אני מכור לפונץ', ויש לא מעט כמוני שמכורים לקול המהפנט של יוסי בבליקי, לשירים הנהדרים וללהקה שהוא החייה מחדש בתחילת המילניום ופינקה אותנו בשני אלבומים יפיפיים מאז

   לבבליקי יש אתר קטן וצנוע בשם המרתף  שבו הוא מציע קטעים בהופעה חיה, רמיקסים, קליפים עידכונים על הופעות, עד כאן כמעט כמו כל אתר של אמן שמכבד את עצמו , האתר עצמו פשוט, אפילו פרימיטיבי אבל מרגישים שהוא בנוי סביב אהבת הצלילים

היום באתר הועה אלבום הבכורה של קובי אור שכולו טקסטים שקובי אור כתב ושר עם מוסיקה של בועז כהן, עד פה עוד אלבום שרוב הסיכויים שרובנו לא ישמעו מעולם אבל הפורמט בו הוא מפורסם מענין, האלבום נמכר במכירת אמון, כארש בבליקי מציע את האלבום עם עטיפות להדפסה וחוברת עם מילות השירים להורדה חופשית אין כסף, גם כן דבר שכבר ראינו אבל פה מגיע הטוויסט- בבליקי מבקש מאיתנו לשמוע את האלבום ובמידה ואנחנו אוהבים את מה שאנחנו שומעים לשלוח לקובי אור סכום צנוע של 15-20 ש"ח עבור הדיקס כאשר הוא נותן פטור עבור מי שאין בכיסו את הפרוטה, ובבליקי מקנח בשורה יפה ונכונה "אם המחיר הגיוני והמוסיקה אהובה- באסה לגנוב איתה".

יש כאלה שיקראו לו נאיבי, אדיוט, חושבים לעצמם שזה בחיים לא יעבוד בישראל כי אם אנחנו יכולים לקחת בחינם למה שנשלם? אבל הרעיון קוסם לי, אוהבי המוסיקה האמיתיים מוכנים לשלם ומצפים לקבל תמורה, פרינס עשה צעד התאבדותי כאשר הוא חילק מליוני עותקים בחינם מהאלבום האחרון שלו ביחד עם  מגזין אנגלי, אז למה לא לנסות שיטה דומה בארץ? אני מקווה שהניסוי יצליח ובבליקי מבטיח עוד אלבומים בקרוב שימכור באותה  השיטה

האם ש בתהליך זילות של המוסיקה? האם כדי להעריך באמת אלבום צריך לרכוש אותו בכסף מלא? והאם ניתן למדוד מוסיקה טובה בשקלים? שוק המוסיקה משתנה, יש היצע עצום ומלחמה על האוזן ואני מחכה לראות כיצד תגיב תעשיית המוסיקה העולמית ורק מקווה שאני לא יצטרך להחליף את אלפי הדיסקים שלי לפורמט חדש