חן הקוקייה
\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"
ז'אן ז'אק רוסו
פוסטים אחרונים
- טרגדיות של חורף 26/1/12
- חרדתו של הגבר בשמלה הלבנה 10/11/11
- הלשעברית 23/9/11
- הנרדפות 8/9/11
- עזה כמוות חניה 1/9/11
- סלח לי, אתה רוכב על צווארי 11/8/11
ארכיון
רבותיי, ההיסטוריה 'פגרת
תמונות קשות לקראת בחינת הבגרות בהיסטוריה ■ הרצל, בלפור, סירקין, וולפסון, רופין ואלנבי ■ פינת מאז"ה יוצא?
אני: אילו אומות התקוממו במסגרת אביב העמים 1848-9?
הילד: שנייה, אני ממש יודע את זה, אבל בדיוק מתחיל נמלטים, אז תצטרכי לחכות עוד 40 דקות.
א: מה היה מעמדה של א"י בהסכם סייקס-פיקו מ-1916?
י: שיט, זה עומד לי על קצה הלשון.... תראי, יש המון שערות של חתולים על השטיח החדש. אני מיד מקפיץ אותו במייבש!
א: מדוע נחשבה הוצאתו להורג של הכהן הגדול מנלאוס כניצחון לבית חשמונאי?
י: שטויות, איזה ילד לא יודע? תיכף, אני רק יורד לבית קפה לקנות לי אייס-קפה כדי שהקפאין ימריץ לי את הזיכרון.
א: מה היו מניעי בריטניה למתן הצהרת בלפור?
י: ברורררררר שזה השתלם לה! אגב, אמא שכחתי להגיד לך שהחולצה שקנית הבוקר בזארה עם כל החוטים המתנפנפים ממש מתאימה לך, וגם ממש סבבה שאת קונה בגד חדש כל יום. זה מוסיף המון צבע לבית!
א: באיזו שפה התנהל הקונגרס הציוני הראשון?...... לאן אתה הולך?
י: אני יוצא עם החבר'ה. שמעתי שאלומית אמרה לך בסקייפ שאסור ללמוד אחרי שמונה בערב. המוח לא קולט, פשוט. אז צ'או! היה נעים ללמוד איתך!
■■■
אפריים משה ליליֶין (1874-1925), יליד גליציה, הוא מהציירים היהודיים האהובים עליי וגם מי שאחראי, כצלם, לתמונתו המפורסמת של הרצל על מרפסתו של מלון שלושת המלכים בבאזל. הוא יצר, בעיקר תחריטים (כלומר תחריטי עץ שהודפסו על נייר) בסגנון האר-נובו (כלומר בקווים גבעוליים, צמחיים, מעודנים שניסו לחקות את הטבע), ואת דיוקן יהושע בן-נון שלו (וגם דיוקנאות נוספים, כמו משה) ביסס על דיוקנו של הרצל. ראו כמה מעודן המלאך שלו, ועם זאת גברי, והכנפיים דומות לכנפיים אמיתיות של עופות ולא לכנפי פּוּטי - המלאכים-תינוקות הנוצריים.
ליליין היה ממקימי בצלאל, יחד עם בוריס שץ. הוא היה ציוני פעיל ונמרץ - ופשוט מפליא שבנאדם כל כך רציני ו'איש' הוציא תחת ידיו יצירות כל כך נאיביות ומעודנות ומקסימות והתחבר למסורות האנגלית והצרפתית הקלילות של אותה תקופה. היכרתי את יצירותיו כשהייתי ילדה ולא ידעתי על הקטע הציוני שלו, והן נראו לי מאוד מאוד יפות. דמיינתי אותו כמין אמן בעליית הגג, מיוסר ותלוש כזה, אבל מתברר שזה לא היה הטיפוס. |
תגובות (114)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אפשר לחלוטין
הסיכוי שלהם לחיות גדל אם הם יבחרו בדרך לא אלימה.
אנחנו גדלים על השקר הגס שאין ברירה אלא להיות אלים. כולנו מאמינים בזה ולכן ככה נראה העולם. עולם בו רוב האנשים אינם אלימים אבל חיים וסוגדים לאלימות.
ברור. ורק נשאלת השאלה הקטנה, מה עושה הפציפיסט כשקמים עליו פשיסטים (וממש לא משנה מאיזה כיוון אתה מסתכל על זה, גם אם לי יש בראש כיוון מסוים)? עושה קולות של דשא ומקווה שהמכסחה תעבור מעליו?
אי אפשר לחנך את הילדים שלך לפציפיזם, כי למרבה הצער אינך שולט בחינוך של שכניך.
אלטרואיזם, כן
הירואיזם לא.
לאומית תמיד ובכל מצב מעכה מישהו.
ישנם התקוממיות ראויות לציון שאינן לאומיות.
הגיבורים אצילי הנפש הן דמויות ספרותיות במקרה הטוב ובמקרה היותר נפוץ שימוש בדמיות אמיתיות כדי לשווק פוליטיקה משפילה ורצחנית.
תהיו פחדנים, תשבו בבית שנפוליאון קורא לכם להביא את החופש והאחווה לכל עמי העולם. שבוש קורא לכם לגאול את העולם מסדאם, כשקוראים לכם להתפוצץ באוטובוסים כדי להפסיק את הכיבוש, כשברק קורא לכם ליצוק עופרת יצוקה אל תוך גרונותיהם של ילדים בעזה.
ישנם תשובות והן פשוטות בתכלית.
המינוחים של ספרי הלימוד, גם אם מטילים בהם ספק הם אלימים ומחנכים לקבלת האלימות לצייר אותה בצבעים יפים וערכיים.
צריך לראות מונטי פיטון לפעמים, שם האלימות עירומה ולא מהוקצעת.
שזה בעצם פחות או יותר מה שאמרתי בסופו של דבר - נדמה לי...
אתה צודק. זה נורא קשה. כל הכבוד שאתה מנסה ואתה שם. אני באמת לא חושבת שהייתי מסוגלת ללמד בכיתה כל כך גדולה. זה ודאי מאוד מתיש.
במעגל הקרוב כן - אבל בין מעגלים רחוקים לבין מעגלים רחוקים יותר אין אצלי הבדל. ההבדל צריך להיות לדעתי לא במידת הקרבה אלא במידת הסבל. כלומר לעזור למי שסובל יותר, לא למי שקרוב יותר. ובקשר ללאומיות - פעם חשבו שאי אפשר להתנהל גם ללא מוסד המלוכה. חשוב פשוט שהיא היתה מתייתרת. כמובן שהמגמה היום בעולם הפוכה, אבל אם מתבוננים ללא דעות קדומות זה נראה דבילי.
כל הכבוד לך! באמת!
בתור מורה אני משתדל להשתמש באמצעים מגוונים ותמיד לשמור על מקוריות אבל בסופו של דבר מאוד קשה להצליח לשמור על רמת ריכוז מקסימלית בכיתה של 40 תלמידים, בייחוד כאשר יש דד-ליין של מבחנים וצריך להתקדם מהר עם החומר. רק עם חלק קטן יחסית ניתן ליצור תובנות מעניינות ומעמיקות.
השיעורים המוצלחים ביותר הם אלו הפרטניים, המכילים קבוצות קטנות של תלמידים. אז ניתן להתעמק בחומר הנלמד, לגלוש לנושאים מקבילים ולפתח דיונים מענייננים.
בכיתות הגדולות זה די הולך לאיבוד.
ובכל זאת אני אוהב את ההוראה ואת התלמידים.
אין דבר כזה שעניי עירך לא קודמים. ילד שלי וילד שלך - את שלך לא תצילי קודם? סבתא שלי וסבתא שלך - את שלך לא תצילי קודם? חברתך הטובה ביותר וסתם מישהי ברחוב - את חברתך לא תצילי קודם? כולנו פועלים ומרגישים במעגלים הולכים ומתרחבים - פחות ופחות ככל שהאדווה מתרחקת. בלי זה אנחנו כמעט לא אנושיים.
וגם אני לא חסיד גדול של הלאומיות, אבל אולי דווקא מן הכיוון ההפוך לזה שלך - ההזדהות עם מעגל רחוק מדי של בני אדם, שבעצם בינך לבינם אין הרבה - אולי היא מקור הרעה. אולי. לא חשבתי על זה עד הסוף.
בעצמך אמרת: דמגוגיה. ראיתי כבר לא מעט מורים בחיי, כתלמיד, כסטודנט, כהורה. מעולם לא חשתי בהשפעת אותה "מערכת" אימתנית. הגרועים היו גרועים בזכות עצמם. המצוינים - גם. והרי זה אחד הדברים שאומרים תמיד על רפורמות - מחדשים ומחדשים ומחדשים, ובסופו של דבר נסגר המורה עם תלמידיו בכיתתו, ועושה מה בראש שלו.
ואני חוזר על שאלתי: מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות אם תביא דוגמאות מעולות "שאינן נחשבות כראויות"?
על זה בדיוק אני מדבר. גם אם היו מלמדים את הסכסוך מצביעי מרץ עם סטיקר של שלום עכשיו על האוטו זה לא היה יוצא שונה בהרבה.
תולדות הסכסוך כפי שהוא נלמד בארץ הוא יותר דיסאינפורמציה ופרפגנדה. אני לא למדתי באוניברסיטה מזרחנות אבל הייתה לי שותפה שבקשה ממני שאני קרא לה כל מיני ספרים והיא למדה מזרחנות. ואני חייב לומר שאני מזדהה עם חוסר האהדה לערבים. מאוחר יותר יצא לי לקרוא ספרים של אלו המכונים "ההסטוריונים החדשים" ותמונת המצב השתנתה מעט. ואת יודעת מה, אין לי כלים לשפוט בניהם, יש רק מה שוקראים סבירות אינטואיטיבית אבל אם אני אעזוב לרגע את המלומדות והידע ואנסה להבין את זה בעיניים של נפתלי פרלמן.
גרו פה בני אדם, ופתאום באו אחרים כי לנו, לנו ארץ זו. הדבר הכי טבעי היה להתגונן מולם לגרש אותם. מהון להון הייתה שואה והאום אמר חצי חצי. אבל מה חצי חצי, זה הבית שלי. תתנו להם חצי מאמריקה ורוסיה שלכם יה פרז'ים ענו להם הערבים. הלאומיות הערבית שהחלה להתעורר בימים אלו ממש, באה לעזרת אחיה העשוקים בפלסטין אבל אנחנו ניצחנו.
הרעים בסיפור הזה היו הלאומיויות, הלאומיות הערבית והלאומיות היהודית.
לא יהודים או ערבים, אלא אותם רעיונות לאומיים שיצרו את המלחמה הנוראית שנמשכת עד ימנו.
פעם שהייתי בקטיף זייתים שמה ליד הגדר ההפרדה, הייתה שם אחת מהמארגנות שאמרה טוב יללה אבו אחמד עכשיו ..
רק רגע עצרתי אותה הוא מתפלל. מאוחר יותר אבו אחמד הביא לי תה וישב לדבר איתי. למה לא תתפלל גם אתה? הוא שאל בערבית. אני בקושי הבנתי אותו אבל הוא סיפר לי על מסע החג' שלו, על מישהי שגרה אצלהם ועושים לה כבוד. גם היהודים קבלו תורה שהייתה בה אמת אבל אחר כך הם חרבטוה. ככה הוא אמר לי "חרבטוהה" אני לא יודע עד היום את פירוש המילה הזאת אבל שעוצר אותי נער צעיר עם חתימת זקו דליל ומבקש ממני להניח תפילין אני אומר לו. מצטער, התורה שלכם הייתה אמת פעם אבל אז אתם חרבטוהה.
ודרך אגב, יהושוע אם היה אדם כזה לא מחק איזורי כיבוש.
נכון זה הסיפור שמופיע בתנ"ך אבל ההיסטוריה והארכאולוגיה לא תומכות בסיפור.
היו מאות שנים לפני אותו יהושוע את גויי הים שאכן מחקו את הרסו את רב מרכזי התרבות במזרח התיכון. חוץ ממצריים.
אבל אני מסכים אתך בעצם המציאות פחות חשובה מהסיפור שמספרים, אנחנו חיים את הסיפור של יהושוע. ובהשראתו המאלפת תכננו את תכנית ג' התכנית לגירוש כל ערביי ישראל במלחמת העצמאות. מצטערים איווט,לא הספקנו את כולם. לא היה מספיק כוח אדם. ובנצרת הבהירו לבן גוריון שזה יעורר את זעמו של העולם הנוצרי.
מלחמת הקודש היא אם אני לא טועה בעובדי האלילים. היהודים נחשבו דת מוגנת.הנה התגובה ה של שמאלני מצוי שכמותי, שמאלני מה הוא אומר? מה הוא יודע לעשות? רק להגן על הערבים.
אני אומר שחמלה כמו שינאה הן אוניברסליות. ואני רואה שגם את מדגישה את זה בדרך ההוראה שלך. אבל הרבה פעמים זה עיניין של ניאנסים, לגבי היוונים אני לא חושב שהיייתה בהם הרבה הומניות, הם פשוט היו רגילים לשעבד ערים אחרות ביוון ואהבו את סוג החקלאות הזה.
אצל אלכסנדר אחד האנשים האכזריים שההיסטוריה הכירה. היה עיניין אמיתי בתרבויות האחרות. הוא סיגל לעצמו מנהגי פרסים, הכתיר את עצמו כפרעה,
האכזריות והיחס הפטרנליסטי לנכבש נוטה להיות מעורבת מאז ימי הקולוניליזם וכנראה גם לפניו. אבל לא תמיד זה היה ככה. הרומאים העריצו את תרבות יוון ויחד עם זאת התאכזרו קשות ליוונים.
בהודו (עוד פעם הודו) בתקופות מסויימות חיו יחד הינדים ומוסלמים למדו אחד מהשני תורות ניסתר.
אנחנו סיגלנו לנו את החומוס והפלאפל כמאכל לאומי (ראי את השיר ולנו יש פלאפל - שמועה אכזרית טוענת שהחמאס מתכנן לנקום בשיר ונחנה אילנה גפילטה פיש) ויש עוד דברים נוספים שסיגלנו לנו. חלקם אולי בצורה לא נכונה.
אם אפשר ללמד משהו על פלורליזם על מורכבות. ועל כך שלא צריך ללמוד מההסטוריה. אפשר ללמוד מהשיר של ז'ק ברל ne me quite pas שצריך לשכוח ולסלוח.
אני לא מאלו שחושבים שהבערות היא ברכה. ידע זה טוב.
אבל ידע מבושל לא נכון, אולי הבערות עדיפה עליו. הידע הנלמד בבית הספר הוא ידע מגמתי. ממעט ההיכרות של הטקסטים שלך אני לא חושד בך לרגע בהכנעות לאותן מגמות. חס ושלום.
אבל למשל:
מקורה של האנטי יהודיות הקלאסית היא בברית החדשה, יצא לי פעם להקריא את פונטיוס פילטוס , וורוניקה, אישה גרמנייה קטנה בלונדינית ומפחידה שאלה אותי, איך אתה מרגיש עם הטקסטים האלו? אני ממש לא הייתי מרגישה בנוח אם הייתי יהודיה אם היו קוראים לידי את זה. אבל מה נעשה זה התנ"ך שלנו.
אז תשנו אותו, תבעתי.
אי אפשר אמר לי פאול (הכומר הקתולי) מקוריאה
או, אמרתי לו תן לי טיפקס ואני אראה לך איזה נפלאות אני מחולל בעזרתו.
השנאה של הערבים אלינו חדשה הרבה יותר, וגילה בערך כגיל הציונות. סיבותיה מובנות הרבה יותר.
ואנחנו כורכים את שני השנאות בחבילה אחת וקוראים לה אנטישמיות. זה ידע שהבערות עדיפה עליו.
מדברים היום הרבה על לזכור את הנאקבה(ראבק, איך כותבים את זה) אני אומר שהרבה יותר חשוב אם נפסיק את מעשי האכזריות שנעשים בעקבות אותו סכסוך. מתוך חמלה פשוטה גם אם לא יודעת ולא מבינה.
בתנ"ך שלנו כתוב מחה תמחה את זכר עמלק מתחת לשמיים אל תשכח. אנחנו צריכים לדבר על שנאות לאומיות ודתיות על שנאות שבטיות ואישיות. בהקשר רחב הרבה יותר. אסור לשכוח למשל שהטילר אמר לקצינים שלו מי יודע היום משהו על רצח העם שנעשה בארמנים. אולי דווקא מותר לשכוח? אולי הזיכרון שמונחה ע"י אסונות קולוסאליים כאלו לא מאפשר לנו לרחם על חתול או פלסטניאי, כי מה זה לעומת שישה מיליון?
אצלי בחצר הייתה חתולה שמתו לה כול הגורים, היא לקחה גור אחד לחתולה אחרת. והניקה אותו ומגדלת אותו באהבה. החתולה השנייה לא שומרת לה טינה ראיתי אותן יחד.
קשה לי להתייחס לתגובתך, יעקב, כי הגברתי הרשמי הזה תקע אותי וההציף לי באחת את כל פחדי ההזדקנות שלי. אז כמטרוניתא קשישה אני לוקחת לי את הזמן להתאושש, ואולי גם איזו מנוחת צהריים שמגיעה לי בדין.
אני חושבת שהאנטישמיות - שמתפרצת היום בכל מיני מוקדים בעולם - בהחלט ראויה להילמד מהיסוד, מהמקורות. יחד עם זאת, זכויות אדם ואזרח גם ראויות להילמד מהמקור, בשילוב עם אזרחות ומושג האזרח. ושוויון האדם באשר הוא אדם. והזכויות הטבעיות. ולמה אנחנו, במאה ה-21 בישראל עוד לא הגענו לזכויות שהגו הוגי דעות במאה ה-19 תחת משטרים מלוכניים, כמו להינשא למי שאנחנו רוצים - גם אם אין לנו מלך על הראש. תאמין לי שאפשר ללמד בצורה שילדים יבינו בדיוק את מהותו של השוויון ולמה זה אינטרס שלהם ולמה זה חשוב להם - כדי שמחר לא יחליטו להפלות אותם ולזרוק אותם לכלא. פשוט, שוב, זה תלוי בכוח האדם שמלמד. נכון שאיגנורנס איז בליס, אבל היא גם פתח לכל מיני שוטפי מוחות. השכלה היא המפתח לנאורות, לקדמה. פשוט אצלנו במדינה הבערות משתלטת כמו יבלית וחסרים אנשים שיקנו את ההשכלה הזאת.
אז דווקא התגובה שלך מלמדת כמה כן חשוב היסטוריה - חדשה אמנם - אבל חשוב! מי שלא לומדים מטעויות הם דבילים, לא? וגם מי שלא לומדים מניצחונות, מהישגים, מדברים טובים שנעשו - איך לחזור עליהם.
גם מוזיקה זה חשוב, גם אמנויות - שהוציאו מבתי הספר כבר לפני שנים, במסגרת קיצוצי השעות, ואף אחד לא מחה על כך בגלל שאנחנו לא עם מוחה, אנחנו עם שאוכל מה שנותנים לו.
בתיאוריה אתה צודק. בפועל אתה יודע איך זה - ההיסטוריה חוזרת - ולא פעם אחת! לפחות אני מתנחמת בזה שהסיכומים היפים שעשיתי לבכור וכרכתי בקלסר מהודר, יעברו גם לבן הצעיר....
אבל אלה אושיות הלייפסטייל שלי, כפרה!
גברתי,
יש לי 22 שנות לימוד, ואף פעם לא ידעתי את רוב התשובות לשאלות המכשילות שלך.
לא ששכחתי . אף פעם לא ידעתי ! ושרדתי.
גרוע מזה, גם "נמלטים" אין לי מושג מה זה. אני מכיר ומוכיר ומעריץ רק סידרה אחת בטלויזיה : "24".
אז נכון הוא להכניס לילד צ'פחה ירושלמית , שהיא מכה יבשה מסובבת בבליטה שבצד האחורי של הגולגולת, ששמה occiput, (ואני סבור שבליטה זו מיועדת להנחתת צ'פחות) בכל פעם שהוא מנסה לברוח ממתן תשובה, כאולמרט מול חוקריו, אך אולי בכל זאת ייצא משהו טוב ממנו.
:-)))
יעקב
השאלה האם לימוד האנטישמיות הזאת לא מכווץ לנו את המוח. לא מפריע לנו להרגיש מה באמת קורה מסביב. לא מקל עלינו לבעוט לערבי כפות בראש רק בגלל שבמלחמת העולם השנייה שרפו איזה מליון מאה אלף יהודים.
שנאת האחר קיימת בכול מקום וזמן. (יש אומרים אפילו בעם הנבחר אבל אילו שמאלנים עם פגם גנטי) הקונטקסט שלה יכול להיות דתי תרבותי שאלה של צבע עור או שפה.
הילדים נשמתם בריאה עדיין. בשבילהם הרצל הוא רחוב, אין להם שום עיניין בלאומן חובב ווגנר החבר באגודות לאומיות טבטוניות. הם חיים כאן ועכשיו, אפשר לנעוץ להם כמויות של מידע חסר תוחלת בראש ואחר כך הם יסעו להודו לאיזה אשרם כדי לנסות ולנקות את הסימפטומים. ואפשר גם לתת להם ללכת לים במנוחה.
אענה בדמגוגיה שאולי תבהיר את תשובתי:
זה קצת כמו להגיד לפקיד בנק מה אתה מתלונן על העמלות? אתה זה שיכול להוריד אותן.
טוב -
רק לגבי מנלאוס,
למה אני צריך ללמוד היסטוריה של בית חשמונאים ,
כשמפקד חיל הים, מפקד בסיס חיפה, ומפקד שייטת הסטילים, לא למדו את ההיסטוריה של אח"י אילת - וחזרו על אותה טעות - שכתוצאה ממנה נפגעה אח"י חנית?
אז אולי בכל זאת היסטורה פחות חשוב מלימודי מוזיקה למשל?
אוי אוי המבחנים של הילדים .
למה? למה אנחנו צריעים לעבור את הכל שוב . הרי אנחנו את שלנו עשינו - וחרשנו וסיכמנו ובכינו וכתבנו (על היד , מתחת לשרוול) ונפטרנו מזה אחת ולתמיד (טעינו לחשוב) והנה שוב.
אין חוויה מתקנת, אין גמול לישרי דרך וטובי לבב - כלום . כאילו נועדנו לחזור ולחזור על כל הטראומות של ילדותנו מבלי להרפא .
כי הכל אנחנו לוקחים אלינו - את הלחץ ואת הציונים ואת שברוני הלב - מין לופ כזה שלא נגמר
אז - אני יוצא פה בקריאה נרגשת - נפריד עצמנו מילדינו . ניתן למבחנים שלהם (בהיסטוריה ובחיים) להיות המבחנים שלהם בלבד.
ושיועבר פה חוק - כל בן אדם צריך לדעת על תהליך העיור בארופה והשלכותיו על ההגירה היהודית אל תחומי הרפובליקה הוימארית - רק פעם אחת בחייו !!
אם לא היית קונה חולצה בזארה ו/או שטיח חדש ו/או גרה מעל בית קפה הילד כבר היה גומר תואר שני!
עם קריסת מערכת החינוך בארצנו זה ממש לא מפתיע...
חיפשתי את הקטע הגדול עם קרן מור מקצרים בתור מורה להיסטוריה שאומרת לתלמידים שלה שבניגוד למה שחושבים נורדאו לעולם לא נפגש עם סוקולוב ולצורך הוכחה היא פותחת את מפת הרחובות של תל-אביב...
פן חדש נוסף לך, אחותי
יפה יפה....
אני דווקא מאוד אוהב היסטוריה, אבל מתעצל ללמוד ולשנן. אבל יש היסטוריה שאני מכיר כאוטו-דידקט, ומאוד נהנה לחזור אליה. למשל, היסטוריה פוליטית ישראלית (אבל זה שייך למחוזות הביזאר, אז נניח לזה כרגע).
אבל הנה, ממש בשעות האחרונות, אני יושב עם הבן שלי, בן 19, ועובר איתו על אירועים בלטים בהיסטוריה הקרובה יחסית אלינו - שנות החמישים, השישים. ילדי הפרחים, תקופת ההיפים, הבייבי בומרס. ממש עכשיו חרשנו את יוטיוב בשביל למצוא כל מה שאפשר על פסטיבל וודסטוק. לתדהמתי, לא היה לו מושג מה זה בכלל. מי לעזאזל מלמד אותם היסטוריה? אז נזכרנו קצת בהנדריקס, בניל יאנג הצעיר, בג'וני מיטשל המקסימה. אחר-כך קפצנו לטריפים של ג'פרסון איירפליין, גרייטפול דד, ג'ניס ג'ופלין, ג'ים מוריסון. הוא (הבן שלי) מתופף (וגם אני התחלתי ללמוד לתופף!) - אז הוא מבין משהו ברוק אמיתי. ברית'ם אנד-בלוז. איזה כיף.
ואגב, בלי ללמוד ובלי להתכונן, הוא חיסל לפני שנה ושנתיים את בחינות הבגרות בלי שום בעיה. ואם ירצה להשלים ולשפר - זה יחכה לו תמיד (למרות שכבר הספיק לעשות גם פסיכומטרי בגיל 17)
הלו - אתה המערכת. ודאי וּודאי מבחינתם. אם אתה לא תשנה, מי ישנה? ומה כבר הדבר הכי גרוע שיכול לקרות אם לא תצנזר את עצמך?
איזו תגובה מחממת לב!
אכן אני חושבת שאפשר לחבב את ההיסטוריה גם על תלמידים סוררים. כי מה זאת היסטוריה? סיפור מעשה. באיטלקית היסטוריה היא storia כלומר סיפור. זו אותה מילה. ואפשר לספר אותו בצורה מרתקת, וודאי שאת ההיסטוריה היהודית על נפתוליה. ועידן המהפכות, בו השתחררו עמים רבים מהעריצים ששלטו עליהם וגילו את לאומיותם - זה כל כך מסעיר. זה גם קשור להיום. ואפשר לשאול על זה כל כך הרבה שאלות - האם באמת השתחררנו? האם לא כפפנו את עצמנו לעריצים אחרים? הכסף? ההישגיות? הלאומיות עצמה שהיא עריץ לא קטן? ו-לא, אני לא מכירה מורה במערכת החינוך ששואל את השאלות האלה - פרט לאמי כמובן ששאלה את השאלות האלה כשלימדה סוציולוגיה בתיכון ובגלל זה נחשבה מורה נערצת, אחרונת דור הנפילים.
אפרופו הבת שלך, הבן שלי בא אליי לראשונה בכתה ח' ואמר לי - סופסוף הבנתי מה אנשים מוצאים בתנ"ך. מכיתה ב' הוא למד תנ"ך, ורק בכיתה ח' באה המורה הנפלאה והמשלהבת שהצליחה ללמד את הספר הזה באופן שהבהיר לו את יופיו. וגם היא, כמו במקרה של הבת שלך לא היתה צעירה. והבן שלי אוהב ללמוד. אני לא יכולה להסביר לך כמה אנטי יש לי כלפי מערכת החינוך. בגלל זה יש לי מערכת חליפית בבית.
ואז - משמינים, כאילו? נהיים דבות כמוני. לא מומלץ!
בפרטי
שאפו על הפוסט הכי מוצלח שקראתי כבר הרבה זמן (כולל התגובות). מאוד משמח למצוא כאן כל כך הרבה חובבי היסטוריה לטנטיים.
אני אהבתי מאוד היסטוריה בתיכון - שני מאמרים שקראתי אז השפיעו עלי עמוקות שנים - האחד "קיר הברזל" של ז'בוטינסקי והשני מאמר מדהים של ארלוזורוב שבו כבר ב-1925 אם אני לא טועה הוא חוזה בצורה מדוייקת את השואה והמלחמה וכיצד הציונות צריכה להערך לה.
המורה שלנו היתה יוצאת לוחמי הגטאות וההיסטוריה של השואה והציונות היתה חשובה לה במיוחד (עד כדי פאתוס). למרבה הצער רוב זמן השיעור עבר במאבקים חסרי סיכוי של המורה בתלמידים סוררים שלא התעניינו כהוא זה (אגב אחד מהם הפך בגיל צעיר יחסית למנכ"ל מצליח של חברה גדולה).
המקצוע הזה בבעיה גדולה, תלמידים בזים לו והמורים בורחים ממנו. בכיתה בה הבת שלי לומדת (ט') המורה עזבה בתחילת השנה ובמשך חודשיים ביה"ס לא הצליח למצוא מחליף. מורה צעיר שהגיע נבהל וברח אחרי שבוע (!). לבסוף הם החזירו מורה וותיק שכבר יצא לפנסיה, שמלמד "כמו פעם" ולא עושה הנחות וקיצורים לאינדיאנים שמקיפים אותו. וסוף סוף הבת שלי נהנתה כי הצליחה ללמוד משהו באמת!
אסור גם לאכול אחרי שש ... נו ואז?
אפשר טלפון?
מזל טוב לך, קולולו!
ותיקי האוכל מקסימים!
ברוררררר שראויים לפוסט (איך בא לי לאכול את הגזר).
כשאתה מסביר לילד למשל, שהעובדה ששוטר לא יכול לגשת היום סתם ולעצור אותו ברחוב כי בא לו, מקורה בממגילת העצמאות האמריקאית ובזכויות האזרח - הוא פתאום מתחיל להתעניין במה שקרה אז, לפני יותר ממאתיים שנה.
כן, הילד מאוד שנון וקטלני. חבל שאי אפשר להפיק מזה אנרגיה למיזוג למשל, עם בוא הקיץ.
הצלחתו - הצלחתי וההיפך. תודה רבה.
לא ידעתי שכבר במלחמת העולם הראשונה היו טילים....
ואפרופו טילים ומדע בדיוני - למדתי הפעם שאחד הקילולים שרצו לבזות את הרצל בעל החלומות היה שהשוו אותו לז'ול ורן בעניין הפנטזיות. אלה ואלה התגשמו.
טופי השמן קיבל היום מתנה בובת שרימפ ירוקה שהזיזה אותו קצת ממרבצו והוא רדף אחריה ברחבי הבית, לתמהונה של אמה.
מאוד קשה להתקבל להיות פועל זבל בתל אביב, שתדע לך. יש להם איגוד מקצועי חזק ונחוש!
היסטוריה ?
היתה לי יומולדת לפני 13 דקות
יותר נכון היסטריה- תראי על מה אני עובדת בשלושת השבועות האחרונים
הכל שלי מהלוגו עד אחרון התפרים את חושבת שזה ראוי לפוסט ?
http://www.etsy.com/shop.php?user_id=7387519כמו שאמרת, הכל תלוי במורה.אני לא זוכר שהיה לנו מורה היסטוריה טוב , היה אחד שפשוט נואם מקלסר קבוע. ולא היה אכפת לו אם נרדמים, משחקים הטצצע השיעור , רק לא להפריע לו באמצע הנאום,ובחצי השני היה מדבר ואנחנו מעתיקים כמו תוקי . נתק מוחלט מהמציאות , משרשרת ההיסטוריה .ואיזה מורה היה מעיז לדבר על הקשר לאוקטואליה .הרי הם עובדי ממשלה ,ואף אחד לא ירצה לאבד המשרה שלו.
אבל אני למדתי לבד ,וגם עכשיו קורא ונהנה , כי כל ההווה שלנו הוא חוליה בשרשרת ההיסטוריה .רק צריך להעביר את החומר בצורה טובה .אני רואה שיש לך שיטה הוראה מצויינת. תמונות ואומנות, כי קל לזכור תמונות ואירועים שהשאירו טביעות על החיים שלנו .מאשר רצף של מילים ,ששופכים אותם במבחן וגמרנו .
כל טוב המורה .
כן. מאד. ריכוז של קפאין.
אמרו לי שבברים השימוש הוא אחר, עם וודקה, אבל אז ממש לא ידעתי על זה.
עושה רושם שהילד הזה עתיד להיות שנון כמו אמו.
("חכם כמו אביהו ויפה כמו העז, אה- כמו אימהו...")
גם אני אוהבת את ליליין מאוד
ולא ידעתי לגבי הצילום של הרצל - חידוש מעניין.
ובהצלחה לך עם הבחינות....אני יודעת שהן לא שלך, אבל הילד כן.
דילמה מובנית.
הצילום של הרצל באמת נהדר -צילום איקוני.
מנהלי קמפיינים היום בהחלט יכולים ללמוד ממנו.
לא ידעתי שלילאן צילם אותו.
לגבי היסטוריה - לי היה מורה מחורבן לדאבוני , שהמאיס על כולנו את המקצוע ובקושי גירדתי 6 בבגרות. גם זה נס.
הבת שלי , לעומת זה עושה כעת בגרות בהיסטוריה , מתכוננת זתומרת ,ונראה לי שהיא מסוגלת די להנות מהחומר, להתייחס אליו כמו משהו מעניין שניתן ללמוד ממנו.
גם היא מתמרנת בין אייסקפה ,בוורלי הילס , ופייסבוק.
אז מה ? -רוב הבגרויות הייתי בים.
ד"א -אני לא מתערבת בלימודים בכלל ,מקסימום "מתרגמת" מילים מסובכות כמו הטיל מרותו.
טוב אני מכירה קצת את הבן שלך
ואני יודעת שאם הוא באמת לא היה
יודע את התשובות אז הוא לא היה יוצא מהחדר
את יודעת קורה שיש ילדים חכמים בבית
ומה שלום השמן שכחתי לשאול אותך בשיחתנו :)**
נשמע כמו מלחמה צודקת מיותרת ומתסכלת,
גם אם תציירי לו עתיד של פועל זבל, הוא יציג לך תלוש של מורה..
אין עליי בפרטי רכילות טריביאליים. השער האחורי של העולם הזה סדור לי במוח כמו בספרייה, אוי לבושה ולגיל.
אני זוכרת שהבן שלי עשה איזו עבודה בכיתה א' והביא דוגמה מהמיתולוגיה והמורה אמרה לו שעוד לא מביאים דוגמאות מהמיתולוגיה לפני שמתחילים ללמוד תנ"ך - שזה מתרחש רק בכיתה ב'.
חייבים לתת דוגמאות וגם להראות את זה כמה שיותר חי. למשל פרשת דרייפוס המפורסמת, כן? קלאסיקה. אז בספר הלימוד שלנו היא דווחה ביובש ובלי תמונה. גיגלתי לילד והראיתי לו את התמונה המפורסמת שבה שוברים לו את החרב ומשפילים אותו - כדי להעצים את הדרמה - איזה נורא זה היה, וכמה משפיל עבורו ועבור היהודים בכלל - שנוסף לכל הצרות הם גם נחשבים מרגלים. ואז המלחמה לזיכויו וכו' וכו'. זה הרי נורא מרתק!
זה מעניין, כי אני תוהה אם אין הבט אינדיבידואלי לכל ענין הלמידה
אצלי למשל נוכחתי שאני מסוגלת לזכור כל אינפורמציה שקראתי,
החל מדברים באמת חשובים ועד פרטי רכילות הכי טריויאלית שקראתי לפני עשרים שנה
(באמת מישהו צריך להמציא כבר מנקה ספאמים וקוקיס במוח)
מה שכמובן תמיד מסייע גם בלימודים וגם לי ספציפית בעבודה
לעומת זאת פרצופים ושמות אני הכי לא זוכרת בעולם.
אני מכירה באופן אישי (במשפחה שלי) פסיכולוג שמטפל בדחיינות. זאת אומרת שיש אנשים שזה עד כדי כך מפריע להם, עד שהם פונים לטיפול בבעיה.
אני למשל בבית הספר לא למדתי למבחנים בכלל. הייתי לומדת כל כך טוב כל השנה, עד שלמבחנים הייתי מגיעה כמעט מוכנה, ורק עוברת על החומר חפיף, ומחברותיי המסודרות והמדוגמות היו נעות ברחבי כל הכיתה. אחותי הגאונה לעומת זאת לא למדה כמעט בכלל במהלך השנה, ורק לפני מבחן היתה לומדת יממה. למותר לציין שציונינו הגבוהים היו זהים. אבל יש לי הרגשה שהיא שכחה כמעט הכל ואני זוכרת את הרוב...
אצלנו (אני והתלמידים. בנים עדיין אין לי) היתה אתמול הבגרות.
כשיצאו שאלתי איך היה, אמרו שטוב, אבל אינני משוכנע עדיין עד כמה הם עלו על הטריקים.
אני מקנא בך על מתן הדוגמאות והריפרורים שאת מספקת. באוטוריטה שלי אני מוצא שפעמים רבות אני מצנזר את עצמי מלתת דוגמאות מעולות שאינן נחשבות כראויות במערכת המיושנת (והרקובה).
הכל תלוי במורה. כתבתי כמה תגובות למעלה איך אני מלמדת, בסטייל הטלנובלי, ומקשרת לאמנות ולספרות, לדילמות שמוכרות לנו מהחיים היום, למיתולוגיה, למשתנים תרבותיים, לסוציולוגיה. ככה גם הכל נתפש ומסתדר במוח בצורה הרבה יותר קבועה. ככה גם זוכרים יותר טוב. אילו היתה לנו מערכת חינוך נורמלית, כבר החוויה הראשונית היתה טובה.
לי, בילדותי, כבר המפגש הראשון היה טוב, כי הוא קרה בספרים. אל כל ההיסטוריה הזאת התוודעתי בספרים, ומההורים שלי, עוד לפני בית הספר.
זה באמת משפיע? הרדבול? שתיתי פעם או פעמיים וכל מה שזה עשה לי זה טעם של סירופ מתוק בפה :)
תלוי מאיזה צד של הכוס הריקה מסתכלים :)
אני למשל הייתי מגדירה את זה קצת פחות בפרגון ממך
אולי לא יחידת סגולה אלא דחיינית שמסוגלת לעבוד ולפעול רק תחת תנאי לחץ ודדליין
לא בדקתי את השאלות בבגרות. אלה השאלות שלי...
והם נתקעו שם, ב-1848, באביב נצחי. זה בסדר כי אנחנו עכשיו בחורף נצחי, בייחוד לפי הפוסט האחרון שלך.
נדמה לי שמאוד קשה לאהוב היסטוריה בעקבות חוויית הלימוד של גורמים-תוצאות-השפעות-תאריכים ויאללה לפרק הבא.
לעומת זאת, גילוי מאוחר יותר, אישי ועצמאי יכול להיות מרתק.
במידה כזו או אחרת, בכל מקצוע זה כך, לא?
איזה כיף שבאת להשכיל אותנו.
צ'מעי - אני באמת באמת שנאתי את בצפר, אבל כמה ששנאתי את בצפר אהבתי ללמוד. והילדים שלי לא שונאים כמוני את בצפר, כי הם אוהבים את החבר'ה, והם לא אוהבים כמוני ללמוד - כי זה מייגע, אבל הם אוהבים מאוד - כמו שאני מזכירה להם תמיד - לדעת. אז מעבר לכל, לא בעניין ההישגי, זה כיף לדעת וזה כיף לשלוט בתחומי ידע רבים ופשוט להיות מסוגל לעשות דברים. אם אחר כך תגיע מזה למקצוע 'משודרג' או לא - זה לדעתי לא כל כך קשור. קודם כל תהיה אדם משכיל, מעניין. מצדי, ואני לגמרי כנה, שיהיו שניהם מאמני כושר. הם מאוד ספורטיביים וזה אחלה מקצוע בעיניי. אבל שיהיו משכילים, שלא יהיו סתומים.
חחחחחח - את נאיבית - אין יותר ארוחות משפחתיות!
חס וחלילה (שליפים זה רק לצרפתית)
גדול!
אני זוכרת אותך - אתה חתן חידון התנ"ך לנוער חבשי קונסרבטיבי גאה ע"ש בני קהילת זמושץ, לא ככה?
לילד יש אוזניים סלקטיביות. הוא שומע אפילו מבעד לכותל את מה שנוח לו.
בו'נה, את ממש חיית על הקצה, פרא אדם שכמוך! אירה רעה רעה רעה!
ולגבי עבודות הבית - זה נראה לי טיפשי שאעשה אותן. זה כמו שמנכ"ל ינקה את המפעל. לי יש דברים חשובים יותר כמו לעבוד די הרבה שעות (אני עובדת בבית) ולכתוב ולהתעמל וכאמור ללמד. והילדים המתוקים באמת יכולים להתפנות לזה מדי פעם מהטלוויזיה והמחשב.
חשבתי שהשאלות בבגרות הרבה יותר מטומטמות.
ומאביב העמים עברו 161 שנים, בדיוק מספיק כדי להגיע לחורף.
טרם החלטתי מה אלבש - לא נורא דחוף לאור העובדה שיש לי בעוונותיי איזה 40 שמלות. אתן לרגש להובילני בשעה היעודה... גם היום נאלצתי לקנות בגדים - לא לי, מתנות. מחר תענית קניות.
אכן זו תקופה מבאסת, שבה ברוב חוצפה הכריזו על מי שנשארו בארץ ולא יצאו לגלות, שהם אינם יהודים כי לא ממש היה פיקוח אילו מצוות קיימו ואילו לא. מתברר שתמיד היו יהודים מעאפנים שומרי כשרות שדחפו את האף שלהם בצלחתו של הזולת.
אבל תראי, היום אנחנו פשוט יכולות לבכות יחד נוכח קריסתן של שתי התנועות האלה, הרציונליזם וההשכלה, כי מי שם היום עליהן? מי שם על הרעיונות האלה, שהאדם, בכוח שכלו ותבונתו בלבד יוכל להבין איך מתנהל העולם, ושרק צבירת ידע והשכלה היא המפתח להתקדמות? זה מצחיק אפילו כמה שזה מבכיא. אם את אומרת למשל למישהו שהטיעון שלו לא רציונלי, את חושבת שזה מאוד ירשים אותו? וכמה השכלה בדיוק צריך כדי לרשת מיליונים מאיזה פקקטע טייקון-הון ולעשות לכולנו את המוות? אני דווקא בעד מנדלסון. הייתי לוקחת אותו עכשיו ומאמצת אותו לחיקי. חבל שאין עוד גברים כאלה. נמושות כולם.
ממך הייתי מצפה שתהייה כותרת, שלפחות תוסיף "גבירותי" - אם לא תהייה בלעדית.
לעניין עצמו - מחקרים מארה"ב מראים שכלל שהמעורבות של ההורים גדלה בלימודים ההישגים של הילדים
גדולים יותר. כך יוצא שילדים להורים ממעמד בינוני מגיעים להישגים יותר. זה ברור כי במעמד העליון
ההעדרות של ההורים היא כבר שם דבר. עכשיו, שכל אחת תגיד לעצמה בכנות האם
היא משתייכת לחברה ההישגית או לא. העיקר בלי צביעות.
וכן, התכנים לא משמעותיים, תלמידות ותלמידים משקיעים במקצועות בהם יש מורה מאתגרת. ושוב, כן,
יש לא מעט מורות/מורים כאלה.
מה זאת אומרת מקווה
בטוח שתצליחו!
אין יותר נושאים פרטיים רק היסטוריה בארוחות משפחתיות (למה לא מתחילים מנפוליאון?)
בטח שאני זוכר- האומות המזורגגות שהתקוממו במסגרת אביב העמים היו החיתי והיבוסי, ועם הארץ. בכח בגלל רחב הזונה. הסכם סייקס-פיקו מ-1916 אפילו מגדיר אותה כמוציאה להורג של הכהן הגדול מנלאוס, אבל היא הושפעה מסדרות אופרת סבון שראתה אצל הפלינסטונס. סיד וישס הוא שגרם לבריטניה למתן את הצהרת בלפור, אבל בפינת מלצ'ט זה לא ניכר, המתירנות פשתה ברחובות והילדים נותרו בבית. הכל השתנה כשסוזן בויל יצאה מהארון ושינתה את השפה בה התנהל הקונגרס הציוני הראשון - ג'יבריש.
מודה ומתוודה: אמרתי שלפני בחינה מן הראוי לישון היטב כדי לאפשר למוח לגבש (consolidate) את האינפורמציה שנלמדה.
שינון עד הרגע האחרון אינו יעיל ואינו מועיל.
ולהבא -- שיחות וידאו בדלתיים סגורות
היסטוריה? אז הנה ההיסטוריה הפרטית שלי:
את השישית סיימתי עם 12 (!) שליליים.
הושארתי כיתה, אך לא בבית ספרנו (אוי לבושה! בת של מורה ואחייניתו של מנהל תיכון).
עברתי 5 תיכונים ואת הבגרות סיימתי בעצמי אחרי הצבא.
מהרגע שלא הוכרחתי ללמוד, לא הפסקתי ללמוד,עד עצם היום הזה.
ודור ההמשך - שוקד בימים אלו בבית, טרום גיוס, על הבגרויות שלו, אחרי שנפרד בהסכמה הדדית וברוח לא כל-כך טובה, באמצע השמינית, מהתיכון בו למד.
כל השנים הבהרתי לו כי תחום הלימודים באחריותו.
לפני זמן לא רב שאל אותי: למה אף פעם את לא לוחצת עלי ללמוד"? ולא חיכה לתשובתי.
מוסר השכל - אין לי.
בהצלחה לבנינו המתוקים!
הצחקת אותי. מאד.
נשמע קייצי ומרענן. תבואי איתה הערב?
אגב, עכשיו שלחתי חבילה לאזור הרצל פינת חובבי ציון. קטע, לא?
עם זה אני מסכימה במאה אחוזים.
וגם שהעברת ידע לילדים היא אחד התפקידים החשובים שיש להורה. אם הידע הזה, והיכולות אישיות מתחברות לבגרויות אז זה נפלא. הכתבות אני לא עושה אבל בהחלט מנחה איך להגיש עבודה, מתקנת תחביר, נותנת טיפים וכו. בתור סטודנטית באו"פ גם דוגמא אישית על איך לומדים.
מזכיר לי, שלבגרות בלשון היינו נשלחות ללמוד אצל סבי, שהיה מנהל בי"ס "מוריה" הרבה שנים ומורה בסמינר למורות. הוא הרוויח לחזור וללמד וזמן עם הנכדות, אני הרווחתי שיעורים מצויינים בשפה העברית.
אגב, ממש לא מובן לי איך משרד החינוך מעיז שלא ללמד הסטוריה כללית בתיכון, ומצד שני להתעכב נואשות על תקופת עזרא ונחמיה.
כל מה שאני זוכרת מדברי הימים הללו
זה את חברתי ואותי פותחות את ספר הלימוד
בדף התצלום של משה מנדלסון
מנהיגה הרוחני של תנועת ההשכלה,
ונשנקות לו מצחוק בפרצוף,
בלי בושה ובלי שמץ השכלה לרפואה.
מגניב - זה המצב האידאלי. גם אני, אם לא מתחברת, לא מתערבת. למשל השנה הוא כבר עשה בגרות בקולנוע ויעשה בגרות ביהדות ללא מגע ידי ווטסואבר. אין לי שום נגיעה ליהדות ואין לי מושג אפילו מה החומר. ולעומת זאת גם אין לי נקיפות מצפון. לפנינו עוד בגרות אחת, בלשון, ולה כן נלמד ביחד כי אני חושבת שזה חומר חשוב וחשוב לי שהוא יידע, אבל ממה שהתרשמתי הוא יודע הכל. אגב, הבגרות בלשון כוללת בערך מאית החומר ממה שהיה בזמננו. לא פלא שמערכת החינוך מוציאה בוגרים עילגים.
זאת בדיוק הבעיה. הילד כעת בים.
כן, אייס קפה, המבורגרים במוזס, בילויים אל תוך הלילה - בעלי לשעבר יבדל"א חטף הקריזה מאורח החיים הנהנתני ודורש שהילדים ידריכו בקיץ בקייטנות לפרנסתם. להפתעתי שניהם הסכימו מיד. הם בסדר, בסך הכל. והכי כיף שההורה השני מחמיר יותר ממך. אני כאילו מה-זה קפדנית, והוא תמיד קפדן יותר ממני. ככה אני אפפם לא יוצאת הרעה. זאת הרגשה נעימה מאוד, אני חייבת לציין.
אני כל כך אוהבת היסטוריה, ברם לא התחברתי לבחינת הבגרות שהוא עשה אשתקד, איכשהו ולמזלי הוא יודע לתת להם את מה שהם רצו לשמוע גם לא סיוע מצידי....
כייף לך שאת כל כך מעורבת, יש לי נקיפות מצפון נוירוטיות אבל זה לא דירבן אותי לכדי מעורבות שכזו....(עדיין...)
אשוב לככב....
שוב - אם את שונאת היסטוריה, זה רק בגלל המורה. וגם על האנטישמיות דיברתי המון עם הבן שלי והסברתי לו איזה קטע זה היה שבא איכר צרפתי, זורע חיטה, בא אופה צרפתי, אופה לחם, אבל מי שמרוויח בסוף זה הסוחר היהודי. זה קטע - העובדה שלא היתה ליהודים, גם אחרי האמנציפציה, חלוקה מקצועית 'נורמלית'. אפשר ממש להמחיש ולהדגים את זה. תמיד היתה אנטישמיות והיו לה מיליון גורמים וסיבות, אבל גם עליה אפשר לדבר מכיוונים שונים ולהשוות אותה לגזענות של ימינו. הכל אפשר ללמד מעניין, ואפשר גם לקבור.
הם השאירו את א"י שטח בינלאומי ללא חסות של אחת מהן. רק בוועידת סן רמו ב-1920 שנתיים אחרי מלחמת העולם הראשונה החליט חבר הלאומים למסור את המנדט עליה לבריטניה. אבל כמובן, יותר חשוב - החולצה. את שומעת? זה כחול שמחליף גוונים עד לבן, באטיק כזה, ומקדימה גזורה לפיסות ארוכות כמו אינדיאנית - המון פיסות כאלה. משו ממש זרוק ונורא 'אני'. התפלאתי למצוא עיצוב כזה מכל המקומות בזארה. כאילו שאנטי באנטי כזה?
הסטוריה? היסטריה!
-מי בכלל יכול ללמוד בחום הזה כשיש כל כך הרבה הסחות דעת מסביב-
אני מבינה את גישתך.
מצד שני אצלנו בבית כל אחד עושה מה שהוא טוב בו.
אני טובה בללמד. אז אני מלמדת אותם כמעט כל מה שאני יודעת ושהם מוכנים לקבל.
הם למשל טובים בדברים הטכניים - אז אני לא עושה כלום במחשבים, במצלמות, בטלוויזיות וכאלה, כולל החלפת בטריות וכאלה.
גם אותי ההורים שלי לימדו. אמא שלי אמנם לא לימדה אותי לבגרויות, אבל לימדה אותי איך להגיש עבודות, איך לכתוב מאמרים, היתה עושה לי הכתבות.
הבנים שלי רוצים ללמוד אצלי ומתאכזבים אם אין לי זמן ללמד אותם כי אני צריכה למשל לעשות דברים ביזאריים כמו לעבוד. או אז הם מבטיחים לי הרים וגבעות - שהם יעשו קניות, יחליפו מצעים וכל מיני מטלות שלא נמצאות ברגיל ברשימה שלהם (כי הם עושים את כל שאר עבודות הבית, כולל ניקיון, כלים וכביסה), כדי שאלמדם.
אני מהמורים הישנים - מלמדת בכיף, עם המון דוגמאות של אמנות ושירים וטלוויזיה וכל מיני דברים להמחשת העניין.
הם כל הזמן שואלים אותי למה לא הלכתי להיות מורה אבל אני בטוחה שהייתי נשחקת בהוראה בדיוק תוך יומיים.
כוס אמ עמאק, נגמרו כוכביי.... ררר....
פוסט גדול מיא, שעשעת אותי, כהרגלך, והפעם זה היה משובב לבב במיוחד
הנוער של היום זה.... סקייפ, סלולרי ואייס קפה, אינעל דינו
אני אתמול ישבתי עם הבן שלי וגזרתי והדבקתי איתו כל מיני קופסאות לחשבון/גיאומטריה, דווקא לא סבלתי...
קודם כל את צודקת.
שנית, יש לי שאיפה כזאת, שאם הילדים שלי כבר במילא מונחים בכיתה, והם לא דבילים, שינצלו את זה לשמוע ולהפנים ולהוציא ציונים טובים, ולא יבזבזו אחר כך שנים על השלמות ומכינות.
שלישית - אני איכשהו חושבת שיש דברים שבאמת צריך לדעת, והיסטוריה - מי אנחנו - זה אחד מהם. היו אמנם דברים ממש ספציפיים שלמדנו לבגרות על עזרא ונחמיה שהיו לדעתי מיותרים - אבל על התנועה הציונית אני חושבת שבהחלט החומר היה בסדר.
רביעית - שימי לב, למדנו. כן, לימדתי את הילד כי באמת, לקחתי על זה אחריות מלאה....
היא תאהב, היא תאהב. פשוט למד אותה בעצמך. ראה תגובתי הקודמת. אני לימדתי את הילדים שלי על המהפכה הצרפתית עם ביקור בלובר והראיתי להם תמונות של כל המלכים וסיפרתי להם על השושלות, וגם האמנות של המהפכה, ונפוליאון הוא בכלל להיט מבחינת האישיות שלו וחייו ההפכפכים - ממש טלנובלה, וילדים אוהבים לשמוע על עלילותיו. ולמדנו על המהפכה האמריקאית כשהם קראו את תום סויר ועל שחרור איטליה עם הלב כמובן, ועל איחוד גרמניה עם האסכולה הרומנטית באמנות - תאמין לי שזה ריתק אותם והם רצו עוד והביאו חברים לשיעורים האלה. בחיי! והשיעורים על התנתקותה של הכנסייה הפרוטסטנטית מהקתולית היו להיט - וגם ראינו את הסדרה בית טיודור ביחד! ואז, אחרי כל הרקע הזה, כבר ברור גם גירוש ספרד ואיפה היהודים השתלבו בכל הסמטוכה. פשוט צריך בשביל זה זמן וסבלנות, זה הכל.
חייבת להגיד לך שגם אני לא זוכרת כלום, אבל כלום משיעורי היסטוריה. בעיקר אלה שעסקו בהיסטוריה של עם ישראל. ממש שנאתי את המקצוע הזה בגלל האינדוקטרינציה שעברנו שם, ובגלל שזה כמעט לא בא בקונטקסט של ההיסטוריה הכללית. שום דבר מאתגר לא היה שם. לא ויכוחים על איך רושמים היסטוריה, על מה זה אומר שיש היסטוריה אחת, על נקודת המבט של ההיסטוריון על היסטוריה חברתית מול היסטוריה של מנצחים. כלום. רק אנטישמיות ותחיית העם היהודי. הכל היה מגוייס וולא ביקורת.
כשהתחלתי לעשות את עבודת המ"א ולקחתי קורס בשיטות מחקר היסטוריות, אמרתי למרצה ש"אני שונאת היסטוריה" והוא כל כך חייך - . שונאת היסטוריה למרות שאת כל זמני הייתי מכלה בארכיונים...
ולנעמית, הפטנט שלי בזמן הלימוד הכי אינטנסיבי בחו"ל שדרש ממני לדלג על שנת לילה בשבוע, כי היינו צריכים לקרוא ספר בשבוע לכל קורס, היה עם רד בול. שניים בלילה ולומדים כל הזמן. קפה ומתוק לפני השיעור, וכן, קורסים לאחר מכן.
אני מתה על שניהם - מאוד מחוברים לצד הנשי שלהם, עם כל הסלסולים האלה...וכן, למדתי עכשיו את כל התשובות! למשל הידעת שהדיונים בקונגרס הראשון התנהלו בגרמנית בגלל שזו היתה שפתו של הרצל ושל כל משכילי התקופה, וכל נציגי 'חיבת ציון' מרוסיה ואנשי העלייה הראשונה שהיו בעצם הרוב המספרי, לא הבינו מאומה? ושהרצל הוא שהנהיג את קוד הלבוש של פראק וצילינדר לכל הצירים כי הוא רצה שהכל ייראה מכובד ביותר? וידעת שהצירים נבחרו מבין כל מי ששילמו את דמי החבר - השקל - לתנועה הציונית, גברים ונשים - ועדיין לא היתה אז זכות הצבעה לנשים בשום מדינה באירופה? רק אצלנו? אכן, יש פיקנטריה בהיסטוריה!
האמת, זה כיף ללמוד ולהשכיל. אני לא אוהבת את הלחץ של הבחינה, אבל זה כיף ללמוד. למשל על איחוד איטליה ועל העובדה שכל הגורמים המלוכנים שם כמו הרוזן של פיימונטה קמילו קאבור שלחם לשחרור איטליה מהאוסטרים וגם המלך ויטוריו עמנואלה השני היו בעצם האנשים, יחד עם גריבלדי, שהביאו את הדמוקרטיה לאיטליה וויתרו על השלטון בה, למרות תאריהם. זה פשוט נורא יפה איך זה קורה באופן טבעי שאצילים משתכנעים באופן שכלתני, רציונלי, מרוח התקופה ועוברים לדמוקרטיה. זה כל כך נאצל. זה כל כך מרגש.
ודמותו של הרצל עצמו - היא כל כך מרשימה. בא בנאדם, בלי שום תפקיד ורקע, ובונה את עצמו בעזרת כריזמה ויחסי ציבור בלבד, מה שקראו אז חזון, ומגיע לפגישות עם שועי עולם - מי אתה בכלל שייפגשו איתך? ואת מי אתה מייצג? וכשקוראים צעד צעד, על לימודיו ועל ההתקדמות הרוחנית שלו (ואותנו הכריחו בזמננו לקרוא לבגרות את הביוגרפיה שכתב עליו יעקב אילון וכבר אז מאוד התרשמתי), זה ממש מרומם את הנפש. וכשלמדנו ביחד - אני בטוחה שמשהו מזה עבר לבן שלי.
ענק !!
אבל נשארתי במתח - מה היה מעמדה של א"י בהסכם סייקס-פיקו מ-1916? ובאיזה צבע החולצה שקנית?
(ליליאן נפלא!)
הקטע עם ילדים בימינו שהם חושבים שהמוח שלהם אמור להיות בפגרה תמידית. את יודעת עד איזה גיל הם צופים בעניין בבובספוג?
הקטע עם בחינת הבגרות בהיסטוריה, שהיא כמעט רק היסטוריה יהודית - ולכן משמימה בטירוף, אבל גם את זה לדעתי אפשר ללמד באופן מלהיב, אם מאוד משתדלים. הבעיה שלא מאוד משתדלים.
החומר מאוד צומצם ופושט מאז זמננו - מה לא עושים כדי להעלות את ממוצע הציונים הארצי - ולמשל לא צריך לזכור בע"פ תאריכים (?!) כאילו, זה קטע, לא?
כן, היסטוריה זה תענוג ואני מלמדת את הילדים שלי מאז ילדותם היסטוריה בנפרד מבית הספר, כך שהיתה לבן שלי התשתית של המאורעות הכלליים שעליהם אירעה ההיסטוריה היהודית. לפחות הוא ידע למה לקשר את זה. השנה לימדתי אותו הכל - ובזווית הכללית. לימדתי אותו כמו שמלמדים באוניברסיטה והוא באמת התעניין ושאל שאלות מעבר לחומר של הבגרות. איזה ציון יהיה לו אני לא יודעת אבל מבחינתי העברתי לו כל מה שהוא צריך לדעת לדעתי כבן תרבות.
טוב, לפי חוקרת המוח המהוללת אלומית ישי ככה בדיוק אסור ללמוד - אבל את כנראה יחידת סגולה, מאמי.
זה שלא זוכרים כלום מהתיכון זה רק בגלל המורים - האמת שזה יכול היה להיות חומר מלהיב, בפרט היסטוריה. תודה - אני מקווה שנצליח!
האמת שהילד באמת יודע - אין לי מושג איך, אבל זו עובדה.
ואחרי נמלטים תתחיל ודאי אבודים, הרוגים, ניצולים, ירויים, או כל סדרת-חובה אחרת שתמלא את עולמכם הרוחני שלך ושל הילד.
מעולם לא למדתי עם ילדיי לבגרויות.
(שניהם לא ממש משקיעים בלמידה, הבכור במובן הרע של המילה והשני במובן הטוב שלה)
אולי חטאתי לתפקידי כהורה, כי כולם מסביבי לוקחים את המבחנים של ילדיהם כפרוייקט אישי. והזיקה בין היוקרה העצמית ומצב הציונים של הילד מתחילה אצלם כבר ביסודי.
אני שואלת, מזכירה ומתעניינת במבחנים ובעבודות שעליהם לבצע, ואם יבקשו עזרה - אשב איתם בשמחה. אבל לא לוקחת אחריות ולא מתפקדת כנודניקית לענייני לימודים. זו אחריות שלהם, ממש כמו לצחצח שיניים.
מדהים כמה הורים נלחצים מהבגרויות ומהתוצאות בתיכון, שישפיעו על תוצאות הקבלה למכללה או לאוניברסיטה שישפיעו על עתידו הכלכלי של הילד בגיל 50 ובטח על הזיווג המוצלח (ברור שמוצלח) שייקרה בדרכו.
יאללה, הילד יהיה בסדר. מה זה בסדר? בסדר גמור. כולם מסתדרים וגם כך לא תזכרו את החוויה הזו בעוד שנה ובכלל, מי זוכר משהו מבחינת הבגרות? כלום, הא? מה שאני יודעת זה משנים מאוחרות יותר.
תני לו לבלות, גם כך זה קצר-קצר-קצר.
(גם כן אני, חכמה על הורים. פפחחח...)
אל תייאשי אותי. אני רוצה שהבת שלי תאהב היסטוריה.
האמת, לא את תייאשי אותי אלא הדרך המפגרת והמרתיחה שבה מלמדים את המקצוע הנאצל הזה - היסטוריה - בבתי הספר.
קיבלתי 59 בבגרות בהיסטוריה. הציון הנמוך ביותר שלי בתעודת הבגרות.
הממוצע שלי בתואר שני בהיסטוריה - 89.3.
הוכחה נחמדה לחוסר הקשר בין הלעטת ההיסטוריה בתיכון ללימודי היסטוריה אמיתיים.
ולגבי ליליין ובירדסלי - בירדסלי הרבה יותר אירוטי. אבל ההשפעה ברורה. החדות, הזרימה, המתח ביצירת הדמויות.
פתחתי ומיד עלה ליליין הנשכח
אני דווקא לא אהבתי אותו כילדה, גם לא כבוגרת,
וגם לא את אוברי בירדסלי שהוא הושפע ממנו, כמו באיור המסולסל הזה
אבל הצילום של הרצל לעולם יזכר, ההעמדה המושלמת שמיקמה אותו כחוזה אל מול הנצח מצביעה על הבנה עמוקה בתפיסה האנושית, במיצוב ובמיתוג הרבה לפני שהמושגים האלה נהגו בכלל
.
אגב, את התשובות לשאלות שהעלית בפני דור ההמשך את זוכרת? כי אני את חלקן כבר לא, אוי אוי
תחילת הקיץ...
המוח יוצא לפגרה
יש לי חברה ששנאה היסטוריה בתיכון ונתנה לחבר שלה לעשות את כל עבודת החריש המתישה, כשהיא מקבלת רק את ההיי לייטס החשובים. אבל אלוהים לא שוכח ובפרוץ הילדים לחייה היא נאלצה להחזיר את כל מה שהחסירה בתיכון. היא קיבלה את העונש על בסיס יומי משני ילדים ישראלים ששנאו היסטוריה כמוה בזמנו.
אמרתי לה - מגיע לך. אמרתי לך שתחנות הצדק טוחנות לאט.
בחינת הבגרות בהיסטוריה היתה סיוט שלא כתוב בשום ספר עינויים של המארקיז דה סאד. מיליון עניינים ותקופות. מעולם לא הצלחתי לעשות את הבחינה הזאת, ומה שמצחיק שלבסוף למדתי היסטוריה באוניברסיטה. היה תענוג.
ללמוד בלילות, לישון קצת, לקום, לשתות קפה בצרוף להרבה פחמימות פשוטות. ללכת לבי"ס, לשפוך הכל למחברת המבחן. בגיל שלהם המוח עובד נפלא.
ואני חושבת על מה שעוד צפוי לי, ונהיה לי רע...
ליליאן מדהים. אני מתה עליו ועל סילסוליו הבצלאליים.
לדעתי השעות הכי טובות ללמוד לבחינות מניסיון זה מאחת בלילה עד הבוקר
ישנים משבע בערב עד אחת, מכוונים שעון, קמים ומכינים קפה ומתחילים ללמוד
אחר כך הלומים מכל האינפורמציה נוסעים לאוניברסיטה או לבגרות
קונים מאנצ'יז מתוק במזנון כדי לשרוד את שלוש השעות הבאות
כותבים ושופכים מה שזוכרים ואז חוזרים הביתה וקורסים.
ככה אני עשיתי לפחות...
(טוב, במחשבה שניה אולי לא כדאי לקחת ממני דוגמא)
מצחיק!
אני לא זכרתי כלום בתיכון ואח"כ עשיתי תואר שני במדע המדינה
הבגרויות הם רק פתח להמשך הדרך
אבל תמיד ניתן להשלים
בהצלחה לכם!
נמלטים נגמר לפני שבוע ואני עדיין גועשת.
קוצים בישבן זו תכונה מגניבה. כל עוד התעודה נראית טוב, זה לא ממש משנה איך מגיעים לשם.