0

זמרת ברים זולה

2 תגובות   יום חמישי, 21/5/09, 11:05

הופעת פתאום משום מקום, בזיכרון ישן כל כך...

לשנינו מעמיסים על טנדר ישן 10 ארגזים בערך שבהם אגרנו את כל חיינו כמעט ואת השנה הראשונה שלנו יחד...

עוברים בבית של ההורים שלי להיפרד ועולים על כביש הערבה לכיוון מרכז

והלב שלי רועד...ובאיזשהו מקום אני שונאת אותך על ההחלטה לעזוב כאן...ושונאת אותי שלא הצלחתי להחליט להישאר.

 

היה לי חלום להיות נערת רוק. במרכז יהיה לי יותר קל להגשים, חשבתי...

רציתי להיות זמרת ברים זולה עם להקה שאפחד לא מכיר, אבל מי שישמע באותו ערב, באותו בר, יפול שדוד....לעד.

 

לקחו לי שנתיים להבין שאין שם באמת אהבה ושנערת רוק אני כבר לא אהיה..גם לא זמרת ברים זולה...וגם שונאת את ת"א

אז קיפלתי את עצמי חזרה לאילת

בשדה התעופה בכיתי נורא. פרידות תמיד קשות לי. גם כשלא נשאר כלום מאחור.

 

לפעמים בא לי להסתפר

בא לי לקצר את השיער בחצי

לצבוע לאדום צרחני

לפעמים בא לי לצרוח

לפעמים בא לי להיות שקטה נורא

לפעמים בא לי לצאת לאור

ולפעמים יותר נעים לי בחשכה

והבוקר

נזכרתי בך...פתאום משום מקום

 

נזכרתי איך בטלפון שיקרתי פעם, רק כדי לראות את מה שהטריף לי את הדימיון, ובמציאות פשוט התפוצצתי מצחוק, ואחרי זה נעלבתי נורא, ואחרי זה הבנתי שהפחדים שלי הם הרבה יותר גדולים בראש ממה שהם במציאות.

ועדיין, זה היה מעליב נורא.

 

כמה כוח זה הרגיש לקום וללכת ולהקשיב לעצמי..רוב הזמן אני שוכחת, להקשיב לעצמי.

נזכרתי באותה חברה ששאלה אותי כל כך בטבעיות משפט שהפך לי את כל הבטן מבפנים ועזר לי להבין כמה המציאות מעוותת לפעמים, כמה החיים לא תמיד הוגנים ואיזו ברת מזל אני. הרגשתי מאוד מאושרת לרגע.

אחרי זה ריחמתי עליה נורא.

אחר כך גם עליי.

 

אולי אוציא לאור את הספר שכתבתי איחרי הפירדה....

אולי אפתח חלון

אולי אתן לי להיות

מי שהייתי...מי שאני...ומי שארצה. תמיד.

אולי.

דרג את התוכן: