פרק 18 - 21 . סיפורו של איציק "סתם חרא של מסיבה"
"אל תשאלי, הייתי עם רוני במסיבה באוניברסיטה" אמרתי לסיגל ביום שאחרי. "מה פתאום הגעתם לשם?" שאלה סיגל. "סתם, אמרו לנו שיש מסיבה, אז הלכנו" עניתי חצי אמת. "זה מסיבה של פנויים פנויות" "מאיפה את יודעת?" "אני יודעת, הייתי שם פעם או פעמיים" "ברצינות!!" "מה אתה מתפלא, שמונים אחוז מהאנשים ביקרו לפחות פעם אחת במסיבות האלה" "את לא מגזימה?" "לא!! אף אחד לא בא בשביל למצוא שידוך. הרוב מגיעים סתם בשביל לרקוד ולהכיר אנשים. אתה יודע כמה נשואים יש שם?" "נשואים!!?" "כן! סתם, מחפשים זיונים" "גם נשואות?" "לא! נשואות הולכות לריקודי עם" "את ממש בעניינים!!" "עכשיו גם אתה" "לא, אני לא בעניין הזה" "למה?" "זאת הייתה חרא של מסיבה" "אז נפלת על ערב לא מוצלח" ענתה הידענית. "איך יכול להיות מוצלח? מלא אנשים, צפוף, מחניק, עשן של סיגריות. מי רוקד במסיבות האלה? כולם מסתובבים, בוחנים, זאת שווה וזאתי על הפנים. זה מכוער ולזה יש תחת חמוד" "ככה זה בחיים, כל אחד מסתכל על מה שהוא רוצה" "גועל נפש" "אם היית מוצא זיון, לא היית מדבר ככה" "ברחתי משם אחרי שעה" "החזקת מעמד?" שאלה סיגל בחיוך. "יש לי כוח סבולת" עניתי ברצינות. "העיקר שחזרת בשלום" אמרה וטפחה לי על הכתף. "את צודקת!!!" אישרתי בהסכמה. "וודאי שאני צודקת. בפעם הבאה נלך ביחד" "לאאאאאאא" "כןןןן" "אפשר ללכת עוד הערב, גם היום יש שם מסיבה" "את לא רצינית" "אני רצינית וחצי, אני אלמד אותך קצת על המסיבות האלה" "את בטוחה שאת רוצה?" "כן! יהיה נחמד ללכת לשם עם בן זוג" "או-קי , קבענו" "אני חייבת לנוח חצי שעה. תעיר אותי?" "לא כדאי שנלך לישון ביחד?" "אולי. לא עכשיו. אולי אחרי המסיבה"..
פרק 19
סיפורה של גלית גלית משוחחת עם אורנה בטלפון.
"היה אחלה, לא האמנתי שאהנה ככה. כן, הוא מה זה חמוד" "חוץ מזה שהחבר שלך הרס את תחילת הערב, הכל הלך חלק. על הבוקר הוא התקשר אלי, קבענו לערב" אמרה אורנה בהתלהבות. "רגע, מי התקשר?" שאלתי כי לא הבנתי. "יוסי, זה שרקדתי אתו. למה, על מי חשבת?" "לרגע היה נדמה לי שאת מדברת על אביעד" עניתי אפילו שידעתי שזאת חוצפה לחשוב ככה. "חבל לו על הזמן, מניאק כזה לא ראיתי בחיים שלי" "בהתחלה היה נדמה לי שנדלקת עליו" "הייתי נחמדה, זה לא אומר שהוא יכול להגיד מה שהוא רוצה. אני לא הזונה שלו" "את צודקת. אני לא יודעת מה קרה לו, בדרך כלל הוא לא כזה" "שיחפש ת'חברים שלו" סיכמה אורנה את הנושא ונתנה את האות שעוברים לדבר עלי. "אני מקווה שלא נדלקת על ההוא עם הקרחת" אמרה אורנה ושתפה את עצמה בהתלבטותי. "הוא דווקא חמוד" "חמוד??? הוא רוקד כמו הומו!!" "הוא רוקד יפה מאוד. הוא גם נחמד ומתחשב" טענתי להגנתו. "יש לך טעם מוזר בגברים. הוא כל כך שונה מאיציק, אני לא מבינה איך נדלקת עליו" "לא אמרתי שנדלקתי עליו, אבל אני גם לא פוסלת. חוץ מזה שאני כבר לא חושבת על איציק" "לפחות יצא משהו טוב. מה את עושה בערב?" התעניינה אורנה חברתי משכבר הימים. "עובדת מאמי!! פספסתי כבר שני ערבים ואני צריכה כסף" "תעבדי חמודה, מישהו צריך לעבוד במדינה הזאת" "תעדכני אותי" ביקשתי כי אין כמו רכילות טובה. סגרתי את השיחה. אני צריכה להכין שיעורי בית ולהתכונן ללילה עמוס של עבודה. אם אחשוב על השיחה עם אורנה בלי לשקר לעצמי, אז בסך הכל אנחנו בחורות מסכנות. מתאפרות, מתלבשות בטוב טעם, משחקות אותה עדינות, שבריריות ולא מבינות, עד שלפעמים אנו נראות כמו טיפשות וכל זה על מנת שגברים טובים ורגישים לא יפחדו להתחיל אתנו. מעטות הן הבנות שיעשו את הצעד הראשון לקשר. ואם כבר יש אחת כזאת שמוכנה להשפיל את עצמה ולהתחיל עם בחור, היא פשוט לוקחת סיכון. זה לא נחמד לשמוע את המילה 'לא' מבחור ואם הוא כבר אומר 'כן', את אף פעם לא יודעת מה הוא חושב עלייך באמת. ישנם גברים שפשוט יפרשו את זה כאילו את בחורה זולה ושלא לומר זונה. מעטים הם הגברים שמעריכים בחורות שיוזמות. המחשבה המעוותת שלהם אומרת, שאם בחורה התחילה אתך, היא תתחיל עם כל אחד. בעצם, זאת לא מחשבה מעוותת. זה פשוט נכון. אז מה? ממה צריך לפחד? אם הבחורות יחשבו באותה צורה אף אחד לא יצליח ליצור קשר. אולי הכי פשוט לפנות למשרד שידוכים. גם בזה ישנה בעיה לא קלה. אז מה עושים???!!! כלום!! ממשיכים את החיים כמו שהם ונותנים למזל לשחק תפקיד. למזלה של אורנה, היא אף פעם לא חושבת מה יקרה ומה יהיה ומה אומרים ועל מה חושבים. היא פשוט עושה. אז אומרים עליה שהיא 'נותנת'. אז מה!? שיגידו!! היא יוצאת!? היא נהנית!? זה מה שצריך. חבל שאני לא כזאת. מזל שיש לי חברה כמו אורנה. לא שכחתי מאיציק, אני לא יודעת מה אעשה……מה שיהיה, יהיה. הטלפון מצלצל. נתי על הקו. הוא מתחיל את השיחה ב- 'הי חמודה'. אחר כך הוא מדבר על אתמול בערב. מתברר שהוא יצא לבלות עם אביעד. נחמד. אין לי חשק לשמוע אף אחד! הוא מברבר יותר מידי. הוא יכול לדבר שעות בלי לחכות לתשובות. ככה הוא! עוד מבית הספר היסודי. פלספן.
פרק 20
סיפורה של סיגל "אני סיגל, חיית לילה!! (ומודאגת מבעיית המים בכינרת") "בחיי שאתה כמו אישה בת 40 , אנחנו נגיע כשהמסיבה תיגמר" כבר שעתיים שאיציק מתכונן. קודם הוא תפס את המקלחת לשעה שלמה ועכשיו הוא מתלבש בחדרו. אני לא מתכוונת להיכנס ולעזור לו להתלבש ולכן אני מנדנדת לו על ידי דפיקות בדלת וקריאות נואשות שייצא כבר. "אני כבר יוצא" אומר העצלן. למה עצלן??!! ככה!! מרגע שהוא הגיע לדירה הוא לא עשה כלום. הוא לא עושה את זה בכוונה, הוא פשוט עייף, הוא באמת עובד קשה. הייתי אצלו פעם או פעמיים במוסך ולכן אני יודעת. בכל מיקרה, עכשיו הוא מעקב אותי על יד הדלת ואני כבר מתה לצאת. "ב-רו-ך ה-ש-ם !! חשבתי שלא תצא לעולם מהחדר" אמרתי לאחר שהואיל בטובו לצאת. הוא לבוש יפה. ג'ינס חדש, חולצה לבנה מכופתרת ונעליים גבוהות. הוא פשוט יודע להתלבש וזה יתרון גדול אצל גברים. אומנם אני הייתי מלבישה אותו קצת אחרת, בלייזר כחול או שחור, אולי גם עניבה דקה. אבל גם מה שהוא לובש, מתאים לי בהחלט. העיקר לא להתבייש במי שאת יוצאת אתו. צריך להרגיש נוח. כשמרגישים נוח, הכל נראה נפלא וככה אני מרגישה עכשיו, חוץ מהקטע של המכונית האמריקאית. יש למכוניות האמריקאיות הישנות דימוי של שוליים. כל הצ'חצ'חים למיניהם נוסעים במכוניות אמריקאיות ישנות ותמיד, אבל תמיד הם נוהגים עם היד מחוץ לחלון. איציק נוסע עם שתי ידיים על ההגה. החלונות סגורים, מוסיקה דאנס בווליום נמוך מהרדיו, נותן הרגשה של ריחוף במכוניות האלה. כאילו אתה יושב בסלון. בסך הכל איציק בחור שקט. בלי הדאווין שיש להרבה בחורים שהספקתי להכיר. "על מה את חושבת?" שואל איציק שראה שאני שקטה מידי. "על בעיית המים בכינרת" השבתי. סתם בצחוק, כי לא היה לי מה לענות. "למה, אין לך על מה לחשוב?" התפלא איציק על 'היציאה' המשונה. "זה לא מדאיג אותך?" "מה?" שאל איציק בלי להאמין לאוזניו השומעות. "המים בכינרת. צריך לחסוך מים, אמרו את זה אפילו בטלביזיה" "את ממש מוזרה" קבע איציק ועצר ברמזור אדום. "לא מעניין אותך שאין גשם?" שאלתי בארשת פנים רציניות. "בטח שמעניין!! צריך שירד גשם. גשם מכניס עבודה. מכוניות נתקעות בדרך, מחליקות. כשיש גשם המכונאים, החשמלאים והפחחים חוגגים. ברור שגם הכינרת מעניינת. אבל לא בחורף. תשאלי אותי שוב את השאלה בקיץ, אני מבטיח לענות לך תשובה עניינית יותר" "אם תזכיר לי, אני מבטיחה לשאול אותך" "באמת תודה לך, גם אני אוהב אותך מאוד" "מה זה קשור?" שאלתי בניסיון לקשור בין הכינרת 'לאוהב אותך מאוד'. "לא לכל דבר צריך קשר. חוץ מזה זה כן קשור" ענה איציק תשובה מתחכמת בחיוך ממזרי. "טוב תיסע!. ירוק!" אמרתי לחכמולוג. "את לא מבינה את הקשר בין אהבה לכינרת?" שאל איציק והמשיך בלי לחכות לתשובה "ליל אהבה בכינרת! את מכירה? היית שם פעם? כולם אוהבים לאהוב בכינרת וכולם אוהבים את הכינרת. יש כאלה שעושים אהבה על הכינרת ויש כאלה שדואגים לכינרת. בכל מקרה, כולם אוהבים את מי הכינרת, אם זה לשתיה ואם זה לזיונים" "תיאוריה מעניינת מאוד" אמרתי כמציינת לשבח ילד בעל דמיון מפותח. "תאמצי אותה?" שאל הילד. "אולי" עניתי בחיוך. "או-קי, עכשיו את צריכה ללמד אותי על חיי הלילה של הפנויים פנויות" שינה איציק את הנושא והחזיר אותי אל המציאות. "אל תדאג חמוד שלי, אני אלמד אותך הכל!! אני סיגל, חיית לילה ובעזרת השם נפתור ביחד את כל שאלותיך הבלתי פתורות גם בנושא בעיית המים בכינרת".
פרק 21
סיפורו של איציק יש מלך חדש ובלתי מעורער לחוגי הפנויים פנויות. יחי המלך!!!
משוגעת!!! היא פשוט משוגעת! מצב הכינרת??!! שמישהו ידאג גם לי. בכינרת יש חוסר של נוזלים?! לי יש עודף!! וזה לוחץ!! אנחנו נכנסים לאולם האירועים של האוניברסיטה. אתמול היו הרבה בחורים ומעט פנויות. הערב נראה שיש יותר בחורות פנויות, כנראה בגלל שהגעתי עם סיגל. הן מסתכלות עלי, בוחנות. גם אני פוזל קצת לצדדים. רק שסיגל לא תרגיש. היא אוחזת לי את הסנטר ומחזירה את מבטי אליה. הרגישה. היא רוצה התייחסות מלאה. מבטה חודר, אך עיניה מחייכות כאילו אומרות בחביבות ובתוקפנות כאחד 'אני פה, עכשיו רק אני קיימת בשבילך' החלטית!! התקליטן מפסיק את המוסיקה ומודיע 'נעבור כעת לריקודי שורות' סיגל גוררת אותי בכדי לתפוס מקום טוב בשורה הראשונה. מוסיקה 'קנטרי' מתנגנת בקצב וכולם זזים עם אותן התנועות בדיוק. צעד לשמאל שניים לימין, צעד לשמאל רגל ימין לאחור וסיבוב לפנים. בתיאוריה זה קל. מעשית? מתבלבלות לי הרגליים. אני מחליט לא לוותר ולהמשיך לנסות ללמוד את הצעדים. זה מהנה כשאתה קולט וכייף אדיר כשאתה כבר יודע. עכשיו, אני כבר רקדן גדול. אפילו מוסיף תנועות שהמצאתי בעצמי. חיוך רחב של סיפוק נמרח על פרצופי ומקנה לי הרגשה של בטחון. שתי בחורות שרוקדות מאחורי, מביטות בי בהערכה רבה. אני אלוף!!! הן לוקחות ממני דוגמא ומחקות את תנועותיי. הופה!! ריקוד חדש!! גם אותו צריך ללמוד וזה נראה יותר קשה מהקודם. זהו! אני לא אקלקל את מה שכבר למדתי. צריך לפרוש בשיא!! אני מביט על סיגל ואומר לה שאני פורש הצידה לכיוון הכיסאות. אני חייב לנוח. סיגל מאשרת עם הראש ואני הולך לתפוס כיסא טוב שהתפנה לאחר שבחורה חמודה נאותה בחיוב לבחור שהזמין אותה לרקוד . "אתה רוקד יפה" אומרת לי בחורה שחרחורת שעל ידה התיישבתי. "תודה, אני רוקד כבר שנים" שיקרתי במצח נחושה. "ברצינות? זאת הפעם הראשונה שאני רואה אותך כאן" אומרת השחרחורת ומפנה את גופה אלי. "דווקא הייתי פה גם אתמול" עניתי כי זאת האמת. "אתמול לא הייתי פה" התנצלה בחיוך. "חבל. אם היית באה היית מגלה את הרקדן הכי טוב בארץ" השווצתי כי זה נחמד. "מה הוא היה כאן?" שאלה הטיפשה. "כן! הוא היה כאן אתמול וגם היום הוא נמצא כאן" "איפה הוא?" "יושב לידך!" עניתי בתקווה שתבין שאני מדבר על עצמי. "אפוא? אני לא רואה" "עכשיו הוא עומד" אמרתי וקמתי על רגלי. "אני לא רואה" השיבה המטומטמת. "חבל, עכשיו הוא הלך" עניתי כי לא היה לי כוח להמשיך לדבר והלכתי לחפש את סיגל. צפוף. אני לא מוצא את סיגל. נעלמה. אני מסתובב בין המסתובבים והמסתובבות ולא מוצא. "אתה מחפש אותי?" שואלת אחת שצבועה בבלונד. "מממממ לא!" עניתי בחיוך. "חבל" אמרה המחומצנת. "די , מספיק , לא נראה לי שאת עצובה בגלל זה" "לא תאמין אבל אני כן" "ברצינות!" ניסיתי לאמת את דבריה. תוך כדי שהיא מנפנפת לשלום לאיזה בחור שעבר. "כן, ברצינות. רוצה לרקוד?" שאלה הבלונדקה. "לא תודה. אני לא יודע לרקוד" "אני אלמד אותך" אמרה בביטחון ומשכה אותי לרחבת הריקודים. רק זה חסר לי. ריקוד טנגו לאור כדור אורות צבעוניים של תקליטנים משנות השמונים המוקדמות..
"שניים קדימה, אחד אחורה. תתפוס אותי חזק, אני מסתובב"..בום טרח היא נופלת על הרצפה לצחוקם של הרוקדים סביב. היא בטח רצתה לומר שהיא מסתובבת. רציתי לעזור לה לקום, אבל פתאום מצאתי את סיגל עומדת מולי. הבלונדה נאלצה לקום לבד לקול תשואות הקהל. הצגה. אחלה. אנשים לוחצים לי ידיים. אומרים לי 'כל הכבוד'. על מה!? אין לי מושג. אני כוכב. יש מלך חדש ובלתי מעורער בחוג לפנויים פנויות. יחי המלך!! אתם יכולים לקרוא לי 'איציק'! זה אני!! "איפה היית? חיפשתי אותך. נעלמת!" אמרתי לסיגל שהתפוצצה מצחוק. "זה היה אדיר! מזל שלא אני רקדתי אתך" ענתה סיגל וחיבקה אותי אליה. "באמת מזל" אישרתי את דבריה. "אתה בא?" שאלה כשראתה שאני המום מהנפילה. "כן!" אמרתי והלכתי אחריה לכיוון הכיסאות שעמדו בחוץ. מכאן הייתה תצפית טובה לרחבת הריקודים. "אם תסתכל טוב טוב , תגלה את כל ההתחלות, האכזבות והקנאות בין הנמצאים באולם" אמרה סיגל והצביעה על הרוקדים, היושבים והעומדים. "מה את כבר יכולה לראות בבלגן הזה?" שאלתי בתמימות. "תסתכל לשם. אתה רואה את זאת שיושבת על הרצפה? היא נפרדה מהבחור שעומד לידה" "מאיפה את יודעת?" "הוא מדבר איתה, תסתכל, היא לא עונה לו. קודם הם רקדו ביחד. עוד קצת והוא נוטש" אמרה סיגל. המשכנו להביט בזוג. אחרי חצי דקה לקח הבחור את רגליו ועבר לצד השני של האולם. "אתה רואה את הבחורה הזאת?" שאלה סיגל והצביעה על בחורה שעמדה עם הגב אלינו. "זאת נמצאת כאן הרבה. היא מדברת עם כל אחד שהיא נתקלת. בטח 'עברו' עליה שמונים אחוז מהבחורים " סיגל לא סיימה לדבר ובחור אחד הגיח מאחורי הבחורה וכרך את ידיו סביב בטנה. הבחורה הסתובבה לבדוק מי זה הבחור החרמן.. "זאת אורנה!! קוראים לה אורנה!!" אמרתי בקול רם, לאחר שזיהיתי את פרצופה. "אתה מכיר אותה?" "כן!" עניתי המום מגודל ההפתעה. "אתה רואה? כנראה שאתה חלק קטן מהשמונים אחוז" השיבה סיגל כמנצחת. "כן. זה נכון. אני חלק מהשמונים אחוז" אמרתי והפניתי את מבטי לסיגל, בכדי שאורנה לא תזהה אותי. "מאיפה אתה מכיר אותה?" שאלה סיגל בסקרנות אין קץ. "זאת ההיא שיצאתי איתה. "הנימפומנית???" "כן! זו היא" אמרתי ושמעתי את קולה של אורנה קורא בשמי. רק היא חסרה לי עכשיו. "מה העניינים?" שאלה אורנה שהספיקה להתקרב אלינו. "בסדר. מה איתך?" שאלתי כמתעניין. "פצצה!!" ענתה אורנה והוסיפה: "אתה לא מכיר לי את החברה שלך?" "תכירי, סיגל אורנה, אורנה סיגל". "הכרתם היום?" שאלה אורנה כי רצתה להראות התעניינות. "כן!" שיקרה סיגל במקומי. "נחמד, תיהנו לכם, אני צריכה ללכת, אגב שכחתי, יש לך ד"ש חם מגלית!" אמרה אורנה והלכה לחפש ת'חברים שלה. "גלית? גלית? גגג......." שאלתי את עצמי ונשארתי עם פה פעור. "דווקא נחמדה" אמרה סיגל בחיוך. "כן, הצרה שהיא נחמדה לכולם . מאיפה היא מכירה את גלית? .
המשך יבוא....
|