גמילה מחיתולים.

אם היו אומרים לי לפני שנתיים, שלוש שהקקי שלי הבת שלי באסלה יגרום לי אושר אינ-סופי, סביר להניח

שהייתי שוקל לאשפז בכפייה את זה שאמר דברי הדיוטיות שכאלו.

כל הורה מכיר את השלב שהילד שלו מוכן להפרד מהחיתול לעבור להיות כמו כולם, קרי תחתונים וכאלו.

לדעתי האישית..קודם כל ההורים צריכים לעבור את הגמילה. אולי זה ישמע לכם אידיוטי, אבל כל העסק

עם החיתולים , באיזושהו שלב...הפך לרוטינה עד כדי נוחות וחוסר עניין לשנות את המצב.

רק מה? לבת שלי היו מחשבות אחרות..תחילה, רק לרוץ בבית בלי כלום, מאושרת עד הגג, אחר כך ישיבה על

הישבנון, עם חיתול, אבל בהרגשה שהיא ילדה גדולה ואחרכך, הגיע אתמול. (האמת זה התחיל שלשום, רק אתמול הפנמנו..)

כבר בבוקר בקשה בתי ללכת לשירותים כי יש לה פיפי. הורדנו חיתול, הנכנו את הישבנון במקומו. הקטנה עלתה והפלא ופלא..

עשינו פיפי !!!!! איזה אושר, איזו שמחה. רק לראות את הקטנה רצה לאחיך, העולל בן ה- 7 חודשים ומספרת לא שהיא עשתה 

פיפי גרם לנו (לי ולאשתי) אושר רב. (אגב, לדעתי האישית, היא רצה לספר לו שידע שפער הבגרות בניהם גדל הרגע..).

אחרי זה..הלכנו לגן.

באמצע היום, מתקשרת  הסייעת, כולה אושר, לפחות גילוי אמריקה לספר שוב את סיפור הפיפי, הפעם בגרסת הגן.

בוא במקום התקבלה החלטה...יאללה..הילדה מוכנה לגמילה...יוצאים לדרך.

כאשר חזרה מהגן...הורדנו חיתול...עשינו פיפי בשירותים, ואפילו...לא להאמין...קקי !! איזה אושר !

לבשנו חיתול מתוק-מתוק שהסגיר שלקטנה יש ישבן הכי מתוק וקטן בעולם.

נכון...עשינו אחרכך עוד פעמיים פיפי בתחתונים + מספר אזעקות שווא..אבל עזבו...לא מעניין

הילדה שלי בדרך להפרד מהחיתולים...איזה כיף!

(וכמובן...אנחנו בדרך לחסוך כסף...מצטער האגיס.)

תומר