אז הנה המבלבל שוב חזר לי לחיים... (לא שבאמת הוצאתי אותו משם...) פתאום, אחרי חודש שלא דיברנו בכלל, וגם כשנפגשנו הוא קצת עשה טובה והתייחס אלי.. הוא מרים אלי טלפון. סתם ככה, מתקשר פתאום. אבל אני כ"כ טעונה עליו - בצורה חיובית ובצורה שלילית.. השיחה התחילה קצת מוזר, ואז מהר מאוד נהייתה סבבה. הוא אמר שהוא ישמח להשמיע את האמת ואז תפס את עצמו ואמר (כמו גבר/ילד טיפוסי) - אין לי באמת מה להגיד, בלה..בלה..בלה.. במהלך השיחה הוא גם טרח לספר לי על כל מיני בחורות שמתחילות איתו ועל הצעות מגונות שקיבל. כנראה בשביל לגרום לי לקנא. ואז גם שאל אותי עם מי אני יוצאת עכשיו.בסה"כ דיברנו כמעט שעה בטלפון.
ואני שואלת - למה התקשרת אלי? הרי לא סתם פתאום ממש התחשק לך לדבר איתי אחרי חודש... אבל מצד שני, לא באמת אמרת כלום בשיחה הזו. הייתי שמחה אם היית מנסה להתקרב באיזושהי צורה בשיחה הזו, אולי אפילו לנסות להיפגש. אבל זה לא קרה. ואם אני רוצה, אז אני לא יכולה להזמין אותך לדייט איתי? ברור שאני יכולה, אבל אז איך המוח הגברי שלך יפרש את זה? הרי גבר צריך לכבוש, לא? וכל האתגר יעלם אם אני אעשה את זה, ואני אהפוך ל"קלה להשגה". ולמה בכלל הכל כ"כ מסובך? למה אי אפשר פשוט להודות בטעות (של הפסקת הקשר בנינו) ולהודות בגעגוע, ולתת לדברים צ'אנס נוסף? אם רק הייתי מצליחה להבין גברים, הכל היה הרבה יותר פשוט.... ![]() |