בעוד כשבועיים צפויים לחגוג מסיבת בר /בת מצווה, באחד מבתי הספר במרכז הארץ המחנך ילדים בעלי צרכים מיוחדים.
נתבקשתי לכתוב ברכה קצרה לילדים ולבית הספר, ואני מפרסם אותה כאן:
בנות יקרות ובנים יקרים,
מזל טוב, איזה יופי ! גדולים אתם! הגעתם לגיל המצוות, ולמה הדבר דומה?
כאילו אתם עומדים לפני ארון ארוך ארוך וגבוה, מלא מגירות המלאות כול טוב: צעצועים, משחקים ועוד.
כשהייתם קטנים, לא יכולתם להגיע אל המגירות הגבוהות יותר, ואחרים עזרו לכם, במסירות רבה ובאהבה, הם הוציאו, סידרו והחזירו את הצעצועים עבורכם. הם נשאו באחריות שלכם.
אבל עכשיו, במזל טוב, הגעתם למגרה השלושה עשר - לגיל המצוות. לכן, אתם כבר יכולים לקחת בעצמכם גם את מה שיש במגירות העליונות .
היום אתם כבר, בוגרים, עצמאיים, אחראים ויותר מנוסים וחכמים מלפני שנה ויכולים לשרת את עצמכם ואת חבריכם, בפחות עזרה מן הגדולים מכם.
הורים יקרים , הרשוני בשמכם להודות להנהלת בית הספר ולצוותו על הטיפול והדאגה המסורה לילדינו. אכן, הם ראויים להרבה הוקרה ותודה.
הצוות יודע ומשוכנע שהאל חילק, כנראה, לכול ילדה ולכל ילד, מתנה שונה, המיוחדת רק להם. מתנה שונה משל הזולת, וליד כל מתנה הניח גם ניצוץ נסתר .
אנו ההורים, המורים והמטפלים, מחויבים לגלות את הניצוץ הנסתר, ולהדליקו, כדי שיאיר לילד עצמו ולזולתו. האורות של הילדים שונים הם .לפיכך, עלינו לא רק להתפעל מאורו של הילד שהוא האור היפה והחשוב ביותר, אלא גם להגביר אותו על ידי הרעפת אהבה, עידוד וסילוק הכעס והאכזבה.
ברוח זו פועל צוות בית הספר, ועל כך ההערכה והתודה. אנחנו שונים זה מזה זאת עובדה. לכן, מחויבת חברתנו לכבד את השונה.
הורים יקרים , ילדיכם כצדפות הם . וידועכי צדפה שנפגעה הופכת לפנינה. ומשום שהפנינה יקרה, עוטפים אותה באהבה יתרה . וכך אנו עושים גם בחגיגת מצוות זו.
|