קצב פעימות לבי ממריא לשחקים, צמרמורת אוחזת בי, אגליי זיעה קרה נוטפים לאורך צווארי וכל שערותיי סומרות.... הכל רק מלראות את ראשו מגיח לצד המשקוף....  

אני מאבדת את קור רוחי, כל העבודה העצמית שעשיתי,כל מה שהבטחתי לעצמי לפניי כן, שלא אאבד את הראש ברגע שאראה אותו שוב.... הכל כאילו לא היה, הכל נמחק במבט אחד בו. 

אני קמה במהירות מהספה, חותכת את הסלון הרחב, ליבי פועם, המערכת הפרה סימפטטית שלי נכנסת לפעילות מלאה, אני מישירה אליו מבט חודר, לא אומרת מילה, משחררת בנשימה אחת ארוכה אך ממוקדת את כל האוויר מהריאות, ונכנסת לחדר שינה.  

בהתרסה, טורקת את הדלת, וזהו...אני נושמת שוב, לאט, להירגע, להחזיר נשימה, להתעשת על עצמי....  

הוא בסלון, אני בחדר השינה.  אבל שמישהו יגיע להרוג אותו כבר....... לעזאזל.... ... כמה שאני שונאת ג'וקים!!!