ספרים. אתם פרוסים ומונחים כאן מולי. תענוג... 

אם זהו יום חיצוני מידיי, מה שלא קור(ה)א לי הרבה - אקנה אתכם בגלל העטיפה. ואם כבר עטיפה, אז שתהיה קשיחה. כריכות רכות לא עושות לי את זה.

כריכות קשיחות גורמות לי לזעקה. אני רוצה לקרוא להן את הצורה. דף דף. זה מאתגר אותי, באמת.

למרות שאני מאמינה בפנימיות, בתוכן, במכלול- אני אוהבת לאחוז אתכם במלוא קשיחותכם. חזקים, דשנים ועצמתיים. לא רפרפות או מניפות שמעייפות. הארד-כרוך. זה הקטע שלי. אחח, אני והכנות שלי..

בימים פנימיים שבהחלט גוברים על החיצוניים ההם- אני אפתח אתכם ואקרא את תחילתה של היצירה. לפעמים אקרא לכם ת'תחת, איפה  שיושב התקציר. תקציר סיפור חייכם. אם הוא מעניין ואני מתחברת, אני אקנה. אם הוא יבש מידיי, הוא יוחזר אט אט למדף ממנו הגיע. שמישהי שנוגסת בצנונים תקנה אותו. גם כן, צמחונית...פחח..

אתם במבצע? אפאפאפאפ... משהו חשוד מתרחש. זה מאסט. זה ברור.

מעניין מאוד למה שמו על מדף אחד, ממש בכניסה לחנות, עשרה ספרים שלפני שבוע עלו מחיר מלא. מה קרה להם במשך שבוע עבודה עמוס זה? מדוע החליטו שחיי המדף שלהם מעורערים מספיק כדי לדפוק אותם החוצה, לאוויר העולם, בחצי מחיר? משהו שם לא נראה לי. הם כמתחננים להימלט. מבקשים יד ענוגה שתפתח אותם. תחוש כל דף, תקפל פינות ותעגל סימניות. לפעמים אם אני ממש משתוקקת לאיזה ספר טוב, אני רוכשת לי מבצעון שכזה.

פעם אחת באמת יצא לי סיפור טוב מכל העסק החצוי הזה. קראתי אותו כמה פעמים. זה היה מרתק. חווייה אל-חושית, טרנס-אטלנטית, טרום-ליברלית ובלתי לגאלית. לפעמים מבצעים מתגשמים.

יש את ספרי-הקלטת. אלה? בכלל מכה. את לא יכולה לפתוח שם שום צוהר ריגשי. דפדוף פשוט, זה שפעם היית עושה לכל ספר מיני-אטרקטיבי, כבר לא ממש משפיע שם. הם בשלהם, משמיעים קולם וכל העולם צריך לדעת מה מתרחש בין דפים והגיגי סופר. אלה, ירוצו לספר לחבר'ה את הכל ולכל חבר יספרו בדיוק, מילה במילה, את הבדייה שבדו מליבם חסר הרגישות, ההקשבה והתובנות.  יאללה, עוד קסטה. נקסט.

מה שאני הכי חובבת בסטימצקי, זה את האקססוריז. כן, את הסימניות, העפרונות המיוחדים, הפנקסים שעולים בשוק הכרמל 70% פחות, אלה שבא לי לקנות אותם רק בתוך שקית ירוקה-לבנה. אותם אני חובבת. תמיד יוסיפו, יגוונו ויעצימו את חוויית קניית הספר.

השאלות ספרים. ואללה, לא ממש אוהבת תעניין הזה.

זה נראה לי בזיון לפעמים. אז קניתי את הספר והוא לא מצא חן בעיניי, או אני בעיניו. אוקי? אז למה להשאיל אותו? למה לקחת משומש ולממש?

טוב, האמת שחברות שלי קוראות ספרים בסגנון אחר משלי. זה כנראה מזל. נו שיהיה. 

אבל חוק אחד בסיסי חייב תמיד להתממש-

כי בעולם עטור ספרים, מכל הגדלים, התכנים, הכוונות וההיבטים- אם את באמת אוהבת את הספר, שימרי לו פינה חמה במדף ליבך. תקראי בו מידי פעם, תזכרי בתחושת הדף הראשונה ההיא. תני לעצמך להיזכר בחוויית הקניה הראשונה שעשתה לך את זה. השקיעי בו בכל מאודך. 

אם הוא משעמם אותך עד כלות התא האחרון במוחך, פשוט סיגרי אותו אחרי העמוד העשירי ועשי ממנו מה שאני עושה איתו.

חובט יתושים.

איתם, הכי כיף לדפוק על הקיר.