הרהור
פוסטים פופולאריים
-
על "חמדנותם" של העובדים הסוציאליים
28/3/11 | 887 צפיות
-
תקשורת ונתוני הרוגים מתאונות דרכים
23/8/09 | 2581 צפיות
-
בגידתה המנומקת של שלי יחימוביץ'
23/3/11 | 2710 צפיות
-
סושי
12/7/08 | 912 צפיות
-
ששה קולן הולך מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע
4/6/08 | 2410 צפיות
-
למידה כנסים וטכנולוגיה סיכום
17/2/08 | 529 צפיות
פוסטים אחרונים
- יונתי בחגווי הסלע- על מדרש יונתי של מאיר אריאל 5/8/14
- שיט על ה saone היום החמישי 28/10/13
- שיט על ה saone היום הרביעי 5/9/13
- חי באהבה- לילה לבן בפרדס חנה 15/8/13
- שיט על ה saone היום השלישי 5/8/13
- שלוש אצבעות מתחת לטבור 7/7/13
הכלבלב ששרד או תוואי התהלוכה
ישבנו על המחצלות מתחת עץ אורן עבות אחד. בבוקר נסעתי עם אבא בקלנועית כדי לבדוק שהעץ נקי מתהלוכן האורן (תוואי התהלוכה) ושהצל יספיק לכולם. זה כבר היה אחרי הסיבוב בקברים המשקיפים אל הים ואל בית הקברות הפיניקי. רוב מי שביקרנו, מתו בגיל מבוגר אחרי עבר ארוך ומפואר. אחד מת צעיר. מאז- סבא שלו מעדיף שלא להיות איתנו בפיקניק המשפחתי בבית הקברות היפה בעולם. ואז כחלק מסבב הסיפורים אודות ההם שהיו, והתמונה של אשר שרואים בה איך אליה דומה כשתי טיפות מים לדוד אשר ואיך איה דומה לסבתא אייריס כשהיתה בגילה, ואיך טרוצקי הוא קרוב משפחה שהוסתר במשך השנים (על זה יגיע אני מקווה, פוסט נפרד כי זה סיפור מופרך ומקסים) הוציאה הלן מתוך שקית ניילון את בובת הכלבלב. "ילדים אני מצטערת אבל בזה אי אפשר לגעת כי הוא מתפורר". הוא עבר אליה מאמא שלה- נטשה שליד קברה עברנו מקודם. זה היה ב סוף אוקטובר 1939 ברציף תחנת הרכבת בפריז, אמא ואביה של הלן התחתנו לא מזמן והחליטו שלנוכח המלחמה שהתחילה באירופה הם נוסעים לעולם החדש לנסות את מזלם. בני המשפחה באו להפרד מהם. ביניהם היא מיקה- מיכאל בן דודה האהוב של נטשה שהיה אז כבן 8 ושם הוא נתן לה את בובתו האהובה. הכלבלב. היא לא ראתה אותו יותר. המלחמה הגיעה לצרפת, לפריז, ליהודים באשר הם שם. הוא ואמא שלו נשלחו באחת מהרכבות האחרונות מצרפת לאושוויץ. |
תגובות אחרונות
-
עמיתלוין3
בתגובה על למידה כנסים וטכנולוגיה חלק ג'
-
א ח א ב
בתגובה על יונתי בחגווי הסלע- על מדרש יונתי של מאיר אריאל
-
אוריברעם1
בתגובה על תרגומים של "בלוז ההלוויה" של אודן
-
קלואי*
בתגובה על סבתא מגילה מכינה מרק חוביזה
-
ורד אוריאל
בתגובה על שיט על ה saone היום החמישי
-
ההלך
בתגובה על לילה יורד על נהר ה saone
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בובת כלב ששרדה
70 שנה.
כמה עצוב...
אבל כמה חזקים החיים
והנה יש מישהי
שיכולה לספר את הסיפור
לזכור ולהזכיר
כדי לא לשכוח...
תודה על סיפור מקסים,
*
לימור
איזה מזכרת, מרגש !
תודה על השיתוף
אנחנו לא מדברים על חיקויים זולים אלא על לב (לייב) דוידוביץ' ברונשטיין ( Лев Давидович Бронштейн)
אבל במחשבה שניה = אני מהסס.
המסורת המשפחתית היא "שאסור שאף אחד ידע מזה".
סטלין עוד עלול לשמוע...
כבר יצא משהו טוב מהסיפור.
אני מחכה לשמוע.
אילן,
תודה על הסיפור המרגש...
ו...אתה קשור לטרוצקי? אתה יודע, למד איתי בבית ספר יסודי בחור בשם אלן טרוצקי אבל אז לא ידעתי על המהפכן המפורסם...)
*
סיפור אחד, שונה וכל כך דומה לאלפי סיפורים של פרידה ומוות.
הסיפור של הלן צובט בגרון, גם אם לא היינו שם במעמד הפרידה
הסיפור הזה צריך להמשיך ולהיות מסופר לדורות הבאים, כדי
שידעו שלמרות הכל - ניצחנו.
הסיפור שסיפרת נחדיר בי רצון להעלות את סיפורם של הורי,
שניצלו בעור שיניהם מהצורר הנאצי ולמרות אבדנם הקימו משפחה חדשה
בארץ ישראל..
רננה
הימים בהם היה עדיף להיות כלב
אפילו בובה של כלב
רק לא ילד יהודי ..
מרגש עד דמעות
האמת ? היתה לי הרגשה ש- או שלא תדע על מה אני מדברת או שתצהיר על חרם (:
חייבת לומר שגם אני הייתי נגד. אבל רואה שזה עושה בעיקר טוב אצל אחיינית בת רבע-לכיתה-א'. מה גם שאמא שלה מלווה אותה די צמוד בעניין - אז אפילו זמן איכות אמא-בת מרוויחים שם (:
אני רואה שאת מעודכנת.
אצלנו במשפחה יש חרם על המוצר הזה.
עוד מאירופה...
התמונה נהדרת בעיני אילן. והסיפור מרגש.
(ואני לתומי חשבתי בהתחלה שהיא מחזיקה בובת וובקינז ...)