התובעים בתיק קצב, צפויים לזמן לדוכן העדים את פרופ' יורם יובל, פסיכואניליטיקאי וחוקר מוח, כדי לתמוך בעדותה של א' ממשרד התיירות- העדה המרכזית בפרשה.
יובל יתבקש להסביר את הסתירות שיש כביכול בעדותה והכוונה בעיקר ל 2 טענות שצפויים להציג פרקליטי הקצב:
1. איך זה שלאחר שהעידה על מקרה האונס הראשון, אותו תיארה כמקרה בודד, היא נזכרה "פתאום" אחרי חודשיים במקרה אונס נוסף?
2. כיצד אחרי ביצועי מעשי האונס הנטענים, שבה וביקשה לעבוד עם האנס (לכאורה) קצב?
אמנם הפרופ' יוכל להסביר את הטענות טוב ממני, אך עד שיעשה זאת, אקדים להסביר בעצמי, שמדובר בתופעה שכיחה ומוכרת המאפיינת נשים רבות אחרות, שהותקפו מינית ונמצאות בפוסט טראומה.
נשים אלו לא רק שאינן זוכרות את כל חוויות האונס (גם פרטים בתוך האונס עצמו וגם תקיפות נוספות, אם עברו כאלה), אלא שלפעמים גם אינן זוכרות על מה הן דיברו לפני חצי דקה, או להבדיל- מאבדות תחושת זמן (עבר/הווה).
הטראומה הקשה שהן עברו, מציפה מידי פעם זכרון כזה או אחר ולא תמיד הוא צף באופן סדור/סכמטי/לוגי, כלומר- מדובר בפלאשבקים קשים מנשוא ולכן הם גם נוטים לצוץ במנות קטנות.
מנות גדולות ומפורטות יותר עלולות להביא את החווה אותם, להתמוטטות פיזית, וזו למעשה שיטת הגנה של המוח, כדי להגן על המערכת כולה כך שתשרוד את היוםיום.
(אגב, אחת המטרות של הטיפולים הפסיכולוגיים הניתנים לקורבנות אונס, הוא לאפשר למותקפת לשלוט בזכרונה, ולא לתת לזכרונה לשלוט בה).
באשר לטיעון השני בדבר בקשת המתלוננת על האונס, לעבוד שוב עם האנס: -ובכן, גם זו תופעה מוכרת בקרב נפגעות תקיפה מינית, שלה 2 הסברים:
1. רצון המותקפת להכאיב לעצמה/להעניש את עצמה (כלומר- הפיכה יזומה למאזוכיסטית)
2. רצונה חסר הסיכוי של המותקפת לחזור ולשלוט במצב באופן רטרואקטיבי.
(2 רצונות אלו אינם בהכרח מתנגשים זה בזה. לרוב שלובים זה בזה ותמיד גורמים לנפילה באותו הבור)
הרעיון הוא לטשטש את הפגיעה הנפשית החמורה שעברה המותקפת בשיטת: "אם אי אפשר להלחם בו- נצטרף אליו" תוך נסיון לשכנוע פנימי שהיא לא באמת הותקפה מינית, אלא מדובר בהסכמתה המלאה ו"תחת שליטה", על אף ש"הסכמה" זו "איחרה את הרכבת".
דבר זה גורם גם לנאנסות רבות ולילדות שעברו גילוי עריות, לההפך בעתיד ל"שרמוטות" או זונות השוכבות עם עשרות גברים ביום, במטרה להכאיב לעצמן וגם לחזור ולשחזר שוב ושוב את סצנת האונס שעברו, רק שהפעם תוך "שליטה" באונס, שהרי לא כפו את זה עליה, אלא היא "היוזמת".
כמובן שתרגיל ההונאה העצמית הזה לא באמת עובד ותחושת האשמה והשנאה העצמית חוזרות, משוכפלות ועולות שוב ושוב, אך די בתרגיל זה כדי לומר אח"כ לשופט: "כבודו, היא דרשה את זה" או "כבודו, אם היה אונס, מדוע רצתה לחזור לעבוד עם האנס?" אלא שבמקרה של קצב, הוא לא בתפקיד "הגבר שזיין כחוק" אשה הנפלה קורבן לאונס קדום הגרם לה "להשתרלל איתו"- אלא בתפקיד האנס הקדום עצמו (לכאורה).
ובמילים אחרות: הביצה של קצב, קדמה ל"תרנגולת המאזוכיסטית" ולא להפך.
יאמרו מבקריי- זה "קשקוש פסיכולוגי"
אז א: יש יותר מידי עדויות של קורבנות אונס עם תסמינים הדומים ל"קשקוש" המתואר כאן ושם. ב: העובדה שישנן כמה וכמה נשים שתיארו את אותה התנהגות תוקפנית של הקצב משה, מעידה שאם מישהו פה מקשקש זה הקצב בכבודו ובעצמו, וזה מאוד לא מפתיע- מעטים הם המקרים שנאשמים באונס אומרים לשופט: "כבודו, אני בהחלט אנסתי אותה"
מה שכן- אין לי ספק שעבירות מין הן קשות להוכחה משפטית, וזאת בגלל שלרוב, אין עדים נוספים זולת המעורבים הגורסים איש איש את גרסתו אך על השיטה (הלא משפטית) לזהות מי מהם דובר אמת, כתבתי בפוסט הזה:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=655322
ג: גם אם מדובר ביחסי מין בהסכמה ולא באונס, הרי עצם העובדה שמדובר על יחסים בין בוס לפקידתו, די בה כדי להפוך זאת לעבירה פלילית, כיוון שלא ניתן לייחס רצון חופשי למישהו שתלוי באדם שמעליו, בידיוק כפי שאין לייחס לעובדי קבלן רצון לעבוד ללא תנאים סוציאלים, למרות שחותמים על כך שוב ושוב. *נ.ב- פוסט זה נכתב באתר השייך לעמוס שוקן שמפרסם בעיתוניו מודעות זנות בניגוד לחוק, ובכך הופך לשותף פעיל בתעשיית המין הנצלנית והאלימה שעושה כסף על גבן של הנשים המנוצלות. אמליץ גם לכם להבהיר נקודה זו בסוף כל פוסט ובכך להפגין כנגד המשך הבזיון (מי שלא יעשה זאת- משת"פ) |
תגובות (25)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כלומר שוב אנחנו חוזרים לאותה דרך שלך שמובילה תמיד ליעד שכיוונת ?
אם הוא יוצא זכאי - הרי לא היו מספיק ראיות והוא לא באמת זכאי אלא רק טעות של בית המשפט
אם הוא יוצא אשם - נו..הרי אמרנו שיצא אשם
תגיד , בתור לוחם חופש ,זכויות האדם <בתנאי שהוא עומד שתנאים שלך למיהו אדם> ומגן האישה באשר היא , אתה לא מרגיש שאתה דמוקרטי כמו הבחירות בסוריה ?
והאם אתה מגבה כל החלטה שיוצאת/יצאה מבית המשפט? הרי בסך הכל מדובר שם בבני אדם שיכולים לצדוק או לטעות.
יש לציין שלטוב ולרע, בבתי המשפט לא ההגיון קובע, אלא הראיות המשפטיות, שהופכות למעשה את "האמת" לחסרת חשיבות.
כלומר- המוסד המשפטי, אינו עוסק ואולי אינו יכול לעסוק בחקר "האמת המציאותית", אלא בסה"כ משמש כמנגנון לבדיקת ראיות שיכולות להוציא את "הצדק" לאור, ויכולות גם שלא.
בעניין זה אמליץ לקרוא את דעתו של עורך הדין של קצב עצמו :
http://www.news1.co.il/ArticlePrintVersion.aspx?docId=29039&subjectID=3
למה שתצפה ממני למשהו בכלל? אנחנו מכירים? אכלנו יחד, שתינו יחד?
מה הקישקושים האלה?
נו..לא ציפיתי ממך למשהו אחר .
סיימנו פה .
למה שיפריע לך לדבר על משהו שאין לך בו שמץ של מושג? גם קודם זה לא הפריע לך.
תרשי לי להמר שאם בית המשפט יזכה אותו מאשמת האונס את מיד תמצאי סיבה מדוע פסק הדין אינו מקצועי ,משוחד או כל סיבה אחרת שבגינה תעלם פתאום אהדתך הגדולה לחוק .
ראה ההסבר לעיל. ובמשפט אחד - התסמונת אינה מוכיחה את גירסת המתלוננת, היא רק מונעת את הפרכתה האוטומטית של הגירסה.
ולעניין ההערכות שלך על הכיוון של מהלך העניינים, תרשה לי להמר שאין לך מושג לא בדיני האונס ולא כיצד מתנהלים משפטי אונס.
יש לנו כאן גם עדות שיטה (עדות של מתלוננות אחדות על שיטה אחידה של קצב לסחוט מהן "הסכמה" ליחסי מין), גם יחסי מרות המקימים חזקה של ניצול, גם שקרים מוכחים של קצב ועוד היד נטוייה.
רגע , אז כדי שנבין :
אם היא היתה חותכת ורידים זה סימן ודאי שהיה אונס
אם היא היתה עוזבת את העבודה ולא שבה אליה אף פעם זה סימן ודאי שהיה אונס
אם היא נוסעת לחו"ל ולא חוזרת היא בטוח נאנסה
אם היא כותבת לו מכתבי אהבה שנה אחרי זה ומביאה את הוריה לבית הנשיא על מנת שיכירו אותו היא בטוח נאנסה כי יש לה תסמונת כלשהיא
נראה כמו תרשים זרימה עם תוצאה אחת ..לא ?
לי זה נראה כאילו ירית את החץ קודם ואז סימנת את המטרה .
שילך קצב להזדיין מצידי ואם הוא אשם באונס שיתלה מהביצים שלו, בינתיים זה לא נראה בכיוון אפילו.
ולי צר על מיעוט התגובות כאן לעומת ריבוי הליהוג בפוסטים "רגישים/מניעים/מזיזים"
תרמתי כוכב
מעניין שכל כך הרבה אנשים שמעורבים בפרשיות שחיתות רב מימדיות , מואשמים לבסוף באונס או בהטרדה מינית.
כנראה שפשעי מין הם תחתית הדבולוציה של נפשות מעוותות.
אני בוודאי מאחל הרבה בהצלחה לתביעה במשפט קצב, למרות שקשה לי לראות שזה קורה.
אבל הלוואי.
כוכב!
תודה על ההסבר המעמיק,
הלוואי והצדק יצא לאור,
(אני בספק).......
טחנות הצדק עובדות לאט, או בכלל לא
צריך לזכור בחסדי מי נבחר קצב לנשיא: עובדיה יוסף וצאן מרעיתו.
אלה שעד היום לא נותנים יצוג לנשים במפלגתם .
ומסיתים נגד הנשים בחסות ההלכה .
האם אמנם זו הבעייה שבפניה אנחנו ניצבים, שכל השופטים כולם ערים לקיומה של התסמונת וממהרים להרשיע את הנאשם? המצב הוא כמובן הפוך. אין בכלל מודעות לתסמונת (ולעוד מאפיינים של נאנסות שלא בהכרח נכנסים ל PTS) ושופטים ממהרים לזכות נאשמים על סמך סתירות בעדות המתלוננת, או על סמך העובדה שהיא לא ניתקה את יחסיה עם הנאשם, ועוד ועוד. יתר על כן, לא פעם בתי המשפט ממהרים להסיק מכאן כי המתלוננת שיקרה, ותלונתה היא עלילת שווא.
עכשיו, כשהעמדנו דברים על דיוקם, ברור למה נחוץ כל כך לדבר על התסמונת ולהסביר את מהותה. לא כדי שנאשם יורשע באופן אוטומטי, אלא כדי שנאשם לא יזוכה באופן אוטומטי, וכדי שמתלוננת לא תוגדר כשקרנית וכמעלילה עלילות, כאשר ניתקלים במאפיינים טיפוסיים של פוסט טראומה.
גם על כך, עניתי. להלן תזכורת:
אל תעשה לך חיים קלים ע"י התמקדות במתלהמים אטומים חסרי רגישות שיגידו שזה הכל קישקוש, בוא תתמודד עם הטענה הרצינית, שהגם שיש טעם בדבר, התסמונות הפסיכולוגיות האלו אכן קיימות, הרי שבמישור המשפט הפלילי יש בעיה. אחת הדרכים המרכזיות שיש לשופטים לאבחן בין דוברי שקר מוצלחים לבין דוברי אמת זה סתירות בין גירסאות שנתנו בזמנים שונים והתנהגות שלא מתאימה לגירסה. אם כל סתירה וכל התנהגות ניתנת להסבר באמצעות תיאורית ה ptsd לא ניתן לעולם לא להאמין למי שמיתלוננ/ת,
כלומר חייבים להרשיע 100% מאלו שהתלוננו עליהם.
בוא נצא מתוך נקודת מוצא שכל זה נכון ב 100%.
(לדעתי זה נכון חלקית אבל בכל זאת יש גבול ויש התנהגויות שלא ניתן להסביר אפילו לא ע"י התיאוריה הזאת)
עדיין יש לך את הבעיה איך נבדיל בין תלונות שווא שבהן העדה משקרת לבין מקרים בהם היא דוברת אמת והתמיהות מוסברות ע"י תיאורית התנהגות תחת טראומה.
אלא אם תגיד שאין בכלל תלונות שווא וגם אם יאומץ כלל לפיו כל תלונה תחשב אמינה אוטומטית, שזה התוצאה של אימוץ התיאוריה הזאת ואז "הכל בסדר", חוץ מזה שבכל זאת יש אחוז קטן של תלונות שווא.
התיאוריה הזאת לא פוטרת אותנו מהדיון הרציני בשאלת האיזון בין זכויות הקורבן והחברה להעניש פושעים לבין זכויות הנאשם להגן על עצמו כשהנאשם אינו נחשב אפריורי אשם, אחרת חבל על הזמן והכסף שעולה מערכת המשפט. נקבע שכל מי שהתלוננו עליו ישלח לכלא ללא משפט.
pov יקר, דייקת
ותודה לך, ממש ממש
ואני אומרת את זה כפסיכולוגית וכקורבן אונס בעצמי
.
ואני שמחה על כל אדם ובפרט גבר שמצליח להכיר בכך ומשמיע דעות כאלו
גאה בפרופסור שלימד אותי פסיכולוגיה באוניברסיטה,
שבחר להגן על זכויות-הנשים!!!
כתוב ממש יפה. נתת הסברים משכנעים ביותר.
אני מכירה בהחלט מקרוב את כל התופעות הנ"ל וזה משהו בהחלט ידוע...חבל שלמרות הכל כל כך קשה להוכיח את כל
זה בבית משפט. אבל אני מאמינה במשפט what goes around,comes all the way back around.
כלומר, מי שעשה משהו רע ישלם על כך. וקצב....ישלם את המחיר על מה שהוא עשה. אולי זה יקח זמן, אבל בסוף הצדק
ירים את הראש ויכניס אותו להרבה שנים לכלא.
גלגלי הצדק נעים לאט לאט....
לצערן של המתלוננות הנתבע בעל אמצעים וקשרים...ויכל להביא שורה של עורכי דין שיוציאו אותו זכאי...
מבאס כשזה קורה!
מדינה מושחתת!
כיוון ששכחת להוסיף פה לינק- אז הנה:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=805012
טוב, עטר- אני הזדרזתי להעלות קישור לידיעה לבלוגי .
המשפט של קצב הוא טריגרי בטירוף בשבילי, וכואב לי מאוד שהתקשורת משמשת ככלי שרת בידיו של הנאשם-ונותנת את ידה להכפשת המתלוננות.קשה לי להאמין גם שמישהו היה מסכים לעבור את הגיהנום של ההליך המשפטי למען הפקת רווח ישיר או משני מה"עלילה". ליבי עם המתלוננות.
אני חושבת שהרבה פעמים התגובה הראשונית לפגיעה היא הלם ואחריה הכחשה עצמית של הפגיעה.
במיוחד כשהפוגע הוא איש רב-כוח והשפעה - וביטויי כעס ותוקפנות כלפיו עלולים לפגוע בבטחונה של הנפגעת.
"ליפול קורבן"- זו תחושה נוראה, ולפעמים המוח מעלים אותה מאיתנו, עד שאפשר להתמודד איתה.
נוסף על זה, ייתכן מצב של "שעבוד נפשי"- לאחר הכנעת הגוף, גם הנפש מוכנעת ומאבדת את הרצון החופשי שלה-
לפעמים רק רוצים לפייס ולרצות את הפוגע, כדי להרגיש בטוחים.
אני לא קלינאית טראומה, יכולה רק לדמיין מה עבר על הבחורות האלה, ששינו את פני החברה הישראלית במעשה האמיץ שלהן.
בגלל הפליק פלאק של הפרקליטות וההתנהלות בתיק -הם צריכים למצוא איזה שהיא דרך כדי שתהיה הרשעה באונס.דבר אחד ברור : בתיק קצב התביעה למדה "כיצד לא מנהלים תיק פלילי ".
חבל שזה היה על הגב של נפגעות העבירה.
(כשכתבתי "יאמרו מבקריי" התכוונתי מלשון ביקורת ולא מלשון ביקור בבלוג)
תאוכזב, אבל אני לא אטען שזה קשקוש
פסיכולוגי. למדתי רבות על PTSD והוא
גורם לתופעות מגוונות ולפעמים מנוגדות
להגיון מבחינת העומד מן הצד. אבל זה בדיוק
העניין. נאנסת חייה בתוך בלבול כזה עוצמתי
שהאישיות, על מנת להגן על עצמה מפני
התרסקות, יכולה להוביל את הקורבן להתנהג
באופן לגמרי לא הגיוני לפי מי שאינו מעורב
רגשית. תודה על ההסבר ועל ההשקעה:-)
כתוב טוב ואף מעניין