האמת שהיה לי נורא עצוב לקרוא את התגובה שלך למתחסדת.

אתה באמת מבריק ועצוב לי שאתה בחרא הזה.

לא מגיע לך.

מחזיקה לך אצבעות שיהיה מאזן חיובי בסוף. באמת. 

נובו אתה צודק והיא טועה. זה הכל. והסברת את זה יפה ושיזדיינו כל המטיבים לשפוט ושייאכלו חרא כל אלה שחושבים שהם יודעים מה טוב בשבילך רק בגלל שקראו איזה פוסט מעעעעפן. רק אנחנו יודעים מה טוב בשבילנו ואני אומרת FUCK 'EM!!!!!!!

אני אומרת לט דאם דאיי אין הל.. כי אין להם מושג מה זה גיהינום, כי הם לא היו שם ומה שתיארת זה גיהינום עלי אדמות.

וכל דבר שיכול לשפר במעט את ההרגשה הזאת לא יסולא בפז.

אמן יהייה לך טוב תמיד.

כל עוד בחרת להתייחס לגוף הטיעונים שלי אני אתעלם להתייחסויות לגופו של אני.

יש לבור את המוץ מן התבן.

אשמח לעוד תגובות מפרות כאלה.

וכניראה שזכית בשניהם.

(כולל מועדון הערצה עצמית)

מאחל לך ולה שתחוו דיכאון. ותיעוב עצמי יומיומי. ועוד ועוד לופים שאין לכן מושג איך לצאת מהם וכל מה שנותר לכן זה לסבול ואולי קצת לקוות.

אני מת על השיפוטיות החלולה של אנשים שלא היו שם.

פעם דיברתי עם מישהו שהיה איתי באשפוז יום ברמת חן. הוא סיפר לי על משהו שהוא אומר לאנשים כדי לנסות להסביר קצת את המצב שלו.

קחו יום מחורבן שלכם. אבל ממש מחורבן שלכם. כזה שאתם רק מחכים ללכת לישון כדי למחוק אותו. ולא להזכר בו שוב.

עכשיו תכפילו אותו פי אלף ועדיין לא תתקרבו לתחושה שלי. תמתחו אותו על תקופה ארוכה כזאת שזה כבר מרגיש כמו המציאות הבלתי ניתנת לערעור שלכם.

ואני מוסיף - רק אז  תכלילו אותי באיזו הגדרה נבובה של דור אוכלי פרוזאק.

באיזה פסוט מעפן של איזו זקנה שמתמוגגת על משחק מילים היברישי מסוג PEGA DOLL שעושה אותה כל כך מרוצה מעצמה שלעולם לא תזדקק לפרוזאק.

וכל הסטטיסטיקות והפילוחים בפוסט שלה. ממש מבוצעים בדרך מדעית פר אקסלנס.

לגמרי אפשר לבנות תפיסת עולם ככה.

אני רוצה שאתן תרגישו את הרצון רק לישון, את הקושי הענקי הלא מובן לעשות כל דבר הכי קטן שיש. נגיד, לצחצח שיניים?

את היאוש

את הידיעה שכל בני גילך שלא מגיעים לקצה הזרת האינטלקטואלית שלך מזמן עקפו אותך בכמה סיבובים מונופוליים.

את הגועל העצמי.

את הכפייתיות.

את הפקפוק העצמי.

את התחושה שאתה מתבכיין ואין לך כלום ואתה עצלן ופרזיט.

את להרגיש טוב רק בחלומות ובפנטזיות.

את ה-ADD. כן יש כאלה באמת עם ADD.

את ה-OCD. וכן, זה לא כזה אופנתי לאגור ערימות של עיתונים בחדר שלך.

את הניתוקיות בין מצבי רוח. את הפחד שאתה תשתגע.את העוד שנה ועוד שנה שהולכות לאיבוד ואתה תקוע מעשית.

זה נשמע לך משהו שמישהו היה  בוחר לעצמו?

כמו שכנראה טיפשות היא לא משהו שאף אחד היה בוחר לעצמו.

אוי למה התחלת עם זה בכלל?

פויה פרוזאק.

אין לי מה להוסיף מעבר לזה. מיצטערת.

אתה כובל את עצמך למצבך במו פרוזאקך.