ככל שיש יותר היצע כך הבלבול גובר וגודל

ולבסוף מבינים שרדפנו אחרי הזנב שלנו

אני רוצה להיות שלה ושהיא תהיה שלי

להתפתח ביחד לחיות ביחד

לאהוב ביחד לצחוק ביחד

שנהיה ביחד  בימים טובים

ופחות טובים

שנכבד

ובעיקר שתהיה השלווה בליבנו ובביתנו

מה בסך הכל רוצים- א ה ב ה 

*

אחלה סיפורים אהבתי.

יחד עם זו בחיית יקירתי אי אפשר לחיות כל הזמן על לרצות משהו אחד ולקבל למידה של משהו אחר זה די מבאס לא?

אין לי תשובות. אני פשוט מנסה להיות. בין מה שצריך וחייבים לעצור ולבדוק רגע מה רוצים? מה מרגישים? ואולי קצת פחות לחשוב ולהתלבט ולהתחבט. פשוט להיות. ואפרופו להיות סיפר דר דני בן צבי בקורס בו אני מבלה באוניברסיטה את הסיפור פשוט להיות.

ספור א': מרבה רגליים יצא לטיול ופגש בדרכו צפרדע. אמר הצפרדע: "תגיד לי ידידי איך אתה הולך? חשב מרבה הרגליים ואמר לצפרדע אני לא יודע. אף פעם לא חשבתי על זה." ניסה ללכת ונפל. חשב מרבה הרגליים, פנה לצפרדע ובקש ממנו בקשה. "אצלי המקרה כבר אבוד, אבל בפעם הבאה אל תשאל מרבה רגליים איך הוא הולך.

ספור ב': מרבה רגליים יצא לטיול ופגש בדרכו צפרדע. "אמר הצפרדע: תגיד לי ידידי איך אתה הולך?" חשב מרבה הרגליים ואמר לצפרדע "אני לא יודע. אף פעם לא חשבתי על זה." חשב, ניסה ללכת ונפל. חשב וחשב שזאת שאלה מעניינת מאוד. פעם ראשונה נפל, פעם שנייה נפל ובפעם השלישית גילה שמתוך 100 הרגליים שיש לו הוא יכול להשבית 50 רגליים שהן ינוחו, הוא למד שהוא יכול ללכת אחורה, הוא למד שהוא יכול לעמוד על שתי רגליים. הגירסה השנייה מסתיימת בכך שהוא פונה לצפרדע ומודה לה, "בזכותך למדתי הרבה. בפעם הבאה שתפגשי מרבה רגליים תשאלי גם אותו."

אני מוצאת משהו מנחם בגירסה השנייה של הסיפור וחושבת שכל שאלה היא מעניינת וההתנסות היא מקור הלמידה.

אין לי תשובות. אני פשוט מנסה להיות. בין מה שצריך וחייבים לעצור ולבדוק רגע מה רוצים? מה מרגישים? ואולי קצת פחות לחשוב ולהתלבט ולהתחבט. פשוט להיות. ואפרופו להיות סיפר דר דני בן צבי בקורס בו אני מבלה באוניברסיטה את הסיפור פשוט להיות.

ספור א': מרבה רגליים יצא לטיול ופגש בדרכו צפרדע. אמר הצפרדע: "תגיד לי ידידי איך אתה הולך? חשב מרבה הרגליים ואמר לצפרדע אני לא יודע. אף פעם לא חשבתי על זה." ניסה ללכת ונפל. חשב מרבה הרגליים, פנה לצפרדע ובקש ממנו בקשה. "אצלי המקרה כבר אבוד, אבל בפעם הבאה אל תשאל מרבה רגליים איך הוא הולך.

ספור ב': מרבה רגליים יצא לטיול ופגש בדרכו צפרדע. "אמר הצפרדע: תגיד לי ידידי איך אתה הולך?" חשב מרבה הרגליים ואמר לצפרדע "אני לא יודע. אף פעם לא חשבתי על זה." חשב, ניסה ללכת ונפל. חשב וחשב שזאת שאלה מעניינת מאוד. פעם ראשונה נפל, פעם שנייה נפל ובפעם השלישית גילה שמתוך 100 הרגליים שיש לו הוא יכול להשבית 50 רגליים שהן ינוחו, הוא למד שהוא יכול ללכת אחורה, הוא למד שהוא יכול לעמוד על שתי רגליים. הגירסה השנייה מסתיימת בכך שהוא פונה לצפרדע ומודה לה, "בזכותך למדתי הרבה. בפעם הבאה שתפגשי מרבה רגליים תשאלי גם אותו."

אני מוצאת משהו מנחם בגירסה השנייה של הסיפור וחושבת שכל שאלה היא מעניינת וההתנסות היא מקור הלמידה.

את מדברת על מימוש

אולי המימוש הזה הוא משהו שמומלץ להמנע ממנו

הנאות הגוף לעולם מרחיקות אותנו מהתעלות הנפש

כאילו מה שנעים לי לא תמיד מקרב אותי לשלווה הנפשית