להיתקן צריך האדם שיעשה בצורה מושכלת וזאת שישלב בין דעת לאמונה למעלה מהדעת.

ויעשה לו עצה טובה וילך על דרך קודם ונמשך בצורת טבע העליון, שיתקן מהקל אל הכבד.

קודם יתקן מידתו ולאחר כן יתקן יחסו אל הבריות בזו הדרך:

א. יתקן יחסו אל אויבו ושונאיו; שכן יבין אחר תיקון מידתו שהיה בקלקול הגדול מאוד ועל כן ממנו יצאה הרעה אל אלו הבריות, ולאחר שהיפך כליו למתוקנים יבין שאויב הנו אוהב, וזהו תיקון הקטן שבהם.

ב. יתקן יחסו אל חברו ואוהבו; שלאחר תיקונו יבין עד כמה השווים אליו בזמן קלקולו הנם שונאים ומחמסים ללא היכר והבחנה, ועל כך מיד יהפכו לאויב ויש לתת את הדעת בתיקון זה שהנו תיקון סביבתו של האדם ועל כן תיקון קשה ומורכב הוא.

ג. יתקן יחסו אל עצמו; היינו דימוי העצמי, ויש לדרוש בתיקון זה שבזמן שהאדם נמצא בקלקול גדול הרי הוא מתפלש בקליפות הטומאה ורשת הס"א אוחזת אותו בכל מעודו ולכן אין רואה הוא כלל שזקוק לתיקון מה של עצמו.

ולאחר שתיקן מידתו הבסיסית ודורש הוא להיתקן האדם בתוכו - שהוא נפש אלוקים ממעל, מגלה מיד כי לשווא נותן כוח וכי לא עולה בידו בשום צורה להשתחרר מרשות הס"א שהגוף אינו נותן עבודה ללא חומר דלק וזה סוד שאמר פרעה לבני ישראל במצרים "לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח" כי אין מכיר הגוף שהוא הרצון לקבל המופרז מאוד את התענוג הרוחני כי שורה כולו בעולם החומר.

ופה מגיע האדם לעבודה בגמה"ת הפרטי שלו שמעלה 'מן' השמיימה ומבקש מהקב"ה להיתקן ורק אור התיקון שמזמן לו ה' מזו"נ דאצילות יתקן האדם ויהפכו כשווה ליוצר.

והתיקון הג' נכנס תחת סוד 'עושה שלום במרומיו' שרק הקב"ה יכול לתקן האדם.