כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הטרמילר

    טירמלתי*
    טיילתי עם תרמיל.

    לצאת כמוני לטירמול בגיל 53 פירושו לצאת ללא אגו ותבנית, לפי תוכנית כללית המגדירה נקודות יציאה וחזרה במפה ובזמן, אם בכלל.

    עזבתי כל מה שידעתי. פשוט קמתי, טירמלתי וחזרתי וכמו נולדתי מחדש. צאו לטרמל בעולם תרבותי אחר ומצאתם שלווה גדולה.



    המונח 'טרמילר' חדש. עניינו לכידת האגו וקשירתו באופן שלא יפריע. לא יבלוט בתנועה קדימה, הלאה.

    פיתוח עברי למונח "מוצ'ילר", מהמילה הספרדית "מוצ'ילה", בעברית תרמיל.

    מכאן, מוצ'ילר פירושו 'תרמילאי' ומעתה, גם 'טרמילר'. המונח בכל הטייה הומצא על ידי והזכויות שמורות לי.

    לתפיסתי, הנווד עם תרמיל ומקל, או המוצ'ילר, כפי שהוכר עד מחצית המאה הקודמת שינה דמותו ואינו עוד.

    במקומו, קיים תרמילאי מודרני שהתפתח ב-70 שנה לדמות אחרת במהות.

    סביבתו השתנתה. לינה במערות ואבוסים, ופונדקי דרכים וכנסיות נעלמה מעולמו החדש.

    כיום, טרמילרים מטרמלים כטיילים מצויידים היטב לטראק בשטח, אך לנים בהוסטלים ברמת מלונות סבירים ובמחירים, שעדיין מתאימים למטייל צעיר שאמצעיו דלים, המטייל בתקציב נמוך.

    טרמילר או טרמילרית, בוגרים כבני 45 ומעלה, המטיילים עם תרמיל לאורך זמן, כשיכולים כלכלית גם אחרת. הם יוצאים למסע ונעים בו כבודד/ה בלתי תלוי/ה.

    כל היתר נוצר...

    0

    מסע חיי - פוסט 21 - תפילה

    88 תגובות   יום שני, 18/5/09, 20:21

    אחרי הכנסיה, נחים בקיוסק. ילדה קטנה שנשלחה על ידי אמה לקבל מאיתנו משהו לאכול. אמה מביטה בה מהרחוב       

    ריח הטיגון עלה משש מחבתות על שתי כיריים נפרדות. שנייה הוספה על פי בקשה.

    ארבע צעירות מצרפת שבדיה הולנד ומכסיקו שטפו את הירקות שהבאתי מהשוק שליד הכנסיה טרם פגשתי באהוד והוא, משפתח אל קערה גדולה את כל 30 הביצים שקנינו והפריד אחת, אחת בודק שאריות דם, יצא לסדר מדורה לחימום.

    הבנות חתכו עגבניות לקוביות על פי דוגמה, שתיים חתכו בצל ירוק לפרוסות צרות, פטרוזיליה מקורזלת קוצצה דק וחצילים חתך מכסיקני לקוביות קטנות ואף שלא הבין למה עשה כדברי, זרע עליהן מלח וחברו מכסיקני גם הוא, טיגן אותן קלות לחוד.

    תפוחי אדמה שקולפו על ידי שני הבלגים נחתכו גם לקוביות קטנות שטוגנו גם הן לחוד. את הגמבה חתך לרצועות קצוצות השוויצרי ועל פי התנהלותו נראה היה שהוא מצוי בזה, אז הוספתי לו את השום לקיצוץ דק ללא כיתוש, והחבר'ה מארגנטינה וצ'ילה בחשו פסטות במים הרתוחים.

    אהוד ניצח על הקמת המדורה כשצעיר קצוץ שיער נכנס, עבר חבורה שלמה והגיע אלי בסוף המטבח כשאני קוצץ בצל בכמויות, נעמד ושאל "כרגע הגעתי, אפשר להצטרף?! אני 'ישלם' " תוך שהביט סביב, הריח ובלע רוק... שאל שוב בשקט "אפשר לעזור?!" – "טוב" אמרתי, "פתח שש קופסאות רסק עגבניות, הנה הן כאן"... "יש אה...אה... נו, 'טו אופן'", שאל, 'יו מין אופנר' עניתי, ממשיך באנגלית ועובר לעברית ומפתיע "ישראלי ושואל על פותחן? -, תאלתר!"

    "מה, אתה ישראלי?" שאל צוהל משמחה, "התפלאתי על האקשן כאן עם האוכל?! - זו פעם ראשונה שאני נתקל בכזה, תגיד, אתה מארגן הכל מה, כולם פה שפוטים אה?! -, כי שאלתי אותם ואמרו לשאול אותך אם אפשר להצטרף, הייתי בטוח שאתה מההוסטל ודווקא שמחתי שאתה מדבר אנגלית וזה, כאילו..., תגיד", הוא הוסיף "אפשר לצרף עוד אחד, חבר שלי איטלקי ג'ינו, מיסכן הגיע איתי בטיסה מטולום ליומיים כאן וכל הציוד שלו שם כי הוא חוזר לאיטליה, אחלה גבר, בדרן זה משהו... אני אצטמצם לא נאכל הרבה" סיים מביט בי לקבל אישור.

    צחקתי והוא קרא לג'ינו שנכנס כשייך לצוות המטבח, ישר לקח כמה כלים בכיור והחל מקרצף.

    צחקתי מ-'המצטמצם' החדש שהגיע בלילה ללא פת ואף מסדר לחבר. שלחתי אותו שיספיק לפני שיסגרו "לך מהר גש למכולת הקטנה שבקיר מימין, אם יש להם עוד את הלחם הפרוס, תביא הכל! נשארו להם שניים שלושה ככרות ותביא עוד 4 שקיות פסטה" צעקתי אחריו בעברית, משטס כבר להספיק פן יסגרו.

    בני החבורה הביטו בי כלא מבינים את הג'יבריש ששמעו, מלבד את המילה פסטה. וודאי חשבו שאני מכיר את 'המופעל' האחרון שזה עתה הגיע. שתי בנות אף אמרו "שלא צריך ויש כבר הרבה"... בתזמון מעולה הוצאו שש מחבתות גדולות מלאות שקשוקה מתובלת היטב ומבעבעת, מלבינה את חלבוני הביצים ומדגישה את כתום החלמונים שבזקתי אל שקערוריות הירק המטוגן המתבשל לאיטו.

    לוחות חרס הונחו על שולחנות שהוצבו בשורה, כולל זה של המקומי מהקבלה.

    רק את כורסתו הותירו לו החבר'ה שהתיישבו לאכול ארוחת שקשוקה על חצילים על מצע תפוחי אדמה מטוגנים בבצל ומתובלים במלח ופלפל שחור, ופסטה משני סוגים מילאה קערות שצצו מהמחסן הקטן שליד המטבח. גם כלי אוכל רבים צורפו ועריכה הייתה מלאה, כולל בירות לרוויה.

    מתברר כי סיכמו סיכומים ולקראת הרמת כוס לחיים, פצחה החבורה כולה בשירה בריטית משהו, על היות 'ג'וני גוד פלו' אבל המשיכו בכך למעלה מחמש פעמים, עד שהרגשתי קור עז ושכחתי שאני עם חולצת טריקו והפליז שלי עדיין תלוי על המסמר במטבח.

    ביקשתי סליחה מראה בידיי, נכנסתי חזרתי ועדיין הם בשירה אדירה. רק אהוד ושמואל מדברים ומסבירים להם באנגלית שאני "אחלה גבר שבגברים, ישראלי זה ישראלי" אמר שמואל וקרא 'לחיים', 'צ'ירס', 'סלוד'.  

    מלאים עד אפס מקום והשולחן מרוקן מאוכל. כולם רבצו, נשענים היו זה על זה וחלק ישב על כסא, אבן גן או ספסל. חבורת צעירים שלא הכירו עד לפני שעתיים אחד את השני מעבר לזוג אחד או שניים של מוצ'ילרים. חום המדורה הבירה והג'וינט איחדו יותר וגיבשו את החבורה שבשעה אחת אחר חצות קמה כמקשה ויצאנו למועדונים. חזרנו. רבים היו כבר בזוגות.

    השעה ארבע וחצי וקור של ארבע מעלות בחוץ. התקלחתי במקלחת של מים רותחים, מסלק ריח עשן ורובדי הזיעה והפיח. לידי בחצר, המדורה וסביבה רבצו שוב המיטב שבילו, מקשיבים לאבחת האש המלחחת שבשוקת האבן, מכינים קנקני תה על פחם לוהט.

    שמואל תפס אותי יוצא מהמקלחת עטוף במגבת על הראש כולו ואחת על הצוואר ואמר לי כשואל "אתה ממשיך לגואטמלה כן?" אישרתי כשהמשיך "אני אתך". "הולך, אבל יש זמן... יום יומיים לפחות"! קראתי לאחור והיישרתי לחדרי אל תוך המיטה. רק חמש דקות של רעד והכל הסתדר כשעברתי לעולם אחר.

    ***

    סן חואן צ'אמולה, היא עיירה קטנה נעימה בה התקיים יום שוק, ומי שקם והיה מוכן לבוא עם אהוד ואיתי, הצטרף. לקחנו וואן כמונית, מילאנו אותו ונסענו. עצרנו ויצאנו מול השוק שנפרס מולנו, הבטנו בו מנסים להחליט היכן לחצותו, והנה 'סיור לוחמים' ילידים בלבוש לבן, אבנט אדום סביב מותניהם לראשם כובע קש ולגופם צמוד מקל-, 

    שוקיי רגליהם ערומות ורצועות רכוסות עולות מסנדלי עור ששרוכיהם עולים אל השוקיים. לראשם כובע קש ונראים פשוט וחזק.

    כבודם יקר ונשמר מכל צלם! (אבוי למצלם) אף אחד לא מהין להמרות פיו של 'הלוחם האחרון' בכל טור. הוא, צועד במשמעת הסיור ומפתיר סביבו מבט מזהיר ומסיט ידו בתקיפות משאיר כף יד פתוחה, אל יעיז מישהו מאיתנו לצלמם.

    לוחמים אלה ידועים בעוז רוחם ועיקשותם ומהווים משמר שיטור מטעם הילידים בהרים הקרים הללו. הממשלה וצבא מכסיקו לא מתעסקים בהם. בעיירה, כנסייה צבועה טורקיז ובה נאספים ילידים אינדיאנים המצמידים בשורות נרות דולקים על רצפתה, על גבי מצע מחטי אורנים.

    עשן הנרות הרבים הדולקים מזה מאות שנים, יצר פיח שחור על תקרתה וקירותיה, מה שהוסיף לה למראה עתיק היומין.

    בשלוותם ובתפילתם ישובים בני משפחות שבט צ'וצ'יל, ולפני רגליהם המסוכלות בקבוקי קולה ובירה 'לשתייה ולגרוש רוחות רעות'. גם תרנגולות קשורות רגליים וביציהן לידן כמינחה סימלית לקדושים הרבים, הניצבים סגורים בארונות זכוכית סביב, ומבטם 'חמלה ושותפות בסבל' והמראה של קדושה, טוהר ותמימות.  

    בינם, התיישבתי גם אני בעומק הכנסיה לרגליי עמוד מפוייח. לצידי משפחה צ'וצ'ילית נושאת תפילה.

    הבטתי בהם והצטרפתי לבקשתם, לתפילתם בשפתי אומנם אך עבורם ולאלוהים שלי. סיכמתי איתו שעדיף שאדבר מכאן על שלא נפתח ונדבר בכלל.

    כאן לא הבנתי בעבור מי במדויק הם נושאים תפילה אבל הרגשתי אותם. הרגשתי את החוסר בחום פשוט מאש את העוני הנורא, את התפילה לבריאות טובה סבירה, רגילה, שגרתית שתאפשר תפקוד רגיל יום יומי, זו המובנת מאליה בתרבותנו. התבוננתי בהם.

    ברגליהם החשופות השחורות מבוץ ההר ובידי הילדים המצולקות. ראיתי את אפו הזב של תינוקם הקשור ברצועות בד צבעוני על גב אימו. ראיתי את הבנים והבנות, כולם לבושים צמר שחור, חגורים רצועות בד ארוגות ורקומות בחוט צבעוני. את האב חסר השיניים, העוצם עיניו ומתחנן בתפילה מונוטונית, בה מאות מילים בשפתם שלהם של בני הצ'וצ'יל האינדיאנים.

    מרגש לראות מבטי ילדיהם ולשמוע תפילתם הממושכת אותה דיקלמו הם כולם, כמעט כולם. זב החוטם רק הביט בי וראשו נשען היה על גב אימו כמקשיב לכל הברה היוצאת מפיה וכאילו משנן אותה כי עוד מעט קט, יגדל ויישב גם הוא כך, אל מול קדושיו ויתפלל הוא לשלום הוריו, אחיו ואחיותיו לבריאות ולחום האש בחורף. פשוטים כאלה, כמו בשגרת תרבותנו שלנו ביום יום. הבטתי בנרות ובלהבות המרצדות ובעשנן המיתמר, חושב אפילו ששמעתי אותו אומר לי משהו, חוזר ואומר וראיתי בעיני רוחי את אותו יום השישי העצוב...  

    ***

    לא מזמן, רק לפני ארבעה שבועות..., היה זה יום שישי, 'נר ראשון חנוכה'.

    עמדנו שם, בני ובנותיי ובני זוגם, זוגתי ואני. זוגתי מתקשה ולא יכולה להישיר אליי מבט. המומה מבחירתי אך עומדת איתי ולצידי. אני נושא ברכת חג להדלקת נר ראשון וילדי סביבי. חשים במשהו,  ואינם מבינים את גודל הרעה הנוראה, ואני בשלי. משתדל 'שערב החג הזה' יהיה לפחות בראשיתו, כפי שרציתי כבר שנים של תיקון ובנייה שוב של משפחה לתפארת, זו שנהרסה אז לפני שבע שנים, ולפני 'שהלך חלומי ממני' עקב הסתלקותה הפתאומית של אימי.

    רק לפני ארבע שעות אירע האסון...,

    אחרה"צ, רק נכנסתי לביתי הנייד שלי צלצל. פתחתי אומר כהרגלי "שלום?"... "אמא מתה! -, נפלה על הראש ומתה. בוא מהר!" שמעתי את אבי ויצאתי אליו מיד. נכנסתי אל הבית החדש, זה שהם עדיין לא נכנסו לגור בו.

    חוצה אותו אל החצר חולף הייתי על פני כמה מעובדי המקום אנשי אחזקה, בטחון וחובשים של מגן דוד אדום ואבי שעמד שם, חזר שוב ושוב סיפר בקול איך הלכה ממנו. 

    אימי מוטלת הייתה על גבה ליד המסלעה קרוב אל פסל ראש אריה זורק סילון מים מפיו וזה נופל אל מי בריכה רגועים ומבטה שלה קפוא. עצמתי עיניה בידי, כיסיתי אותה במפת שולחן לבנה חדשה שפרקתי מאריזות חפציהם.

    כך אימי נסתלקה לה, בדיור מוגן ליד בריכת דגי הנוי שבקצה חצר ביתם החדש שבכפר מפואר, הצטרפה אל בנה בכורה שהחליט להסתלק שלושה חודשים לפניה. 

    שמעתי את תפילת הילידים בכנסיה כשעיני עצומות ואני רואה את משפחתי שלי... 

    אהוביי, ילדיי בני זוגם זוגתי ואני שרים שירי חנוכה ומתיישבים אל שולחן החג לסעוד. רציתי בשמחת חיק משפחה והתכוונתי מאד, אך ליבי כבד ועצום ונורא. מבטי פרוץ ואני לא ממש מצליח, מסתיר את תוך ליבי וסערת נפשי. בכל זאת, הארוחה הייתה כמושלמת והסתיימה כך כסעודת חג.

    עברנו משולחן האוכל וירדנו אל ספות הסלון מסבים היינו לשם קינוח ולשתייה חמה בחברותה כמשפחה אמיתית לא כמשוחזרת. קפה תה סופגניות עוגה ומדברים על יציאתי מחרתיים למסע. מבקשים לראות ציוד שרכשתי לדרך ועוד שכאלה והנה הגיעה השעה, בה בני רצה ללכת אל החברה שסעדה אותה שעה עם משפחתה שלה ואני, שהתאפקותי ידעה כבר את שיאה, אוחז הייתי בידו מבקש לשבת רגע נוסף שכן יש לי דבר מה לספר... 

    כאשר מאות נרות דולקים סביבי, להבותיהם מרצדות עשנם מתמר בפסי שחור ואפור רכים נוצרים עולים ונעלמים, ותפילה מונוטונית מתחזקת באוזניי, נזכרתי ברעד כשומע שוב את קולי האומר להם..., 

    "ילדים, אין לי דרך אחרת לספר לכם, אימי, סבתא הלכה לעולמה לפני שש שעות. צר לי. צר לי שהסתרתי מכם שעות את האסון. היא, אני מקווה לפחות תצטרך להבין אותי. נראה שסבתא מעדה כשרכנה מעל בריכת דגי הנוי בחצר הבית החדש שרכשו בכפר הגמלאים ופיזרה פתיתי מזון ונפלה קדימה, ראשה נחבט אל סלעי המסלעה ונמצאה כשראשה במים, כך נהרגה.

    שוב, סליחה שהסתרתי כל העת הזו וחגגתי כאילו וחג רגיל. רציתי 'בארוחת חג שמחה' בהזדמנות זו כשהתאספנו כבר כולנו ביום חג. במיוחד שאני נוסע לתקופה ארוכה כל כך. החלטתי שלא לספר הייתה ספונטאנית, מהבטן. אינני מבין בדיוק את פישרה. אבל מיד כשנכנסתי הביתה, דקות לפני שהגעתם אתם אלינו החלטתי שלא לספר לכם דבר עד לסיום הארוחה. אני מקווה שתוכלו להבין אותי, אני מבקש שתנסו"...  

    קמתי, צועד הייתי לאורך קירות 'הקדושים', נזהר לא לדרוך על ילידים מתפללים. עברתי בינם כצל והם ממשיכים, ונושאים תפילתם מעל לשורות להבה ולריח שעווה מתאדה, העולה אל תקרת הכנסייה.

    יצאתי אל אור השמש, והתקדמתי תוך חציית רחבה גדולה מאד אל שער החצר, לצאת ממנה ולסייר בשוק. מתקשה להתקדם דרך עשרות ילדים וילדות הכמהים למכור לי שרוך שזור צבעים, או שרוך אחר שזור צבעים דומים, או אחר, ובכל מחיר 'רק שניים בחמש פסוס'

    ***

    ביום השלישי היינו חבורה שלמה של זרים מהעולם כולו בטיול מאורגן אל 'לאגוס דה מונטבלו' 'אגואה אסול', האגמים והמפל הגדול.

    משם חזרנו בערב 'לא מרוצים, מרומים' ובעיקר רעבים ורועדים מקור. לכן מיד כשירדנו מהוואן במרכז העיר, האצתי לצעידה מהירה 'למרקאדו מוניסיפאל' מצפון מזרח לכנסיה 'טמפאלו דה סנטו דומינגו' הוורודה, הנמצאת היישר מזרחית להוסטל שלנו במעלה הרחוב.

    ממש ברגע האחרון לפני סגירת השוק, רכשתי את כל המוצרים לארוחת ערב גדולה כמו שצריך. הדרישה הייתה חד משמעית ואף נכתבה ללא שגיאות 'שקשוקה דיש' עם לחם פריך בשום. ידעתי שיהיו מספיק 'רעבים' להשתתף שוב בהוצאה. במטבח הפתוח חשוך וקר. לאור נורות הלהט החלשות, כולנו עוסקים בחיתוך הירקות לקבוצתנו הגדולה של ששה עשר חברה מהעולם כולו.

    עמדתי בשקט שקוע בעולמי חותך בצל ודומע. התקרב אלי הצעיר הישראלי שהגיע שלשום בערב עם ג'ינו האיטלקי ומספר לי שהאיטלקי חוזר לקנקון מחר ומוסיף "אני קורא לעצמי 'סם' קיצור של שמואל מ-'סמיואל' באנגלית, עשה טובה קרא לי סם בגואטמלה". 

    שמואל, פתח-תיקוואי צעיר וחייכן, חילוני המניח תפילין מידי יום, קורא לעצמו סם, סיים לימודי הנדסה בבאר שבע, 'נסע לעשות כסף בארה"ב' עשה 'טיפה' וירד לטייל שנה ביבשת עם ציפיה למסיבה כל ערב 'בסבבה'. היה כבר ב-'קנקון וטולום' ומשם הגיע לסן כריסטובל. סם ביקש למצוא פרטנר להמשך המסע שלו דרומה. התאים לו להצטרף אליי 'בסבבה'.

    למחרת עלינו על אוטובוס לגואטמאלה דרך מעבר 'לה מסיה'. אהוד החליט אחרי לבטים לצאת צפון מזרחה שוב, כפי שנסענו לאגמים ולמפל הגדול, משם ימשיך 'לפאלנקה' חורבותיה של עיר המאיה בג'ונגל הלח, לראות בעיניו את מה שקרא על תרבותם.

    בתכניתו להמשיך דרך הג'ונגלים לגואטמאלה.  נפרדנו 'באולי נתראה שוב'...   

    (המשך בפוסט 22  

    לא קראת מפוסט 1 כאילו יצאת למסע בלי נעליים וכובע, מומלץ,

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=944431

     


    לנוחיותך קישוריות לפוסטים בבלוג 

    מסע חיי  מאת: טרמילר* (מוצ'ילר)

    הקדמה, טירמלתי בג'ונגל האדם והטבע

     http://cafe.themarker.com/view.php?t=972335

    מבוא ופוסט 1 

     http://cafe.themarker.com/view.php?t=944431

    פוסט 2

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=950893

    פוסט 3

     http://cafe.themarker.com/view.php?t=954466

    פוסט 4

     http://cafe.themarker.com/view.php?t=954481

    פוסט 5

     http://cafe.themarker.com/view.php?t=954492

    פוסט 6

     http://cafe.themarker.com/view.php?t=960021

    פוסט 7

     http://cafe.themarker.com/view.php?t=960103

    פוסט 8

     http://cafe.themarker.com/view.php?t=960129

    פוסט 9

     http://cafe.themarker.com/view.php?t=960313

    פוסט 10

     http://cafe.themarker.com/view.php?t=960343

    פוסט 11

     http://cafe.themarker.com/view.php?t=971571

    פוסט 12

     http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=981165

    פוסט 13

     http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=990816

    פוסט 14

     http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=999423

    פוסט 15

     http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1009138

    פוסט 16

     http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1014746

    פוסט 17

     http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1018609

    פוסט 18

     http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1026151

    פוסט 19

     http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1030139

    פוסט 20

     http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1035851

    פוסט 21

     http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1039854   

    פוסט 22

     http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1046725 

    פוסט 23

      http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1056003 

    פוסט 24

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1059711

    פוסט 25

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1070274 

    פוסט 26 א'

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1076964

    הנך בפוסט 21  

    תודה שהצטרפת למסע שלנו, 

    דרור

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (87)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: פיGי 2009-07-06 19:39:29


      בוכה

      כלכך מבלבל.... פעם סוער, פעם רגוע, פעם עצוב...

      בילבלת לי ת'חושים חח

      עושה הפסקה

      ברור שאמשיך לקרוא

      אבל אינאפ זה אינאפ:) (ליומחד כן?)

      כל הכבוד לך :))

       

        6/7/09 19:39:


      בוכה

      כלכך מבלבל.... פעם סוער, פעם רגוע, פעם עצוב...

      בילבלת לי ת'חושים חח

      עושה הפסקה

      ברור שאמשיך לקרוא

      אבל אינאפ זה אינאפ:) (ליומחד כן?)

        21/5/09 15:19:

      צטט: A l m a 2009-05-21 10:41:00

      צטט: טרמילר* (מוצ'ילר) 2009-05-20 11:44:50

      צטט: A l m a 2009-05-20 10:49:12

      מעניין, עצוב, סוחף, מרגש, הכל ביחד.

      וסליחה שפספסתי! 

      אני לא חושב שפיספת. הנה את כאן. הרי הפוסט הוקדש לך.

      בריאות, תודה ולהתראות

       

       

       תודה :-)

      שולחת חיבוק! 

       

      נהדר חיבוק חוזר :)

       

        21/5/09 10:41:

      צטט: טרמילר* (מוצ'ילר) 2009-05-20 11:44:50

      צטט: A l m a 2009-05-20 10:49:12

      מעניין, עצוב, סוחף, מרגש, הכל ביחד.

      וסליחה שפספסתי! 

      אני לא חושב שפיספת. הנה את כאן. הרי הפוסט הוקדש לך.

      בריאות, תודה ולהתראות

       

       

       תודה :-)

      שולחת חיבוק! 

       

        20/5/09 22:27:

      צטט: רוקמת התחרה 2009-05-20 22:07:36

      תגיד ?! 

      למה חזרת?! חיוך

       

      מכאן אפשר לראות ה כ ו ל ושם כל פעם מקום אחר.

        20/5/09 22:07:

      תגיד ?! 

      למה חזרת?! חיוך

        20/5/09 18:43:

      צטט: 17raya 2009-05-20 18:15:57

      השילוב של תיאוריך על המקום הפיזי בו טירמלת, והכנת המאכל שהתפרסם אצלך בעוד כמה פוסטים וגורם לבלוטות הריר לעבוד שעות נוספות... וגעגוע

      ואז... הזכרון של אותו יום בחנוכה שוב בשילוב של הצורך במשפחה והחום שהם משרים על ליבך ובאותו מעמד להעלות את הרגע הכואב...נעשה בכשרון פנטסטי

      תודה על כל הרגשות שאתה מצליח להעלות בנו

      מחכה לפרק הבא

      רעיה

      המון תודה רעיה. נחמד לי שאת מקפידה על השורש ט.ר.מ.ל :)

       

        20/5/09 18:15:

      השילוב של תיאוריך על המקום הפיזי בו טירמלת, והכנת המאכל שהתפרסם אצלך בעוד כמה פוסטים וגורם לבלוטות הריר לעבוד שעות נוספות... וגעגוע

      ואז... הזכרון של אותו יום בחנוכה שוב בשילוב של הצורך במשפחה והחום שהם משרים על ליבך ובאותו מעמד להעלות את הרגע הכואב...נעשה בכשרון פנטסטי

       

      תודה על כל הרגשות שאתה מצליח להעלות בנו

       

      מחכה לפרק הבא

       

      רעיה

        20/5/09 15:20:

      צטט: טרמילר* (מוצ'ילר) 2009-05-20 11:04:17

      צטט: cassiopea_s 2009-05-20 10:37:56


      התמונות בפוסטים שלך. מאלפות.

      אישית, קשה לי עם פוסטים ארוכים כל כך. המדיה האינטרנטית עבורי, קצרה ומהירה יותר ולא ארוכה כאורך פרקי ספר. אבל ניכר שהחיים שלך מרתקים מרתקים וכשייצא הספר, אין לי ספק שרבים יתענגו עליו.

       

       

      ראשית תודה רבה לך. שמח שמצאת משהו בעשייה שלי להתענג בו. בכך שיתפתי ואף גרמתי לך להנות מהנוף, גם טוב לי עם זה.

      כי מטרתי לשתף.

      לגבי תמונות, מאחר ואמנם אני מוגבל בקפה, אשתדל לתת ארבע ארבע שזו המכסה לפוסט (אולי עקב משקלן,) ללא חישוב מגבלה בטווח 30 יום.

      שם, בתמונות אשים כל פעם נוספות הקשורות איך שהוא להתפתחות המסלולית של המסע.

      בנוסף ועבור אלה המתקשים או אלה שביקשו ממני, הגדלתי את גודל הטקסט וצימצמתי על ידי עריכה ספרותית מיוחדת והתאמת הספר לפוסט ביי פוסט, עד כמה שניתן כמובן, מבלי לפגוע באופיו.

      וקסיופיה,

      כבוד. מעריך מאד את הכנות ובעצם את עצם כניסתך לומר ולככב.

      להתראות

       

       

      אתה בסדר, אתה. :) ובאמת, גם הסיפור עצמו, סיפור הפרק, סוחף. מקווה שחלילה לא הובנתי נכון. לי אישית, פשוט קשה לקרוא "טקסטים באורך של כמעט ספר" או פרק מספר, בתוך ממשק של מחשב ולא כקובץ על נייר, אבל הכתיבה עצמה מעניינת וגודל הפונט בסדר גמור מבחינתי לפחות.

       

      מקסים.

      הלוואי שכשייצא הספר, הוא יהיה מלווה בתמונות כי הן כל כך מעשירות את האווירה של הדברים שנכתבים.

       

      יעל

       

        20/5/09 11:44:

      צטט: A l m a 2009-05-20 10:49:12

      מעניין, עצוב, סוחף, מרגש, הכל ביחד.

      וסליחה שפספסתי! 

      אני לא חושב שפיספת. הנה את כאן. הרי הפוסט הוקדש לך.

      בריאות, תודה ולהתראות

       

       

        20/5/09 11:04:

      צטט: cassiopea_s 2009-05-20 10:37:56


      התמונות בפוסטים שלך. מאלפות.

      אישית, קשה לי עם פוסטים ארוכים כל כך. המדיה האינטרנטית עבורי, קצרה ומהירה יותר ולא ארוכה כאורך פרקי ספר. אבל ניכר שהחיים שלך מרתקים מרתקים וכשייצא הספר, אין לי ספק שרבים יתענגו עליו.

       

       

      ראשית תודה רבה לך. שמח שמצאת משהו בעשייה שלי להתענג בו. בכך שיתפתי ואף גרמתי לך להנות מהנוף, גם טוב לי עם זה.

      כי מטרתי לשתף.

      לגבי תמונות, מאחר ואמנם אני מוגבל בקפה, אשתדל לתת ארבע ארבע שזו המכסה לפוסט (אולי עקב משקלן,) ללא חישוב מגבלה בטווח 30 יום.

      שם, בתמונות אשים כל פעם נוספות הקשורות איך שהוא להתפתחות המסלולית של המסע.

      בנוסף ועבור אלה המתקשים או אלה שביקשו ממני, הגדלתי את גודל הטקסט וצימצמתי על ידי עריכה ספרותית מיוחדת והתאמת הספר לפוסט ביי פוסט, עד כמה שניתן כמובן, מבלי לפגוע באופיו.

      וקסיופיה,

      כבוד. מעריך מאד את הכנות ובעצם את עצם כניסתך לומר ולככב.

      להתראות

       

        20/5/09 10:53:

      צטט: forte nina 2009-05-20 06:58:37

      אחוות ה"תרמילאים" מעוררת מאוד...רגוע

      אך נכנס בי עצב על אמא וצורת מותה.בוכה

      וגם כל הזמן מפגשים פרידות של כל הטרקרים ... חיוךזועף

      תודה רבה נינה

       

        20/5/09 10:49:

      מעניין, עצוב, סוחף, מרגש, הכל ביחד.

      וסליחה שפספסתי! 

        20/5/09 10:37:


      התמונות בפוסטים שלך. מאלפות.

      אישית, קשה לי עם פוסטים ארוכים כל כך. המדיה האינטרנטית עבורי, קצרה ומהירה יותר ולא ארוכה כאורך פרקי ספר. אבל ניכר שהחיים שלך מרתקים מרתקים וכשייצא הספר, אין לי ספק שרבים יתענגו עליו.

       

       

        20/5/09 06:58:

      אחוות ה"תרמילאים" מעוררת מאוד...רגוע

      אך נכנס בי עצב על אמא וצורת מותה.בוכה

      וגם כל הזמן מפגשים פרידות של כל הטרקרים ... חיוךזועף

        20/5/09 06:32:

      צטט: ליאורה בן יצחק 2009-05-19 17:55:29


      כתיבה נהדרת.

      וכמו בחיים שמחה ועצב מתערבבים . *

       

      ליאורה ברשותך, משקראתי את שירך שפורסם הבוקר, החלטתי להניח אליו קישורית 

       http://cafe.themarker.com/view.php?t=1041719

      בסוף הפוסט הזה, תודה

        19/5/09 23:46:

      צטט: 1oria 2009-05-19 23:33:09

      ריח השקשוקה ושמועה על יום השקשוקה הבין לאומית במידשאות  הירוקות

       

      קראו לי הנה  :)

       ושאלה...

      (לא קצת מגעיל שקשוקה  ואוכל עם עשרות ידיים אלמוניות ? )

      שקשוקה מתבשלת בחום של 100 מעלות אחרי טיגון. למה מגעיל ?! -, לא לא מגעיל טעיםםםםם. תודה

       

        19/5/09 23:33:

      ריח השקשוקה ושמועה על יום השקשוקה הבין לאומית במידשאות  הירוקות

       

      קראו לי הנה  :)

       ושאלה...

      (לא קצת מגעיל שקשוקה  ואוכל עם עשרות ידיים אלמוניות ? )

        19/5/09 20:13:

      צטט: ארנה א 2009-05-19 19:48:31


      כל כך הרבה. כבד ומלא כתרמיל ענק, עצום

      ריחות, זכרונות, אנשים, קשרים

      מראות, יחסים

      משקעים

      רצונות.

      מסע.

       אדם.

      הבנתי שקראתי רק פירור.

      לא פרור, אבל לא הכי ברור. כדאי שתתחילי מראשית המסע, תמיד תוכלי לדלג :)

      תודה רבה לך ארנה ותבקרי הרבה 

       

        19/5/09 20:11:

      צטט: ליאורה בן יצחק 2009-05-19 17:55:29


      כתיבה נהדרת.

      וכמו בחיים שמחה ועצב מתערבבים . *

       

      תודה רבה ליאורה

        19/5/09 20:11:

      צטט: הרואה בקלפים 2009-05-19 17:31:13


      סיפור מרתק, כתיבתך נהדרת.

      תודה לך.

       

        19/5/09 20:10:

      צטט: naomi P 2009-05-19 15:52:49

      קוראת בשקיקה את ספורך

      מרגש ביותר

      ולך*

      תודה תודה תודה

       

        19/5/09 20:10:

      צטט: מרוה 2009-05-19 12:45:58

      תיאור השקשוקה עורר את בלוטות הטעם שלי,

      והסיפור על אימך, את בלוטת הדמעות. מאוד מרגש ומוחשי המסע שלך.

      מלווה אותך בשני המסעות.

       

      אחלה אני שמח, תודה רבה

       

        19/5/09 20:09:

      צטט: אדריכלית עדנה מור 2009-05-19 10:15:57

      תודה על פוסט מעניין,מגוון, מלמד ומרגש! *

       

      תודה לך עדנה

        19/5/09 20:09:

      צטט: rivka12 2009-05-19 10:15:14


      סיפור מעניין , וכמו השקשוקה, מכיל תערובות של חיים, שמחה ועצב ואין מה לעשות.

      אלו תבשילי החיים שלנו.

      שיהיה רק טוב

       

      אמן. תודה רבקה

        19/5/09 19:48:


      כל כך הרבה. כבד ומלא כתרמיל ענק, עצום

      ריחות, זכרונות, אנשים, קשרים

      מראות, יחסים

      משקעים

      רצונות.

      מסע.

       אדם.

      הבנתי שקראתי רק פירור.

        19/5/09 17:55:


      כתיבה נהדרת.

      וכמו בחיים שמחה ועצב מתערבבים . *

        19/5/09 17:31:

      סיפור מרתק, כתיבתך נהדרת.
        19/5/09 15:52:

      קוראת בשקיקה את ספורך

      מרגש ביותר

      ולך*

        19/5/09 12:45:

      תיאור השקשוקה עורר את בלוטות הטעם שלי,

      והסיפור על אימך, את בלוטת הדמעות. מאוד מרגש ומוחשי המסע שלך.

      מלווה אותך בשני המסעות.

       

      תודה על פוסט מעניין,מגוון, מלמד ומרגש! *
        19/5/09 10:15:


      סיפור מעניין , וכמו השקשוקה, מכיל תערובות של חיים, שמחה ועצב ואין מה לעשות.

      אלו תבשילי החיים שלנו.

      שיהיה רק טוב

        19/5/09 09:19:

      צטט: טל נוגעת בנשמה 2009-05-19 08:54:51


      בחיים  - כמו בחיים - שמחה ועצב,

      פגישות ופרידות,

      פרידות והתרגשויות.

      נפלא הסיפור שלך.

      כייף שמהנה אותך, המון תודה טל

       

        19/5/09 08:54:


      בחיים  - כמו בחיים - שמחה ועצב,

      פגישות ופרידות,

      פרידות והתרגשויות.

      נפלא הסיפור שלך.

        19/5/09 07:55:

      צטט: נוצה לבנה 2009-05-19 07:52:24

      פשוט מרתק... עצוב. שמח.

      מעורר תיאבון.

      מתחשק להשתתף בחוויה.

      נפלא

      יופי, נהדר שאת נהנית ותודה שאת איתי.

       

        19/5/09 07:52:

      פשוט מרתק... עצוב. שמח.

      מעורר תיאבון.

      מתחשק להשתתף בחוויה.

      נפלא

        19/5/09 07:51:

      צטט: d.double you 2009-05-19 07:02:04

      תאורי הבישול מביאים טעמים חדשים וישנים. ספור אימך-ישר ללב!*

       

      תודה דאבל די. תודה רבה לך.

        19/5/09 07:49:

      צטט: חנה ענת 2009-05-19 06:28:14


      שמחה ועצב שזורים בחיינו

       אבל עם כל הקושי אני שמחה

       בשבילך שאתה ממשיך לצבור

       חויות שאתה חי איך שאתה אוהב

       איזה חויות אתה עובר לפגוש את האנשים

       המיוחדים האלה אז הכל היה לך פה

       כל מגוון הרגשות תמשיך במסע תהנה

       ותמשיך לשתף אותנו כי זה מרתק ומדהים

      אתה עושה דברים שאני יכולה רק לחלום עליהם

      כייף להגשים חלומות וגם לאחרים. תגובתך עושה חשק להמשיך ולשטוח כאן את קורותי במסע הנמשך. תודה לך חנה ענת.

       

        19/5/09 07:47:

      צטט: אור2009 2009-05-19 06:20:37

      אתה כותב מאד מוחשי.

      התמונות גם הן מוסיפות.

      הסיפור על אימך,נגע לליבי.

      תבורך.

      אגב היכן אתה גר?

      מצא חן בעיני הרעיון להפגש על שקשוקה עם כל הכותבים.

      בברכה רחלי

      תודה רחלי את מתרגלת להוסטלים ? כי זה לגמריי אחרת מחמישה כוכבים, זה תריסר כוכבים ולעיתים אף כל כוכבי השמים ולזה אין תחליף, אין. אחלה אני מתחיל לחשוב על זה ברצינות. בבני דרור.

       

        19/5/09 07:44:

      צטט: avirush 2009-05-19 01:28:45


      זה היה מושלם אילולי האסון שפקד את משפחתך.

      כתושב חו"ל וותיק, אני יודע שאין הרגשה יותר מזוויעה,

      כאשר קורה משהו בסדר גודל כזה ואתה פשוט תקוע

      מבלי יכולת להיות שם.

      באותם רגעים, אתה מרגיש את הבדידות במלא עוצמתה.

      שלא תדעו יותר צער !

      תודה לך אבי. אסונות קורים והבדידות זו הזדמנות מזקקת. נעליים יש לך כבר כי עומדים לטפס אל לב הכדור, אל הלבה.  

       

        19/5/09 07:40:

      צטט: יהודית ש 2009-05-19 00:52:59

      איזה כייף של תמונות

      והסיפור עצמו .......

      כאילו אני נמצאת שם

      איתך בטיול מנסה

      להבין את התחושות

      של התפילה ההיא 

      בכנסייה . הארוחה

      המשפחתית והחוויות

      אשר עברת באותו היום........

       

      תודה רבה יהודית.

        19/5/09 07:39:

      צטט: רומפיפיה 2009-05-19 00:35:01


      טרמילר מוצ'לר יקר,

      אני קוראת נהנית כיף לי,  

      תיאוריך כל כך חיים מוחשיים

      ואני מרגישה כאילו אני עצמי

      נמצאת עמך בכל מצב

      כושר הסיפור שלך נהדר

      מתי תוציא את כל החומר לאור

      ילדי ירצו לקרוא גם הם

      והם לא חברים ב"קפה"

      אגב תודה על שרצית להעניק לי כוכב...

      ראשית תודה לך יקירה חסרת גיל. הסיפור ודאי יצא לאור בחושך :)

      ילדיך, אם תכווני אותם יכנסו לקפה ולא, יפסידו. כוכב תקבלי. 

       

        19/5/09 07:37:

      צטט: ג'ודי-טל 2009-05-19 00:14:51


      ככל שקוראים יותר,

      נסחפים בסיפור....

       

      וריח השקשוקה כל כך נהדר...

       

      יש לי * עבורך

       

      תודה ג'ודי. איפה הבנות, קוראות ?! :)

        19/5/09 07:02:
      תאורי הבישול מביאים טעמים חדשים וישנים. ספור אימך-ישר ללב!*
        19/5/09 06:28:


      שמחה ועצב שזורים בחיינו

       אבל עם כל הקושי אני שמחה

       בשבילך שאתה ממשיך לצבור

       חויות שאתה חי איך שאתה אוהב

       איזה חויות אתה עובר לפגוש את האנשים

       המיוחדים האלה אז הכל היה לך פה

       כל מגוון הרגשות תמשיך במסע תהנה

       ותמשיך לשתף אותנו כי זה מרתק ומדהים

      אתה עושה דברים שאני יכולה רק לחלום עליהם

        19/5/09 06:20:

      אתה כותב מאד מוחשי.

      התמונות גם הן מוסיפות.

      הסיפור על אימך,נגע לליבי.

      תבורך.

      אגב היכן אתה גר?

      מצא חן בעיני הרעיון להפגש על שקשוקה עם כל הכותבים.

      בברכה רחלי

        19/5/09 01:28:


      זה היה מושלם אילולי האסון שפקד את משפחתך.

      כתושב חו"ל וותיק, אני יודע שאין הרגשה יותר מזוויעה,

      כאשר קורה משהו בסדר גודל כזה ואתה פשוט תקוע

      מבלי יכולת להיות שם.

      באותם רגעים, אתה מרגיש את הבדידות במלא עוצמתה.

      שלא תדעו יותר צער !

        19/5/09 00:52:

      איזה כייף של תמונות

      והסיפור עצמו .......

      כאילו אני נמצאת שם

      איתך בטיול מנסה

      להבין את התחושות

      של התפילה ההיא 

      בכנסייה . הארוחה

      המשפחתית והחוויות

      אשר עברת באותו היום........

        19/5/09 00:35:


      טרמילר מוצ'לר יקר,

      אני קוראת נהנית כיף לי,  

      תיאוריך כל כך חיים מוחשיים

      ואני מרגישה כאילו אני עצמי

      נמצאת עמך בכל מצב

      כושר הסיפור שלך נהדר

      מתי תוציא את כל החומר לאור

      ילדי ירצו לקרוא גם הם

      והם לא חברים ב"קפה"

      אגב תודה על שרצית להעניק לי כוכב...

        19/5/09 00:14:


      ככל שקוראים יותר,

      נסחפים בסיפור....

       

      וריח השקשוקה כל כך נהדר...

       

      יש לי * עבורך

        19/5/09 00:01:

      צטט: הדרור מספרת-סיפורים 2009-05-18 23:53:05

      *

      עושר של חוויות, ריחות, מראות

      רגשות.

      זה מה שנקרא- לחיות.

       

      נכון !

      תודה שאת איתנו במסע, ממשיכים

        19/5/09 00:00:

      צטט: מדהימה50 2009-05-18 23:44:20

      תעצומות נפש אדירות היו לך לשמור בבטן את העלמותה של אימך למען שמחת החג למשפחתך = כמה אצילי המעשה!
      שובל הריח של עשן מדורות ומקטרות האינדייאנים יחד עם שובל ריח השקשוקה המבעבעת הגיעו אל אפי...

      עוצמת עיניים ומדמיינת..חוויה קסומה..

      אמתין להמשך בשמחה

      תודה לך מדהימה, אמשיך    

      *

      עושר של חוויות, ריחות, מראות

      רגשות.

      זה מה שנקרא- לחיות.

        18/5/09 23:44:

      תעצומות נפש אדירות היו לך לשמור בבטן את העלמותה של אימך למען שמחת החג למשפחתך = כמה אצילי המעשה!
      שובל הריח של עשן מדורות ומקטרות האינדייאנים יחד עם שובל ריח השקשוקה המבעבעת הגיעו אל אפי...

      עוצמת עיניים ומדמיינת..חוויה קסומה..

      אמתין להמשך בשמחה

        18/5/09 23:43:


      וואו וואו איזה תיק מדליק זה לקחת את כולם איתי לאמריקה.

      רעיון לא רע ואפשר להתחיל בהרשמה,

      כי לדבר זה קל ולעשות עוד יותר קל מזה, אבל מי באמת ההוזה,

      שיקום ויעשה, מלבד בודד אחד או שניים שנפל עליהם דבר משמים, מי ?

       

      שיקום ראשון ייקח עמוד אחד או דף ממש נעץ או @ ותתחיל כאן הרשמה של מוכנים.

       

      אוו...

      לגבי שקשוק מדליק זה בכלל לא תיק,

      אבל רצוי שש שש או ים של שישיות על הדשא,

      אז מה,

      מה את אומרת שכדאי ? 

        18/5/09 23:34:

      זה משתבח מאחד לשני, משתזר ומורכב ומרתק

      המשפחה והיחד מול האובדן, החברים לבישול מול הישראלים ה"מקריים" בסוף העולם

      מסע ההתנתקות וההתרחקות מול הדלקת נרות "כמו מדי שנה", כאילו לא קרה

      היש והאין של יקירים, ברגע, בחצי שנייה, וכמה שנים לוקח אחרי זה להפנים ולהשלים

      א ת ה   כ ו ת ב  ב ר ג י ש ו ת  ! מ ו פ ל א  !

      אני איתך מתחילת המסע,

      ועכשיו אחרי שנצבר פה מועדון מעריצים כזה פעיל ומפרגן -

      חובת ההוכחה עליך ! 

      כי לכתוב על שקשוקה זה דבר אחד ולעשות ולכבד זה דבר שני...

      אז נו - לא תרים את הכפפה?

      הזמן את כולנו למסיבת שקשוקה וקפה ונעביר "קטעים"...

      או שתזמין אותנו - כולנו - לדרום אמריקה....

      מה שתבחר !

        18/5/09 23:29:

      צטט: טרמילר* (מוצ'ילר) 2009-05-18 23:20:04

      צטט: ורד פארלי 2009-05-18 23:04:13

      אני מתחילה לקרוא ואומרת לעצמי

      מתכון לשקשוקה.....נהדר באמת לא עשיתי שקשוקה מזמן

      כמו הפרסומת לתיירות פנים ....סנוב באילת כבר היית?,....אז באמת המטבח המרוקאי שלי נהיה קצת איטלקי בזמן האחרון.

      ממשיכה לקרוא...ואז יוצאת לטיול איתך לאור ירח...

      ממשיכה

      ומגיעה לנרות חנוכה.

      שם זה תפס אותי.המחנק בגרון.

      כמה כח צריך לשבת שם ולשתוק ולא לצעוק או ליבב

      כן ליבב כמו ילד שאיבד את אימו

      כח החיים שבך.מדהים.

      תאוריך נסיעותך מתכוניך שמירתך על ילדך.

      כח אדיר.

       

       

      במפגש השקשוקה אני על קיצוץ השום.

       

      חשבתי שאני חזק. אימי שהסתלקה מייד אחרי אחי שהחליט להסתלק לפניה, לדאבוני לא היו החלק הקשה,

      הקושי היה לאחוז משפחה מתפוררת כתוצאה מהגרושים. המכות היו הנוספות, היו השריטות, קשות ועמוקות אבל על נפש חבוטה. הקושי היה, שלא היה כבר קשה כל כך לאבד אותם. משהו בפרופורציות שאנחנו סוחבים אתנו בקטע חיים ארוך ובו גם שלוש מלחמות ואובדן חברים ושוב מלחמה בגליל ובה כמו כולם הרגשתי חייל בדיל. זה המון כרימון סגור ומיובש, שנשאר בקערה על מגש בפינת החיים שלנו ומשמש רק לציור דומם.

       

      תזכרי שאת באה, עם החתן החדש !     

       

       

        18/5/09 23:20:

      צטט: Cleopatra 2009-05-18 23:16:46


      איזו כתיבה ייחודית.

      אי אפשר להתעלם מהעצב

      שהתערבב בתאבון שעוררת עם השקשוקה המגרה

      שלא לדבר על כל דרך ההכנה..

      תודה רבה קליאופטרה, תודה רבה.

       

        18/5/09 23:16:


      איזו כתיבה ייחודית.

      אי אפשר להתעלם מהעצב

      שהתערבב בתאבון שעוררת עם השקשוקה המגרה

      שלא לדבר על כל דרך ההכנה..

        18/5/09 23:06:

      צטט: נקודה שבלב 2009-05-18 23:00:12


      טרמילר*

      עשית לי, כמעט,מה שעשית למשפחתך...

       

      בתחילה הודיתי על כך

      שביטני מלאה...כי ,גם כך, זה עשה 'חשק'

      קטע חי,מפעיל את כל הבלוטות ומעורר

       

      ופתאום התפנית....

       

      מרתק

      ולא קל....

      התפנית הזו היא היא הנקודה שבלב. זו שלא נעתקת.

      תודה רבה. לא לא קל אבל אלה החיים בכלל ואני ביננו החיים.

       

        18/5/09 23:04:

      אני מתחילה לקרוא ואומרת לעצמי

      מתכון לשקשוקה.....נהדר באמת לא עשיתי שקשוקה מזמן

      כמו הפרסומת לתיירות פנים ....סנוב באילת כבר היית?,....אז באמת המטבח המרוקאי שלי נהיה קצת איטלקי בזמן האחרון.

      ממשיכה לקרוא...ואז יוצאת לטיול איתך לאור ירח...

      ממשיכה

      ומגיעה לנרות חנוכה.

      שם זה תפס אותי.המחנק בגרון.

      כמה כח צריך לשבת שם ולשתוק ולא לצעוק או ליבב

      כן ליבב כמו ילד שאיבד את אימו

      כח החיים שבך.מדהים.

      תאוריך נסיעותך מתכוניך שמירתך על ילדך.

      כח אדיר.

       

       

      במפגש השקשוקה אני על קיצוץ השום.

        18/5/09 23:00:


      טרמילר*

      עשית לי, כמעט,מה שעשית למשפחתך...

       

      בתחילה הודיתי על כך

      שביטני מלאה...כי ,גם כך, זה עשה 'חשק'

      קטע חי,מפעיל את כל הבלוטות ומעורר

       

      ופתאום התפנית....

       

      מרתק

      ולא קל....

        18/5/09 22:28:

      צטט: raquelle 2009-05-18 22:18:03

      איזה כייף, כבר יש כוכבים ואני רוצה קצת מהשקשוקה אבל בלי חצילים.

      התיאורים שלך כל כך ציוריים שפשוט בא ל"טרוף" את המקומות, החוויות, הטיולים האנשים. הכל!

      תודה לך, אני מקווה ליצור הזדמנות בשיתוף כולם כאן, שעמנו במסע

      ולארגן יום שיקשוק על המדשאה.... 

       

        18/5/09 22:18:

      איזה כייף, כבר יש כוכבים ואני רוצה קצת מהשקשוקה אבל בלי חצילים.

      התיאורים שלך כל כך ציוריים שפשוט בא ל"טרוף" את המקומות, החוויות, הטיולים האנשים. הכל!

        18/5/09 22:10:

      צטט: בועז22 2009-05-18 22:06:46


      וואו, חתיכת סיפור!

      ראשית, התיאורים שלך מהמקומות בהם

      טיילת כל כך ציוריים, כל כך מוחשיים. פשוט תענוג.

      שנית, השילוב של הסיפור על מותה של אמך ז"ל,

      הוסיף נגיעה בלתי-צפויה, מיוחדת, מרגשת במיוחד.

      תודה לך

       

      תודה לך בועז על דבריך. מאד מעריך את הליווי שלך

        18/5/09 22:08:

      צטט: ronitbhappy 2009-05-18 22:04:40


      הצטרפתי למסע נטולת נעליים וכובע

      אשוב לאחר השלמת החסר

      ובינתיים תודה על הריח של אחד המקומות המועדפים עלי

      בצפון (לא, לא מרכז, צפון) אמריקה

       

      נהדר שכך.

      כרגע באוטובוס לגואטמלה לא נורא, אפשר רק גרביים. אבל לא הייתי ממליץ לטפס על הר געש ללא נעליי הרים ?!

        18/5/09 22:06:


      וואו, חתיכת סיפור!

      ראשית, התיאורים שלך מהמקומות בהם

      טיילת כל כך ציוריים, כל כך מוחשיים. פשוט תענוג.

      שנית, השילוב של הסיפור על מותה של אמך ז"ל,

      הוסיף נגיעה בלתי-צפויה, מיוחדת, מרגשת במיוחד.

      תודה לך

        18/5/09 22:05:

      צטט: o historia 2009-05-18 21:55:16



      ממש מרתון
      הרגשה לבבית נכון?
      סיפור נהדר

       

      וואלה הרגשה נהדרת זו ההגדרה. יופי שאתה איתי סקיפר. לא קשה לך ביבשה נכון ?!

        18/5/09 22:04:


      הצטרפתי למסע נטולת נעליים וכובע

      אשוב לאחר השלמת החסר

      ובינתיים תודה על הריח של אחד המקומות המועדפים עלי

      בצפון (לא, לא מרכז, צפון) אמריקה

        18/5/09 22:00:

      צטט: אטוש 2009-05-18 21:50:19

      איזה כיף.. הרי מה שנשאר לנו בסוף אלו הזכרונות.. ואתה מלא בהם!... כבוד...

      אכן כן אטי. נראה לי שמתקרבים לפוסט שיוקדש לך. תודה רבה 

       

        18/5/09 21:59:

      צטט: אביה אחת 2009-05-18 21:47:44


      מוצ'ילר

      תודה על השיתוף

       

      תודב לך אביה, תודה לך שאת איתי במסע.

        18/5/09 21:59:

      צטט: pinkason1 2009-05-18 21:44:48

      יפה אהבתי בעניין הכוכבים אתה כבר יודע, חייב:) המשך שבוע נפלא

      אתה לא תצליח להפיק תסריט אם לא תקרא את כל מה שהדפסת, ומהר כי אני עובר היום לגואטאמלה !

       

        18/5/09 21:57:

      צטט: ron294 2009-05-18 21:39:16


      תיאור מרהיב וססגוני מהיופי המיוחד של ארץ האנדים ,

      חייבים לפרסם קטעים מרהיבים כאלה בנישונל ג'אוגרפיק.

       

      פורפאבור סניור, בואנו,

      טוב, תגיד להם אתה, יש לי 4000 צילומים דיגיטאלים. הרקעים שלך האלה ב-"אסול", נאמנים למקור הספרדי שלך...

      הידד סניור רון ! 

        18/5/09 21:55:


      ממש מרתון
      הרגשה לבבית נכון?
      סיפור נהדר
        18/5/09 21:54:

      צטט: לאה לבבית 2009-05-18 21:37:41

      אוכל מקרב אנשים בזה אין ספק
      יפה הדרך בה שילבת את שני המקרים.

      נ..ב - היית צריך להזהיר

      לא לקרא את הפוסט כשרעביםלשון בחוץ

       

      יש ראיונות רבים שזורמים אלי במייל אולי באמת נעשה יום כייף על הדשא עם שקשוקות. כולם יבואו עם פרודוקטים וירביצו שקשוקות על הדשא אצלי עם תגים על החזה "לאה לבבית" "טרמילר" "תשוקי" וכזה... כאילו מגניב כזה...:)) 

       

        18/5/09 21:52:

      צטט: אניגמה 313 2009-05-18 21:34:18

      בחלק הראשון עשית לי תיאבון והעלית ריר בפי, אך סיפור אמך הכואב והתמהיל בין הדברים שהבאת הביא סוג של עצבות בליבי.

      התיאבון...חלף.

      אכן, תמהיל מיוחד, והכניסה של האחד בתוך השני מאד מוצלחת.

      מחכה להמשך... :-)

      *

      תודה רבה לך יקירה, כבר התגעגתי וניגשתי אליך להציץ והנה שוב מדהימה בצילומייך. בואי נמשיך במסע

       

        18/5/09 21:50:
      איזה כיף.. הרי מה שנשאר לנו בסוף אלו הזכרונות.. ואתה מלא בהם!... כבוד...
        18/5/09 21:49:

      צטט: נסים גבאי 2009-05-18 21:19:23


      תודה על השיתוף.

      שלא תדע עוד צער.

       

      תודה רבה ידידי. בוא צא מזה נמשיך לחיות... :)) 

        18/5/09 21:48:

      צטט: pinkason1 2009-05-18 21:44:48

      יפה אהבתי בעניין הכוכבים אתה כבר יודע, חייב:) המשך שבוע נפלא

      היי תודה רבה כרגע קיבלתי את מנת הכוכבים היומית שלי, חיסלתי חובות יאמי....

       

        18/5/09 21:47:


      מוצ'ילר

      תודה על השיתוף

        18/5/09 21:44:
      יפה אהבתי בעניין הכוכבים אתה כבר יודע, חייב:) המשך שבוע נפלא
        18/5/09 21:39:


      תיאור מרהיב וססגוני מהיופי המיוחד של ארץ האנדים ,

      חייבים לפרסם קטעים מרהיבים כאלה בנישונל ג'אוגרםיק.

        18/5/09 21:37:

      אוכל מקרב אנשים בזה אין ספק
      יפה הדרך בה שילבת את שני המקרים.

      נ..ב - היית צריך להזהיר

      לא לקרא את הפוסט כשרעביםלשון בחוץ

       

        18/5/09 21:34:

      בחלק הראשון עשית לי תיאבון והעלית ריר בפי, אך סיפור אמך הכואב והתמהיל בין הדברים שהבאת הביא סוג של עצבות בליבי.

      התיאבון...חלף.

      אכן, תמהיל מיוחד, והכניסה של האחד בתוך השני מאד מוצלחת.

      מחכה להמשך... :-)

      *

        18/5/09 21:19:


      תודה על השיתוף.

      שלא תדע עוד צער.

        18/5/09 20:42:

      צטט: ענף 2009-05-18 20:35:51


      איזה כייף של חיים.

      ואיזה סיפור עצוב עם אמך.

      עשית טוב שלא סיפרת לילדים עד לאחר

      הדלקת הנרות.קשה.

      העיקר ...השקשוקה איך יצאה......

       

      ראבק איתך הבהלת אותי. כבר נכנסת ?! אני עדיין עורך. הכנס שוב עכשיו נקי ומסודר :)

      כן היה מאד קשה, עדיין.

      הייתה השקשוקה הכי חברתית שידעתי עד היום !  

       

       

        18/5/09 20:35:


      איזה כייף של חיים.

      ואיזה סיפור עצוב עם אמך.

      עשית טוב שלא סיפרת לילדים עד לאחר

      הדלקת הנרות.קשה.

      העיקר ...השקשוקה איך יצאה......

       

      פרופיל

      הטרמילר The Tarmiler
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון