כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כתיבה אינטואיטיבית

    0

    אישי מאוד

    5 תגובות   יום שלישי, 19/5/09, 17:02

    גבו הלך והתרחק ממנה, לבוש חולצת טריקו שחורה וציור ילדותי דווקא על החלק האחורי. רגליו נשאו אותו בפסיעות מדודות למקום אחר. רחם פצוע כובל אותו במבטיו וצעד אחד ועוד מרחיקו ממנה.

     

     

    הם נפגשו באמצע רחוב סואן נושאים שקיות,שניהם היו השחקנים היחידים בבימת חייהם. הוא אליה והיא אליו נפגשים בחיבוק של תהיות שום דבר לא ברור וחתום. הם עסקו שם בעיניהם זה מראה לה עיניים כואבות וזו מסירה משקפיה מרוכזת באדום הפוצע הזה.

    עין בעין לב בלב פנו כל אחד לדרכו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/7/09 16:26:

      תודה יפעת, הפתעת, רגשת, 

      לא פרסמתי.

        11/7/09 15:32:

       

       כתיבתך כלכך ענוגה ונעימה שאני רוצה עוד ועוד

      אני רק מתחילה להנות והיא מסתיימת לי מהר :-) (זו מחמאה)

      אשמח לקרא עוד מכתבייך .

      האם הוצאת לאור ספר שירים ? או סיפורים . אשמח לרכוש .

       

      יפעת :-) 

        20/5/09 20:26:

      תודה לכם.

        20/5/09 15:53:

      שניהם השחקנים היחידים על בימת חייהם....אהבתי
        20/5/09 10:56:


      עין בעין לב בלב פנו כל אחד לדרכו.

       

      זו לעיתים גזירת הגורל, ולנו אין מענה.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      דורית 53
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין