוב, מכיל תובנות וגילויים חדשים. האם ייתכן שיצירתו של אלוני שואבת מהלם הקרב שחווה כחייל במלחמת העצמאות? שרית פוקס חודרת אל הנימים הדקים ביצירה של אלוני. באיגרת השבועית אנו מביאים קטעים מתוך הספר.

    קטע מתוך הפרק החמישי: "אני מתגעגע אליו והוא מתגעגע אל עצמו"

    אידיאלים שהושחתו

    ...החל מימי מלחמת העצמאות כתב נסים אלוני על אידיאלים שכיזבו. בימי הידידות עם יוסל (ברגנר) המשיך לכתוב על שחיתות שלטונית וניוון נפשי, ויוסל בדרכו צייר אותה. יוסל מספר בציוריו על השחתת נפש בשל רעיון כוזב. האידיאליסטיים הציונים נראים בציוריו כפליטים עקורים, מנותקים, קפואים כחולי קטטוניה. ברוב מחזותיו של נסים נוכחת מחלת נפש, אובססיה, פרנויה, "אני" מפוצל. נסים כותב על טירוף, יוסל מצייר עופות טורפים ואנשים מנותקים.

    מבט עיניהם של החלוצים והציונים בתוך ארצם, גם כשהם נראים כעורכים פיקניק בטבע, עשוי להיראות לא רק כקיפאון אלא כעצב גדול המתפשט בכל העין. האין אלה החלוצים חולי מחלת העצב הנדירה טְרִיסְטֶזָה, שבה חולים החלוצים מיישבי הארץ, בני משפחת בלנק ב-דודה ליזה?

    באלבום משותף מהל נסים אלוני את מחשבתיו על הארץ עם ציורי יוסל. הוא מלווה את הציורים המתארים לפיו את "ארץ הפליט, שהיא אולי עכשיו ארץ ישראל" ואת "ארצם של שפלי הרוח אשר לא ירשו את הארץ." וגם זאת כותב נסים: "אולי, מי יוכל באמת לדעת, נפער איזה חור בבטנו של האידיאליסט בהתגשם האידיאל שלו, אולי לפתע מצטמצם כל גג העולם לממדי כובע ממש." האין זה החור בבטן שצץ ב-דודה ליזה? הרוצח הפיוטי יוסף אומר: "ראיתי פה ושם איש אחד או שניים בחיים שלי. יצא לי להסתובב. רק שלא יצא לי אף פעם, בשום מקום, לראות בן אדם שאין לו בבטן בור עמוק... עמוק אבל ריק... עם קצת מים מלאים מילים יפות." שמיה של הדודה ליזה, אישה-נפילה ממקימי הארץ, מצטמצמים במחזה לממדי כובע, אם משמעות כובע היא רוח שהצטמקה לחומר.

    נסים כותב על ציורי החלוצים של יוסל באותו אלבום: "דיוקנאות אנשים קנאים, שבויים בקסמי אידיאל. מוכים או נשברים בעוברם את מפתנו. וזה הלוא סיפור ישן נושן: כה רבים האוהבים אשר, בעוברם את מפתן האהובה, מפנים לה עורף." את סיפורו שלו - יחסו לנשים, אי-מחויבותו לרגש, זיקתו למקום - כותב נסים, יודע-לא-יודע שזהו סיפורו, דרך מה שהוא מוצא בציורי יוסל.

    במחזה הכלה וצייד הפרפרים. צייד הפרפרים גץ מתאר אהבה המגיעה עד המפתן, ולא מתקדמת; אהבת חתן וכלה, שכמוה כאהבת חלוצים וארצם: "...כל ילד יודע לאיזה מעשים נוראים מסוגלים האנשים... אחרי החתונה!... בכלל... מגיעים למצבים שבשום אופן אי-אפשר היה אפילו לשער שהם יתגשמו... כמו החלוצים שבאו להתחתן עם הארץ..."

    גם באלבום המשותף כותב נסים על הכלה-הארץ: "ארץ ישראל היא כלה תובענית(...) חמורת-פנים, ומתמיד היו שושביניה נביאים חסרי חוש הומור."

    (המשך יבוא)


     

    מאיה הובני-שטיינמן: ואם

    ואם אזרוק את השפתון שלך הזה

    שכבר בן שש

    האם זה אומר שכבר לא אחוש מגע פיך

    על שפתיי החתומות

    שתדבק לשוני כשאני בחיקך

    שלא אעלה זהבך על שפתיי

    שאכיר אותך ללא הכר

    כל כך הרבה עבר עלי

    מאז נפרדנו

    לאן נעלמה דִבְּרתך בעולמות עליונים

    נשיקתך כבר עוברת לדורות הבאים

    על תמונתך בסלון, ליה מצביעה:

    מי זה? ואני עונה: זאת סבתא זהבית

    והלב מחזיר פעימה.

    (מאיה הובני-שטיינמן)


     

    בס"ד

    מיכאלה למדן: אֲחוֹתִי כַּלָּה

    אֵינֵךְ כַּלָּה

    אֲחוֹתִי

    אֵינֵךְ כָּלָה

    כִּי יָפֶה כֹּחֵךְ לְרֶגַע הַכִּלָּיוֹן

    כְּשֶׁיָּבוֹאוּ לְפָנַיִך הַכָּלִים וְהַנִקְלִים

    לְרַקֵּד בַּחֲצַר הַמִּגְדָל

    וִיבַקְשׁוּ

    לְהִכָּלֵל בִּכְלוּלוֹתָיִךְ

    (מיכאלה למדן) 

    סדנאות כתיבה עם מיכאלה למדן: נייד, 0547-208-422.

    דוא"ל: dmlamdan@gmail.com


     

    מולי ש' אנצ'ל: קְרִיסַת הָרַצְיוֹ

    הָרַצְיוֹ הִתִּיר אֶת הַקְּשָׁרִים

    וְהַמּוּעָקָה נִשְׁאֲרָה

    הַמִּשְׁקָע הָאָפֵל לוֹחֵץ פְּנִימָה

    וּמוֹנֵעַ מֵהַתּוֹבָנָה לְהִשְׁתַּחְרֵר

    הַמִּלִּים בָּרֹאשׁ מִתְגַּבְּבוֹת בְּסֵדֶר מוֹפְתִי

    וְהַתִּפְקוּד הַתַּקִּין נִשְׁאָר חִיצוֹנִי

    הַמַּסֵּכוֹת הַסְּדוּרוֹת שֶׁל חַיֵּי הַשִּׁגְרָה

    קְמֵלוֹת לְאִטָּן מִתּוֹךְ הַמַּעֲטֶה הַפְּנִימִי

    וּמִתְפּוֹרְרוֹת בְּבַת אַחַת

    מִכָּאן וָאֵילָךְ הַטֵּרוּף שׁוֹלֵט בַּכִּפָּה

    (העברה: אורה אנצ'ל נחמה)


     

    צפירה יונתן: אוּלַי אַף פַּעַם לֹא תֵּדְעוּ...

    אוּלַי אַף פַּעַם לֹא תֵּדְעוּ

    אַתֶּם הַמַּטִּיפִים בַּשַּׁעַר,

    בּוֹ כּוּךְ אָפֵל וְצֵל רוֹבֵץ

    רַק מִסְדָּרוֹן אָרֹךְ שֶׁל צַעַר..

    וְיֵשׁ אוֹמְרִים הַזְּמַן רוֹפֵא

    מִלִּים שֶׁל סְתָם מִלִּים, מִלִּים

    נוֹטְפוֹת כְּלֶתֶת מִן הַסְּתָם

    אֶל כּוּךְ אָפֵל בּוֹ צֵל רוֹבֵץ.

    יָמִים, שָׁנִים וְיֵשׁ אוֹמְרִים

    הַזְּמַן רוֹפֵא, מִלִּים נוֹטְפוֹת

    אֶל תּוֹךְ הַכּוּךְ וְרַעַל בּוֹ

    רַק מִסְדָּרוֹן אָפֵל שֶׁל צַעַר.

    אוּלַי אַף פַּעַם לֹא תֵּדְעוּ

    אַתֶּם הַמַּטִּיפִים בַּשַּׁעַר

    מִלּוֹת הַשֶּׁקֶר וְהַדְּוַי

    הֵן מִסְדָּרוֹן אָפֵל שֶׁל צַעַר.

          4.4.2009                       צְפִירָה


     

    נילי אושרוב: המקאמה של נינה

    11.5.09

    מי גדול מדי?

    יועצו הכלכלי של ביבי, פרופסור עומר מואב, אמר לרזי ברקאי שצה"ל גדול על המדינה.

    ברקאי המתפלץ פנה מיד לדובר צה"ל תא"ל אבי בניהו, וזה מיהר לשדר צפירת ארגעה.

    מה הוא מבין? פרופסור אווילי

    הוא למד בכלל פעם בקורס צה"לי?

    ביבי הביא לנו כוכב דנדש

    עם דעות של זקנה מ"פרופיל חדש"

    הבחור עם שם של מפקד בסיירת

    אבל שכל - כמו של עיזה עיוורת

    צה"ל גדול מדי על המדינה?

    אנחנו אשמים שהמדינה קטנה?

    להקטין את צה"ל? איזה חוצפן...

    לגעת במשרתי? לסגור לך אולפן?

    אני הדובר ואתה השדר

    האם אחד משנינו מיותר?

    תיכף אבדוק ואפריך אישומו

    צה"ל בודק את עצמו בעצמו

    בדיקה עצמית היא הכי משובחת

    התוצאות תמיד מצילות ת'תחת

    אז בדקתי ואני מצהיר בביטחון:

    צה"ל בדיוק בגודל הנכון

    יכול להיות שהמדינה קצת קטנה

    אז למה שלא נגדיל ת'מדינה...

    כמה מלחמות, כמה קרבות מרים

    נשתמש בכל חיילנו המיותרים

    אני  אדברר ברוח סערה

    אתה תשדר סיפורי גבורה

    וכל השאלות וכל התהיות...

    הרי אין מסיחין בזמן ההלוויות

    ואז נשמע את כבוד היועץ

    נראה אם יהיה לו במה לקצץ,

    אז תירגע, שים ראשך על בטני

    אם מישהו גדול מדי - זה אני

    מה לעשות? התמכרתי ללוף

    ואת זה הוא רוצה לקצץ,  טירוף!...

    © נילי אושרוב

    כל המקאמות באתר של נינה: http://www.nina102.co.il/


    בעילום שם: מכבה משואה זו

    לקבלת הנוסח המלא:  orian01@bezeqint.net?subject=subscribe


    שאול דישי: פינתו

    לקבלת הנוסח המלא:  orian01@bezeqint.net?subject=subscribe


     

    הכתובת על הקיר

    לקבלת הנוסח המלא:  orian01@bezeqint.net?subject=subscribe


     

    אודישנים / דרושים

    לקבלת הנוסח המלא:  orian01@bezeqint.net?subject=subscribe


     

    כרוניקה של אירועים ידועים מראש...

    לקבלת הנוסח המלא:  orian01@bezeqint.net?subject=subscribe


    עד כאן קטעים מהאיגרת השבועית 14.5.2009

    לקבלת הנוסח המלא:  orian01@bezeqint.net?subject=subscribe


     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה