אהבה יומיומית
פוסטים אחרונים
- סקריפט ליצוא קבצי jpeg, eps, pdf מאינדזיין 29/5/13
- רפאו עצמכם - פרחי באך - תורתו של ד"ר באך 9/12/12
- הרקדן ריקרדו דה סילבה 13/9/12
- פנינה 9/9/12
- ציפור בים הגדול 30/8/12
- סרטן צוואר הרחם - מנסיון אישי 16/8/12
ארכיון
פלסטר
| פלסטר עין תחליק על בדי הסאטן, על הכתף החשופה, ומשם לצוואר שיעוטר בענק פנינים עגולות. אחר כך תשלים ליטוף על מותניה המעוגלים, על התפרים הדקים בבד הענוג ועד לנעליה הלבנות. אל תיגע. יהיה זה מראה מרשים ביום המושלם הזה. אם החתן תסיט את מבטה אל אחד מעובדי הבמה ותסמן לו לטפל במאוורר שיותקן במיוחד למקרה שבו לא תהיה רוח במידה הרצויה. המאוורר ידאג להעיף את שערה של הכלה ותוך כדי כך גם את בד ההינומה היקר. המושלם. זה מתנפנף? תשמע קריאה באוויר. זה מתנפנף? זה יקרה היום. היום זה היום. העין התלויה על תורן תשוטט מהבדים הלבנים, מהבת של המנהל אל מקום מרוחק משם, בדרום העיר. שני גברים נוסעים בניידת ורואים בצד הכביש גבר מושך זונה. הם עוצרים לידם. - מה קורה כאן? - שום דבר, מה קרה? עונה הגבר שמושך את הזונה בתנועה מסובבת. - מה קורה אתך? שואלים את הזונה. - כלום. - טוב, אז תעזוב אותה. - לא נגעתי בה בכלל. מי רוצה לגעת בה, זונה מלוכלכת. היום זה היום. נשמעת קריאה באוויר. העין מסתובבת. הבת של המנהל באה היום. משרד ממשלתי בבניין רב קומות. יש גבר שעושה צורות של חיות עם הידיים באור המנורה ורק היא רואה וצוחקת בקול. אבא שלה מרים עיניים לכיוונם. הגבר עושה פרצוף של לא מבין למה היא צוחקת. זה סוד שלהם. האב לא מבין מה קרה לה. מוריד עיניים לניירותיו. היום הילדה עצובה. אבא שלה משך אותה חזק ביד ואמר לה "בואי כבר". היא נכנסה ועיניה אדומות. גם עיני הזונה אדומות, לא מדמעות, ממאמץ. הגבר הראשון עזב את הזונה והשני תפס בידה. "מוטי, מוטי", נשמעו קריאות ממכשיר הקשר בניידת ואחד הגברים הסתובב והתקדם לשם. "אל תיגע בי" צעקה הזונה. "שקט", הוא אמר לה, "תשתקי". העין מביטה בה, גם הוא מביט. קטנה. רזה. חזיית תחרה. אישה יפה מאוד. ירכיים בניילונים שקופים. יפה. נעלי עקב. יפה מאוד. שיער ארוך. "אל תיגע בי אמרתי לך", היא משכה את ידה מידו. "שקט אמרתי לך!" הוא הגביר את קולו ותפס שוב בידה. - מה זה? (הוא שואל אותה). - זוג איילים. - נו, את רואה שאת חכמה. - אני לא חכמה - לא חשבתי, את זה פשוט ידעתי (מחייך, נותן לה ליטוף על הראש). - גם לדעת זו חוכמה. הזונה ירקה לו בפנים. הגבר ניגב את פניו בשרוולו בתנועה אִטית וכל הזמן הזה הסתכל בזונה. הוא סטר לה. לא מחולשה רגעית. זו הייתה החלטה. "אני אראה לך מה זה אל תיגע בי..." הוא סינן בין שיניו ודחף את הזונה אל הקיר. הגבר השני חזר. "יורם, מה אתה עושה!" צחוקה של הילדה נשמע מהמשרד. היום זה יום מתאים לתמנון או לג'ירף. העיניים אדומות. יש לי שריטה באצבע. ג'ירף הוא עוד לא עשה לה אף פעם. היא צחקה. ברור. היא יודעת שהוא אוהב אותה. שהיום זה היום. העין מחייכת, נמתחת, מסתובבת ושוב נופלת על שכבות הלבן המתוחות. האירוע יתנהל על פי הכללים. תחילה המתאבנים. שקט כבר. כמה פעמים צריך להגיד? סלמון על פרוסות בריוש, קוויאר, גבינות צאן. זה מתנפנף? אחר כך יתנהל הטקס. החתן יצעד בסמוך לכלה, נוגע קלות במותניה הכפותים באריג שמלתה. הזונה הזיזה את ידה בניסיון להשתחרר. האריג ייראה כמתחנף לגזרתה המושלמת. עכשיו את. תחזיקי את הידיים ככה מול האור. הורי החתן וגם הורי הכלה יקיפו את הזוג בנוכחותם ויקפידו על המראה של האירוע. אם זה לא מתנפנף אתה מסובב קצת ימינה, תבהיר שוב אם החתן לעובד. יורם, תעזוב אותה! השקיעה תלהט בגווניה בדיוק כשהטקס יהיה בעיצומו. אבל הבד לא מתנפנף. תזיזי את היד שמאלה. כן, ככה. יורם, מה אתה עושה? מתנפנף או לא? יורם, עזוב אותה! ההורים יקפאו במקומם. מה זה חשוב עכשיו? ילחש מישהו. הגבר שם את ידו על פיה של הזונה. אם החתן תשלוף מבט חודר אל הקיר הלבן. בדיוק ככה, את רואה – עשית טלה קטן. הטקס יופסק. תעזוב אותה, מה קורה לך, מה אתה עושה?! אחד מאנשי הבמה ינסה לטפל במאוורר העקשן כמה דקות עד שתפקע סבלנותה של אם החתן, והיא עצמה תיגש לטפל בפריט הטכני הזה שיפר את מהלך כל האירוע. הזונה נשכה את היד שבפיה והגבר התקפל מכאב. הזוג יביט סביבו במבוכה על התקרית שהפרה את המראה המתוכנן של הטקס. נו, עכשיו מתנפנף? תשאל הכלה במבוכה חסרת סבלנות. תזיזי את האצבע, ואז הזנב שלו זז. עוד קצת ימינה והנפנוף יתקבל בכיוון המושלם. משהו יעבור במקום וישאל, "מה קורה פה? מסתדרים?" כן. כן. מסתדרים. הם יהיו זוג מושלם, תלחש אם החתן לבעלה. תשתקי. תוצרים מעולים של חברה משובחת. התפרקה לו העין. צחוק של ילדה. - יורם, מה עובר עליך? השתגעת? מה אתה עושה? - מה אתה רוצה מוטי, זה סתם זונה, זונה! לכי תזדייני זונה מלוכלכת, מי בכלל רוצה לגעת בך. - לך תזדיין עם האישה שלך, חתיכת הומו מזוין. - יורם, תעזוב אותה, בוא ניסע מפה, מה קורה לך! - טוב, תעזוב לי את היד. - אז תזוז כבר לניידת. - אייל או כלב? מה לעשות לך עכשיו? - ג’ירף! - טוב. הם התיישבו בניידת. אם החתן תחייך, תמתח את ידה לפנים ותביט בציפורניה המטופחות. - יורם, מה עובר עליך! - כלום מוטי. זה כלום. זה שטויות, אתה לא מבין?! - לא, אני לא מבין. - אז יש לך בעיה בהבנה. - אני חושב שלך יש בעיה בהבנה. - השריטה כואבת לי. - הנה, קחי פלסטר (נותן לה את הפלסטר, היא לוקחת). - זה עוזר? (מהנהנת) - אבל אבא אמר לי תשתקי (הוא חושב רגע). - אז את רוצה עוד פלסטר? (שואל בחיוך). - כן (מחייכת, לוקחת את הפלסטר). - עכשיו תעשה לי שוב את התמנון והכל יעבור לי. - אוי, תעזוב זה כלום. - זה לא כלום! היא גם יכולה לתבוע אותך על הטרדה! - שתתבע, אני מפוצץ אותה. - למה עשית את זה? - רד ממני מוטי, אין לי כוח אליך. סע כבר, מחכים לי בבית לארוחת ערב. העין תגביהה מיקומה. במערכת השמש חצה פלוטו עוד אופק ומארס מתח חציו אל הדם. בנקודה x נשבר עוד שיא על ידי האדם. עוד ילד ספג אמירה שתיצרב במוחו לכל גלגוליו. בחצי הכדור החשוך צווחו התנים בעודם קורעים מבשר חיה גוססת. מדען פיצח עוד אמת. משורר כתב עוד שורה. זקנה ערירית המשיכה לצעוד קילומטרים בדירתה. בקומה העשרים ותשע מסכי המחשב רעדו. שם, בין שכבות האריג הלבנות, בין הזכוכיות, בין קווי הארכיטקטורה הישרים (באוהאוס, ברור!), בתוך כל העושר הזה, גבר כפה את עצמו על אישה והכל צפו אל המרינה בדממה. צווחה איומה הדהדה בעולם וחסרי האונים זיהו בה את קולם. היום זה היום. עוד יום. הערב יירד. העיניים יתעייפו. גבר ייכנס אל ביתו. יקבל ארוחת ערב. ישאלו אותו שאלות: מה שלומך? אתה רוצה קפה? הוא רוצה. הוא שותה. אחר כך יתקלח וייכנס למיטה. אשתו כבר תהיה שם. באור המנורה הוא יעשה לה צורה של הג'ירף והיא תצחק. הוא יפשיט אותה וילטף אותה והיא תיפתח אליו לאט ותמשוך אותו אליה. היא תלחש לו באוזן מילים שהוא לא מבין והוא יחבק אותה ויחדור אליה. יש רעשים. נדמה שכל הבניין נע בחושך. נדמה שכולם עכשיו בחדר השינה, עושים את אותו הדבר. אחר כך הם יירדמו. הם יִשנו שינה עמוקה עד הבוקר. מתוך "סלון הדחויים" |
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איזה כיף לשמוע!
תודה
תודה רבה עודד
רותם, הצלחת לסחוף אותי פנימה. זה היה כמו מערבולת, שהולכת ונהיית צרה ומושכת מטה בחוזקה כל שנכנסים אליה וככל ששלושת קווי הסיפור מתהדקים ונכנסים זה זה. נהניתי. תודה.
תמר