מוקדש לד.
3:24 לפנות בוקר,מקלחת חמישית,מים קפואים,קפה חמישי,סדרות חוזרות בטלוויזיה,הליכה ברחוב באמצע הלילה,שוטטות ברכב,ועוד קפה,הכל כדי לא לישון,אסור לי להירדם,אסור בשום אופן לעצום את העיניים,חייב להישאר ער,אסור לעצום את העיניים אפילו לרגע.... כי אז יבואו החלומות,ובחלומות אין לאן לברוח,אין איפה להסתתר,האמת שם בוהה בי,מסתכלת לי בפנים, מאשימה,חוזרת כל לילה, וכל לילה הופך להיות קשה יותר מהקודם..... כבר שבועיים שאני לא ישן,זה לא שאני לא רוצה לישון,אין דבר בעולם שהייתי רוצה יותר ,יותר מלישון,אני מרגשי כמו זומבי,אבל אם אני נרדם החלום חוזר,המראות,התמונות,ואז ההבנה של מה קרה מכה בי בכזו עוצמה שאני חושב שאני לעולם לא אתעורר,אני יושב במיטה ובוכה במשך שעות,אני בוכה כמו ילד קטן, ובבוקר הכל נראה גרוע יותר.... זה היה לפני שבועיים,בערך בשבע בבוקר,חזרנו מבילוי,היינו אני וחבר ברכב בדרך הביתה,צחקנו כל הלילה,היו המון סמים ואלכוהול אתמול,חגגנו במשך שעות,זה היה בדיוק 10 דקות לפני שהגענו הביתה,נסעתי די מהר,הדבר היחידי שאני זוכר,זה את הרעש,לא באמת הרגשתי משהו,אבל הרעש היה נורא,רעש של משהו נשבר,מתרסק,ירדנו מהאוטו לראות מה קרה,הדבר שאני זוכר,הדבר שאני לעולם לא אשכח,זו הבלורית הבלונדינית המלאה בדם,פגעתי בילד בדרך לבית הספר,הוא שכב על הכביש לפני הרכב,הוא לא זז,לא היה שום קול,חבר שלי התקשר לאמבולנס ולמשטרה,הם לקחו אותו,יותר נכון עטפו אותו בסדין לבן,עדיין לא הצלחתי לעכל מה קרה,המוח לא הצליח להבין מה עשיתי,לקחו אותי לתחנת המשטרה,חקרו אותנו במשך שעות,בסוף שיחררו אותנו,המשטרה קבעה שזו לא הייתה אשמתי,המשטרה קבעה שחן (ככה קראו לו) רץ לכביש מבין שני מכוניות מבלי להסתכל,למחרת הלכתי ללוויה שלו,אני עדיין זוכר את המבטים של ההורים שלו,לא מבטי שינאה,אלא מבטי חוסר אמונה,כאילו הם לא הצליחו להבין איך עשיתי להם את זה,איך לקחתי מהם את הילד שלהם,כל השנים של אהבה,נתינה,לילות בלי שינה,והכל נגמר ברגע אחד,הלכתי משם הביתה,לא יכולתי להישאר יותר,הייתי חייב לברוח,במשך שבועיים לא דיברתי עם איתי,לא יכולתי לדבר איתו אחרי מה שקרה,העדפנו לא לדבר על מה שקרה באותו בבוקר. מאותו יום אני לא ישן,כי כשאני ישן הבלורית הבלונדינית עם הדם חוזרת,המראה של חן שוכב על הכביש חוזר,לפעמים חן בא אלי בחלום ושואל אותי שאלה אחת,זו תמיד אותה שאלה "למה?” זה הדבר היחידי שהוא שואל,ואז הוא מסתכל עלי מחכה לתשובה,לתשובה שלעולם לא תגיע. חן מת ונקבר,ואני נשארתי בחיים,אבל לפעמים אני חושב שעדיף היה לי למות ביחד איתו,למות על מה שעשיתי,אבל גם אני מתתי,מתתי מבפנים,בפנים נשאר חלל חלול,לא נשאר כלום.... אסור לעצום את העיניים,אסור להירדם,אסור לישון,לא לישון עוד לעולם... הפוסט הזה נכתב אחרי שחבר שלי דרס ילד,ניסיתי להעביר את התחושות,את המחשבות,את האשמה,את הרגשות,את הסיוטים שמלווים אותו מאז,הם מלווים אותו מאז כל יום,לא עוזבים אותו,לא נותנים לו מנוח,אני חושב שמשהו השתנה בו לנצח,אני באמת חושב שהוא מת מבפנים באותו רגע.... המקרה קרה בערך לפני 6 שנים,והוא עלה בי לאחר שביום רביעי עשיתי תאונת דרכים ,אני בסדר למעט זעזוע מוח קל(מזל שהוא לא היה הכי תקין מלכתחילה) |
שרית37
בתגובה על המתנה
אדומת שיער
בתגובה על דלתות מסתובבות
אודותיי
בתגובה על לצאת לידי חובה
תגובות (48)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אכן, מוות מבפנים,
אין תחושה שתשתווה לזה.
קשה ומייסרת האשמה.
מדובר בתסמונת פוסט טראומתית,
סינדרום שמחייב טיפול נפשי.
גיא
מסכימה עם הכותבים לפני
חבר שלך צריך עזרה נפשית דחוף
ואני לא בטוחה שאתה לא.
אולי באמת דרכו להתרפא
היא באמצעות סיוע לנפגעי תאונות
דרכים ובני משפחותיהם..
היה קשה לקרוא
אבל חשוב
מקווה שתתאושש מהר
ציפי
ד?!?
מוכר לי....
צריך להעביר את הפוסט הזה לבני הנוער
ששותים, מעשנים ואח"כ נוהגים.
אולי אם הוא לא היה עייף שתוי ומסומם...
שנהג במהירות גבוהה
כאשר הילד יצא מבין שתי מכוניות
הוא יכול היה להגיב מהר, לעצור, להסיט את הרכב,
למנוע את התאונה או להקל על התוצאות המחרידות.
"בערך בשבע בבוקר,חזרנו מבילוי,היינו אני וחבר ברכב בדרך הביתה,צחקנו כל הלילה,היו המון סמים ואלכוהול אתמול,חגגנו במשך שעות..."
אתם מבינים? מבלים כל הלילה, צוחקים, שותים אלכוהול, מעשנים סמים ואח"כ יכולים לנהוג בכביש כבני אדם אחראים שפויים וזהירים...???!! התשובה היא - לא!
מצטערת, אבל אני מרחמת על ההורים שאיבדו את ילדם. הם זקוקים לתמיכה ועזרה.
הנהג היה צריך לחשוב על כך לפני שעלה על הכביש...הוא אחראי על התנהגות לא הולמת ומסוכנת.
עצוב מאוד...וצריך פה התערבות מקצועית...
תודה ששיתפת*
לא ברורות לי כל ההודעות שכל כך "דואגות" לחבר שלך
ושום מילה מצידם על זה שהבן אדם רצח ילד.
מפליא אותי שחלקם לפי התמונות נראים לי בעצמם הורים לילדים.
אין לי מילה אחרת להגיד על מסומם ששתה ועלה על ההגה.
אבל כנראה שזה האופי של הקפה...
כולם חברים של כולם וכולם כל כך נחמדים לכולם
גם על חשבון האמת.
ולגבייך אתה כותב יפה ותרגיש טוב.
אולי הכתיבה המדהימה שלך תעזור בצורה כלשהי במניעת תאונות הדרכים הקטלניות. בשתיית אלכוהול, בשימוש בסמים לפני נהיגה...
מצמרר...
מזעזע...נורא מפחיד
לירון
מזעזע מצמרר...מרחמת על חבריך מקווה שיתגבר מתשהו
ואתה סע בזהירות ושמור על עצמך!
גיא,
קודם כל שמחה לשמוע שאתה בסדר.
הסיפור שהעלית ודאי מתאר רק קצה קצהו של התחושות העמוקות והקשות והמראות המעיקים
שהחבר שלך מתמודד איתםכל יום מאז אותו מקרה טרגי.
שניזהר כולנו בכבישים!
איך שנייה אחת יכולה לשנות חיים שלמים ובעיקר כשלא בכוונה לוקחים חיים והדבר יכול לקרות לכל אחד בכביש.
אז למה דווקא לי?
אולי זו השאלה שעולה אצל מי שהיה אחראי לקטל בדרכים ליקום.
אני מבינה את זה כל כך.
גם מזה אפשר לגדול ולצמוח ,דווקא מהשאלה הזו שמסבה את ההתבוננות פנימה להתמודדות עם משהו כזה קשה,
היש ברירה?
תודה רבה
בשונה מהניכתב כאן שחברך לאיעיז ללכת לטיפול נפשי.
שיעלה לקיברו של הילד ידליק נר ני אישית מוכנה לבוא איתו.
השאר באישי .
כאמא, אין דבר נורא יותר מלאבד ילד הכאב קורע מבפנים.
ואני יכולה להבין את המקום שבו חברך נמצא, הוא לעולם לא יחזור להיות מי שהיה בייחוד בגלל הנסיבות שגרמו לכך. אני מקווה בשבילו שעם עזרה מקצועית והכוונה הוא יחזור לתפקד.
מה שמדהים אותי ואין לי מושג אם התאונה שעברת היא באשמתך, אך אם זה המצב, שאתה עם הרגישות והאיכפתיות שאתה מקרין כלפי חברך, איני מבינה איך יכולת לההמשיך להפגין חוסר אחריות בכביש
נורא פשוט נורא!
מצטערת, לא יכולה לחוש טיפת אמפטיה כשכתבת שהיו מעורבים בסיפור סמים ואלכוהול!
כן רץ הילד/לא רץ הילד הילד מת!!!!!
אני אמא ל4 בנות ואני מזועזעת עד עמקי נשמתי!
שיתפת בחוויה קשה
חושבת שכדאי לטפל בנושא ולשחרר אותו
או ללמוד לחיות איתו אבל כדי לעבור לשלב הזה
יש גורמים מקצועיים= בהצלחה!
תודה על השיתוף.
זה באמת עצוב וכואב וגם אקטואלי בהתחשב בשבוע העקוב מדם שידענו.
תחושת המוות
אני משתתפת בצערכם ובצער המשפחה שאיבדה את חן.
זו טרגדיה נוראה, קודם כל בשבילם, אבל גם בשבילכם.
החיים לא נראים אותו דבר אחרי אירוע כזה.
צריך ללמוד מזה, ואין טעם לחפש הגיון וסיבות.
ללמוד על חשיבות האחריות ושיקול הדעת
ועל הערך העצום של החיים שלנו ושל זולתנו שצריך לשמור עליהם
מכל משמר.
טוב שאתה כותב ומשתף.
תהיה חזק.
תודה.
מה שנשאר לכל הצעירים המשועממים לעשות לבדוק את עצמכם למה את צורכים סמים ואלכוהול
לא חושבים קדימה מה יהיה אלא רק את הסיפוק הרגעי ,הטיפשי והלא אחראי.
ואחרי שקורה האסון בוכים ומצטערים.
מה שחשוב לעשות הוא : סוף מעשה במחשבה תחילה
הרבה בריאות
בלהה
טרגדיה מזעזעת ללא תנחומים לשום צד מהכואבים
עזרה נפשית? אולי תעזור
ואולי לא.
בכל אופן חייב לנסות
חבר יקר,
ייסוריו לא ירפו ממנו למרות שלא אשם
הכאב ימשיך להיות בתוכו ולא ירפה
מה שחבריו וגם אתה חייבים זה :
לעטוף, לחבק, לפרגן, ולהיות שם לצידו !
אולי לפי עצת חבריי גם טיפול יעזור ...
מחבקת מרחוק ומרגישה קרוב !!!
חשוב מאוד הפוסט הזה!!
להפיץ!! להפיץ!!! להפיץ!!!
תראה אנשים רגילים
לא יודעים מה אנשים כמו החבר שלך עוברים
מת מבפנים זה רק מושג
לחוות את זה , זה קשה מנושא
מבחוץ הכל בסדר מבפנים הכל ריקבון
ואף אחד לא יודע את זה
מי כמוני יודעת
תודה על הפוסט
גיא,
עצוב לקרוא את דבריך.
מחזקת את ידיך.
תרגיש טוב.
מאחלת גם לחברך שיתאושש
ויחזור לאיתנו.
היה קשה לקרוא את הכתוב.
קשה מאוד.
אני חושבת שלקחת חיים זה אחד הדברים הקשים ביותר שיכול אדם לחוות,
אם אין בו יסוד אלים.
אני חושבת שהחבר שלך חייב עזרה נפשית.
הוא לא יוכל לשכוח את מה שעשה אבל אולי ילמד לחיות עם המוות.
יותר מכך,אולי המסר, ההסברה,
בעניין סמים,אלכהול ,נהיגה בשכרות-
כאן המסר.
לקחת את המעשה הנורא להסברה.
להעביר לצעירים את המסר החשוב שהעברת-
לא ממש הרגשתם מה קרה רק שמעתם רעש של התרסקות.
זה בדיוק העיניין.קהות החושים.
אחד הפוסטים הקשים שקראתי.
*
אני מצטרפת לאהדה שהביעו החברים, וגם להמלצה - לך - ללכת לטיפול, למצוא מקום שבו תוכל לעבוד עם כל הכאב הזה, אולי לעשות בו טרנספורמציה לאמנות...
שושי
נורא...קשה כואב ומזעזע.....
סיפור אימה......
מקווה שהחבר שלך יתאושש אם בכלל.
גיא יקירי,
אם אלוהים לא יעזור לך, אנחנו בטח לא נצליח !!!
תקרא תהילים ....
אוייש גיא איזה סיפור עצוב ...נורא
מקווה שאתה בסדר מיום רביעי
ממש צמררת אותי
איזה כאב.....
והחבר שלך - אכן צריך עזרה פסיכולוגית על מנת להתגבר על נקיפות המצפון
ליבי גם עם המשפחה שאבדה ילד וגם על כל הנזקים מסביב כגון מצבו הנפשי של החבר שלך
בשורות טובות
*
פוסט מרגש מצמרר ...
מאחלת לך רפואה שלמה קודם כל
לגבי חבר שלך ...
אם חלילה וחס זה היה קורה לי אני הייתי הולכת לקבר של הילד
ומוצאיה כל מה שיש לי ומבקשת סליחה אפילו שזה לא יצא אשמתי !
דבר שני אני מציאה שילך לרב לקבל עזרה או אפילו לשיחות !
משתתפת בצערו...
העונש הכי גדול זזו תחושת האשמה ונקיפות המצפון!
כנראה שכשאתה הורג מישהו אחר, משהו אצלך מת יחד איתו.
עצוב :(
*
אשם או לא,
זה נשמע כמו חיים במאסר עולם.
שלא נדע.
צמרמורת..................
אולי הוא צריך לנתב את הכאב לעזרה לילדים ואנשים אשר עברו תאונות דרכים
ואז הוא ישלים עם עצמו
כי אם הוא ימשיך למות בתוכו
זה יגרור תוצאות הרסניות ביותר
לגביך תודה לאל שאתה כאן , עברתי תאונה בחיי נפגעתי , זה מלווה אותי מידי פעם ומציף אותי
קצת קשה לי עם הפוסט הזה
מאחלת לך בריאות ומקווה שהכל בסדר אצלך
התחלתי לקרוא
הפסקתי די מהר
פוסטים כאלה לא עושים לי טוב
אבל את השורה האחרונה כן קראתי
ועל כך אומר לך
אני מקווה שהכל בסדר איתך
והחלמה מהירה במידה ונפגעת
איריס
מצמרר, מרגש,
כולי הבנה לתחושות,,,
הבחור זקוק לשיקום
והדרך הטובה להבנתי היא עזרה
לחברה, עזרה אולי לאותה משפחה,,
עזרה שוודאי תציל אותו מהשאול!
חבר טוב אתה, רואים כמה אתה עובר איתו את התהליך,
מבין את העוצמות של הכאב שלו...
מאחלת לחברך שיתאושש מהטראומה,
זה קשה לחיות עם הידיעה שלקחת חיים של מישהו אחר...
מקווה שאתה בסדר אחרי התאונה שלך
תשמור על עצמך גיא..ועליו
וואי, אני מקווה שפיזית אתה בסדר
כי נפשית אתה לא נשמע משהו
לך לטיפול ותוציא הכל.......*
קצת מתקשה פה,
מצד אחד מרחמת, מצד שני כל כך כועסת,[והרבה יותר מרחמת על אותם הורים ואותה משפחה וכל החברים שאבדו את אותו ילד]
נהיגה אחרי סמים ואלכוהול [ואני מניחה שלא מדובר פה בשני טיפשים] היא חוסר אחריות, ובעיני משולה לרצח
אפשר לשפוך מילים עד מחר, לנסח חרטה עד מחרתיים אבל חוץ מלשפר בקצת את הרגשת הכותב, זה לא עושה הרבה. לא לילד הדרוס, לא להורים שאבדו ילד ואחרי שכתבתי את כל זה, גם לא לי.זו חוויה טראומטית לחבר שלך, באמת דבר שמשנה אותך לתמיד....לכן, כמו שנכתב לפני,
יש צורך בעזרה נפשית מקצועית ותמיכה של אנשים אוהבים.
אני רואה שאתה תומך וגם כואב בשבילו, כי יש בך המון רגישות.
רק שמור על עצמך גיא. וסע בזהירות ...
צרלי לשמוע.על החבר ועל התאונה ביום ברביעי. מקווה שהנך חש בטוב....
שבוע טוב .
כל כך חזק כואב חודר - מתוך המוות הפנימי מתוך החושך העמוק ביותר
אפשר למצוא ניצוץ של אור ולאט לאט עם הרבה אהבה ותמיכה להבעירו לשלהבת -לחיים
מתוך הכאב הזיכרון ניתן לצמוח , אולי יתנדב לעזור לילדים במצוקה או להיות אח בוגר לילד שזקוק
אם הצלחת להכנס כל כך לנעליו להיות הוא באמפטיה -תוכל לעזור לו בתמיכה בעצה טובה ובהרבה אהבה .
אני מבינה שלא ניתן לתאר את כאבו
הוא חייב חייב חייב סיוע פשוט חייב
זה פשוט נורא