מקסיקו, ליאת ואני עזבנו את San Cristobal de las Casas בעצב ועלינו על צ'יקן באס לPalenque. הנסיעה ארוכה, חשבנו שקוראים לאוטובוס ככה כי העלו כל כך הרבה אנשים ושקים שהרגשנו בתוך משאית תרנגולים, עד הרגע שהנהג העלה נוסע שסחב איתו כלוב, ובו נחשו מה? תרנגלים. ליאת כל הדרך אמרה לי שאם מישהו רק יגע בה היא תתן לו סטירה. אבל לי נראה, שהיא עומדת להתעלף כל רגע. הגענו לצומת כלשהי והנהג צרח – "פלנקה!" אז ירדנו. היינו בשום מקום. מקומי אחד צעק – "פלנקה?" והוא היה מאוד מופתע שמישהי Guera כמוני עונה לו בספרדית עם מבטא מקומי. עלינו לטרנזיט ללא דלת צידית. הייתי צריכה לאחוז חזק בידית למעלה כדי לא להתגלגל לכביש. הגענו. היעד היה בית הארחה שנמצא באמצע יער גשם. אז לא הייו שם תרנגולים, היו שם מיטות וגג מאולתר אבל זה עדיין היה לול.לפחות היתה מקלחת ושירותים. הדבר הראשון שעשיתי היה להכנס למקלחת – כמה נהדר היה להרגיש את זרם המים החזק על הראש. לשטוף את כל הפחדים והדאגות...חשבתי לעצמי - "טוב, איזה כיף! לפחות הגענו סוף סוף, ויש פה הרבה אנשים. המקום מקסים ומחר נעלה לפירמידות..."ובזמן שאני חופפת ראש אני מסתכלת ימינה ומעל כתף ימין שלי נמצאת טרנטולה ענקית חומה ושעירה. ממש, אבל ממש בזהירות ובלי לעשות תנועות מהירות שטפתי שיער ויצאתי מהמקלחת. "ליאתי, אל תכנסי למקלחת ולשירותים –טוב? " "למה?" "אל תשאלי." "למה?" "את לא רוצה לדעת". "היה שם ג'וק ענק כמו זה שעבר לידי הרגע?" "לא, זה היה משהו ענק אחר". "אוקיי". במשך כל הטיול היה בינינו הסכם, אני נפטרת מהג'וקים וליאת נפטרת מהעכבישים.עד שהגענו לפלנקה. ההסכם תם. It’s every girl to her self. במשך הלילה לא עצמנו עין, כל שניה ליאת שאלה אותי "מה הרעש הזה היה?"ולא ידעתי מה לענות לה. פעם זה היה נשמע כמו קוף, פעם כמו נחש, פעם כמו דינוזאור וכדו' אז התחלנו לשיר- When the dog bites זה לא עזר. לפחות בשלב כלשהו השמש זרחה. |