מה שומר עלי?
פעם פעם, קיבלתי במתנה זוג כנפיים.
אגוזים
זה אומר לזה – שיש לו אגו נפוח. וזו מבקשת מזה – שיוותר על האגו. וזה מנחה את זו – שתבטל את האגו... ועוד ועוד אמירות ודרישות לדריסת האגו ברגל עדינה או גסה.. ואני תמהה.. למה? וגם איך? ובכלל מה פתאום? ואולי כדאי קודם להבין מה הוא בכלל אגו?
אז ראשית אגו = אני. הסופר אגו הוא המקבילה של ספר החוקים הפנימי הקיים בכל אדם. זהו המקום בו אדם מודרך רגשית באשר למותר/אסור, נכון/לא נכון, מוסרי/לא מוסרי וזה וזה.. אלו כאמור 'חוקים' אשר באים לידי ביטוי מבחינה רגשית בחיי היומיום. פגיעה בסופר אגו תוליד תהליכים חוזרים ונשנים של פגיעות עמוקות בגרעין העצמי וכתוצאה מפגיעות אלו, תתפתח תחושת נקמנות עמוקה, בתחילה, בהורים שפגעו, לאחר מכן בבעלי הסמכות, ולבסוף בכל מה ש "מריח" ממסד. אווירת נקמנות היא קרקע פורייה ליצירת פגעים בשיפוט של מה מותר ומה אסור במצבים שונים, והסופר אגו ייצר היתרים למצבי "אסור" יותר מאשר יספק מעצורים. כאשר הפגיעה בסופר אגו היא מאסיבית, השיפוט של יסודות ההתנהגות החברתית מתקלקל וברובו נעלם ובמקומו עולה אידיאולוגיה אחרת על מהות החיים, הטוענת שמגיע לי, הכול שלי, רק צרכי חשובים, אחרים הנפגעים מפעולותיי - מגיע להם כי הם שותפים לפגיעה בי מעצם היותם חלק מהחברה. אלו אנשים המוגדרים על ידי החוק כפושעים (התנהגות אנטי-חברתית). העניין הוא שחלק גדול מהם פועל בתוככי הסדר החברתי, באינטליגנציה ובתחכום אשר גורמים להם לא להיתפס אף פעם.
האגו הוא מושג שטבע האדם (פרויד) בכדי שיהיה לו יותר קל לדבר ולהתעסק עם התנהגויות אישיות. האגו גם מגן על הנפש או האישיות מפני הצפה והתפרקות, למשל במצבי משבר או חרדה נוראית וזאת באמצעות מנגנוני ההגנה. הוא 'מנהל' האישיות, המוציא לפועל את דרישות האיד תוך צמצום התוצאות ההרסניות למינימום. האגו המסייע – הוא לרוב חיצוני. הוא ממלא עבור האדם תפקידים של כל מה ש"נעדר" מעיניו של האדם. תפקידו להשמיע בקול את הקולות הפנימיים של האדם. אמור להיות ספונטאני, אמפאטי ותומך. אמור לעודד את האדם למצוא אפשרויות פעולה נוספות (לאלה שמכיר..)בין האגו המסייע והאדם יש יחסי נתינה-קבלה. אגו לפי רבי עקיבא – ראשי תיבות של אישיות – גוף. בניגוד לנשמה, אגו הוא תמצית שיעורי הנשמה בגוף. הוא חלק מאיתנו. כדי להגן על עצמו, הוא עלול גם לפגוע.
אנשים מתקשרים אחד עם השני באמצעות האגו ולא דרך הלב (שהוא חיבור ישיר לנשמה..) אז אפשר לחיות איתו בכיףכיף – ע"י צמצום המקום שתופס (ולא ביטולו לעזזל..), עידונו ושילובו בנשמה, בלב, באהבה. ------------------
עודמעט חוזרת לקצרים ((: |
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
no more האשמות. יונמכו השופטים!
הנה את.
ברור, מכירה, מוקירה.
תנחת לאדמה דרורי
הגיע הזמן
לשוקולד אגוזים ((:
בתור אגו מאניק
עם כנפים,
מרגיש בהחלט מצויין
אצל בבלוג.
מילים מילים..כתבת
"אני לא לא לא ממש אוהבת להתאמץ
בטח לא עבור שום אגו."
ו"הנקודה הזאת" - אי אפשר להצביע עליה, היא פנימית באמת ולכן היא לא מכאן.
אבל אהובתי, להתרומם מעל האגו?
אני סבורה שיש לו מקום לצד כל השאר,
וגם, שהבל ואשליית ניפוחו מעבר למימדיו הטבעיים
הם הם שדורשים מאמץ..
ואני.. טוב, ידוע שאני לא לא לא ממש אוהבת להתאמץ
בטח לא עבור שום אגו.
הנקודה הזאת? הפנימית? רוצה שתצביעי לי עליה
בפעם הבאה ש..
תודה על עוד מזון לאגו
המאמץ לא בא מהאגו,
המאמץ בא להתרומם מעל האגו
(מאיזה נקודה פנימית
שלא קשורה לאגו,
יש לך אותה רק שהאגו המניאק
מסתיר לך אותה )
זוכרת את אגומאניה המרגש שלך. ובעצם זה הפוסט היפה של טל שהסוף שלו 'ביאס' אותי
והירהר בי על מקומו של אגו בחיים, ואיך לעיתים יש להזיז אותו הצידה, כי הוא לא יזוז לבד..
נדמה לי, שאם נצא מנקודת הנחה (וגם אנחה לעזזל) שאנחנו יצורים חברתיים, תלויי
סביבה, בין נרצה בין אם לא, נהיה חייבים למצוא לאגו צידוקים חיוביים ולוּ רק כי יש
כה הרבה שליליים.
אגו מלוּטף יודע ללטף חזרה. ככה זה.
וברור שאוהבת אותך }{
}{
אה בטח, תמיד יש מקום לציונים מצוינים.
בעיקר כשהם ככה, מנומקים.
תודה דניבוי.
כן. לשנן סמדרי ((:
אגומניאק
אגומניאק
אגומניאק
<רק דרישות יש לו..>
ואני אוהבת אותך אך הפעם אני חולקת.מותר לא להסכים נכון ואת עדין תאהבי אותי.
לאכו אין שום מקום חיובי בחיינו. ואפילו שבסוף ניסית להוסיף לו קצת מעטה יפה עדין הוא סוג של קליפה, ואני מקליפות שבעתי בחיי תרתי משמע :)
זוכרת את הפוסט הזה אגומאניה <כמה מוזר בדיוק שמתי אותו גם אצל מביטה>
אני מסכימה איתך שאנשים הלבישו עליו הגדרות מפה ועד הודעה חדשה ובכלל לא מוצאת בשום הגדרה שקשורה במילה הזו משהו חיובי הן לעצמי שלנו והם לכללי :)))
והפעם דווקא אהבתי את הארוך, אוהבת גם את הקצרצרים שלך תמיד.
אך גם הארוך הולם אותך.עוד אשוב עם מאיר }{
אוהבתותך.
יפה לך בארוכים
.
אגו וגא ה
מצויין כתבת (בכלל תמיד עולה לי השאלה האם מקומי לתת ציונים למה שמאן דהוא כתב/כתבה?)
גם האגו רצוי ויהיו לו איזונים. שלא יתבלט, שלא יקח מקום של האחר.
ועם זאת יהיה נוכח וייצב ויפעיל.
אז ללא הקיצוניות וזה כלל בכל דבר בחיים, מקומו מדוייק ויציב ושישאר שם, באיזון!
תמר ,
האם זה האגו שקרא ומגיב ,
או אני?
התגעגעתי לכתיבה שלך -ובצדק.
דורשת ,יותר פוסטים ממך..
אולי זה האגו,
כנראה צריכה לשנן שוב ,
את החומר מחדש.
אהה.. באמת הארת פינה חשוכה..
תודה חברהטובה ((:
זאת מולישלי.. ראית? ישר מבינה, מצמצמת,
ממרכזת והנה כמו מעולם לא היה הסבר אחר ((:
ולי נדמה שההפך.. זה טיפוח-ניפוח האגו שדורש מאמץ..
נורא מעייף ה'הבלי ואשלייתי'..לא?
מממ...
מענין וחכם פה מאוד.
(זה היה אגו מסייע, נכון?)
נעים לי כאן מאוד, בחברת המבינות :)
בלי האגו היינו נשארים קופים.
האבולוציה האנושית המתפתחת
היא לפיתוח האגו עד שימאס בהבלי ואשלייתי
ועד שירצה להיות עם תכונות אלוהיות.
תוך כדי ההתפתחות האבולוציונית הזאת מתפתחים
גם תכונות שליליות של כוח ושליטה והן חוזרים ונישנים
בהתגלמויות השונות בבשר מכוח מצע נתון
קרי, גנים, וכדי לעדן ולשכלל אותן לאהבה ונתינה
לפני שכוחות הטבע יכריחו אותם לעשות זאת,
דרוש מאמץ פנימי. בסופו של עניין התפתחות האגו
תוביל ממילא למטרה הסופית - התחברות האנושות
לגוף אחד, עם מכות או בלעדיהן.
לא לא ו..לא
יש לשמור על כבודו במקומו.
לא פחות לא יותר.
ו..הנה בהשראתך, הולכת לצייר אגו ((:
האם גודל האגו משתנה ? האם אפשר לגדלו או לצמצמו?
או שזו "קומת האדם" הגדלה או מצטמצמת/מתכווצת/קטנה סביבו...
במקרה שלך התשובה ברורה לי :)