מוקדש לד.
3:24 לפנות בוקר,מקלחת חמישית,מים קפואים,קפה חמישי,סדרות חוזרות בטלוויזיה,הליכה ברחוב באמצע הלילה,שוטטות ברכב,ועוד קפה,הכל כדי לא לישון,אסור לי להירדם,אסור בשום אופן לעצום את העיניים,חייב להישאר ער,אסור לעצום את העיניים אפילו לרגע.... כי אז יבואו החלומות,ובחלומות אין לאן לברוח,אין איפה להסתתר,האמת שם בוהה בי,מסתכלת לי בפנים, מאשימה,חוזרת כל לילה, וכל לילה הופך להיות קשה יותר מהקודם..... כבר שבועיים שאני לא ישן,זה לא שאני לא רוצה לישון,אין דבר בעולם שהייתי רוצה יותר ,יותר מלישון,אני מרגשי כמו זומבי,אבל אם אני נרדם החלום חוזר,המראות,התמונות,ואז ההבנה של מה קרה מכה בי בכזו עוצמה שאני חושב שאני לעולם לא אתעורר,אני יושב במיטה ובוכה במשך שעות,אני בוכה כמו ילד קטן, ובבוקר הכל נראה גרוע יותר.... זה היה לפני שבועיים,בערך בשבע בבוקר,חזרנו מבילוי,היינו אני וחבר ברכב בדרך הביתה,צחקנו כל הלילה,היו המון סמים ואלכוהול אתמול,חגגנו במשך שעות,זה היה בדיוק 10 דקות לפני שהגענו הביתה,נסעתי די מהר,הדבר היחידי שאני זוכר,זה את הרעש,לא באמת הרגשתי משהו,אבל הרעש היה נורא,רעש של משהו נשבר,מתרסק,ירדנו מהאוטו לראות מה קרה,הדבר שאני זוכר,הדבר שאני לעולם לא אשכח,זו הבלורית הבלונדינית המלאה בדם,פגעתי בילד בדרך לבית הספר,הוא שכב על הכביש לפני הרכב,הוא לא זז,לא היה שום קול,חבר שלי התקשר לאמבולנס ולמשטרה,הם לקחו אותו,יותר נכון עטפו אותו בסדין לבן,עדיין לא הצלחתי לעכל מה קרה,המוח לא הצליח להבין מה עשיתי,לקחו אותי לתחנת המשטרה,חקרו אותנו במשך שעות,בסוף שיחררו אותנו,המשטרה קבעה שזו לא הייתה אשמתי,המשטרה קבעה שחן (ככה קראו לו) רץ לכביש מבין שני מכוניות מבלי להסתכל,למחרת הלכתי ללוויה שלו,אני עדיין זוכר את המבטים של ההורים שלו,לא מבטי שינאה,אלא מבטי חוסר אמונה,כאילו הם לא הצליחו להבין איך עשיתי להם את זה,איך לקחתי מהם את הילד שלהם,כל השנים של אהבה,נתינה,לילות בלי שינה,והכל נגמר ברגע אחד,הלכתי משם הביתה,לא יכולתי להישאר יותר,הייתי חייב לברוח,במשך שבועיים לא דיברתי עם איתי,לא יכולתי לדבר איתו אחרי מה שקרה,העדפנו לא לדבר על מה שקרה באותו בבוקר. מאותו יום אני לא ישן,כי כשאני ישן הבלורית הבלונדינית עם הדם חוזרת,המראה של חן שוכב על הכביש חוזר,לפעמים חן בא אלי בחלום ושואל אותי שאלה אחת,זו תמיד אותה שאלה "למה?” זה הדבר היחידי שהוא שואל,ואז הוא מסתכל עלי מחכה לתשובה,לתשובה שלעולם לא תגיע. חן מת ונקבר,ואני נשארתי בחיים,אבל לפעמים אני חושב שעדיף היה לי למות ביחד איתו,למות על מה שעשיתי,אבל גם אני מתתי,מתתי מבפנים,בפנים נשאר חלל חלול,לא נשאר כלום.... אסור לעצום את העיניים,אסור להירדם,אסור לישון,לא לישון עוד לעולם... הפוסט הזה נכתב אחרי שחבר שלי דרס ילד,ניסיתי להעביר את התחושות,את המחשבות,את האשמה,את הרגשות,את הסיוטים שמלווים אותו מאז,הם מלווים אותו מאז כל יום,לא עוזבים אותו,לא נותנים לו מנוח,אני חושב שמשהו השתנה בו לנצח,אני באמת חושב שהוא מת מבפנים באותו רגע.... המקרה קרה בערך לפני 6 שנים,והוא עלה בי לאחר שביום רביעי עשיתי תאונת דרכים ,אני בסדר למעט זעזוע מוח קל(מזל שהוא לא היה הכי תקין מלכתחילה) |