הפעם החלטתי להעתיק לכאן את הסוגיה המרתקת שעלתה בקהילת תקשורת שיווקית בה אני פעילה.

הסוגיה קשורה לקמפיין החדש של סטודיו C שאותי מטריד משהו.

כבחורה מלאה ויש האומרים "נאה ולא שתוקה" לא שתוקתי גם הפעם ולכשעברתי ברחובות מלאי כרזות הבעל המיירר שצוטט כך: "מאז שאישתי ב C, התאהבתי מחדש"...מה יקרה כשלגרביטציה כבר לא יועיל לא מכון רונית רפאל, לא מומחי הפלסטיקה הממחזרת (מי אמר שהירוקים רשמו פטנט על מיחזור?) ולא השיא ( C)? האם ההתאהבות הזו עשויה להשתדרג אצל הבעל המאוהב, למושא Cיאי יותר? לאישה שכוח המשיכה לא מנוטרל אצלה רק בעמידת ראש? כלומר צעירה ורעננה?

אז אני מפנה אתכם לסוגיה ההיא בקומונה וכן מצטטת את תגובתי שמה, כ ד ל ק מ ן:

"גם בעיני "סמט'ינג פישי" שם בקמפיין הזה.

יו איזה כיף להיות נשואה למישהו שלא מחכה שתצרי הקפים בכדי להיות אטרקטיבית בעיניו.

על מה חשב המשווק, שכל שאנו רוצות זה להחזיר עטרה ליושנה?

ביום שאשמע משהו בסיגנון הקמפיין בבית, אבין שאנו בדרך למדרגות הרבנות.

ודאי לוידוי המרגש הזה קדם הדיאלוג המהמם: תשמעי ג'וזפין אהובה שלי, יש לי וידוי. כבר שנים שאני מתקשה להבין מה אני עושה עם טנק מרכבה במיטה, השבח לאל ולסטודיו C הם החזירו שלושת רבעי את לאפסנאות והנה את, רבע עוף מהמם שלי חזרת אלי בהרכב הידוע והאהוב".

אוף אני בטוחה שהאישה הזילה דמעות אושר ואחר כך אמרה לעצמה: מתוק שלי, בנתי אותך...אההה יש לך איזה בוקר פנוי? מזמן לא פינקתי את עצמי...לא לא לקפולסקי, נקפוץ שניה לרבנות, זה לא יארך זמן רב, כי גם לי יש וידוי: איך שהוא הוידוי שלך הבהיר לי כמה דברים...עליך, כן בעיקר".

וזה הקישור הישיר לדיון אם בא לכם להוסיף קצת שמן מעושן למדורה, זה רגע ה C, הכו בברזל בעודו חם:

http://cafe.themarker.com/view.php?t=1039386

ערב נפלא יקירים

אני.