כותרות TheMarker >
    ';

    תנוחת כאב

    0

    אוריינטציה

    18 תגובות   יום רביעי, 20/5/09, 16:50


     

    אני שונא לכתוב ישירות על דברים, לגעת בשורש של נושא מסוים. תמיד אני מרגיש אידיוט. 

    בעומק, כל הדברים כבר נאמרו. אפשר להסכים או לא להסכים, אבל אין מה לחדש או להוסיף. הויכוחים המעניינים, האמיתיים, הם על טעם וריח.

    שוב אני מזכיר למי ששכח: אסתטיקה חשובה מאתיקה. היא חושפת ומגלה פי כמה ממנה. 

    *  

     

    דווקא עכשיו, כשטוב לי על הלב תודה לאל, כשפצעים מפעם נקרשו והגלידו, אפשר להודות – מגיע לי גיהנום.

    לא רק לי.

    גם לעוד רבים אחרים ואחרות. אני לא יודע מה אתם עושים או לא עושים, מה אתם מקיימים או לא מקיימים, אני בטוח שכמה מכם שברו לבבות אחרים. זה אָיוֹם.

    כי זה לא ה"זולת" ולא ה"לז", זה גם לא "האחר". זה מישהו/י  (ולהלן, תסלחו לי, רק לשון זכר אפילו שכוונתי הפוכה) מסוים. ספציפי מאד. מוכר עד כמה שאפשר להיות מוכר. מישהו שישן איתך באותה המיטה. שהחלפתם נשימות ביחד ועוד כמה.

    יש שאדם הולך רגיל בעולמו. עבודה, כסף, סידורים, בילויים, עניינים, הכל. הוא כשלעצמו. אבל במקום אחר, לעיתים סמוך ונראה, מישהו אחר רוחש כלפיו אהבה מוטרפת, כיסופי תופת, געגועי שאול. וההוא, הנאהב, כאילו לא מודע לכך, או חמור יותר – מודע לכך ומתעלם. יומו עובר עליו בנעימים או בצוננים, אולי הוא מדי פעם נזכר, אולי לא, אבל כלום. גם אם הוא מתאר לעצמו הוא לא יכול לתאר לעצמו, את הלב השותת שבאשמתו מפרפר בין ייאוש תהומי לתקוות שווא, בין אהבה יוקדת לשנאה משגעת.

    ולכן גיהנום. על שבמקום אחר מופנה כלפיו כל-כך הרבה יחס ותשומת לב והוא בוחר, ביודעין, לוותר ולא להשיב.

    אם להיות וולגאריים ושטחיים ניתן לסכם את הפסיכואנליזה במילים: "אם אין אני לי מי לי". נכון. אדם צריך לדאוג לעצמו, לטפל בעצמו ולשמור על מרווח קטן ככל האפשר בין גוף לנפש (במידה והוא מחלק ביניהם). אם לא טוב לך – אז תלך. לא צריך לסבול. כל זה ברור.

     אבל מה עם המשך המשפט? מה עם "וכשאני לעצמי מה אני"? מה עם ההוא המתבוסס במיטתו. איך אפשר שלא להפנות מבט בחזרה, לנסות לגשר איכשהו, משהו. קצת. צעד אחד כלפי. לנסות ליישב את זה, לאזן, להשקיט, לשכך.

    גם לסכסוך הזה אין לי פתרון.

    להתראות במדור מספר 7.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: פו3 2009-05-30 22:46:12

      אולי מעצם החוויה והסתכלות... בעתיד

      יאפשר לך התנהלות אחרת...

      וכייפ כייפ לשמוע את ברי.

      שבוע נפלא!!!

      תפקידו של האסון הוא תמיד לארוב לפתחנו.

      לא שאני מעוניין בו, אבל אם יבוא אני מקווה שאשכיל.

       

      תודה.

        30/5/09 22:46:

      אולי מעצם החוויה והסתכלות... בעתיד

      יאפשר לך התנהלות אחרת...

      וכייפ כייפ לשמוע את ברי.

      שבוע נפלא!!!

      צטט: נמרוד הלוי 2009-05-25 21:28:44

      אתה מכאיב

      "זה כואב כשאני עושה ככה?"

      צטט: מיכל* 2009-05-25 17:20:41

      איך פיספסתי את הפוסט הזה?

      חבל שלא אני כתבתי אותו.

      כי אני כל כך מסכימה (וגם לי מגיע גיהינום. מצד שני כבר קיבלתי גיהינום, אז אולי ישחררו אותי?...)

      למרות שמתוארת בו מציאות קטסטרופלית, הוא דווקא ממש לא נכתב מתוך הגיהנום.

      אני מאחל לך שחרור נעים ובקרוב.

       

      תודה!

       

      צטט: ransom stark 2009-05-25 17:15:50

      מזכיר לי תפילה.

       

      אני יכול לשער למה אתה אומר את זה..

        25/5/09 21:28:
      אתה מכאיב
        25/5/09 17:20:

      איך פיספסתי את הפוסט הזה?

      חבל שלא אני כתבתי אותו.

      כי אני כל כך מסכימה (וגם לי מגיע גיהינום. מצד שני כבר קיבלתי גיהינום, אז אולי ישחררו אותי?...)

        25/5/09 17:15:
      מזכיר לי תפילה.

      צטט: מריונטה 2009-05-21 19:07:20

      לדעתי:
      הגיהנום אינו על היות הנאהב מודע ומתעלם,
      אלא על היותו, כנראה,
      משלה את ההוא המתייסר בכיסופי תופת.
      מתעתע את זה המתבוסס בגעגועי שאול.
      (יתכן שבלשון עבר. השלה. תעתע.)
      שהרי- "וכשאני לעצמי מה אני"-
      אדם הבריא בנפשו (יחסית..) זקוק לאישור כלשהו כדי להגיע לאהבה המטורפת הזו. והוא כנראה קיבל. שקר.

      לפעמים הבטחות צריך להפר.

       

      נדמה לי שרק עכשיו הבנתי את כוונתך (ולא בגלל איזו חוויה מיוחדת או משהו).

      מסכים.

        21/5/09 19:07:
      לדעתי:
      הגיהנום אינו על היות הנאהב מודע ומתעלם,
      אלא על היותו, כנראה,
      משלה את ההוא המתייסר בכיסופי תופת.
      מתעתע את זה המתבוסס בגעגועי שאול.
      (יתכן שבלשון עבר. השלה. תעתע.)
      שהרי- "וכשאני לעצמי מה אני"-
      אדם הבריא בנפשו (יחסית..) זקוק לאישור כלשהו כדי להגיע לאהבה המטורפת הזו. והוא כנראה קיבל. שקר.

      לפעמים הבטחות צריך להפר.

      צטט: lexis 2009-05-21 12:18:46

      זה רגיש ומופלא ועם ליווי מוזיקלי הורס, כרגיל. אבל לגופו, אני חוששת שאני לא מסכימה. לפעמים מתוך הרצון להקל, להתחשב וכו', אנשים עושים את הגיהנום האמיתי לזולתם. לפעמים יותר פשוט שיהיו מניאקים ויילכו, יעלמו או יתעלמו, ככה השריפה תעבור מהר יותר.

       

      מקווה שהבנתי על מה דיברת.

       

      הוא נתן שם טוויסט מאד מעניין שעושה את הכל. כי הביצוע של 'בסוף של יום', לעומת המקור, הוא די חלש.

       

      הבנת על מה דיברתי, וכן, אנחנו חלוקים קריצה

      צטט: א י ל ה 2009-05-21 11:41:56


      מורכב מאוד, הדבר הזה, שהצגת אותו כאן קצת בפשטנות.

      או שאולי אתה חושב על מקרה ספציפי, אבל מוציא החוצה רק קווי מתאר.

           

      כי יש גם את האחריות של אדם על עצמו, ועד כמה הוא מוכן או צריך או יכול לוותר על ה"אמצע" שלו ולהשליך את עצמו על אחר שהוא "אוהב";

      ויש גם את הנאהב שחייו אולי מלאים בעניינים אחרים ולבו נתון לאחר, או סגור מכאב משלו והוא לא באמת פנוי להשיב לאוהב, ואולי אפילו מסתתר מעוצמות הרגש המופנות כלפיו שהן גדולות מכפי שהוא יכול להכיל;

      ויש בטח עוד לפחות עשרה זוגות משקפיים בגוונים שונים שדרכם אפשר להתבונן בסיטואציה הזאת, לפני שדנים אדם לגיהנום.

      ככה נראה לי לפחות.

      להתראות על ענן מספר 9.

      :)

                 

       

       

      כמובן רק על עצמי לספר ידעתי ועם זאת משתי שיחות שלי בנושא בשבוע האחרון ברור עוד יותר עד כמה זה נוכח כמעט אצל כולם.

      אני מכיר באחריותו של אדם על עצמו (וגם כתבתי את זה), אבל הפשטנות בעיניי היא אימוץ התפיסה הפסיכולוגיסטית כאמת היחידה והמוחלטת.

      א. לא רק אנחנו אחראיים על עצמנו.

      ב. לפעמים אין ברירה וצריך לסבול. אני יודע, זו לא אמירה קונצנזוסיאלית ואולי גם מדכאת. אבל זה ככה לדעתי.

       

      מלבד זאת, אני לא מכיר בפתרון טוב יותר לסיטואציה המתוארת חוץ מדיאלוג וקשה לי מאד עם זה שניתוק חד-צדדי שכביכול אמור להועיל לשני הצדיים - באמת עוזר.

       

      באשר לגיהנום, הרי שקודם כל דנתי את עצמי לכך. מי שלא רוצה לבוא לא חייב, למרות שנראה לי שיהיה כיף.

      אבל מה אני מבין? וכן, חנויות האופטיקה מעולם לא מפוצצות מסחורה כמו עכשיו.

      צטט: sarite1 2009-05-21 11:41:35

       

       הצלע הראשונה  והשלישית - קוראים לפעולה עבור עצמנו ... (אם אין אני לי ,מי לי... אם לא עכשיו.. אימתיי)
      הצלע האמצעית - ושאני לעצמי , אם אני אצל עצמי ,דואג לעצמי, מה אני ,מה זה אומר עלי.

                            מה זה אומר על המהות שלי,היא הקשר שלנו עם שאר האנשים,עם החברה ועם הסביבה.

       

      לקבל את הלא מושלמות שלנו לוקח זמן... ומאוד קשה לאנשים  פרפקציוניסטים.

      כמו הציור המעטר כאן המביט בנו בפליאה של תרנגול בבני אדם... צוחק  

      בהצלחה לך

      לדעתי שאלת ה"מה אני" איננה אלא שאלה רטורית שהתשובה עליה היא כלום בחדר ריק. כלומר, וכשאני לעצמי הרי אני לא כלום. אני לא מסכים עם זה אבל כך יש לקרוא.

      בשכבות מסוימות של הנפש שלי אני פרפקציוניסט ועם זאת ממש לא חושב את עצמי למושלם (הרי זה בדיוק יושב על החסך הזה), וכך גם אנשים שזכו פתאום לאיזה הארה ומכירים לפתע, במגבולותיהם אינם ממש כוס התה שלי.

       

      ההומור העצמי שבתמונת הטאפט בהחלט עושה אותה.

      תודה.

       

        21/5/09 12:18:

      זה רגיש ומופלא ועם ליווי מוזיקלי הורס, כרגיל. אבל לגופו, אני חוששת שאני לא מסכימה. לפעמים מתוך הרצון להקל, להתחשב וכו', אנשים עושים את הגיהנום האמיתי לזולתם. לפעמים יותר פשוט שיהיו מניאקים ויילכו, יעלמו או יתעלמו, ככה השריפה תעבור מהר יותר.

       

      מקווה שהבנתי על מה דיברת.

        21/5/09 11:41:


      מורכב מאוד, הדבר הזה, שהצגת אותו כאן קצת בפשטנות.

      או שאולי אתה חושב על מקרה ספציפי, אבל מוציא החוצה רק קווי מתאר.

           

      כי יש גם את האחריות של אדם על עצמו, ועד כמה הוא מוכן או צריך או יכול לוותר על ה"אמצע" שלו ולהשליך את עצמו על אחר שהוא "אוהב";

      ויש גם את הנאהב שחייו אולי מלאים בעניינים אחרים ולבו נתון לאחר, או סגור מכאב משלו והוא לא באמת פנוי להשיב לאוהב, ואולי אפילו מסתתר מעוצמות הרגש המופנות כלפיו שהן גדולות מכפי שהוא יכול להכיל;

      ויש בטח עוד לפחות עשרה זוגות משקפיים בגוונים שונים שדרכם אפשר להתבונן בסיטואציה הזאת, לפני שדנים אדם לגיהנום.

              

      ככה נראה לי לפחות.

             

      להתראות על ענן מספר 9.

      :)

                 

       

        21/5/09 11:41:

       

       הצלע הראשונה  והשלישית - קוראים לפעולה עבור עצמנו ... (אם אין אני לי ,מי לי... אם לא עכשיו.. אימתיי)


      הצלע האמצעית - ושאני לעצמי , אם אני אצל עצמי ,דואג לעצמי, מה אני ,מה זה אומר עלי.

                            מה זה אומר על המהות שלי,היא הקשר שלנו עם שאר האנשים,עם החברה ועם הסביבה.

       

       

       

      לקבל את הלא מושלמות שלנו לוקח זמן... ומאוד קשה לאנשים  פרפקציוניסטים.

       

      כמו הציור המעטר כאן המביט בנו בפליאה של תרנגול בבני אדם... צוחק  

       

       

      בהצלחה לך

       

       

       

       

      צטט: sarite1 2009-05-20 17:14:55


      "אם אין אני לי, מי לי

      וכשאני לעצמי, מה אני

      ואם לא עכשיו, אימתי "  (פרקי אבות)

       

      אני חושבת שצריך לקחת את כל הצלעות של המשולש על נת לקבל את התמונה השלמה.

      אני אוהבת לחשוב לעומק ולרוחב ... לפני שאני יורדת לעומק.

      לעמוד מול עצמך , כאשר אתה לעומק לפעמים קשה... אבל חשוב בשביל לא לפסוח על שני סעיפים

      לפעמים זה עוזר לקבל את העובדה שאנחנו לא מושלמים /לא הכי חכמים/לא יודעים הכל...

       

      מכל מקום,גרמת לי לחשוב.. גם לעומק...

      ברור. פירקתי את המשולש הזה (שאת הצלע השלישית שלו אני לא מקבל. למה עכשיו? למה לא אחר-כך) לצרכיי.

      את שאר הדברים אני לא בטוח שהבנתי. מה שכן, מנסיוני אני יודע שלפעמים זה עוזר לא לקבל את העובדה שאני לא מושלם וכו'.

      מכל מקום, תודה רבה.

       

        20/5/09 17:14:


      "אם אין אני לי, מי לי

       

      וכשאני לעצמי, מה אני

       

      ואם לא עכשיו, אימתי "  (פרקי אבות)

       

      אני חושבת שצריך לקחת את כל הצלעות של המשולש על נת לקבל את התמונה השלמה.

       

      אני אוהבת לחשוב לעומק ולרוחב ... לפני שאני יורדת לעומק.

       

      לעמוד מול עצמך , כאשר אתה לעומק לפעמים קשה... אבל חשוב בשביל לא לפסוח על שני סעיפים

       

      לפעמים זה עוזר לקבל את העובדה שאנחנו לא מושלמים /לא הכי חכמים/לא יודעים הכל...

       

       

      מכל מקום,גרמת לי לחשוב.. גם לעומק...

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל