כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כלום

    סערות-סופות מוחיות

    ארכיון

    סתיו (פוסט ישן ערוך ומתוקן. נכתב בצל המלחמה האחרונה)

    15 תגובות   יום שלישי, 19/5/09, 00:57


     מוראות, זמנים אחרים נעלמו.

    ברחוב אין איש, העיר לובשת נוכחות מוות.

    בני אדם מחוקים

    מחפשים מחר במחילות אפלות.

    בתי קפה סגורים

    עיר של סיפורים 

    ואצלך, אין כניסה לחדריך,

    גוף מתערטל בשמיכה מרופטת 

    מחזות קשים נכתבים עכשיו

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/5/09 07:27:

      צטט: lemira 2009-05-20 08:04:41


      תודה מכל הלבלכם על תגובתכם.

      השיר נולד תחת אזעקות וגיחות רבות של מטוסים.

      בתחושות של סוף.

      מירה

       

       

      מעורר נשכחות

      והשקט [בערבון מוגבל] אכן מוגבל

      אך שקט מעט תודה לאל

      לנשום חזק בינתיים ולחייך

       

       

      לאה

       

       

       

       

        24/5/09 06:39:

      כתיבתך הנפלאה כרגיל נותנת תחושה שהייתי שם ואני יודעת בדיוק על מה מדובר.

       

        24/5/09 04:15:

      הי מירלה
      עוצמתי
      זה המילה הנכונה
      נשיקה
        24/5/09 00:25:

      מצמרר
        23/5/09 23:56:
      שוקי כדרכו, זריז ומדייק. לא הייתי מנסח זאת אחרת. שולח גם כוכב
        23/5/09 23:51:


      תוכן קשה ויפה כאחד.

      כולי תקווה שימים אלה לא יחזרו לעולם.

      שבוע טוב מירה.

        23/5/09 23:38:
       אף כי שחור הוא - יפה ...
        23/5/09 23:16:
      התחמק ממני לזמן מה הטוב הזה*
        20/5/09 08:04:


      תודה מכל הלבלכם על תגובתכם.

      השיר נולד תחת אזעקות וגיחות רבות של מטוסים.

      בתחושות של סוף.

      מירה

        19/5/09 23:43:

      שיר חזק..!  נוגע ונוגה ..
        19/5/09 20:34:


      שירך חזק ועוצמתי.

       

        19/5/09 20:29:

      איך אנחנו ניסחפים בין מות ללידה

      תענוגות ודם המלחמה

      אגואיזם וחברות ועזרה הדדית,

      אבל בכל מצב עוצרים לפני ההתערטלות האמיתית.

      שבלעדיה אנחנו נידונים לגורל דומה

      לעולם.

       

        19/5/09 20:01:
      למה תמיד שוקי מוציא לי את המילים מהפה? באמת חזק. ויפה. אהבתי  *
        19/5/09 18:12:
      מוזר איך הזמן משנה את משמעות המקום
        19/5/09 07:33:

      בוקס בבטן.

      הכתוב היטב.

       

      שוקי