הלנה ישבה עירומה מאחורי הווילון , ברכיה חבוקות בזרועותיה, וחיכתה. עיני השקד הענקיות שלה היו עצומות ומוחה ריק ממחשבות. עוד מעט יגיע אריסטוטלס, וכמו תמיד אין לו זמן. בין אשתו לבין מפעל זיתי ה"קלמטה" שלו, הוא דחק אותה ברצועת זמן שבועית דקה של שעה. הוא רצה אותה עירומה ומוכנה, כדי שלא יבזבז זמן מיותר.

רוח קלילה חדרה מבעד לחלון הפתוח והניעה קלות את וילון התחרה הלבן הדק, כך שמי שהיה רוצה יכול היה לראות את גופה השחום בגוון אגוז מכורבל ליד אדן החלון. מכורבל ומחכה.  בתמונה מאחוריה נראה אחו ירוק ובו רועות כבשים באווירה פסטורלית. אריסטוטלס אמר שזו תמונה יקרה מאוד ושהיא צריכה להגיד תודה אלף פעמים על הדירה היפה שהוא מממן לה מדי חודש באתונה. הלנה אמרה תודה. כבת השמינית למשפחה דלת אמצעים מהכפר הסמוך היא אמרה תודה כל יום לגופה החטוב ולעצמות הלחיים הגבוהות שלה, בזכותן, כך ידעה, זכתה לחיות חיי מותרות בחיקו של איל ההון המפורסם, שפאפראצי רדפו אחריו ללא הרף כדי להשיג תמונה או משפט.

איפה היא היום ואיפה הייתה לפני שנה...היא נזכרה בפגישתם בלובי מלון "גראנד הוטל" באתונה, כשחייכה אליו מעבר לדלפק הקבלה. מאוחר יותר , בחדרו, הוא התנהג כנער בן 16 ולא כגבר בן 60, כשנשק לכל אצבע מאצבעות רגליה, והצהיר שיאהב אותה לעד. לצד אשתו, כמובן. שהרי אילי הון לעולם אינם מתגרשים מאם ילדיהם, וכמובן שהיא יודעת עליה, על הלנה. אבל לא איכפת לה, כי ככה היא יודעת שפעם בשבוע גם לה יש זמן למאהב שלה.

במפגשים השבועיים שלהם טרחה הלנה והכינה את הסלט היווני שאהב, עגבניות ופיסות גדולות של גבינת כבשים יוונית משובחת חתוכות גס עם הרבה שמן זית. ולמעלה פיזרה זיתי "קלמטה". מהמפעל שלו, כמובן. הוא הביא לה אין סוף צנצנות והיא אמרה תודה על כך. כוסית האוזו הלבנבנה כבר חיכתה לו כמו שאהב. הכול היה מוכן. משנשמע קשקוש המפתחות בדלת פקחה הלנה את עיניה, והניחה ללבה להתמלא באושר הטהור של פגישה עם הגבר שחדר אל לבה בזמן כה קצר. היא לא גילתה לו, כמובן. אריסטוטלס לא הסכים שפילגשיו יתאהבו בו. זה מסבך את העניינים, אמר לה, וכמה הוא היה מרוצה כשאמרה לו שאין סיכוי שתתאהב בגבר מבוגר ממנה ב-25 שנה." נהדר!", שיבח אותה. "ככה טוב לנו, לנהל מערכת הגיונית. הרגשות רק מפריעים.". לו רק ידע...

היא קמה ממקומה, מתחה את אבריה הארוכים, השחומים, ופרשה אליו את זרועותיה. צעדיו היו משום מה קלים יותר כשפתח את דלת חדר השינה. אולי משום שלא היה זה הוא! בפתח, לבושה הדר ועטויה יהלומים למכביר, עמדה אשתו של אריסטוטלס.

מאובנת מתדהמה, לא חשבה הלנה לכסות את מערומיה, ועמדה מלוא קומתה מתבוננת ישר לתוך עיניה הכחולות כקרח של גברת איפיגניה נאסיס., שהתיישבה בטבעיות בכורסת הקטיפה היקרה, ושיכלה את רגליה השמנמנות הנתונות בנעלי עקב יוקרתיות, שאין ספק שנקנו בפריז. "אנחנו נדבר עכשיו", אמרה בנינוחות של מורה לתלמידה, של בוסית לפועלת ניקיון, של מלכה לנתינתה העלובה. הלנה ניעורה מקפאונה והתעטפה בגלימה הלבנה לצדה. בשיערה הפזור, הנופל בגל כבד על כתפיה, נראתה כאפרודיטה, אלת האהבה.

הלנה ציפתה למשא ומתן ארוך על אהבתה. היא הייתה נחושה לא לוותר, יהיה מה שיהיה האיום. לא היה ברור לה מדוע ההסדר שבשתיקה הפך פתאום לבלתי נוח עבור האישה החוקית, ומה היו הסיבות שהחליטה לשבור אותו. אולי המאהב שלה עזב אותה? אולי החליטה להחזיר את לב בעלה אליה? הלנה חיכתה לדבריה בדממה. אך האישה רק הביטה בה. והביטה. ללא אומר.

כשפתחה לבסוף את פיה ניתן היה להבחין בחיוך קטן בזוויות שפתיה המשוחות באודם, שהיוו ניגוד לשפתיה הוורודות , נטולות השפתון של הלנה. "כן, אני מבינה עכשיו", אמרה אשתו של. "זה בהחלט ברור לי. חשבתי שאראה עיניים של פילגש. אבל אני רואה עיניים של אישה מאוהבת".

עורה של הלנה הצטמרר. "לא ידעתי שסודי כה גלוי", אמרה כילד שנתפס בקלקלתו. "אני מצטערת, אני לא יודעת איך זה קרה. לא יכולה להסביר...זה לא אמור היה לקרות...". איפיגניה חייכה. הפעם היה חיוכה גדול ומאיר. לפתע נראתה יפהפייה. "רק רציתי לוודא שגם את מאוהבת בבעלי, ולא רק הוא בך,כפי שאמר לי אתמול...", אמרה, וקולה מתרונן. "את עושה לי טובה גדולה, יקירתי. עכשיו אוכל לעזוב אותו בלב שקט ולחיות בגלוי עם המאהב שלי, אהבת חיי....".

* הסיפור נכתב בהשראת ציור של חברתנו דבי מהקפה, המצורף למעלה.

  http://cafe.themarker.com/view.php?u=134761

 * שמות הגיבורים ומקום העלילה הם מחווה לחברתי מהקפה, אילנה בהט.

*כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c)