כותרות TheMarker >
    ';

    מדפסת מחוברת לבטן

    קטעי סיפור שבועיים

    ארכיון

    0

    קידום

    16 תגובות   יום שבת, 16/5/09, 08:15

    שמענו שהוא עוזב את היחידה.  היו שמועות שהוא קיבל קידום ויעבור ליחידה סודית במקום אחר בחו"ל. וכשהוא אסף את האנשים והודיע להם שזהו, כולם חשבו שלפחות יגיד לאן, אבל הוא רק אמר שהוא ממשיך הלאה. מישהו פתח בקבוק ויסקי ונטע הביאה שני מגשי בורקס שנעלמו כמעט מיד ורק המפקד לא הוציא מילה. ישב שם לידו, מחכה שהחגיגה תיגמר, ואז קם לחבק אותו כמו שגברים מחבקים, עם צ'פחות וגיפופים ואחר כך יצא בשקט.  

    הוא נשאר איתנו עוד איזה חצי שעה. ניסה להרגיע ואמר ששום דבר לא ישתנה ושמחכות לנו עוד משימות חשובות ושאם נמשיך לעבוד רגוע, כמו שאנחנו יודעים, אף אחד לא יפגע בדרך להצלחה ועוד כל מיני משפטים שאומרים כשלא נעים להיפרד. אף אחד לא האמין לו. בפעם הראשונה נוצר בינינו משבר אמון קטן. זה שהוא לא הודיע על הכוונות ללכת, מה לעשות, ככה עובדת המערכת, אבל זה שהוא מנסה להרגיע ואומר שהכל יתקתק כרגיל גם אחרי שהוא ילך? איפה... אין מצב!  

    אנחנו זוכרים איזה ברדק היה כאן לפני שהוא הגיע. איזו מאפיה שלטה במטבח ובאפסנאות. אפילו בשלישות, שאמורה היתה להיות נקיה מתככים, הסתובבו השמצות על כל מיני אנשים.  זה לקח לו זמן לעשות סדר. הוא הביא אנשים חדשים, מקצוענים, וגרם למאפיונרים לבקש העברה. והכי חשוב? הוא  נתן לנו בטחון ששוב יש ליחידה אבא והמפקד נתן לו יד כמעט חופשית. זה היה לו נוח שמישהו מנטרל את המטענים ואחר כך מסמן את השבילים. זה מה שהוא עשה. הוא הראה לנו את הדרך, לתכנן נכון, לצלוח את הקוים בטכניקות מעולות ולעשות את העבודה, איך אומרים, על הצד הטוב ביותר. 

    אין סיכוי שבעולם שאחרי שהוא ילך הכל ישאר אותו דבר. יש תשתית זה נכון. יש נוהלים ולא חסר ציוד ונשקים אבל משהו מבפנים התערער. רק המחשבה שלא יהיה למי לפנות אם משהו ישתבש באמצע אירוע, מספיקה בשביל להוציא את הבטחון. כן, הוא הבטיח שנהיה בקשר ושנוכל להתייעץ איתו מתי שנרצה, אבל אנחנו לא ילדים, זה לא מעשי באופי של העבודה שלנו. 

    למחרת קנינו לו אפוד קרמי, מתנת פרידה. משהו חדש, מיוחד, שבנוי לספוג "פגיעה של אר פי ג'י" ו "לך תדע מי ינסה לירות לך בגב "כי ככה זה עם אנשים טובים. תמיד יש מאחוריהם מישהו שחושב שהם מסתירים לו את הנוף. זה באמת לא לקח הרבה זמן. באחת הפעולות  משהו השתבש והחזירו אותו בארון. אמרו שאם היה לובש את האפוד, יכול היה להינצל. לך תדע מה עבר לו בראש כשיצא למשימה. אולי חשב, אפוד בחו"ל זה לא מתאים, סתם פגישה עם חברים או שבאמת שכח.  אישתו אמרה שאפילו לא הוציא אותו מן הניילונים  וביקשה לקבור אותו לצידו בחלקה בין הברושים. על השיש נכתב כרגיל, פ"נ, נפל, תאריך וז"ל.

     

     

     

    אקטואליה חוזרת 

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: יואל עיני 2009-05-26 17:30:35

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2009-05-26 13:33:06

      אתה יודע יואל, בשביל אדם כל כך מלא חיוניות (וחברותיה) אתה כותב יותר מדי סיפורים עם סוף מבאס. 

       

      :-)))

       

      אני? חיוניות? מה נהיה לך?!

      אני מתאמן.

       

      הבעיה האמיתית שהכתיבה שלי די שקופה. כבר בהתחלה היה כתוב לו על המצח ז"ל

      אני מתאמן.

       

      את אהבה ענקית כאן.

       

       לא לא, אתה לא כזה שקוף. אבל הפעם אני נאלצת להסכים :)

      ועכשיו חשבתי על זה שהיהלום שבכתיבה שלך בעיני זה העומק, הכתיבה האינטליגנטית, לא אלמנט ההפתעה. 

      העומק לבדו משאיר אותי שם כל הזמן. אולי הוא ההפתעה. 

        27/5/09 22:09:


      "לכל אדם יש מחליף"

      נזכרתי במשפט הזה פתאום, אותו יסד דור האינסטנט...

      אכן מחליף יש

      אך יחד עמו מגיעה גם תחלופה של התפאורה.

       

      תאריך ...והרבה מאוד ממנו.

       

      הרבה מאוד.

        26/5/09 17:30:

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2009-05-26 13:33:06

      אתה יודע יואל, בשביל אדם כל כך מלא חיוניות (וחברותיה) אתה כותב יותר מדי סיפורים עם סוף מבאס. 

       

      :-)))

       

      אני? חיוניות? מה נהיה לך?!

      אני מתאמן.

       

      הבעיה האמיתית שהכתיבה שלי די שקופה. כבר בהתחלה היה כתוב לו על המצח ז"ל

      אני מתאמן.

       

      את אהבה ענקית כאן.

      אתה יודע יואל, בשביל אדם כל כך מלא חיוניות (וחברותיה) אתה כותב יותר מדי סיפורים עם סוף מבאס. 
        19/5/09 11:50:

      צטט: wonders 2009-05-18 09:50:03

      לפעמים הפרידה קשה כמו לקרוע חלק מבפנים

      למה רק לפעמים?

      :-)

       

       

        18/5/09 17:55:

      צטט: דבי לוזיה 2009-05-18 12:20:47

      מאיפה הצילום בתמונה? לא יאומן כמה הוא מזכיר את ציוריה של ורדה סנד:

       

      איזה דמיון! הצילום מעמק בטוסקנה לא רחוק מסיינה

        18/5/09 12:20:

      מאיפה הצילום בתמונה? לא יאומן כמה הוא מזכיר את ציוריה של ורדה סנד:

        18/5/09 09:50:
      לפעמים הפרידה קשה כמו לקרוע חלק מבפנים
        18/5/09 01:15:

      צטט: יואל עיני 2009-05-17 07:35:50

      צטט: innati 2009-05-17 01:18:37

      לכל אחד מאיתנו תפקיד בעולם הזה...

      כך גם אמר.. שממשיך הלאה מבלי לפרט...

      אין זה כבר היה רלוונטי...

      ואפודים שונים ומשונים נשארים באריזותיהם ...

      הרי הוא השובל שלכם...

       

      מלאכים..

      הכל שאלה של תיזמון נכון? "במקום ובזמן הנכון" נאמר.

      יש תפיסה כזאת שמה שצריך לקרות יקרה אבל אז כמעט אין טעם להצמיח נוצות או ללמוד לנפנף , לא?

       

      הכל מתקיים לפי העיתוי...שימור האנרגיה...

      שפל וגאות...

      ואם הבחנת בנוצות, הרי שתפקידו תם...

      אתה זה עתה מנפנף אל עבר המתרחק..

      לא כל אריזה חייבת להפתח...

      מספיק גם נקודה..סימן

      כדי שתנפנף...

       

      וכאן...הרבה.

        17/5/09 18:06:
      ואני בדיעה ש "לכל אחד יש תפקיד בעולם הזה" ו"כל מה שצריך לקרות יקרה" הם שטויות במיץ עגבניות. לא תפקיד ולא יקרה. אלא אם כן תביאו הוכחות.
        17/5/09 07:35:

      צטט: innati 2009-05-17 01:18:37

      לכל אחד מאיתנו תפקיד בעולם הזה...

      כך גם אמר.. שממשיך הלאה מבלי לפרט...

      אין זה כבר היה רלוונטי...

      ואפודים שונים ומשונים נשארים באריזותיהם ...

      הרי הוא השובל שלכם...

       

      מלאכים..

      הכל שאלה של תיזמון נכון? "במקום ובזמן הנכון" נאמר.

      יש תפיסה כזאת שמה שצריך לקרות יקרה אבל אז כמעט אין טעם להצמיח נוצות או ללמוד לנפנף , לא?

       

        17/5/09 07:32:

      צטט: אס.פי 2009-05-17 00:55:18

      זה מה שקורה שמערבבים בורקס בוויסקי. זה או בורקס או וויסקי, אף פעם לא ביחד. ואף אחד לא קם ועצר את המגש. אם זה היה רק וויסקי הוא עוד היה איתנו.

       :-)))

      הגבינה הרסה את זה. לסקוטים יש מין מאפה בצק שבתוכו בשר, נקניקיות ומה לא.

      דווקא הולך טוב עם סינגל

        17/5/09 07:30:

      צטט: ניפי 2009-05-16 08:52:07


      אכן קידום

      אל עבר הסוף...

       

      פחד משינוי? מהצלחה?

      או אולי החשש להישאר מאחור?

      רק שאלה של לאן מכוונים את הפנים.

      להתקדם עם הפנים אחורה?

       

        17/5/09 01:18:

      לכל אחד מאיתנו תפקיד בעולם הזה...

      כך גם אמר.. שממשיך הלאה מבלי לפרט...

      אין זה כבר היה רלוונטי...

      ואפודים שונים ומשונים נשארים באריזותיהם ...

      הרי הוא השובל שלכם...

       

      מלאכים..

       

       

       

        17/5/09 00:55:
      זה מה שקורה שמערבבים בורקס בוויסקי. זה או בורקס או וויסקי, אף פעם לא ביחד. ואף אחד לא קם ועצר את המגש. אם זה היה רק וויסקי הוא עוד היה איתנו.
        16/5/09 08:52:


      אכן קידום

      אל עבר הסוף...

       

      פחד משינוי? מהצלחה?

      או אולי החשש להישאר מאחור?

      פרופיל

      יואל עיני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין