אלוהים, תן לנו להיות חברה בריאה, כזו בריאה שלא תיתן לאותו ילד להרגיש שהוא חולה !

כל כך נכון , אבל לא הכל שחור... יש גם אנשים שמגיבים אחרת...בל נחטא כלפיהם

צטט: mesik 2009-05-16 22:32:25

כולם טובים בכתיבה

ובהתיפיפות אני תקווה

שכל הכותבים התחקירנים

והמעגלים שלהם הראשונים

והאחרים יושבים עם עצמם

ושואלים אם הם באמת באופן אישי

לא רק מתנהגים כמו שצריך גם

עושים ודואגים שיעשה

רעות אשתפך דווקא ביפה בחברתנו

ילד בעל נכויות עקב מחלה מלווה על ידי תלמידי כיתתות בצאתו מביה"ס מותקף ע"י סבתא שחשבה שנפל בכוונה על נכדתה,עומדים סביבו חבריו לכיתה ומגנים עליו  מפני פגיעתה,עד אגיע עזרה עומדים סביבו ואינם מתיריפ לה לגשת,והם בני 9

בית דירות בשכנותי בו מתגוררים תשושי נפש צעירים אנשי הקהילה מתנדבים ועוזרים

מכירה קרוב את הנושא

זה כואב ביותר

במקרים האלו החברה היא החולה ולא הילדים..

עצוב

הי,

לא צריך ללכת רחוק אפשר להתחפש לערביה...

אנחנו חברה שאיבדה כול כך הרבה מהדרך ומהארץ עד אשר נותרו לפנינו רק חללים גדולים של חוסר אנושיות...

רעות בוקר טוב
יוזמה נהדרת
עם אחת
ושמו אחת
זה הכל
ומה שבנוסף לזה
זאת רווח נקי

והכל מתחיל מהחינוך בבית...

כל הכבוד

רעות יקרה,

זה מקומם לראות איך מתייחסים לשונה והחריג.

נשמתם תמימה כל כך, טהורה ונקיה.

אני מאמינה שהדרך הטובה ביותר לשנות את עתידם הוא להמציאו ולחזק אותם כפי שעשית.

אלה שקוראים לעצמם חזקים ונורמלים נהפוך הוא. מי שפוגע בחזק (ילדים חריגים), חלש בעצמו!

אשמח להצטרף לעשייה לשינוי ע"י עצומה שתועבר לכנסת וקוראת לכולם לתמוך בילדים חריגים ולחזק אותם.

יש משפט מוכר וחכם:"מי שנמצא בחושך - רואה מה שבאור, מי שנמצא באור - אינו רואה מה שבחושך.

לכן עלינו להאיר ולשנות את עתידם.

רעות יקרה,

גם אני השתתפתי בטקס בר-מצוה של האחין שלי, שלומד בבית ספר מיוחד.

הילדים היו מקסימים והתנהגו יפה בבית הכנסת בו נערך הטקס,

וחלקם אפילו הצליחו לקרוא פסוקים מהתורה כשעלו לתורה.

הטקס היה מרגש מאד עבור המשפחות אבל גם עצוב מאד,

כי אנחנו יודעים שלמרות מאמצי השילוב לעולם לא יתקבלו על ידי החברה.

טלי*

כאב לילד חרש מלידה לא יכולתי להישאר אדיש.

זכורני התמונה, שעד היום צורבת את לבי, שכשאודי בני היה בן ששה חודשים וגרנו ביישוב קטן בו כולם מכירים את כולם, אשה משכילה שבתה החברה הכי טובה של בתי עוברת למדרכה השניה כשאנחנו מטיילים עם אודי התינוק בעגלה.

גם הביטוי "חרש אילם" שבא אוטומטית, למרות שרוב החרשים לומדים למדבר והם לא אלמים....   והם חיים בחברה הרגילה, אם כי נוח להם יותר כשהם ביחד ומשוחחים ביניהם בשפת הסימנים...

ליוויתי אותו כאשר הפקס הפציע לחיינו ורכשנו לו פקס כדי שיוכל לתקשר עם חבריו, ואחר כך המחשב,,,, ה SMS.... והיום אנחנו יכולים לראותם משוחחים בטלפונים דור 3 בחופשיות אחד עם השני בשפת הסימנים..

אבל יחד עם זאת לקבל לעבודה? יוק !!! הבחור היום כמעט בן 40, אב לשני ילדים שומעים וחמודים, מוכשר ובעל ידי זהב, שאותו אני מזמין כדי שיפתור לי בעיה במחשב, או יעזור לי בתליית תמונה או מנורה, מובטל כי הוא חרש...

יש לו נסיון גם במחסן חלפים במוסך גדול, בשליחויות, ליטוש יהלומים, תעשיה ועוד.. הוא גם מתקן מחשבים לחבריו...

אם יש מישהו שיכול להציע לו עבודה אשמח.. הוא בוגר הכשרה מקצועית בגרפיקה ממוחשבת לאדריכלות ויש לו תיק עבודות מקסים...

האם מישהו יכול לעזור לאודי?

"ילדים חורגים לאלוהים" - גשר צר מאד

עצוב וכואב

כל כך פשוט לאהוב ולקבל, רק צריך קצת רצון לנסות לפתוח את הלב.

לצערנו בעולם החברה מכתיבה מה נורמלי ומה לא...כמו שאני רואה את הדברים - דווקא השונה הוא הנורמלי..הבאת הוכחה יפה לכך!

תודה:)

בקר טוב רעות יקרה

הפוסט מקרין את הרגישות הרבה שלך והכאב עולה בין השורות.

קראתי גם את התגובות שהעירו / האירו כל מיני פינות

כתבה זהבה פ.: הבעיה היא בהסתכלות שלנו על עצמנו.

גם כאדם, חברה וגם על העולם כולו.

הכל בהתנסות האנושית מורכב מחלקים של אור וחושך.

ואנו אדם לאדם בוחרים, אם זה אפשרי להביא אור לאותן

פינות של חושך, ולו רק על ידי מחשבה אוהבת.

רעות יקרה

איתך עם כל מילה

רעות יקרה

מברכת אותך על התושיה על האכפתיות

וכמובן על היוזמה. אני אישית מטפלת

בפגועי שבץ , בחולים סופניים , מתנדבת מידי פעם בהוספיס

ועוזרת לחלש ולנזקק. לצערי מעטים האנשים

שבאמת אכפת להם.

צטט: מרדכי מולנור 2009-05-16 22:59:11

צטט: mesik 2009-05-16 22:32:25

כולם טובים בכתיבה

ובהתיפיפות אני תקווה

שכל הכותבים התחקירנים

והמעגלים שלהם הראשונים

והאחרים יושבים עם עצמם

ושואלים אם הם באמת באופן אישי

לא רק מתנהגים כמו שצריך גם

עושים ודואגים שיעשה כי יש בארצינו

המון שעושים ולהם אני מפרגן מעריך

ולא יוצר תמונה שלילית על חברתינו

בגלל מקרה זה או אחר  

ואתה עושה הפוך

יוצר תמונה חיובית על חברתנו, בגלל מקרה זה או אחר

אין בארצנו "המון" שעושים, יש סתם המון

יכול להיות שהמילה המון היא באמת לא במקום אבל בארצינו עושים לא מעט

ומשפיעים לא מעט למזלינו אנו עדיין חברה משפחתית יש עוד הרבה לשפר

ולהאבק ולקדם זה ברור מפריע לי שהדברים השלילים מקבלים מיד כותרת

ואין איזה כלי תקשורת או כתב תחקירן או יחצן שישבח ויפרגן לכל עוזר או עובד

ומתנדב לחלש או לזקן תודה שבוע טוב לכל עם ישראל בשורות טובות ותודה לכותבת שלך אני מפרגן כמוך ירבו גם כן

שירה היקרה..

כשהאמירות יפסקו..ויהיו מעשים אז אולי נהייה חברה בעלת אמפטיה לחלשים עם אהבה וקבלתם כשווים

מציאות עצובה, שבה ילד גדל לתוך עולם שבו הוא חסר איזו יכולת

והחברה סביבו מוגבלת/נכה מדי מכדי לקלוט אותו לתוכה...

פוסט חשוב שירה, מאחלת בריאות, נאורות ואמפתיה לחברה שלנו

והמון עוצמה ושמחה למי שמתמודד עם הקשיים האלו בפועל

ילדים חריגים בד"כ לומדים במסגרות מיוחדות

ולכן ילדים במסגרת הרגילה לא רגילים לראות את השונה

ברגע שיש מישהו שונה זה מוזר להם

הם אומרים את "האמת" בפנים

הם לא באמת מבינים מה הם עושים

שוב צוות החינוך יכול לסייע בלקבל את השונה והחריג

רק בריאות

אמן ואמן

צטט: mesik 2009-05-16 22:32:25

כולם טובים בכתיבה

ובהתיפיפות אני תקווה

שכל הכותבים התחקירנים

והמעגלים שלהם הראשונים

והאחרים יושבים עם עצמם

ושואלים אם הם באמת באופן אישי

לא רק מתנהגים כמו שצריך גם

עושים ודואגים שיעשה כי יש בארצינו

המון שעושים ולהם אני מפרגן מעריך

ולא יוצר תמונה שלילית על חברתינו

בגלל מקרה זה או אחר  

ואתה עושה הפוך

יוצר תמונה חיובית על חברתנו, בגלל מקרה זה או אחר

אין בארצנו "המון" שעושים, יש סתם המון

קראתי את הכתבה

והזדעזעתי

מכעיס ומקומם..

והשאיפה לחברה בריאה  ומתחשבת זה נהדר

השאלה עד כמה זה ניתן לשינוי ואיך..

כולם טובים בכתיבה

ובהתיפיפות אני תקווה

שכל הכותבים התחקירנים

והמעגלים שלהם הראשונים

והאחרים יושבים עם עצמם

ושואלים אם הם באמת באופן אישי

לא רק מתנהגים כמו שצריך גם

עושים ודואגים שיעשה כי יש בארצינו

המון שעושים ולהם אני מפרגן מעריך

ולא יוצר תמונה שלילית על חברתינו

בגלל מקרה זה או אחר  

היי רעות
נגעת לליבי מאוד, זוהי נקודה כ"כ כואבת וכ"כ נכונה!

הבעיה היא בהסתכלות שלנו על עצמנו!

כן על עצמנו! אסור לטעות, צריכים להיות מושלמים, צריכים לקבל עשר בתעודה, בכל המקצועות,ומי שלא אז הוא לא מצליח,ישנם מעמדות גם בחברה ה"בריאה", זה גורם להמון תסכולים וחבל. אם נוכל לקבל את השונה גם בחברה הרגילה נוכל לקבל את השונה בכל מקום.

אבל זה צריך להתחיל אצלנו בלב בכל תחומי החיים.

לפחות אני אנסה להשתפר בנידון, כל מסע גדול מתחיל בצעד קטן.

מעריכה מאוד את הרגישות שלך

זהבה

אם נדע להשכיל ולהפנים שכל אדם על יתרונותיו ומומיו הוא עולם ומלואו

נדע לקבל את השונה !

בובה אני שמי ימימה
שירי ילדים
מילים: בלהה יםה
לחן: עממי

ביצוע: עופרה חזה / חווה אלברשטיין / חני נחמיאס.

מכיר יותר מדי מקרוב תנושא

העולם נחלק לשני סוגים

הטובים והם מיעוט זעיר

והרעים והם הרוב

על כן קריאתך כקול קורא במדבר, כדבר אל העצים והאבנים

 לצערי ,,,

נושא חשוב הבאת לצומת ליבנו

באופן אישי אני חושב שהמוגבלות דווקא קיימת בצד השני...

המסיבה בוודאי תהיה חגיגה לשמה לילדים 

שאו ברכה

אופיר

זה לא רק אנחנו הישראלים...

זה קיים בכל העולם וחבל
זה מתחיל בגנים נפרדים, כיתות נפרדות..

כל זמן שיש הפרדה,, יש ריחוק.

אבל...

גם אפשר למצוא גם הרבה מקומות של קבלה.

אפשר למצוא גם נקודות של אור

עצוב אל נכון כל כך

אנו כישראלים

הרבה פעמים לועגים לחלש-לשוני-לעולה חדש-לפועל זר-לפגוע

עצוב כל כך

אכזרי כל כך

ולצערי נכון כל כך

רעות יקרה,

מצטרפת אליך, לתפילה הנפלאה,

שיהיה בנו העוז והכוח, לקבל את השונה והאחר,

ולראות בהם ,את האדם ולא את נכותם.  תדה לך