כותרות TheMarker >
    ';

    אוסטריאליה

    מחשבות, חוויות, נסיעות ורעיונות ממקום אחר לגמרי - ממש.

    ארכיון

    כולנו זקוקים לקהילה?

    31 תגובות   יום שלישי, 19/5/09, 11:06

    מתוך 26 מרואיינות במחקר שלי, 5 נולדו בישראל. 3 מהן הגיעו ישר לאזור ביירון בשלוש השנים האחרונות. השתיים האחרות חיו באוסטרליה פרק זמן ממושך יותר והגיעו לכאן מסידני.

     

    כשניסיתי לברר מדוע הן מצאו עצמן בביירון, כולן השיבו שהעובדה שיש קהילה גדולה של ישראלים באזור היוותה שיקול מרכזי במעבר למקום: "אמרו לי שיש הרבה ישראלים, אבל לא תיארתי לעצמי כמה הרבה. אני מרגישה נוח עם הישראלים, אני מכירה את הניואנסים הישראלים. רוב החיים שלי הייתי בישראל. למרות שאני גם דוברת אנגלית לא רע ...  אני מרגישה יותר בנוח עם הישראלים. מקבלים אותי יותר טוב. וגם בגלל שכולנו רחוקים מהבית, אז יש לנו צורך ורצון להיות ביחד. אנחנו המשפחה אחד של השני". ומרואיינת אחרת ציינה: "גרנו שלוש שנים בסידני ומאוד רצינו שינוי. רצינו לעבור. וקראתי כתבה בעברית על ביירון ביי בעיתון. שימח אותי שיש אופציות, צורות קיום אחרות לחיים של ישראלים באוסטרליה ולא רק בסידני. חיפשנו קהילה ישראלית".

     

    וזה הזכיר לי איך שכשרק הגעתי לאוסטרליה מאוד רציתי להתחבר עם האוסטרלים. חשבתי לעצמי שלא הגעתי עד אוסטרליה כדי להיות חברה של ישראלים. אז ניסיתי. הרבה זמן ניסיתי, וככל שניסיתי, ככה חזרתי לחיק הישראלים: ארוחות שישי, טיולים ועל-האש בסופי שבוע, וחגים בבית הכנסת בביירון. עד שיום אחד הבנתי שככה טוב לי. שיש כאן (כמו בכל מקום כנראה) ישראלים מקסימים, וחמים, ומקבלים, ויש גם אלה שלא, ומזל שהקהילה הזאת מספיק גדולה - ואפשר גם לבחור עם מי. ומזל שהיא לא יותר מדי גדולה - ואז מתחברים עם אנשים שבחייםלא הייתי חושבת להתחבר איתם בישראל - וכאן, זה פשוט הולך מצויין. הכרתי הרבה אנשים אלטרנטיבים וחלק מהם חברים שלי היום.

     

    והאוסטרלים? מסבירי פנים. האוסטרלים שלי (זאת אומרת, אלה שמתקשרים איתי, כי רק שתיים מהן אני מחשיבה כחברות) מחייכים חיוך רחב, ואומרים שלום, ושואלים מה נשמע, ולפעמים מעבירים עוד איזה משפט על מזג האוויר (הנושא החם ביותר בשיח האוסטרלי - תמיד יש מה להגיד עליו, כמעט כמו פוליטיקה בישראל:-).וגם זה סבבה. גם את זה לקח לי זמן לקבל. בישראל, הייתי רגילה למבט אטום מזרים, או להרבה חום ואהבה מחברים - כמעט לא היה אמצע. וכאן, גיליתי את זן מסבירי הפנים. אז לא כולן צריכות להיות החברות הכי טובות, ולא עם כולן צריך לבלות כל רגע פנוי. פשוט לקח לי די הרבה זמן להפנים את זה.

    וישראלים אחרים? המרואיינות שלי שחיו באוסטרליה כבר הרבה זמן צברו גם הרבה חברים מקומיים. אבל החברים הקרובים יותר, הם עדיין הישראלים.

     

    ולסיכום קצת סטטיסטיקה (בשנת 2006 נערך מפקד אוכלוסין שכל כולו זמין באינטרנט- תענוג צרוף לחובבי מספרים. אני עושה בו שימוש די אינטנסיבי לצורך המחקר שלי):

    0.04% ממשתתפי המפקד בכל רחבי אוסטרליה בשנת 2006 ציינו כי הם נולדו בישראל (7,790 מתוך 19,855,288). במחוז ביירון, 0.32% מהאנשים דיווחו כי נולדו בישראל ( 93 מתוך 28,767).פי 8 (אני דרך אגב, הגעתי לאוסטרליה אחרי הסקר, כך שאפשר להוסיף לפחות עוד חמישה אנשים לסטטיסטיקה הזאת...)!

     

    כך שבעצם הקהילה עצמה, נוכחות הישראלים באזור, הפכה להיות מוקד משיכה בעל ערך חברתי בפני עצמו, וזאת דוגמא מצויינת להון חברתי (אפרופו דיונים קודמים ואחרים בנושא), שעדיין הינו עניין קשה לכימות, אבל בהחלט מהווה נקודת מוצא חשובה.

     

    ואז ניסיתי לחשוב מה בעצם כל כך מושך בחיים בקהילה מקומית בארץ זרה (בטח יש עוד כמה וכמה שיקולים...)?

    • תחושת שייכות
    • תקשורת בשפת אם
    • מנטליות דומה ורקע משותף
    • תחומי עניין דומים
    • שימור המורשת (דת, תרבות) על אחת כמה וכמה אם יש ילדים

     

    ומכאן גם ההיפך, אותם אלה שאינם מעוניינים בתחושת שייכות (לקהילה הישראלית), שאינם רוצים לשמר את המורשת ותחומי העניין שלהם יותר אוניברסלים (מי אמר גלישה?) ימצאו עצמם בקהילות אחרות. וכאן הקטע היפה - נראה לי שבסוף כולנו מחפשים קהילה להיות חלק ממנה - אם זו לא הקהילה הישראלית, זאת תהיה קהילת הגולשים, קהילת ההיפים, קהילת האמנים... כך שבעצם כולנו זקוקים לקהילה.


    נ.ב.
    סיפור הקהילה מנקודת המבט של אלו שחיים בישראל קצת שונה. כרגע עולה לנגד עיני דימוי הדג שלא מרגיש שהוא במים, כי הוא מוקף בהם. כך גם הישראלים בישראל, או שלא?
    דרג את התוכן:

      תגובות (31)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/8/09 09:42:

      צטט: שוליהירש 2009-08-07 13:50:01

      תמיד כשאני מטייל בחו"ל אני ניתקל בקהילות יהודיות. מן הסתם כולנו כך.

      וכל פעם מחדש אנחנו מתפעלים מהתפוצה היהודית בכל "חורי" העולם.

      מיד עם קריאת השורות הראשונות שלך חשבתי "מתי בדיוק נהפכת קהילה ישראלית לקהילה יהודית"?

       

      במקרה הספציפי של הפוסט הזה, התייחסתי רק לקהילת הישראלים ולא לקהילת היהודים. בעיני יש הבדל גדול בין השניים, והוא נובע מההיבט הגיאוגרפי (מדינת ישראל) יותר מאשר ההיבט התרבותי (ה"עם היהודי"). רובינו שייכים לשני המעגלים החברתיים האלה, אבל איכשהו, המעגל ההדוק והמחבק יותר (במקרה שלי לפחות) הוא זה הישראלי.

      ומנסיוני, הקהילה הישראלית לא ממש הופכת לקהילה יהודית פרופר. היא נשארת ישראלית. במחשבה נוספת, אני לא חושבת שמגדירים טורקים, רוסים או אמריקאים על פי דתם, אלא לפי מוצאם הגיאוגרפי.

      במקרה של היהודים האוסטרלים שאני מכירה, מכיוון שהם "אוסטרלים", הדרך להגדיר אותם באופן יותר ספציפי לעיתים תהיה על פי דתם, אם כי עניין הדת מאוד שולי (למשל, במחקר שעשיתי, ביקשתי מהמרואיינות לספק פרטים על חבריהם, בינהם - לציין את הדת של חבריהם. מהר מאוד דילגתי על סעיף זה, שכן רוב הנשאלות היו אתאיסטיות ולא ידעו מה האמונות הדתיות בהן מחזיקות חברותיהן - הן בעיקר התייחסו לזרמים שונים בתוך הנצרות).

       

      מה שמוביל אותי לחשוב שאולי מי שבעצם מאוד עסוק בשאלה הזו זה אנחנו ולא הסביבה מתוך איזו הנחה לא ברורה שכולם עסוקים בכך.

        7/8/09 13:50:

      תמיד כשאני מטייל בחו"ל אני ניתקל בקהילות יהודיות. מן הסתם כולנו כך.

      וכל פעם מחדש אנחנו מתפעלים מהתפוצה היהודית בכל "חורי" העולם.

      מיד עם קריאת השורות הראשונות שלך חשבתי "מתי בדיוק נהפכת קהילה ישראלית לקהילה יהודית"?

      את הקהילות היהודיות אנחנו הרי רוצים להביא לפה אבל הקהילות הישראליות הן אלו שיצאו מפה. הלא כן?

      היהודים הרי הם "אור לגויים" וישראל היא הרי "ארץ אוכלת יושביה".

      נושא הקהילה נראה לי קצת שולי. האדם הוא יצור חברתי ואך טבעי הוא הדבר להתקבץ בקהילות.

      נראה לי שהקונפליקט יותר עמוק בסוגיה שאני אפילו לא יודע איך לקרוא לה.

       

        24/7/09 16:56:


      האדם יצור חברתי. איך אומרים?? לא טוב היות האדם לבדו :)

      ואחרי שפלספתי למעלה תור השטויות...

      אני מאוד אוהבת מספרים

      הה לא מה שלרגע חשבת...גם...אבל לא לזה התכוונתי. אני אוהבת מספרים של מכוניות..זה מרתק אותי. סטטיסטיקה הצטיינתי אבל לא אהבתי, קורה.

      נתראה באוגוסט.

        12/6/09 00:36:

      צטט: דינה ד 2009-06-12 00:24:00

       

      ...יש בנו משהו מיוחד!

       

      יש בנו משהו מיוחד כמו בכל אחד אחר... 

       

        12/6/09 00:24:


      * על הפוסט המעניין. נהנית לקרוא אותו וגם את תגובות החברים.

       

      אני חושבת שכולנו זקוקים לקהילה. האדם הוא יצור חברתי והוא מוצא לו את החברה שתיתן לו מענה לצרכים חברתיים.

       

      אף פעם לא גרתי בחו"ל, אז אין לי למה להשוות, אולם הייתי חודש בארה"ב. בשבוע הראשון 'סידרתי' לי להגיע להרקדת ריקודי עם. היה מעגל רוקדים קטן וכמה דקות אחרי שנכנסתי, איכשהו כולם ידעו מי אני ואחד אחד הגיעו להגיד לי משהו... הרגשתי מוזר. בארץ, לא ניגשים אלי כך בהרקדות....

      אחרי שעה יכולתי להבחין מי אמריקאי ומי ישראלי. יש בנו משהו מיוחד!

        30/5/09 01:05:
      תודה. מעורר מחשבה.
        29/5/09 00:31:

      צטט: גיא נבו 2009-05-28 21:37:24

      צטט: דנית ניצן 2009-05-28 20:33:52

      היטיב לתאר זאת איל נבו בפוסט שלו על קהילות של צמחונים, לא-מעשנים, רצים-למרחקים, חובבי כלבים ועוד. הוא התייחס אל הקהילתיות כאל דת, אבל בבסיס אני חושבת שטיעוניו מחזקים את טיעוניך. 

      אני חושב שאיל התיחס יותר לאספקטים הקיצוניים השליליים של ה"דתות" החילוניות. ההלהמות והקנאות והשיעבוד של אנשים מסביב לרעיון או אידיאולוגיה מסוימת. אבל אני מה אנ יודע...

      :)

      הפעם אני מסכימה עם גיא (גם אני עדיין בשוק) - אבל גם קצת איתך

      קראתי את הפוסט וחשבתי על עניין הקהילות. נראה לי שקהילות ודתות מתחילות מאותה נקודה של מכנה משותף כלשהו (זה הקטע בו אני מסכימה איתך). אבל בעוד קהילה נשארת ברמה אמורפית ובלתי מחייבת משהו, נראה לי שדתות ממקצעות את המכנה המשותף ומתרגמות אותן לכדי טכסים, מנהגים, מצוות, אמונה - ששואבות את חבריה ושוללות מהם חלק משמעותי מתהליכי קבלת החלטות עצמאיים - כי לכל דבר כבר הרי יש תשובה ופרוטוקול - איך אמורים להתנהג במקרים כאלה...

       

        28/5/09 21:37:

      צטט: דנית ניצן 2009-05-28 20:33:52

      תודה אורית על הדיון שהעלית כאן, שנוגע, מתברר, בעצבים החשופים של ישראלים בישראל כמו של ישראלים בחו"ל.

      לתחושתי כולנו זקוקים לקהילה, ובמיוחד לאחת שתיתן לנון תחושה של שייכות ולא רק תסביר לנו פנים.

      היטיב לתאר זאת איל נבו בפוסט שלו על קהילות של צמחונים, לא-מעשנים, רצים-למרחקים, חובבי כלבים ועוד. הוא התייחס אל הקהילתיות כאל דת, אבל בבסיס אני חושבת שטיעוניו מחזקים את טיעוניך.

       

       

       

      אני חושב שאיל התיחס יותר לאספקטים הקיצוניים השליליים של ה"דתות" החילוניות. ההלהמות והקנאות והשיעבוד של אנשים מסביב לרעיון או אידיאולוגיה מסוימת. אבל אני מה אנ יודע...

      :)

        28/5/09 20:33:

      תודה אורית על הדיון שהעלית כאן, שנוגע, מתברר, בעצבים החשופים של ישראלים בישראל כמו של ישראלים בחו"ל.

      לתחושתי כולנו זקוקים לקהילה, ובמיוחד לאחת שתיתן לנון תחושה של שייכות ולא רק תסביר לנו פנים.

      היטיב לתאר זאת איל נבו בפוסט שלו על קהילות של צמחונים, לא-מעשנים, רצים-למרחקים, חובבי כלבים ועוד. הוא התייחס אל הקהילתיות כאל דת, אבל בבסיס אני חושבת שטיעוניו מחזקים את טיעוניך.

       

        26/5/09 07:20:


      שלום אורית,

      מעניין מאוד הדיון פה.

      תמיד סברתי שקשה מאוד להיות "עולה חדש"

      ולא משנה באיזה מדינה.

      תודה על הפוסט המושכל.

        24/5/09 00:43:

      צטט: גיא נבו 2009-05-23 00:27:50

       

      buen fin de semana

      :)

       

       

      Have a great weekend

      :-)

      אורית. 

        23/5/09 00:27:

      צטט: oritb 2009-05-22 23:50:27

      צטט: גיא נבו 2009-05-20 16:47:22

       

      יכול מאד להיות שהקפה עונה לאנשים מסוימים על הצורך בקהילה, זה לא המצב שלי ואני מודע לכך שאני יוצא דופן בעניין הזה.

      אני לא אומר שאני לא זקוק לקבוצת התיחסות, בודאי שכן, רק שקבוצת ההתיחסות העיקרית שלי היא לא ישראלית. לא יודע אם זה טוב, רע או לא נורא. זו עובדה.

       

      אוקיי, אוקיי...אז איך אומרים "שבת שלום" בספרדית?

      שבת שלום :-)

      אורית. 

       

      לא אומרים שבת שלום אצלנו, אלא סוף שבוע טוב.

      buen fin de semana

      :)

       

        22/5/09 23:50:

      צטט: גיא נבו 2009-05-20 16:47:22

       

      יכול מאד להיות שהקפה עונה לאנשים מסוימים על הצורך בקהילה, זה לא המצב שלי ואני מודע לכך שאני יוצא דופן בעניין הזה.

      אני לא אומר שאני לא זקוק לקבוצת התיחסות, בודאי שכן, רק שקבוצת ההתיחסות העיקרית שלי היא לא ישראלית. לא יודע אם זה טוב, רע או לא נורא. זו עובדה.

       

      אוקיי, אוקיי...אז איך אומרים "שבת שלום" בספרדית?

      שבת שלום :-)

      אורית. 

        20/5/09 17:37:

      צטט: oritb 2009-05-20 07:29:05

      צטט: עיינה קימרון 2009-05-19 20:45:14

      היי אורית - גם זה נושא מעניין.

      ההבדל בין הקהילה היזראלית בחו"ל לבין קהילות בישראל היא ששם בחו"ל הישראלים מתייגים את הקהילה שלהם על בסיס המוצא.

      בארץ כולם ישראלים....

       

      ...גם בישראל יש קבוצות על בסיס מוצא (רוסים, אתיופים, וכו'). לא צריך לספר לך כמה "אוהבים" את התופעה המתבדלת הזו.

      ישראל לא שונה ממדינות אחרות מהבחינה הזו. בתור אחת שגרה בקרב ה-TRUE AUSSIES, אני יכולה לספר לך עד כמה הם לא נהנים מהתופעה הזו. בעצם, באף מדינה לא אוהבים קהילות חריגות על בסיס מוצא. האוסטרלים נחמדים באחד על אחד אבל במלבורן התפתח לאחרונה "עליהום" על הודים. בתקופת חיי בסידני היה "עליהום" על לבנונים, ועל הסינים זעמו כי הם לא טורחים ללמוד אנגלית. אבל היחידים שגילו עוינות לקהילה הישראלית היו דווקא יהודים אוסטרלים... למרות המכנה המשותף הרחב. עד היום אני לא מבינה את זה.

       

       

       תודה עיינה - התגובה מאוד מעניינת. בחרתי להגיב רק לנושא האחרון:

       

      לגבי עולים חדשים בישראל - מודה שבשנה הראשונה לשהותי באוסטרליה, זה קינן לי כל הזמן בראש - שאנחנו "רוסים" באוסטרליה. ומאוד היכיתי על חטא בהתייחסותי האטומה לעולים הדשים (או יותא נכון בחוסר התייחסותי). יש לי הרגשה שכשאחזור לישראל, אני אראה אותם באור מאוד שונה.

       

      לגבי תופעת הקהילות החריגות על בסיס מודה - נכון, אמיתי - אך גם בלתי נמנע בעיני. גם כאן, יש כאלה שמספרים על "שם רע" שיצא לישראלים, וכל פעם שיש יותר מישראלי אחד בקבוצה, איכשהוא הדיון עובר לעברית, ועוד לא הזכרתי את ווליום השיחה, תנועות הידיים ועוד הרבה דברים שגורמים כנראה למי שמסתכל על הישראלים מהצד לרתיעה מסויימת (מזל לפחות שהישראלים מבשלים טוב). אבל מכאן ועד להפסיק להתרועע עם ישראלים בגלל סיבות אלה, נראה לי לא ריאלי...אני רק מקווה שעם השנים, אצבור חברה או שתיים אוסטרליות ואתחיל להסתובב גם (אך לא רק) בחוגים יותר אוסטרלים...

       

      תודה.

      אכן, חיים בחו"ל יכולים להיות שיעור קטן בענייני קהילות של מהגרים בארץ. יהיה טוב אם תדברי על זה עם החברים - אם אלה החוזרים ארצה יביאו עמם את ה"שיעור" הזה, זה יעשה רק טוב. 

       

      הרעש והצלצולים ותנועות הידיים אופיינים גם לאיטלקים ולסינים. כשצועקים בשפה זרה (לא אנגלית) זה נראה ונשמע די  מתקבל על הדעת. אבל צעקות באנגלית יחרידו. נכון?   אז עדיף כבר לדבר בעברית. צוחק

       

      אגב, העובדה שלא כל אחד זקוק לקהילה על בסיס של מוצא היא לא שיפוטית.  חז"לינו אמרו כבר מזמן:  לא טוב היות האדם לבדוכל אחד זקוק להשתייכות לקהילה כלשהי וכל אחד מוצא את הקהילה המתאימה לו בסופו של דבר.   

       

       

        20/5/09 16:47:

      צטט: oritb 2009-05-20 13:31:28

      צטט: גיא נבו 2009-05-20 12:25:21

       

      מזה 12 שנים שאני גר בארגנטינה ורק לפני פחות משנה אני כותב בקפה, ולא נכנסתי לכאן בשל חוסר בישראלים מסביבי.

      אני כותב בלוג בספרדית ובאיזשהו שלב הרגשתי שיכולת הביטוי שלי בספרדית עדיין לא משתווה ליכולת שלי בעברית וההשתתפות שלי כאן נובעת בעיקר מהצורך לכתוב. דבר מוביל לדבר ואני בהחלט נהנה מההשתתפות אבל עדיין אני מבלה את רוב זמני ומקדיש את רוב מרצי לאינטראקציה חברתית עם ארגנטינאים ולא עם ישראלים. חוג החברים שלי הוא ארגנטינאי, ה"חברים" כאן בקפה עם כל הכבוד הם לא ממש חברים...

       

      אוקיי. הבנתי את הזווית האישית שלך - אתה לא בעניין של קהילה ישראלית.

      תרשה לי בכל זאת לפתח קצת את ההערה הספק סרקסטית ספק ישירה מדי:  "ה"חברים" כאן בקפה עם כל הכבוד הם לא ממש חברים" -

      בהכללה, לא נראה לי שיש הרבה משתמשים כאן שרואים בחבירטואלים שבקפה חברי נפש, אבל אם אני חושבת רגע על מונחים של קהילה - לא נראה לי שגם בקהילה אמיתית מדובר בחברים באש ובמים. הקיבוציות הזאת של כל האנשים בעלי המכנה המשותף היא שיוצרת את הערך של ההשתייכות לקהילה, אבל מכאן ועד חברים ממש - הדרך ארוכה. אז אולי יש לי גם כמה חברים בקהילה - אבל בטח לא כולם חברים, ובטח לא חברים טובים - ממש כמו בקפה - בטח יש כאן איזה חבירטואל אחד או שניים שיקרים יותר לליבך, וכל השאר הם תפאורה לפעילות משותפת - דווקא בזה, קהילה וירטואלית מזכירה לי מאוד קהילה אמיתית.

       

       

      יכול מאד להיות שהקפה עונה לאנשים מסוימים על הצורך בקהילה, זה לא המצב שלי ואני מודע לכך שאני יוצא דופן בעניין הזה.

      אני לא אומר שאני לא זקוק לקבוצת התיחסות, בודאי שכן, רק שקבוצת ההתיחסות העיקרית שלי היא לא ישראלית. לא יודע אם זה טוב, רע או לא נורא. זו עובדה.

        20/5/09 14:59:

      צטט: אבנר. 2009-05-20 14:42:55

      כולנו זקוקים לקהילה?

      כן. כולנו זקוקים לקהילה.

       

      תודה! 

       

      לפי התגובות לפוסט כבר התחלתי לפקפק בתשובה...חשבתי - אולי זאת רק אני - ואני חייבת לומר שהידיעה שיש עוד כמה שחושבים כמוני (זה אומר שאנחנו קהילה?)  מאוד שימחה אותי :-)

       

      יום טוב!

       

      אורית. 

       

        20/5/09 14:42:

      כולנו זקוקים לקהילה?

      כן. כולנו זקוקים לקהילה.

      הצורך להיות שייך, להיות חלק ממשהו גדול ממך ולהיות בחברת בני אדם הוא צורך קיומי.

      יש אולי אנשים ספורים, בעלי יכולות רוחניות גבוהות ומשוכללות, שאינם זקוקים לקהילה.

      וקהילה יכולה להיות משפחה, שבט, לאום, דת, קבוצת כדורגל או קהילה וירטואלית.

      כן. גם קהילה וירטואלית היא קהילה. משום מה אנשים אינם מתייחסים לפעילות המתרחשת באינטרנט כאל דבר אמיתי. קהילה חברתית באינטרנט היא קהילה לכל דבר אשר יש לה תכונות שונות (יתרונות וחסרונות) מאשר ישוב קהילתי למשל ( דוגמא נוספת היא שיחות במסנג'ר, בהן אפשר להגיע לאינטימיות רבה ופתיחות רבה יותר מאשר בפגישה פנים מול פנים).

      ולעניין הדימוי של הדג שהבאת. לדעתי הוא אכן קולע. לי עלה דימוי דומה. שאתה לא מרגיש את נוכחות החמצן שאתה נושם, עד שלא לוקחים לך אותו.

      בישראל אתה אמנם מוקף בישראלים. אבל זה עדיין לא אומר שכל האנשים מרגישים חלק מהקהילה הזו. ישנם המון תת-קבוצות, אנשי שוליים, אאוטסיידרים, מיעוטים ואנשים פרטיים אשר מרגישים לא שייכים. וכאן מגיעה השאלה מהי ישראליות...אבל ממש לא אכנס לשאלה הזו...  

        20/5/09 13:31:

      צטט: גיא נבו 2009-05-20 12:25:21

       

      מזה 12 שנים שאני גר בארגנטינה ורק לפני פחות משנה אני כותב בקפה, ולא נכנסתי לכאן בשל חוסר בישראלים מסביבי.

      אני כותב בלוג בספרדית ובאיזשהו שלב הרגשתי שיכולת הביטוי שלי בספרדית עדיין לא משתווה ליכולת שלי בעברית וההשתתפות שלי כאן נובעת בעיקר מהצורך לכתוב. דבר מוביל לדבר ואני בהחלט נהנה מההשתתפות אבל עדיין אני מבלה את רוב זמני ומקדיש את רוב מרצי לאינטראקציה חברתית עם ארגנטינאים ולא עם ישראלים. חוג החברים שלי הוא ארגנטינאי, ה"חברים" כאן בקפה עם כל הכבוד הם לא ממש חברים...

       

      אוקיי. הבנתי את הזווית האישית שלך - אתה לא בעניין של קהילה ישראלית.

      תרשה לי בכל זאת לפתח קצת את ההערה הספק סרקסטית ספק ישירה מדי:  "ה"חברים" כאן בקפה עם כל הכבוד הם לא ממש חברים" -

      בהכללה, לא נראה לי שיש הרבה משתמשים כאן שרואים בחבירטואלים שבקפה חברי נפש, אבל אם אני חושבת רגע על מונחים של קהילה - לא נראה לי שגם בקהילה אמיתית מדובר בחברים באש ובמים. הקיבוציות הזאת של כל האנשים בעלי המכנה המשותף היא שיוצרת את הערך של ההשתייכות לקהילה, אבל מכאן ועד חברים ממש - הדרך ארוכה. אז אולי יש לי גם כמה חברים בקהילה - אבל בטח לא כולם חברים, ובטח לא חברים טובים - ממש כמו בקפה - בטח יש כאן איזה חבירטואל אחד או שניים שיקרים יותר לליבך, וכל השאר הם תפאורה לפעילות משותפת - דווקא בזה, קהילה וירטואלית מזכירה לי מאוד קהילה אמיתית.

        20/5/09 12:25:

      צטט: oritb 2009-05-20 07:12:02

      צטט: גיא נבו 2009-05-19 14:14:30

      תמיד הפתיעה אותי הנטיה הזו להתקבץ.

      ...

      לתכונת ההתקבצות משותפת לאנשים ממקומות אחרים. ההשתייכות לקהילה מספקת תחושת הגנה ושייכות שהיא דבר שבהחלט סביר לחפש כאשר משתקעים במקום זר, שלא כמו במהלך טיול.

       

      אני בכל אופן מעולם לא חיפשתי את קרבת הישראלים...

       

      היי גיא :-)

       

      תודה על התגובה המעניינת...באמת חלפה מחשבה במוחי על תגובה שלך לפוסט הזה...

       

      בכל אופן, הרשה לי לחלוק על עמדתך הנחרצת "אני בכל אופן מעולם לא חיפשתי את קרבת הישראלים"  - אני רואה בקפה - קהילה לא פחות מאלו בחיים האמיתיים.

       

      לא לשווא, לפני שמותגה כרשת חברתית, נקראה תופעה זו "קהילה וירטואלית" - מודה שהכינוי המקורי הרבה פחות היי טקי, אבל עם זאת משדר בעיני חמימות והרגשת שכונתיות ובהחלט עומדים מאחורי ביטוי זה מאפיינים דומים למאפייני הקהילות האמיתיות שציינתי בפוסט, בינהם: תחושת השייכות, תקשורת בשפת האם, מנטליות דומה ורקע משותף...במיוחד עבור הישראלים המפוזרים בכל קצוות תבל...

       

       מזה 12 שנים שאני גר בארגנטינה ורק לפני פחות משנה אני כותב בקפה, ולא נכנסתי לכאן בשל חוסר בישראלים מסביבי.

       אני כותב בלוג בספרדית ובאיזשהו שלב הרגשתי שיכולת הביטוי שלי בספרדית עדיין לא משתווה ליכולת שלי בעברית וההשתתפות שלי כאן נובעת בעיקר מהצורך לכתוב. דבר מוביל לדבר ואני בהחלט נהנה מההשתתפות אבל עדיין אני מבלה את רוב זמני ומקדיש את רוב מרצי לאינטראקציה חברתית עם ארגנטינאים ולא עם ישראלים. חוג החברים שלי הוא ארגנטינאי, ה"חברים" כאן בקפה עם כל הכבוד הם לא ממש חברים...

        20/5/09 09:13:

      צטט: נ ג ה 2009-05-20 08:00:42

       

      ...יושבת חבורה ומתבכיינת.. אין לנו חברים, דוחים אותנו .. אוי אוי אוי...

      והם לא ממש רואים שתחת ההתבכיינות נוצרה קבוצה חדשה...שיכולה להפוך עם הזמן לקהילה בעלת מכנה משותף. לצורך הענין ה"דחויים" , או ה"מתבכיינים"...

       

      כאילו?

       

      אני לבד ואת לבד? אולי יהיה נחמד להיות ביחד ?

       וואלה...אז מת'ומרת? אולי יהיה לנו נחמד להיות ביחד ;-)

       

        20/5/09 08:00:

      צטט: oritb 2009-05-20 07:19:58

      צטט: נ ג ה 2009-05-19 14:28:36

       

      המקום הכי רחוק שהגעתי אליו.. היה להודות.. שגם אני שללתי אותם ושבשלב מסויים הפסקתי לנסות...  אבל זיהיתי פה אמריקאים שמדברים על דחיה מהקהילה ואי השתייכות. נראה שכולם מדברים על זה... רק אף אחד לא ממש מנסה להתחבר.

       

      הבנת משהו? אני הולכת לשתות קפה נראה לי

      האדם הבודד מחפש קהילה : )

       

       האמת שלא כל כך הבנתי...למה התכוונת ב"אף אחד לא ממש מנסה להתחבר"?

       

      התכוונתי...

       

      שיושבת חבורה ומתבכיינת.. אין לנו חברים, דוחים אותנו .. אוי אוי אוי...

      והם לא ממש רואים שתחת ההתבכיינות נוצרה קבוצה חדשה...שיכולה להפוך עם הזמן לקהילה בעלת מכנה משותף. לצורך הענין ה"דחויים" , או ה"מתבכיינים"...

       

      כאילו?

       

      אני לבד ואת לבד? אולי יהיה נחמד להיות ביחד ?

        20/5/09 07:36:

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2009-05-19 21:22:30


      זה מאד ברור והגיוני. אין כמו רקע משותף ליצר תחושת שייכות וחברות.

      או אולי בפראפרזה איזה אוסטרלי יכיר את אמא של יוני, יכיר את סוזי סורפרייס וירצה לזכות בחולצה ותקליט ? אז זהו שאף אחד וכל ישראלי שתפגשי שם בקצה העולם יכיר וירגיש את החוויות, המקומות והזכרונות שיש גם לך. ת'ראות !

       

      היי טל, 

      שמת לב שאת היחידה מבין המגיבים שלא חיה עכשיו או בעבר תקופה בחו"ל?

      ת'ראות גם לך :-)

      אורית. 

        20/5/09 07:29:

      צטט: עיינה קימרון 2009-05-19 20:45:14

      היי אורית - גם זה נושא מעניין.

      ההבדל בין הקהילה היזראלית בחו"ל לבין קהילות בישראל היא ששם בחו"ל הישראלים מתייגים את הקהילה שלהם על בסיס המוצא.

      בארץ כולם ישראלים....

       

      ...גם בישראל יש קבוצות על בסיס מוצא (רוסים, אתיופים, וכו'). לא צריך לספר לך כמה "אוהבים" את התופעה המתבדלת הזו.

      ישראל לא שונה ממדינות אחרות מהבחינה הזו. בתור אחת שגרה בקרב ה-TRUE AUSSIES, אני יכולה לספר לך עד כמה הם לא נהנים מהתופעה הזו. בעצם, באף מדינה לא אוהבים קהילות חריגות על בסיס מוצא. האוסטרלים נחמדים באחד על אחד אבל במלבורן התפתח לאחרונה "עליהום" על הודים. בתקופת חיי בסידני היה "עליהום" על לבנונים, ועל הסינים זעמו כי הם לא טורחים ללמוד אנגלית. אבל היחידים שגילו עוינות לקהילה הישראלית היו דווקא יהודים אוסטרלים... למרות המכנה המשותף הרחב. עד היום אני לא מבינה את זה.

       

       

       תודה עיינה - התגובה מאוד מעניינת. בחרתי להגיב רק לנושא האחרון:

       

      לגבי עולים חדשים בישראל - מודה שבשנה הראשונה לשהותי באוסטרליה, זה קינן לי כל הזמן בראש - שאנחנו "רוסים" באוסטרליה. ומאוד היכיתי על חטא בהתייחסותי האטומה לעולים הדשים (או יותא נכון בחוסר התייחסותי). יש לי הרגשה שכשאחזור לישראל, אני אראה אותם באור מאוד שונה.

       

      לגבי תופעת הקהילות החריגות על בסיס מודה - נכון, אמיתי - אך גם בלתי נמנע בעיני. גם כאן, יש כאלה שמספרים על "שם רע" שיצא לישראלים, וכל פעם שיש יותר מישראלי אחד בקבוצה, איכשהוא הדיון עובר לעברית, ועוד לא הזכרתי את ווליום השיחה, תנועות הידיים ועוד הרבה דברים שגורמים כנראה למי שמסתכל על הישראלים מהצד לרתיעה מסויימת (מזל לפחות שהישראלים מבשלים טוב). אבל מכאן ועד להפסיק להתרועע עם ישראלים בגלל סיבות אלה, נראה לי לא ריאלי...אני רק מקווה שעם השנים, אצבור חברה או שתיים אוסטרליות ואתחיל להסתובב גם (אך לא רק) בחוגים יותר אוסטרלים...

        20/5/09 07:19:

      צטט: נ ג ה 2009-05-19 14:28:36

       

      המקום הכי רחוק שהגעתי אליו.. היה להודות.. שגם אני שללתי אותם ושבשלב מסויים הפסקתי לנסות...  אבל זיהיתי פה אמריקאים שמדברים על דחיה מהקהילה ואי השתייכות. נראה שכולם מדברים על זה... רק אף אחד לא ממש מנסה להתחבר.

       

      הבנת משהו? אני הולכת לשתות קפה נראה לי

      האדם הבודד מחפש קהילה : )

       

       האמת שלא כל כך הבנתי...למה התכוונת ב"אף אחד לא ממש מנסה להתחבר"?

        20/5/09 07:17:

      צטט: avigailbu 2009-05-19 14:15:30

      אחד הדברים הזכורים לי ביותר מהחיים בחו"ל זה הפיענוח התמידי של קודים קטנטנים, דקיקים שמקיפים אותך, הזר, במקום החדש.

      מה שאת מכנה מנטליות דומה ורקע משותף רק הרבה יותר דרמטי.

      הסברתי את זה יותר טוב כאן.

      עם ישראלים אין בזה צורך ויש בזה הרבה רוגע.

       

      אני לא מקבלת את המשפט: "נראה לי שבסוף כולנו מחפשים קהילה להיות חלק ממנה - ... כך שבעצם כולנו זקוקים לקהילה."

      הצורך בקהילה הוא מאוד אינדיבידואלי, אני למשל מצאתי הרבה סיפוק בחברות עם זוג אחד או שניים, וכל נטייה לכיוון הקהילתי ה"דביק" בעיני, התקבלה פחות בברכה.

       

      קודם כל, כמה שניות להחזיר את נשימתי המתרגשת לאור תגובתך :-)

      שנית, מסכימה בעניין הרוגע...מה שהופך קשרים כאלה ליותר טבעיים ומאומצים פחות (ולכן גם מלאכותיים פחות) - בעיניי

      ולסיום - במיוחד בשבילך שמתי את סימן השאלה בכותרת הפוסט...  

        20/5/09 07:12:

      צטט: גיא נבו 2009-05-19 14:14:30

      תמיד הפתיעה אותי הנטיה הזו להתקבץ.

      ...

      לתכונת ההתקבצות משותפת לאנשים ממקומות אחרים. ההשתייכות לקהילה מספקת תחושת הגנה ושייכות שהיא דבר שבהחלט סביר לחפש כאשר משתקעים במקום זר, שלא כמו במהלך טיול.

       

      אני בכל אופן מעולם לא חיפשתי את קרבת הישראלים...

       

      היי גיא :-)

       

      תודה על התגובה המעניינת...באמת חלפה מחשבה במוחי על תגובה שלך לפוסט הזה...

       

      בכל אופן, הרשה לי לחלוק על עמדתך הנחרצת "אני בכל אופן מעולם לא חיפשתי את קרבת הישראלים"  - אני רואה בקפה - קהילה לא פחות מאלו בחיים האמיתיים.

       

      לא לשווא, לפני שמותגה כרשת חברתית, נקראה תופעה זו "קהילה וירטואלית" - מודה שהכינוי המקורי הרבה פחות היי טקי, אבל עם זאת משדר בעיני חמימות והרגשת שכונתיות ובהחלט עומדים מאחורי ביטוי זה מאפיינים דומים למאפייני הקהילות האמיתיות שציינתי בפוסט, בינהם: תחושת השייכות, תקשורת בשפת האם, מנטליות דומה ורקע משותף...במיוחד עבור הישראלים המפוזרים בכל קצוות תבל...


      זה מאד ברור והגיוני. אין כמו רקע משותף ליצר תחושת שייכות וחברות.

      או אולי בפראפרזה איזה אוסטרלי יכיר את אמא של יוני, יכיר את סוזי סורפרייס וירצה לזכות בחולצה ותקליט ? אז זהו שאף אחד וכל ישראלי שתפגשי שם בקצה העולם יכיר וירגיש את החוויות, המקומות והזכרונות שיש גם לך. ת'ראות !

        19/5/09 20:45:

      היי אורית - גם זה נושא מעניין.

      ההבדל בין הקהילה היזראלית בחו"ל לבין קהילות בישראל היא ששם בחו"ל הישראלים מתייגים את הקהילה שלהם על בסיס המוצא.

      בארץ כולם ישראלים....

       

      אני מסכימה עם רשימת המאפיינים שפירטת. החלק המעניין הוא שלפי מה שכתבת, בקהילה הישראלית הכל מבוסס על המוצא - השייכות, המנטליות, הרקע המשותף, שימור המורשת, ולפעמים גם תחומי הענין (ישראל וישראלים).

      זה לא נראה לך קצת אובססיבי?  


      • תקשורת בשפת אם - כן, ההורים מדברים עברית ועם הזמן הילדים מדברים ביניהם באנגלית.
      • מנטליות דומה ורקע משותף - באופן אישי אני מפרידה בין מנטליות לרקע משותף ובין שני אלה לבין מוצא. הקשר למוצא לא מחויב המציאות.
      • שימור המורשת (דת, תרבות) על אחת כמה וכמה אם יש ילדים - זה אלמנט חזק בקהילות על בסיס מוצא. זה חזק מאד גם בקהילות איטלקיות ויווניות במלבורן. אגב, תופעה מעניינת שפגשתי בחו"ל היתה בנים של ישראלים שבהתקרבם לגיל 18 הם התגייסו מרחוק לצה"ל, לפעמים בלי לספר להורים עד שקבעו עובדות בשטח. יש בארץ כמה אלפי חיילים בודדים שיינקו כל כך הרבה "ישראליות" בחו"ל עד שהחליטו לעזוב הכל ולנסוע למדינה ש"מילאה" את ילדותם ועולמם. 

       

      גם בישראל יש קבוצות על בסיס מוצא (רוסים, אתיופים, וכו'). לא צריך לספר לך כמה "אוהבים" את התופעה המתבדלת הזו.

      ישראל לא שונה ממדינות אחרות מהבחינה הזו. בתור אחת שגרה בקרב ה-TRUE AUSSIES, אני יכולה לספר לך עד כמה הם לא נהנים מהתופעה הזו. בעצם, באף מדינה לא אוהבים קהילות חריגות על בסיס מוצא. האוסטרלים נחמדים באחד על אחד אבל במלבורן התפתח לאחרונה "עליהום" על הודים. בתקופת חיי בסידני היה "עליהום" על לבנונים, ועל הסינים זעמו כי הם לא טורחים ללמוד אנגלית. אבל היחידים שגילו עוינות לקהילה הישראלית היו דווקא יהודים אוסטרלים... למרות המכנה המשותף הרחב. עד היום אני לא מבינה את זה.

       

       

        19/5/09 14:28:


      וואו פתחת לי.... ועדיין אין לי מילים

       

      יצא משהו ...

       

       

      מיד כשהגעתי לפה חיפשתי קהילה להשתייך אליה

      בחרתי להשתייך לקבוצת חברים ישראליים שעובדים עם הבעל... זוג אחד קיבל אותי השני דחה אותי.

      נרשמתי לבה"ס היהודי כדילהשתייך לקהילה ולהרגיש בבית.... לא הבנתי אותם הם לא הבינו אותי... מצאתי את עצמי במילא בין ישראלים...שמתוכם הצלחתי למצוא שניים שלוש שרצו אותי בדיוק כמו שרציתי אותם. אבל הם בבודדים ולא בקהילה...

       

      אני חושבת שיש בנו צורך בסיסי להשתייך ולהגדיר את עצמינו כקבוצה,  חלקינו זולגים מפה לשם.. לפי תחומי הענין, לפי תחושת בטחון...

       

      חשבתי המון בתקופה הזאת על השתייכות ודחיה חברתית... חלק מזה קשור בהכרח גם אל האדם הפרטי. המיומנויות והגמישות החברתית. לא רק אל הקבוצה ודחית השונה שזה אגב ברור לגמרי.

       

      המקום הכי רחוק שהגעתי אליו.. היה להודות.. שגם אני שללתי אותם ושבשלב מסויים הפסקתי לנסות...  אבל זיהיתי פה אמריקאים שמדברים על דחיה מהקהילה ואי השתייכות. נראה שכולם מדברים על זה... רק אף אחד לא ממש מנסה להתחבר.

       

       

      הבנת משהו? אני הולכת לשתות קפה נראה לי

      האדם הבודד מחפש קהילה : )

        19/5/09 14:15:

      אחד הדברים הזכורים לי ביותר מהחיים בחו"ל זה הפיענוח התמידי של קודים קטנטנים, דקיקים שמקיפים אותך, הזר, במקום החדש.

      מה שאת מכנה מנטליות דומה ורקע משותף רק הרבה יותר דרמטי.

      הסברתי את זה יותר טוב כאן.

      עם ישראלים אין בזה צורך ויש בזה הרבה רוגע.

       

      אני לא מקבלת את המשפט: "נראה לי שבסוף כולנו מחפשים קהילה להיות חלק ממנה - ... כך שבעצם כולנו זקוקים לקהילה."

      הצורך בקהילה הוא מאוד אינדיבידואלי, אני למשל מצאתי הרבה סיפוק בחברות עם זוג אחד או שניים, וכל נטייה לכיוון הקהילתי ה"דביק" בעיני, התקבלה פחות בברכה.

        19/5/09 14:14:

      תמיד הפתיעה אותי הנטיה הזו להתקבץ.

      עוד מימי הטיול שלאחרי הצבא, חבורות חבורות של ישראלים רועשים, עוברים ממקום למקום בדרום אמריקה בחיפוש אחרי חומוס, מוזיקה ישראלית וחבר'ה, במאמץ עליון לקלוט כמה שפחות מהתרבות שמקיפה אותם. 

      כל נקודת המבט היא תמיד של זר, הרבה פעמים מתנשאת (האינדיאנים האלה מה זה פרימיטיביים, האירופאים קרים, האמריקאים מזויפים) ובסופו של דבר תמיד חשבתי שהרבה יותר זול היה לטייל בגליל או להפגש לשחק פלייסטיישן מאשר להרחיק עד דרום אמריקה.

      רוב הישראלים חוזרים הביתה עם אפס תובנות על המקומות אותם ראו והתרבויות אותן "הכירו" ובאמתחתם שלל סיפורי גבורה על אתגרים, כיבושים וחוויות, שבדרך כלל כוללות מפגשים מרתקים בעיקר  עם ישראלים אחרים (אתה לא מאמין את מי פגשתי במאצ'ו פיצ'ו, אני בא להשתין על איזה אבן ופתאום אני שומע - "אחי, מה נהיה?")

      למרות שהישראלים שונים בתכונה הזו ממטיילים אחרים שפגשתי הרי בנוגע למהגרים, תכונת ההתקבצות משותפת לאנשים ממקומות אחרים. ההשתייכות לקהילה מספקת תחושת הגנה ושייכות שהיא דבר שבהחלט סביר לחפש כאשר משתקעים במקום זר, שלא כמו במהלך טיול.

      אני בכל אופן מעולם לא חיפשתי את קרבת הישראלים, לא במהלך טיול וגם לא כשעברתי לגור בבואנוס איירס. וזה לא שאני מתחמק מהמפגש איתם או שבאופן מודע החלטתי שלא להתחבר לישראלים. פשוט חיפשתי תמיד את חברתם של אנשים מענינים, מבלי שהטרידה אותי שאלת מוצאם. באופן טבעי, ובעיקר במקום עם כל כך מעט ישראלים כמו בואנוס איירס מצאתי את עצמי מוקף במקומיים ואפשר לומר שחוץ מאחד או שניים כל חברי הם ארגנטינאיים.

       

      פרופיל

      oritb
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      על רשתות חברתיות