מה עושים עם שחקן "שלא פוגע".קאוצינג לחיים

0 תגובות   יום ראשון, 17/5/09, 03:40


מה עושים עם שחקן שלא פוגע?

 

קלעי שבאימונים מפציץ ופתאום במאני טיים במשחק לא מתפקד ולא קולע ממטר?

 

בחרתי לכתוב לכם על הנושא כי המגרש הוא בעיניי המראה של החיים, ומשם אני לומד את פסיכולוגיית ההמונים גם בקשריי עם נשים,חברים ומשפחה.

 

לאחר ניסיון של 8 שנים כמאמן כדורסל נוכחתי לדעת שאין טעם  בביקורת לשחקן שלא פוגע. יש טעם רק בביקורת לשחקן שמזלזל.

 

כשהייתי מאמן צעיר, הייתי רואה שחקנים שלי עושים טעויות על המגרש ופשוט מוציא את נשמתי בצעקות.

 

יום אחד באתי הביתה אחרי הפסד ואמרתי לעצמי- "מטומטם, הם המראה שלך,מה שאתה תאמן אותם לעשות הם יעשו.."

 

משם והלאה, הפסקתי לצעוק על טעויות.

 

האמת, גם זלזול של שחקן הוא באחריותי. אם אין משמעת באימון, אם אני לא מופיע כמו שמאמן צריך להופיע ולא מראה דוגמא - זה המראה שלי.

 

אם אני לא מדליק בשחקנים שלי מוטיבציה- ככה הם יראו על המגרש.

 

שורה תחתונה, ההכנה המנטלית למשחק הינה חשובה אולי במידה שווה לאימון הפיזי.

 

היום אני עובד בשיטת גרמני- הכל מסודר, תיקים,שתייה ,מגבות, מקדימים לחימום, להכל יש זמן ועת וסדר.

 

עכשיו..אחרי ההקדמה, מה לדעתי עושים עם שחקן שלא פוגע.

 

אז כאן יש בעיה מנטלית שזקוקה לטיפול מיידי, שאם לא כן- המשחק ייגמר.

 

ידוע שקלעי בנוי מביטחון עצמי. שתיים-שלוש החטאות והופ...הביטחון מתחיל לרדת.מה עושים?מורידים אותו לספסל? צועקים עליו?

 

אז לא זה ולא זה. הפתרון- לעלות לו את הביטחון כמה שניתן, לפוצץ לו את האגו.

 

בקבוצת הנוער שלי היה לי קלעי מחונן ברמות שלא יאומנו..הוא קלע שלשות כמו ששחקן אחר קולע ליי אפ.

 

באחד המשחקים החשובים הוא פשוט לא פגע. צעקתי לו- "תמשיך לזרוק" והוא המשיך להחטיא.

 

קראתי לו- הסתכלתי לו לתוך העיניים ואמרתי "אתה הכי גדול, אתה מלך על המגרש, אין מי שיעצור אותך, הסלים פה רכים כל זריקה סל". הוא לא פגע. הפסדנו את המשחק.

 

אחרי המשחק הוא התנצל בפניי שלא הלך לו. אמרתי לו "היית גדול, מותר להחטיא זה שום דבר" . ידעתי שהחזרת הביטחון תשתלם לי במשחקים הבאים.

 

במשחק הפלייוף השני אותו תסריט. הוא לא פוגע ממטר. שחקן של ממוצעים של 25 נ"ק. אני בולע את הרוק ואת העצבים ,מרגיע אותו מתחושת הכישלון ואומר לו- תמשיך לזרוק, אתה גדול,זה יבוא. גם את המשחק הזה הפסדנו. שוב לא הלך לו.

 

לאימונים הוא בא מצוברח, הראיתי לו פנים שוחקות והערכה רבה, אמרתי לו שאני בטוח שזה נגמר והוא חוזר לעצמו.

 

משחק שלישי היה מול קבוצה אדירה, טובה מאיתנו בשתי רמות. למשחק הזה הוא הופיע והחזיר לי בריבית דריבית. הוא קלע 34 נ"ק וניצח את המשחק במו ידיו.

 

במשחק הפלייאוף האחרון, נצחנו את הוד השרון 22 הפרש שהוא מנצח את המקהלה וקולע פשוט מכל טווח בביטחון אדיר.

 

כנ"ל  היה לי בקבוצת הקט סל שלי.

 

השחקן המצטין שלי לא פגע. איבד את הביטחון בתחילת הרבע השני, קראתי לו ואמרתי- "תסתכל לי בעיניים ותחזור אחריי- אני הכי טוב על המגרש, אני עושה פה מה שאני רוצה" ככה שוב ושוב....פשוט הוא תקע את המסמרים האחרונים וקבענו ניצחון של 13 הפרש .

 

מגרש הכדורסל הנו מראה מדויקת של החיים עצמם.

 

כשאתם רוצים להוציא את המקסימום מול הברייה שעומדת מולכם. תנו לה 2 דברים- אחת- סיבה לעשות מה שאתם מבקשים, שתיים- הרגשה שאין טוב מהם לעשות מה שאתם מבקשים.

 

שחקני כדורסל לא צריכים סיבה, הם רק צריכים לדעת שהם השחקנים שעליהם אתה סומך לביצוע המשימה. מסר

 

של אמונה וביטחון גם בזמנים קשים ישלמו בסוף את המחיר פשוט אסור להתייאש.

 

 

 

 

דרג את התוכן: