פוסט זה מוקדש לתחרות תיקי עבודות המתקיימת במכון קווים מדי שנה עבור הסטודנטים של המכינות. אנחנו עורכים תחרות תיקי עבודות עם פרסים לזוכים בשלושת המקומות הראשונים מדי שנה . התחרות משווקת בשלושת סניפי קווים - לכל הסטודנטים של המכינה .
מטרת התחרות - לעודד את הסטודנטים לסיים את תיקי העבודות שלהם, להתחיל לחיות את תחושת התחרותיות החיובית של התחום, לקבל "פידבק רוחב" מכל מנחי המכינה במכון קווים.
לינק לאירוע בפייסבוק עם כל הפרטים - לינק המעצב המציג תיק עבודות לתחרות משתתף באירוע רב תכליתי ורב פנים. מצד שני הוא זוכה למשוב חיצוני מצד השופטים, העמיתים ומורי המכון, בבחינת שיערוך, שיכול לאתגר אותו בהמשך עבודתו, בין אם ההערכה מקובלת עליו ובין אם הוא דבק בקו שבחר, אף אם אינו מקובל. כי במקרה המאושר של זכייה בתחרות, הבחירה והפרסום מהווים מקפצה לקידומו ולהתפתחותו כמעצב. העיצוב המלוטש והנקי הוא אבן יסוד בעבודת המעצב. ניקיון התוצר אין פירושו צימצום ההשראה וסיגולה לתכתיבים מגבילים של כללי סדר מקובעים. הפריצה אל סגנונות חדשים בתחומי אמנות או אדריכלות כרוכה תכופות בשבירת המוסכמות האסתטיים. הכיוון החדשני אף רצוי כאתגר וכאמירה חדשה, שהולמת את התמורות המתחוללות תדיר בסביבה האנושית. אם יגאל תומרקין "משעתק" תמונות של ואן גוך ו"מלכלך" אותן בשירבוטים מודרניים מפרי עטו, התוצאה עדיין נקייה מבחינה אמנותית, מתוך הנחה שהציור מציג את העימות בין תפישת העולם האקספרסיוניסטית של ואן גוך הסוער לבין חופש הביטוי המנוכר של הצייר המודרני.
כך גם הבחירה של קאלדר לעצב אנדרטה במתכת חלודה, בסמוך להר הרצל, אינה נובעת בהכרח מן המשיכה של האמן לעבוד עם גרוטאות...
דוגמה אחרת, של ויקטור ואסארלי, מציגה במידה רבה את הקוטב ההפוך - דהיינו של עיצוב מלוטש עד שלמות בקווים ובצורות המשוכללות. עבודותיו של ה'מאסטר' המודרני מעמידות במלוא חריפותה את השאלה - איפה הגבול בין התוצר האמנותי לבין ההגדרה המהותית של עיצוב פנים וחוץ.
לאוהבי עיצוב פנים , אדריכלות , אמנות ועוד - חומרים מענינים באתר הבית של קווים - http://www.cavim.co.il/ למאמרים נוספים על אמנים / זרמים ואמנות בלינק הבא |