הסיפור הזה מתחלק לשניים..פעם והיום.

פעם..הבית שבו אני גר, היה ישן כמעט עד שמונה. היינו צריכים להעיר את לירון, כמעט בכח, בשביל שנלך לגן.

יש לי כלב, רוקו שמו, בוקסר גרמני גאה שלמעט העובדה שהוא חושב שהוא פודל וקופץ על כולם 

(גילוי נאות...הוא שוקל כמעט 40 קילו..) זקוק גם הוא מדי בוקר לסוג של הנשמה בשביל שיתעורר

(ככה זה שמתרגלים לישון על הספה עם כרית ושמיכה...נשבע לכם!)

אבל...פה נגמר החלק הטוב של הסיפור. למה? כי היום 6 בבוקר זה הישג.

אני לא יודע מי מתחיל? רוקו, שעולה למעלה ומעיר אותי כי הוא רוצה לצאת החוצה

או הילדים שעשו רעש והעירו את הכלב?

בכל אופן..בשורה התחתונה. גג! 6:20 בבוקר אנחנו למטה בהרכב מלא.

אני, שני הילדים ורוקו (אחרי שכבר היה בחוץ ועשה מה שעשה).

אגב, זוהי הזדמנות מצויינת לשבח את התוכניות המדהימות של ה- BBC

שמתחילות בבוקר לילדים ב- 6:20 (סתם חשבתם שאני מודע לשעה באופן כזה מדוייק?) 

יש שם אסופת תוכניות בערב עד 7:30 - פשוט חמוד, לבבי ונעים לצפיה - מומלץ!

שורה תחתונה - להיות ער ב- 6:20 לא כזו חוויה, אבל לפחות...שהטלויזיה תהיה טלויזיה !