בימים האחרונים, בעקבות פרסום נתוני הגיוס האחרונים, יצאו ראשי מערכת הביטחון בהצהרות כי "צבא העם הפך לצבא של חצי העם" (אהוד ברק) וכי צריך "להחזיר את הבושה ללחיי המשתמטים" (הרמטכ"ל, גבי אשכנזי).
גם "פורום ההורים לשוויון בנטל" קוראים להפסיק עם גישת האיפה ואיפה שנוקט הצבא בהתנהלותו מול ידוענים ובני טובים המבקשים להשתמט מהשרות לטובת פיתוח הקריירה. כל זה קורה כאשר באותה העת עולה בכנסת ההצעה להאריך את תוקפו של חוק טל (הצעה שזכתה לתמיכת נציגיו בקואליציה של אותו שר ביטחון המצוטט לעיל).
איני יכול שלא להסכים עם קריאות אלה, אך יחד עם זאת אני חושב שיש כאן עצימת עיניים פוליטית אמיתית, מאחר והבעיה אינה במספר המשתמטים, אלא באי-השוויוניות בחברה ובמחויבות של סקטורים מסוימים בחברה לכלל אזרחיה, שלא על-בסיס דתי, עדתי וחברתי.
אם נבדוק את העובדות נראה כי הבעיה האמיתית אינה בהשתמטות מהצבא כי אם באי-שיוויון בגיוס ובאי-השתתפות של חלק נכבד מהאוכלוסיה בנשיאה בנטל. אחוז המשתמטים גדל במספרים מינוריים לעומת אחוז הזכאים לפטור על בסיס "תורתם אומנותם" ואחוז האזרחים שכלל אינם מקבלים צו גיוס.
בואו ניטול קורה מבין עינינו – הצבא לא באמת צריך וגם לא באמת רוצה לגייס את הערבים והחרדים, וכללית היה מסתפק בפחות חיילות וחיילים. יחד עם זאת קל להיטפל לאחוז המשתמטים ולהתעלם מהעובדות הפשוטות: כיום כל תלמיד שני בכתה א' הוא ערבי או חרדי – מה שמבטיח שאחוז מקבלי הפטור מגיוס יכפיל עצמו בעוד 12 שנים!
ההתייחסות אל כל קבוצות מקבלי הפטור משרות צבאי כאל מקשה אחת היא שגויה. כל מי שמגיע לקניון עזריאלי בצהרי היום רואה כמה חיילות וחיילים עסוקים משרתים בקריה, החרדים נהנים מפטור גורף ("תורתם אומנותם") שהוענק להם בשנת 1977 על-ידי ראש הממשלה דאז, מנחם בגין שהתיר את ההגבלה שקבע בן-גוריון עם קום המדינה, ערביי ישראל כלל אינם יכולים לשרת (גם כן מתוקף חוק שנקבע עם קום המדינה), פטורים על-בסיס רפואי ניתנים כיום לכל מי שמכיר את הרופאים הנכונים (ולעתים יתכן ואף למי שמשלם לרופאים הנכונים) ובעלי עבר פלילי אינם מגויסים כלל.
לאור העובדות הללו מה שדרוש קודם כל הוא חשיבה אמיתית של רלוונטיות חוק שרות הביטחון במתכונתו הנוכחית ושינוי החוק לחוק שרות לאומי כללי שיכלול את כל מי שאינו מתגייס לצבא מטעמים אלה ואחרים.
בספרו של ג'ורג' אורוול "חוות החיות" הפכו החזירים את הכלל ש"כל החיות שוות ל"כל החיות שוות, אך יש חיות ששוות יותר". כמובן שהחזירים היו השליטים כשעשו כן, אבל ניתן להשית את הכלל הזה על החברה הישראלית כיום:יש מי שנושא בנטל – ויש מי שמסיבות אלה ואחרות ממשיך בחייו ובונה את עצמו מבלי להרגיש מחויב בתרומה למדינה...
ניתן להעדיף ולהפלות אזרחים על-בסיס שרות/אי-שרות צבאי/לאומי, על-בסיס חקיקה כגון מניעת ייצוג ללא מס – מי שלא תורם לחברה אינו זכאי להיות מיוצג. מי שלא מרגיש מחויבות לחברה אין סיבה שהחברה תהיה מחויבת אליו. הדבר נכון לגבי הזכות להצביע והזכות להיבחר; מניעת לימודי השכלה גבוהה ממי שאינו משרת בצבא/שרות לאומי והקניית לימודים חינם למי שכן שירת; הקניית קורסים מקצועיים חינם אין-כסף למי שכן שירת; איסור על העסקת עובדים בגילאי שירות... הצעות אלה הן חלקיות ומהוות דוגמא קטנה למה המדינה יכולה לעשות ברמת החקיקה, אבל...
בלי הסרת מסיכות בחברה הישראלית, כל זמן שנשאר חברה מקוטבת שבה כל קבוצה נמצאת בחלקת האלוהים שלה, מתעלמת מהשלם שגדול מסך חלקיו ומתוצאות הקיטוב שבחברה, לא תהיה לנו תקומה. המדינה תמשיך להדרדר מאחר והסולידריות החברתית שאפיינה את המדינה וממנה שאבו אנשים את כוחם כי ידעו שיש ערבות הדדית - בין האזרחים ובין האזרחים למדינה; אינה קיימת כיום.
בסופו של דבר, התארגנות כמו פורום ההורים היא יפה אך צופית בהשקפתה. השינוי יחול רק כאשר לכל אחד יהיה באמת מה לתרום כי צריכים להיות ריאליים – הצבא לא צריך את כל המתגייסים, אך המדינה צריכה אותם ויכולה להשתמש בהם לפעילויות בתחומים רבים – חרדים וערבים שיפעלו בקהילותיהם, תגבור של המשטרה על-ידי צעירות וצעירים שיפטרלו ברחובות לטובת הקהילה (כבר הוכח, כאשר בני סלע נמלט מהמשטרה, שכאשר יש נוכחות משטרתית ברחובות יש פחות פשיעה), תגבור בתי חולים ורשויות מקומיות בצעירות וצעירים שיסייעו לאוכלוסיות קשות יום, בחוגים וכדומה.
בלי מנהיגות אמיתית ואמיצה שתתעסק עם תפוח האדמה הלוהט הנקרא שוויוניות בחברה הישראלית, ובלי מוכנות אמיתית של הקבוצות השונות בחברה הישראלית למחויבות ולערבות הדדית לא יהיה שינוי. הפראיירים, שמספרם ימשיך לקטון, ימשיכו לשאת בנטל עבור כל היתר.
השינוי חייב להיות מהיר וחד, תוך זעזוע אמיתי של הקבוצות השונות בחברה ושבירת הסטטוס-קוו המוכר לנו מחיי היומיום: לא עוד חרדים משתמטים שממשיכים לקבל מימון לישיבתם בישיבה, לא עוד ערבים מופלים על רקע אי-גיוסם, לא עוד ידוענים הנהנים על גבם של צעירים בני גילם שעושים ימים ולילות בשמירה על המולדת, לא עוד משתמטי מצפון (שתנתן להם האפשרות לתרום בדרכים אחרות) ולא עוד חולים מדומים. לכולם ניתן למצוא דרך לתרום שלא על בסיס שירות צבאי, לא רק למשתמטי מצפון...
את כל אלה נשיג אם נוציא את הראש מהאדמה ונתחיל להסתכל מה נמצא מולנו, נתחיל לדרוש מהמנהיגים לקיים הבטחות ולדרוש מהם ומעצמנו שינוי אמיתי וחיוני שמגיע לכולנו.
המדינה לא תוכל להתקיים לעד כל זמן שחיילים יודעים שדמם מותר, כל זמן שאחוז קטן באוכלוסיה נושא בנטל עבור כל השאר וכשמספר ה ולסיום אקנח בהערה לאהוד ברק, שר הביטחון – אם אתה נגד השתמטות, מדוע לא הנחית את חברי הכנסת ממפלגת העבודה להצביע נגד הארכת חוק טל? מדוע העלית אתה את חוק טל להצבעה לפני 5 שנים עת כיהנת כראש ממשלה? (רמז, לזה אני מתכוון כשאני אומר כי אין מנהיגות אמיצה – הכל פוליטי). |