לפני שנים רבות חי בהודו, איש זקן שהתפרנס למחייתו משאיבת מים ונשיאתם אל הכפר,

אל בתי האנשים.

לנושא הדליים היה אסל עבה ועליו היו תלויים שני דליים גדולים,

אותם נשא על כתפיו הזקנות.

אחד הדליים היה ישן וסדוק והשני חדש ומושלם.

בזמן שהדלי החדש היה מביא את מלוא כמות המים מהמעיין אל הכפר,

היה הדלי השני מגיע מלא בחציו ומטפטף...

במשך כל שנות עבודתו של הזקן, היה דלי המים החדש גאה בהשגיו בעוד הדלי הסדוק הרגיש מבוייש ונבוך בשל חוסר שלמותו. הוא הרגיש אשם ואמלל בשל חוסר יכולתו לספק יותר מחצי כמות המים אותה נועד לספק.

לאחר שנים של תיסכול, דיבר הדלי הסדוק אל נושא הדליים הזקן ובקש את סליחתו על הפגם שבו.

נושא הכלים הצטער בשביל הדלי הסדוק ובקש ממנו להסתכל למחרת

על מנת לראות את הפרחים היפים הפורחים לצד השביל.

האם שמת לב לפרחים הפורחים? שאל הזקן את הדלי בסוף היום?

כן, אמר הדלי הסדוק.

הבחנת היכן הם גדלים?

הביט הדלי הסדוק לאחור וראה שרק בצד אחד של השביל צומחים פרחים.

הצד השני היה חרב ועלוב.

רק בצד שלך פורחים הפרחים. ידעתי תמיד על הסדק שלך וזרעתי זרעים לאורך הדרך וכל יום,

בעודנו פוסעים בדרך חזרה מהמעיין השקיתי את הפרחים בעזרתך.

במשך השנים, יכולתי לקטוף את הפרחים הנפלאים ולקשט בהם את ביתי.

אם לא היית כפי שאתה - לא היו לי הפרחים האלו ולא הייתי מתברך ביופי הזה.

תהיו מי שאתם,

אתם נהדרים בדיוק ככה....

שלכם, גילה