Business, with pleasure
מידע כלכלי, עצות חינם, מחשבות מקוריות, עדכונים ואתגורים - והכל עם חיוך!
התמונה מימין - יצירה של אורית. רוצו לגלריה שלה!
פוסטים פופולאריים
-
מדד הענווה – מבחן הקוף של קפה דמארקר
25/9/07 | 6658 צפיות
-
כיבוי אורות
24/3/08 | 2440 צפיות
-
איך מודדים הצלחה
18/8/07 | 6832 צפיות
-
אלבום כרטיסי הביקור – בשביל זה המציאו את הקפה...
11/1/08 | 11656 צפיות
-
מה ללבוש, לעזאזל - ואיך זה קשור לביל גייטס?
6/8/07 | 2262 צפיות
-
אם אפשר לקבל את זה חינם, כמה הייתם משלמים?
5/1/08 | 2206 צפיות
פוסטים אחרונים
- בין היורו לאולימפיאדה – הזווית הגברית 17/7/08
- לך תדע למה להאמין (מבוא לקריאה ביקורתית בקפה דמארקר) 11/5/08
- מה אתה חושב על "הסוד"? 25/4/08
- כיבוי אורות 24/3/08
- אימון אישי ללא כיוון 23/2/08
- איכות זו לא מילה גסה – זו מילה שנויה במחלוקת (גם בקפה) 4/2/08
מה ללבוש, לעזאזל - ואיך זה קשור לביל גייטס?
באחד הבקרים האחרונים מצאתי את עצמי עומד בבוקר מול הארון, ומתמודד עם שאלה בעלת תדמית לא-גברית בעליל: "מה, לעזאזל, ללבוש היום?"
לפני שמישהו ירגיש שמוליכים אותו שולל, הבהרה: אני בעסקי ניהול, לא בעסקי אופנה; אבל גם בעולם העסקים יש משמעות לקוד הלבוש - DRESS CODE. בסדנאות ניהול משא ומתן שאני עורך אני מלמד את הכלל: "להתלבש באופן המכבד את הצד השני, אבל לא מאפיל עליו."
כדי שלא ירדמו לי, אני ממחיש את זה בסיפור:
בשנת 1980 הגיעה משלחת מ-IBM לביקור במיקרוסופט - אז חברת תוכנה קטנה ואלמונית מסיאטל, שקיוותה למכורלענק הכחול תוכנת הפעלה ל-PC. אנשי IBM - בדרך כלל טיפוסים מעונבים וחנוטים בחליפות- שמעו על סגנון הלבוש הזרוק של הסטראטאפיסטים מהחוף המערבי, והגיעו באופן חריג בג'ינס וטי-שירטים. בחדר חיכו להם ביל גייטס ועמיתיו- לבושים כולם בחליפות ועניבות... כולם קלטו את הגיחוך בסיטואציה, פרצו בצחוק, הקרח נשבר - וכך נולד ה-DOS.
החיים של ביל גייטס היו יותר קלים מאלה שלי באותו בוקר: יומן הפגישות שלי כלל הדרכה לאנשי עמותת נטע בגבעת חביבה - חברה זרוקים בסביבה זרוקה; פגישה במשרדי חברה בינונית, ולקינוח - ישיבה במשרדים המפוארים של ארגון ציבורי ענק. הלוח היה צפוף, לא היה זמן לעבור בבית להחליף בגדים. מה עושים? ללבוש "בגדי שבת", שיתאימו לפגישות המשרדיות, או ג'ינס וחולצה מחוץ למכנסיים, כדי לא להיראות "מרובע וחנון" בעיני מדריכי העמותה?
הלכתי על פתרון ביניים: מכנסי כותנה שחורים וחולצת הכפתורים הכי קלילה בארון. כשהגעתי לגבעת חביבה, הבנתי שגם זה לא פתר לי את הבעיה: בחדר ההרצאות חיכו לי תריסר מדריכים, מיטב הנוער (באמת!) מכל הארץ, מאילת ועד בית שאן. הם היו לבושים במגוון בגדים שתאמו את האווירה, תרתי משמע: מכנסיים קצרים, גופיות, טי-שירטים. ונעליים... רק אני ומנהל האגף שלהם נעלנו נעליים; כל האחרים נעלו קרוקס או קפקפים, או שפשוט היו יחפים.
כדי להשלים את האווירה הא-פורמלית, חלקנו את החדר עם שני תינוקות - ילדיהן המתוקים של שתיים מן המדריכות. כולם לקחו את זה באופן טבעי לחלוטין, גם כאשר אחד התינוקות פצח בבכי קולני. מדי פעם מישהו קם, לקח קצת על הידיים, החזיר מוצץ - והכל תוך כדי הסדנא. כך זה נמשך, ארבע וחצי שעות על השעון.
זו היתה הסדנא הכי טובה שהעברתי אי פעם - גם החבר'ה היו מרוצים.
את ההפסקה ביליתי עם תינוק על הידיים.
היה כיף!
(מוקדש באהבה לאנשי תוכנית נטע, העושים עבודת קודש בהפצת החינוך הטכנולוגי בפריפריה) |
תגובות אחרונות
-
amnonti
בתגובה על כיבוי אורות
-
נפרטיטי המלכה
בתגובה על אלבום כרטיסי הביקור – בשביל זה המציאו את הקפה...
-
dodido112
בתגובה על קריירה שניה – לא לפחד כלל!
-
raso
בתגובה על הערכת שווי, חלק ב' - או, החיים על פי באפט
-
פתאום
בתגובה על בין היורו לאולימפיאדה – הזווית הגברית
-
נ.י.ל.י
בתגובה על בריחה מהחתול...:))
תגובות (25)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ענת - לזה עדיין לא הגעתי...
תפקיד ניהולי הוא אכן מצריך תלבושת רשמית. כך לפחות ידעתי עד כה.
מסתבר שהשפעת הזמנים המודרניים חלה גם על זה.
וזה מזכיר לי את המערכון מ"קצרים", שבו הבוס (מוני מושונוב) חוזר מהודו, לבוש בהתאם - שאנטי-באנטי כזה, מבקש מעובדיו לשבת ישיבה מזרחית, לעשות מדיטציה ולחזור על המנטרה: "כסף! כסף! כסף!"
רועי, איזה פתגמים על הבוקר! אפשר להשתמש בהם בסדנאות שלי? צריך לשלם לך אחוזים?
לא הייתי רוצה לעבוד אצל מישהו שמחליט תוך 30 שניות - והשתדלתי לא להיות מנהל שמחליט בצורה כזו. מכיר את "מודל העוגנים"? הוא בא לגמול מנהלים מגיוס על בסיס התרשמות חפוזה.
ובכלל התחלנו מדיון על קוד לבוש... ראיון עבודה הוא האירוע הקלאסי ללבוש סולידי.
תודה על הביקור,
אבנר
חשבתי על זה קצת ואני חייב לסייג את עצמי.
יש עוד משפט שאומר "ההוכחה שמהירות האור גבוהה ממהירות הקול היא שיש אנשים שנראים חכמים עד שהם פותחים את הפה".
אז אולי לפעמים עדיף לבנות רק על המראה החיצוני...
משפט ישן אומר: "אין הזדמנות שניה לעשות רושם ראשוני" והלבוש הוא בהחלט מה שיגרום לרושם הראשוני ולפעמים זה קובע הכל.
מה לעשות אבל כשמגיעים לראיון עבודה, מסתבר שהמראיין מחליט תוך 30 שניות אם אתה מתאים לו או לא וכל שאר הראיון זה רק לפרוטוקול (זה על פי מחקרים שבדקו את הנושא).
בשלושים שניות קשה להרשים בשנינות, חוכמה, עורמה וכו' ורוב הרושם לפיכך, נעשה ע"י ההופעה החיצונית.
מי שיש לו את הפריבילגיה לקבל קצת יותר זמן להרשים ולא רק על ידי מראה חיצוני - הרוויח.
ואם המלך בכלל מלכה?
פולי, שאלה כבדת משקל, שיש לפרק אותה למרכיביה:
מי המלך?
למה הוא עירום?
מי הילד שאמור להבחין בזה?
על מה אנחנו מדברים?
תודה על הביקור!
תאמיני או לא - אפילו אנשים בגילנו מבלים לפעמים... :))
השאלה היותר קשה - למה כבר קמתי (שבת...)?!
זה פוסט אחר...
שגיא, העלית סוגיה כבדת משקל - אולי ראויה לפוסט בפני עצמו...
איך אני מתמודד עם שאלות אלה? ובכן, אני מתגלח בערב, כדי שלא תעמוד בפני השאלה בבוקר. לגבי השיער - טוב, אני לא קירח, אבל אין לי יותר מדי וריאציות אפשריות.
ועגילים - לא בא בחשבון. אורית לא מסכימה...
מצויין אבנר. אכן דילמה, כל בוקר מחדש. וזה לא נגמר בבגדים. מה עם הגילוח? והשיער? ושני העגילים באוזן שמאל?
ארז, יועצת יש לי - ונהניתי, ממש נהניתי. כנראה שגם הם.
בשביל דברים כאלה הייתי צריך יועצת אפנתית צמודה. חבל על הזמן.
יפה שמצאת פתרון, ונראה שנהנית לא מעט :)
אהבתי את עניין בגד הים...
עדי, אם להמשיך את קו המחשבה שלך - הבגד לא עושה את האדם, אלא את ההתרשמות הראשונית ממנו.
סיימתי עכשיו לתת עדות מומחה בבוררות שמנהל השופט בדימוס זיילר. בניגוד לבית משפט, בבוררות איש לא היה מעונב (אפילו השופט) - וזה לא פגם במאומה מהסמכות שלו. הוא לא היה זקוק לא לחליפה ולא לגלימה.
בכל מקרה, מציע שתמשיך לנסוע לסקי בבגדי ספורט...
מאד לא יפה, אני מסכים,
אבל,
מה לעשות,
הבגד עושה את הבנאדם:
טסתי לחופשת סקי עם בתי המרכזית (אני לא אוהב להשתמש בביטוי "סנדביץ" או "האמצעית") וביקשתי להיכנס לביזנס לאונג' של סוויסאייר (זה היה מזמן) בג'נבה. מאחר שהיינו לבושים בבגדי ספורט, לא התירו את כניסתנו.
בדרך חזרה, הייתי מחויט ומעונב (מוכן לישיבה בלונדון מיד לאחר הנחיתה). שוב ביקשתי לבקר בביזנס לאונג' והפעם, הוכנסנו ללא פקפוק, מבלי שמישהו בכלל יטרח אפילו לבדוק את זכאותי לעשות שימוש בביזנס לאונג'.
כשאתה לא מכיר מקרוב את האיש, אין לך אלא להתרשם מחיצוניותו (כולל בגדיו, כמובן). את ההתרשמות הזו אתה עושה בהשוואה לנורמות שלך, ומקטלג. קיטלוג מחדש מתבצע רק לאחר ההיכרות. בינתיים, קיים חשש של טעויות שתעשה בשל קיטלוג שגוי.
אני משתדל להזהיר עצמי מקיטלוג מוקדם שכזה. זה לא תמיד מצליח.
סיגל, מסתבר שלהמונים יש חוויות "ביל גייטסיות" שכאלה - נכון לנחש שבמקרה שלך זה גם היה בסיאטל?...
את צודקת - התחלתי מנושא קוד הלבוש, ונסחפתי עם נושא הסדנא (העברתי להם נושא של בניית תוכניות עבודה לפי מודל SMART - איך אני בשיווק עצמי?... :) ) האנשים האלה הם פשוט מקסימים, אידיאליסטים עם ראש טוב, והאווירה הא-פורמלית והמשפחתית רק תורמת לאיכות הדיון.
תודה על הביקור!
קוד הלבוש זה בהחלט נושא מעניין אם כי החוויה שעברת הותירה אותי נפעמת מול העוצמות שהסדנא הזו יכולה להעביר מעבר לתוכן שהועבר בה ורק על פי האינטרקציה המדהימה שהיתה שם [אם לשפוט לפי הכתוב כמובן].
לפגישות עסקים בחו"ל אנחנו תמיד מגיעים מחוייטים ומעונבים ואילו דווקא המארחים, שיודעים שישראלים מגיעים, מרשים לעצמם ללבוש לבוש ספורטיבי...תמיד משעשע בתחילה.....
נטע, לא רציתי להיחשד בשוביניזם, לכן לא השתמשתי בביטוי...
בטוח שאצלכן קשה יותר - אבל לפחות מנטל העניבות אתן משוחררות (מאז שאני עצמאי, גם אני משוחרר מזה).
תודה על הכוכב, ועוד יותר על התגובה.
נב
כבר קרה לי שיצאתי ליום של פגישות עם בגדים להחלפה באמצע היום - מחולצה לז'קט.
זו ההזדמנות להגיד "ברוך שלא עשני אישה". לנו זה הרבה יותר מסובך...בכל פרמטר: גאוגרפי, רמת הפגישה...ובארץ, אפילו למצוא בגדים הולמים זו משימה לא פשוטה.
רציתי להשתמש בזה, אבל לא רציתי פוסט ארוך מדי...
פעם נקלעתי בלונדון לגל חום של 35 מעלות, והיו לי פגישות בסיטי (אחד המקומות הכי מעונבים בעולם). הגעתי עם חליפה ועניבה - ומצאתי את האנגלים בחדר בלי מיזוג, כולם רק עם חולצות...
אבנר, מצוין,
נושא קבוע ולא פעם קשה מאד לתכנון,
וזאת מבלי שהזכרת את נושא מזג האויר (חליפת צמר בבומביי, חליפת צמר בהלסינקי)..